06 יולי 2006 | 09:36 ~ 29 תגובות | תגובות פייסבוק

ב"ה

רוג’ר איברט מחלים.

==============

שתי הביקורות שהתקבלו בלילה (בתגובות לפוסט הקודם) על “שודדי הקריביים” החדש כנראה מייצגות את הכלל. או כמו שכותב הבוקר דיוויד פולנד:

Pirates Of The Caribbean Receiving The Same Review, Negative Or Positive, Over & Over & Over Again… Too Long… Too Much Action… Too Many Effects… Too Much Fun

=============

אחרי הצהריים אני אורז את הלפטופ ועולה לירושלים לפסטיבל. זו השנה הראשונה בה אני גם אמור לכתוב שני מדורים בזמן הפסטיבל וגם לעדכן בלוג. ירושלמים: מי יודע אם יש אינטרנט אלחוטי בסינמטק או בסביבותיו? בכל מקרה: מי מכם שיהיה הערב בבריכת הסולטן מוזמן להעביר התרשמות ראשונית מ”מישהו לרוץ איתו” באתר אחרי ההקרנה.

==============

ראיתי אתמול בפעם השניה את “מסיבת שכונה של דייב שאפל” (שיוצא בשבוע הבא בקולנוע, ושכדאי לכם לראות אותו על מסך גדול למרות שהוא כבר קיים בדי.וי.די לא מתורגם באוזן, אותו מן הסתם תרצו מיד לרוץ ולקנות אחרי שתצאו מהסרט). בעודי אופורי מהגרוב הפנומנלי של הסרט, קלטתי שהפסטיבל הירושלמי פספס הזדמנות ענק. יום ראשון בערב מסתמן כערב מת בפסטיבל. יש גמר מונדיאל. עם צרפת בגמר נראה לכם שפולנסקי יגיע להקרנה של סרטו “אוליבר טוויסט” המשובץ לאותה שעה? אבל הנה פנטזיה פסטיבלית: אם אנשי הסינמטק ישאירו עומד את המסך הענק בבריכת הסולטן ויקרינו עליו את משחק הגמר, ומיד אחריו יקרינו את “מסיבת שכונה”, סרט שפשוט יוצר אקסטזה בקרב צופיו, הייתם מקבלים חגיגת כדורגל-קולנוע-מוזיקה חד פעמית הנמשכת אל תוך הלילה. איזה פספוס. בכל מקרה, סרט אדיר.

==============

צ’ן קאיגה לא הגיע, אבל הראיון הקטן שלי איתו, שנערך בפסטיבל ברלין והתפרסם אתמול ב”פנאי פלוס”, כן הגיע.

=============

השמועות אומרות שדברה ווינגר כבר בארץ. מישהו ראה?

============

סולידריות, ידידיי. גם אם הקשר היחיד שלכם לתעשיית הקולנוע הוא בתור צופים, זו החולצה איתה אתם צריכים להגיע השבוע לפסטיבל ירושלים:

מקדימה:

צד א'

מאחורה:

צד ב'

השיגו לעצמכם עוד היום את הפריט האופנתי/פוליטי הרותח של הקיץ. רק 25 שקלים, כולל משלוח, כולם למטרה טובה. צלצלו ללילך במטה המאבק של היוצרים: 03-5602374.

===========

משהו מרתק קורה לקולנוע הישראלי מתחת לאפם של הקרנות הגדולות והמפיקים החשובים. עוד ועוד סרטים עצמאיים, זולים, אבל מסקרנים מאוד, מופקים ומתחילים להיראות כמו תנועה קולנועית שצריך לשים לב אליה. הנה טריילר מצוין לסרט פשע חדש שצילומיו הסתיימו באחרונה בשם “המפטיר”. אותי הם סיקרנו.

