"לפסל את הזמן" של אנדריי טרקובסקי יצא בעברית (רוצים עותק?)
ב-27 השנים שחלפו מאז מותו של אנדריי טרקובסקי, שמו נהיה יותר ויותר מוכר לקהל הישראלי. אם בתחילת שנות התשעים המעטים שהכירו אותו היו כמה מרצים לקולנוע והרבה עולים חדשים מרוסיה שהביאו קלטות וידיאו של סרטיו איתם, הרי שכיום אין סינפיל ישראלי שלא מכיר את השם. אני מניח שגם את הסרטים. שבעה סרטים בסך הכל. שנים לקח עד שעותקי סרטיו הגיעו להקרנות נורמליות בסינמטקים: תחילה רק "הקורבן", סרטו האחרון, הוקרן בארץ, אבל בשנים האחרונות כל שבעת סרטיו נקנו בעותקי פילם והם משובצים להקרנות לעיתים תכופות למדי.
וכעת, מתוך הבנה שטרקובסקי הוא כבר מותג איכות, הגיע השלב הבא בהכנסתו לתוך הקנון הסינפילי בארץ: ספרו, "לפסל את הזמן", ראה באחרונה אור בתרגום לעברית (על ידי המשוררת סיון סקין, שתרגמה מהמקור הרוסי) בהוצאת אסיה (שכבר הוציאה את ספרי הקולנוע "במצמוץ העין" של וולטר מרץ' ואת "עושים סרטים" של סיני לומט). הנה פתיחת הספר. בסוף הפוסט הזה, כמה מכם יקבלו את הספר הזה במתנה מ"סינמסקופ". רוצים? קראו הלאה.
לאנדריי טרקובסקי היתה ביקורת רבה על סרגיי אייזנשטיין, שהיה גדול במאי ברית המועצות לפניו ופעל 40 שנה לפני שטרקובסקי התחיל את הקריירה שלו. סרטיהם אכן שונים בתכלית. אבל יש דמיון אחד גדול ביניהם: שניהם כתבו לא פחות משהם ביימו. אצל טרקובסקי הכתיבה היתה סוג של ריפוי בעיסוק. חלפו שנים רבות של המתנה בין סרט לסרט. הממסד הסבייטי בימי חרושצ'וב וברז'נייב לא עשה לטרקובסקי חיים קלים, וימיו עברו בהמתנה לקבלת אישור לצאת להפקה. אז בין לבין, הוא כתב. את "לפסל את הזמן" הוא כתב מראש כספר עיוני, מעין מניפסט, "אני מאמין" על קולנוע. איך נראה הקולנוע האידיאלי מבחינתו – קולנוע של פיוט, קולנוע שעוסק בזמן ומתנתק מכל מה שהקולנוע המסחרי עוסק בו (בעיקר, עלילה ברורה ופתרונות דרמטיים סגורים). לפני ואחרי כל סרט שיצר הוא כתב מעין דו"ח יצירה: מה הוא רוצה לעשות בסרט, ואז מה יצא מזה. כמו אייזנשטיין, לא תמיד התיאוריה על הנייר חפפה את הפרקטיקה על המסך, אבל הניסוח היה מרתק.
בין לבין טרקובסקי גם כתב יומנים – כתיבה ופשית יותר, לא סדורה, המתעדת את היום-יום שלו. והוא כתב עד יומו האחרון. "לפסל את הזמן" ראה אור ב-1986, רגע לפני מותו של טרקובסקי בבית חולים בשבדיה, מסרטן הריאות. יומניו קובצו לספר שראה אור כשש שנים אחר כך.
כמו כל ספר תיאוריה על קולנוע גם הספר הזה מעורר פולמוס בשעת הקריאה. כבמאי, הפיוט החלומי של טרקובסקי הוא הבסיס לסרטים האהובים עליי בכל הזמנים. על הנייר הוא פסקני יותר, לעיתים תקיף וחמור סבר מדי. אבל דבריו ראויים לקריאה. אבחנותיו והדרכותיו ראויים לתשומת לב. הוא ביים כמו משורר, אבל הוא כתב כמו לוחם חופש, ששואף לשחרר את הקולנוע מכבלי המערכות הכלכליות, המסחר, חוקי הדרמה, הדיקטטורה של הצופה, ולהפוך את הקולנוע לאמנות טהורה. ולא לתעשייה.
ביום שישי הקרוב יושק התרגום העברי ל"לפסל את הזמן" בסינמטק תל אביב עם הקרנת סרטו של טרקובסקי, "מראה"' מ-1975. עותק 35 מ"מ, על מסך גדול, לסרטו האישי ביותר של הבמאי, אוטוביוגרפי ממש, המכיל את לא מעט מזכרונות הילדות שלו, ולא מעט מהדי.אן.איי שממנו ייבנו סרטיו הבאים. חובת צפייה. זה אחד מסרטיו המאתגרים של טרקובסקי, הבנוי כשיר וללא עלילה סדורה וחד משמעית, אבל זה אחד מסרטיו היפים ביותר. כמות הרגעים עוצרי הנשימה שיש בסרט הזה כבירה (ולראייה: הכריכה הקדמית של "לפסל את הזמן" מציגה צילום מתוך הסוף של "הקורבן", אבל שתי הכריכות הפנימיות מציגות צילומים מתוך "מראה". למשל, זה:
ב-10:30 נתחיל עם הקדמה קצרה. סיון בסקין, המתרגמת, תגיד כמה מילים על טרקובסקי כאיש של מילים. ואני אגיד כמה מילים על "מראה", על מוטיב החלומות וההשתקפויות, ועל טרקובסקי איש התמונה. ואז הסרט עצמו. זה גם אחד מסרטיו הקצרים ביותר של טרקובסקי: רק 108 דקות.
ויש לי את האפשרות להזמין כמה מכם לראות את הסרט, וגם לקבל את הספר במתנה. אם אתם פנויים בשישי (11.10) ב-10:30 בבוקר, יש לי עשרה כרטיסים וספרים לתת לכם. רוצים? פשוט: כתבו לי מייל לכתובת yraveh@cinemascope.co.il , כתבו "טרקובסקי" בשורת הנושא וציינו בגוף המייל את שמכם המלא. עשרה הקוראים הראשונים שיישלחו מייל שהם רוצים לבוא, יקבלו מייל חוזר עם עם הזמנה, לסרט וספר.
עדכון, חמישי בוקר: אזל! ההיענות היתה מרשימה ומפתיעה. טרקובסקי כוכב עליון. עשרה מכם קיבלו בדקות אלה מייל שמאשר שהם מקבלים גם כרטיס זוגי להקרנה וגם עותק מהספר "לפסל את הזמן" שיוענק להם בכניסה לסינמטק. אבל כמות האנשים שרוצה היתה כל כך גדולה שהצלחתי להשיג עוד 15 הזמנות זוגיות, וכך 15 מאלה ששלחו, לפי הסדר, יקבלו בקרוב מייל שמזמין גם אותם עם בן זוג להקרנה – אבל בלי הספר. אבל גם זה לא יספיק כדי להיענות לכל הביקוש, אז סליחה בפני מי ששלח ורצה אבל לא נשאר לי כלום לתת לו. בכל מקרה, אין טעם להמשיך לשלוח כי אין לי יותר מה לתת.