============

הנה אחד ההבדלים הכייפיים בין עיתונות מודפסת לבלוג פרטי באינטרנט. בעוד במדורי לא אעז לקדם פרויקטים של חברים וקרובי משפחה, באתר הזה אני מרגיש שהמקום נכון ומוצדק להגיד, באופן הכי כן בעולם, כמה אני גאה באנשים הקרובים לי. אחד מהם הוא עדו פלוק, בן 25, שהתואר הרשמי לקשר בינינו הוא “גיס”, אבל זה הרבה יותר מזה. עדו (אם זה היה בעיתון הייתי קורא לו פלוק) סיים השנה לימודי קולנוע ב-NYU וסרט הגמר יוצא הדופן שלו, “לבשל לריצ’רד” יוקרן ביום חמישי הבא, 13.7, ב-17:00 בבית שמואל, במסגרת פסטיבל הקולנוע בירושלים, יחד עם עוד חמישה סרטים קצרים של במאים ישראליים שעובדים בחו”ל תחת הכותרת “ביקור מולדת”.

הסרט, בן 15 דקות, מספר על אשה שמתקשה להיפרד מבעלה המנוח ומציבה מוניטור המשדר את תמונתו מארון המתים הישר אל חדר השינה שלה. אני קראתי לזה “ורד לאמילי” למאה ה-21, וזיהיתי השפעות של דיוויד לינץ’. אני חשבתי שזה סרט על חוסר היכולת של אנשים להיפרד. ורד, בת זוגי ואחותו, אומרת שזה סרט על מערכת היחסים האינטימית/נקרופילית שכולנו מקיימים עם מכשיר הטלוויזיה שלנו (דיוויד לינץ’ היה מחבק אותה). ואני גאה לקדם קרוב משפחה מוכשר ולהציג לכם, באופן בלעדי ובלי בושה, סצינה מתוך הסרט. לחצו כאן. או כאן. או כאן.

29 תגובות ל - “ב"ה”

  1. עופר ליברגל 6 יולי 2006 ב - 10:51 קישור ישיר

    “אוליבר טוויסט” מוקרן לפני הגמר. למרות שאם הזמן שיוקדש לשאלות ותשובות הוא יתקרב מאוד לשריקת הפתיחה (ב22:00) אם פולנסקי ירצה הוא יוכל לעזוב באמצע ולמהר לצפות במשחק.

  2. ניר 6 יולי 2006 ב - 11:54 קישור ישיר

    ובוקר אחד היא קמה ורואה שהארון ריק?

  3. חן חן 6 יולי 2006 ב - 13:19 קישור ישיר

    שריקת הפתיחה ב21:00
    לא בעשר

  4. יובל 6 יולי 2006 ב - 13:23 קישור ישיר

    הייתי ע. הפקה זוטר מאוד באחד מימי הצילומים של ה”מפטיר” לפני כמה חודשים. מפליא כמה פריים יכול להראות שונה ממה שאתה מצפה לו ב’עריכה’ האישית שאתה מנחש לעצמך (בשקט…)

  5. אפי 6 יולי 2006 ב - 14:33 קישור ישיר

    יאיר, זוכר את הביטוי שהבאת פעם “כל כך רע שזה טוב”
    אז שודדי הקאריביים נותן מונח חדש

    “כל כך עמוס, ארוך, ומייגע שזה כיף”

    קשה להסביר – לא יוצאים מהקולנוע בתחושה כבדה כמו בסרט “יס” (ראית? רציתי לירות בעצמי תוך כדי הצפייה)

    כל הזמן מתים שייסתיים כבר, כשזה לא נגמר מציצים בשעון כלא מאמינים – אבל יוצאים עם חיוך.

    אני לא רוצה לספיילר אז אני לא אגיד לך מה אני חושב על הסוף.

    יאיר רוה עונה: אני לא בטוח שאני הבאתי את הביטוי “כל כך רע שזה טוב”, אבל תודה על הקרדיט. אם כבר, ביטוי שאני אוהב להשתמש בו (לא הייתי לוקח אחריות על על המצאתו, השתמשתי בו לראשונה על “סופרנובה” של וולטר היל) הוא “בשביל סרט רע הוא די טוב”.

  6. רז 6 יולי 2006 ב - 17:34 קישור ישיר

    הטריילר ל-“מפטיר” אכן נראה מרשים, אבל באתר הרשמי של הסרט מצליחים לקלקל קצת את הרושם שהוא עושה. קודם כל, תקציר הסרט כפי שהוא מופיע בעמוד הראשי זקוק בדחיפות לסימני פיסוק. כשטקסט מהסוג הזה הוא הדבר הראשון שמקדם את פניהם של צופים פוטנציאליים, זה עושה רושם רע מאוד.
    חוץ מזה, אני לא בטוח למי בדיוק מיועד האתר האמור. הקישורים לתסריט המלא ולסינופסיס המפורט של העלילה מיועדים, אולי, למפיצים פוטנציאליים שעשויים לגלות עניין בקניית הסרט (ואז נושא הטקסט המקדם את פניהם הופך לעוד יותר קריטי), אבל לצופים מן השורה זה יכול רק להזיק. אולי היה צריך לבנות שני אתרים נפרדים – אחד שיווקי ואחד עבור הצופים? ולפרט קצת על היוצרים והשחקנים (רשימת השחקנים מכובדת מאוד, אגב).

    ובנושא אחר לגמרי – בראיון עם צ’ן קאיגה מצוין ש-“ההבטחה” הוא הסרט היקר ביותר בתולדות סןי. לפי השמועות, ג’ון וו עומד לשבור את השיא הזה עם סרטו הבא שיצולם שם, ויתבסס על הקלאסיקה ההיסטורית “רומן שלושת הממלכות”. וו עשה אמנם המון בושות בהוליווד, אבל אני חייב להודות שהחדשות על הפרויקט הזה נשמעות מסקרנות.

  7. ליאור 6 יולי 2006 ב - 20:31 קישור ישיר

    לפי הטריילר של “המפטיר”, ובלי שקראתי את הסינופסיס, אני יכול לשער שמדובר בסיפור על עבריין שמשתחרר מהכלא ונסחף חזרה לעולם הפשע, מרצון או שלא מרצון. גם ההשפעות הקולנועיות ברורות, אבל, וזה אבל גדול:

    זה נראה מצוין.

    כלומר, יש בזה ויזואליה (אם היית ייכול להדגיש את המילה הייתי מדגיש. דמיינו אותה מודגשת). יותר מדי סרטים ישראלים נראים לא מעניינים מבחינה ויזואלית, אין פריימינג מוקפד, אין כמעט תנועות מצלמה, אין משחקי פוקוס או שימוש יצירתי בעומק שדה.
    הקולנוע הישראלי, רובו ככולו, הוא לא קולנוע ששם דגש על ויוואליה. יותר מדי סרטים ישראלים מצולמים כמו פרק של אן-ווי-פי-די, עם מצלמה שנעה מעלה ומטה כמו פקק שצף על המים. (יש גם המון סדרות טלוויזיה שמצולמות ככה, כולל הסדרה החדשה של מאיר סוויסה). אני אישית לא אוהב את הסגנון הזה, הוא אולי ריאליסטי, אבל הוא מעצבן.
    הטריילר גם ערוך יפה. בקיצור, זה נראה כמו משב רוח מרענן. (ומדובר בסרט ז’אנר מובהק, כך נראה. מחזה נדיר במקומותינו).

  8. עופר ליברגל 7 יולי 2006 ב - 0:13 קישור ישיר

    רשמים מ”מישהו לרוץ איתו”:
    קודם כל, איזה כיף.
    עבורי קריאת הספר של גרוסמן הייתה אחת מן החוויות היותר מופלאות שעברתי, וכמובן שהסרט יכול להעביר רק אחוז קטן מן הקסם שבספר, אבל הסרט מוסיף הרבה קסם משלו, משנה הרבה דברים בעלילה ולא רק משמיט. לכן הוא עומד כיצירה עצמאית עם נגיעות של הקסם של גרוסמן. הסרט מצחיק, נוגע ללב ומותח,בעיקר למי שלא קרא את הספר.

  9. VAN ERIK 7 יולי 2006 ב - 2:16 קישור ישיר

    ההקרנה היתה גרועה, הסאונד לא היה טוב, ולמרות שהשקיעו בבלוו אפ 300 אלף דולר המעבר היה רע ומורגש לכל אורך הסרט וחבל כי הסרט מאוד חמוד ושווה כל שקל.
    אבל משהו בהתחלה קצת צולעה (האשה בכנסייה)

  10. גיורא 7 יולי 2006 ב - 2:16 קישור ישיר

    מישהו לרוץ איתו – תגובה ראשונה

    בקור אימים צפוי ובכל זאת מפתיע, צפינו הערב בבריכת הסולטן בסרטו החדש של עודד דווידוף. מדובר בסרט מעט משונה אשר בהחלט נראה כהלחמה של שלושה פרקים לכדי פיצ’ר (מה שאכן היה, מסתבר). מדי פעם יש קטיעות לא ברורות וגם הצילום בעייתי למדי ובהחלט טלוויזיוני. מה שכן – השחקנים הצעירים רבי קסם ודני שטג וצחי גראד טבעיים וזורמים יחד איתם.
    חייבים לומר שלקראת האמצע כל העסק הופך למייגע משהו וכל העת נרשם טפטוף החוצה לכיוון “קקאו” הממוגנת. כסדרה בהוט בהחלט יהיה מדובר במשהו ראוי ומושקע לבני הנעורים (אני לא מאמין שאשכרה השתמשתי בביטוי הזה) אבל ללכת לרוץ לראות את זה בקולנוע? אולי רק אם אתם מצויידים בילדים חכמים בני שתיים עשרה שצריך לחפש מתחת לאדמה משהו ראוי לעשות איתם בחופש הגדול

  11. הוד 7 יולי 2006 ב - 2:24 קישור ישיר

    אני אתחיל בקטע שמבחינתי הוא מעט סימבולי. בערך
    חצי שעה לפני סיום הסרט מישהו לרוץ איתו נכבה המקרן. כנראה גם הוא השתעמם עד כדי כך שפשוט שבק חיים. סרט מאכזב, מבחינתי.שני דברים שצרמו לי מאוד
    היו, דבר ראשון, המשחק של הדמויות, כאשר אני לא יודע האם להאשים את הבמאי או התסריטאי מפני שמצד אחד המשחק היה נראה מאוד מלאכותי- כזה של מופע סיום
    י”ב ומצד שני הדיאלוגים היו מאוד מלאכותיים, כאילו באמת אמרו להם להגיד אותם וכמובן מטרתם היתה אך ורק לקידום העלילה. כתוצאה מכך הדמויות היו מאוד שטחיות
    דמותו של השחקן הראשי בסרט היתה סתמית לחלוטין. אני חושב שזו גם הסיבה ש”סיפור האהבה” שנוצר ביניהם נראה כלל לא אמין. דבר נוסף שמאוד צרם לי הוא העריכה.
    אני , עורך בהכשרתי, מאמין שתפקידה של העריכה בסרט הוא לתת לו את המבנה ע”י בחירה נכונה של התמונות והקאטים ביניהם. צר לי, אבל המבנה פשוט לא עובד!!!
    סנות שאני בטוח שהבמאי התכוון שנזיל בהם דמעה עברו
    ללא כל תנודה בשרירי הפנים שלי, חוץ מכמה פעמים
    שבהם פערתי את פי ופיהקתי.בנוסף לכך, המעברים בין נקודת המבט של אסף לנקודת המבט של תמר נעשו באופן סתמי ודי נדוש. אני חושב שהבמאי נסה להעביר את הסיפור והתייחס יותר מדי לתוכן ופחות לצורה. הצורה שבה בחר עודד להעביר את הסיפור לא עבדה כמו שצריך. אני חושב שאם הסרט היה ערוך אחרת זה היה עוזר אך לא היה מציל אותו בגלל המשחק והתסריט בעיקר.
    מעבר לזה, הפסקול היה פשוט מזוויע!!! בחירה גרועה של שירים והשילוב של המוזיקה האלקטרונית על הפנים. השיר ” כל הציפורים מצייצות…” בזמן שאסף משתחשך במים הוציאו את כל הקסם של הסנה הזו.
    בנוסף לכך, אני הרגשתי שהדמות שהיתה אמורה לגולל את העלילה ולהיות התווך בין הדמויות הראשיות נשכחה מאחור והיא דינקה. כשתמר צועקת מהאוטו כשלוקחים לה את דינקה זה נראה ממש לא משכנע, זאת מפני שמערכת היחסים בין תמר לדינקה אינה מפותחת במהלך העלילה כמו שצריך. לסיכום, אני אכתוב משהו שבטח שמעתם כשהייתם בכיתה ד באסיפת הורים כשהמורה ביקשה שגם התלמיד יהיה נוכח: ” יש לו פוטנציאל אבל הוא לא מממש אותו וחבל!!!”.

  12. לוקו 7 יולי 2006 ב - 2:48 קישור ישיר

    לוואן אריק

    תרגע.. אין סכום כזה (300000%) במעבר בין HD לפילם (לא בלו אפ), אם זה היה כרוך בסכום כזה, לא היית רואה את הסרט. משונה עד כמה אנשים מנסים להשמע מבינים במקום שאין להם מושג. תחסוך.

  13. אייל 7 יולי 2006 ב - 4:37 קישור ישיר

    אבל אורנג’ חילקו צ’ופרים

  14. זבולון 7 יולי 2006 ב - 5:28 קישור ישיר

    הצילומים ל”מפטיר” ערו כחודש וחצי בכ-30,000 אלף דולר ויש צילומיס מרהיבים מאלה הנראים הבמאי שעשה גם את ההפקה רובה ככולה ונכון בהאתר התקציר לא נראה ערוך כמו שצריך אך זאת בעיה תכנית בלבד . פשוט לצאת ולעשות ססרטים בלי פשרות ולחצים חיצוניים של כל מיני לקטורים שמכריחים אותך לשנות את הכתוב עשרות פעמים עד שאתה מעבד את הגרעין של האמת שממנו צמחת
    אחים פשוט לעשות ושיהיה בהצלחה אמן

  15. הארטלי 7 יולי 2006 ב - 9:14 קישור ישיר

    הסרט של דוידוף היה מאוד יפה. קולנועי, מיוחד, זורם ומפתיע וגם המשחק טוב מאוד. נכון הוידאו אייץ’די וי (ולא אייץ’ די) קצת מבאס במעבר לפילים זה לא מרגיש פילים. וסגנון הצילום השרוף של שרף לא עוזר לפורמט הוידאו הזה. בגדול זה סרט יפה אומנם זה לא ‘חתונה מאוחרת’ או ‘כנפיים שבורות’. אבל בסרט הזה יש סוג של חופש שאין בסרטים ההם. וכן מורגש שזה מיני סידרה שנערכה לפיצר (אבל זה עובד).

    מה שבטוח יש המון כישרון בסרט והוא ממש מהנה ומקסים

  16. נחשון 7 יולי 2006 ב - 9:22 קישור ישיר

    היינו שישה, וכולנו מאוד אהבנו.

    בכלל, הקהל לגמרי הגיב לסרט – צחוק, מחיאות כפיים וכאלה, ונכון שהיו טיפטוים החצה, אבל הרושם שלי שלרוב הצופים הייתה חוויה טובה.

  17. נעמה 7 יולי 2006 ב - 9:35 קישור ישיר

    יאיר
    אין אינטרנט אלחוטי בסינמטק ( אלא אם הם התקינו במיוחד בשביל הפסטיבל) , אבל יש בעמק רפאים.

    רוה לנעמה: שבת, 14:00, מצאתי אינטרנט סוף סוף. אכן, אין בסינמטק (מבטיחים שיהיה בשנה הבאה, אחרי השיפוצים). איפה יש אינטרנט אלחוטי בעמק רפאים? ולמה המחשבים של איי.בי.אם כל כך כבדים? עדכונים נוספים בהמשך היום.

  18. איתי 7 יולי 2006 ב - 17:11 קישור ישיר

    ראיתי את דברה וינגר בראיון (יותר נכון – חלקיק ראיון) עם חיים אתגר בחדשות ערוץ 10 אתמול. הם נראו שניהם בארץ, למען האמת.
    גולדברג קרא לה דברה לי וינגר, או משהו כזה, והיא צחקה עליו שהוא מגובה בצבא של מאבטחים.

  19. דן ברזל 7 יולי 2006 ב - 17:12 קישור ישיר

    אם אביע את דעתי המלאה על “מישהו לרוץ איתו”, זה יצא ממש מעליב. אני אסתפק באנדרסטייטמנט “ממש לא נהניתי”, כשהאשמה העיקרית היא התסריט הלא אמין בשום צורה, והמשחק המזעזע ששוטף את המסך 99% מהזמן.
    מילה אחת טובה: הצילום יפה וחריג לארץ, מזכיר את “עיר האלוהים” ו”הגנן המסור”.

  20. רפי 7 יולי 2006 ב - 17:22 קישור ישיר

    אני מאמין שרוב הטפטופים החוצה היו בגלל הקור ולא בגלל הסרט (למרות שמן הסתם, אם אלה שטפטפו באמת היו נהנים מהסרט, הם היו סובלים את הקור ונשארים, כמו רוב הקהל). אני מאד נהניתי מהסרט. את הספר קראתי מזמן אז לא זכרתי את כל הפרטים, אבל קיבלתי אווירה די “דיקנסית” בכל התיאור של פסח והמעון שלו, שהזכיר לי מאד את פייגין ב”אוליבר טויסט” (קצת סימבולי בהתחשב בכך שהפקה חדשה של “אוליבר טויסט” תוקרן בפסטיבל). השחקנים הצעירים מאד הרשימו אותי, ואולי דווקא המשחק של נעמי פולני בתור הנזירה היה קצת מוגזם מדי. יכול להיות שהעובדה שה”ירושלמיות” המוטבעת בסרט גורמת לי לאהוב אותו יותר, אני רוצה להאמין שזה לא ככה. זה פשוט כיף לראות סרט שמתרחש בכל המקומות המוכרים מחיי היום-יום. היה קטע קטן ממש קרוב אלי. הקטע בו אסף מוצא את התיק של תמר בלוקר בתחנה המרכזית צולם למעשה בבניין עיריית ירושלים – שורת הלוקרים באחד מהאגפים בבניין האעירייה התאימה להם חזותית בתור לוקיישן ובאותו יום צילומים עזרתי לצוות בהפקה כחלק מהעבודה שלי בעירייה (אז זה עדיין אמור היה להיות סדרת טלוויזיה).
    חבל שהתקלה במקרן קצת העיבה על החוויה.

  21. זידאן 7 יולי 2006 ב - 21:00 קישור ישיר

    אני נהנתי מאוד מהסרט למרות הקור הקיצוני
    וקצת מרחם על כול אלה שהבלו אפ העריכה ו או המוזיקה
    כל כך מטרידים את מנוחתם
    אכלתם אותה- חוץ מלהראות ולחשוב שאתם אלק מבינים בקולנוע-סתם לא נהנתם

  22. חן 7 יולי 2006 ב - 21:41 קישור ישיר

    שלוש הערות לשודדי הקאריביים:
    1. אחרי שלושים דקות בערך נצפה אחד הסיקוונסים הכי מצחיקים שראיתי מזה הרבה זמן. כזה שצוחקים רק מלהיזכר בו, ושווה לבדו את הצפייה.
    2. לא יודעת איך מדברים על סוף של סרט בלי לספוילר אותו, אז רק נגיד שהסוף משמעותי(?). הייתי בהקרנה לונדונית, כל הקהל יצא ברגע שעלה הרולר, רובם במלמולים מעוצבנים. אני חושבת שאם הקהל לא יושב לראות אפילו את שמות השחקנים, זה אומר משהו.
    3. ג’וני דפ עדיין מבריק.

  23. מישהו 7 יולי 2006 ב - 21:45 קישור ישיר

    אחלה סרט

  24. איתן 7 יולי 2006 ב - 23:32 קישור ישיר

    חזרתי לפני כמה דקות מירושלים. אשתף אתכם במה שראיתי: מאוד אהבתי את “אובבה” הספרדי: סרט עם ריח של “טווין פיקס” באוויר, וגם אם העריכה בין שני מישורי הזמן שבהם מתקיים הסרט אינה דינמית מספיק, עדיין הסרט מספק חוויה קולנועית מלאה. צילום יפהפה של חוויר אגירסארובה (“דבר אליה”). מומלץ!

    “שעורי נהיגה” הבריטי- סרט טריוויאלי לחלוטין, ללא שום יומרות, ועם זאת מהנה. רופרט גרינט (מחבריו של הארי פוטר) מפתיע לטובה, ג’ולי וולטרס הוותיקה מפתיעה לרעה במשחק מוגזם, ועדיין יש בסרט כמה רגעים מרגשים, ובעיקר לא מעט רגעים מהנים. תבואו בלי ציפיות, תצאו מרוצים.

    “טיול קטן לגן עדן”- אכזבה גדולה. “101 רייקויק” הראה על כישרון גדול. “הים” היה סרט שני לא מוצלח, בעיקר מכיוון שניסה לכופף תסריט דרמטי לסגנונו המופרע של הבמאי. סרטו הראשון בארה”ב של קורמאקור חוטא באותה צרה: סיפור עוקץ וחקירה מואפל ע”י אמצעים סגנוניים מוגזמים (הרבה צילומים של לילה גשום וסאונד גשום בהתאם, העולה לעיתים על קולם של השחקנים). פורסט וויטקר עושה כמיטב יכולתו, אך מובס ע”י הבמוי. חבל.

    “דברים מאחורי השמש”- האכזבה של היום. תסריט לא טוב, שמתפזר ליותר מדי כיוונים, שמפריעים אחד לשני במקום להפרות זה את זה. הסיפורים עצמם לא מאוד מעניינים, ודווקא זה המרכזי טומן בחובו סוד טריוויאלי לחלוטין. הבימוי סתמי בדרך כלל (להוציא שתיים-שלוש סצינות שבהן הטון הרגוע בדרך כלל מופר על ידי צעקות מוגזמות, ו/או מוזיקה רועשת וחסרת פשר). נקודות אור: הצילום היפה של ולנטין בלונוגוב, והשחקן שמשחק את האח (מתנצל שאינני זוכר את שמו).

  25. עופר ליברגל 7 יולי 2006 ב - 23:49 קישור ישיר

    גם אני ראיתי את דברים מאחורי השמש ודווקא מאוד אהבתי. נכון הסוד המרכזי הוא די טריוויאלי, אבל גם לעובדה שלא מגלים דבר גדול במיוחד יש כוח. הדיאלוגים נראו לי מאוד אמינים, המשחק של כולם היה נהדר (ועבורי אסי דיין כרגיל מעל כולם) ויש בסרט די הרבה סצנות נפלאות, אני לא אופתע עם הוא יזכה בפרס.
    וראיתי גם את “חברות עם כסף”- סרט נחמד ולא יותר, מזכיר פרק ארוך בסדרת טלוויזיה.

  26. van erik 8 יולי 2006 ב - 0:28 קישור ישיר

    נו לוקו
    כאשר אתה שומע משהו מתוך קרן רבינוביץ שאומר שהיה עדיף כבר לצלם את הסרט בפילים כי המעבר היה יקר מדי…ועלה 300 אלף…אז…
    נכון אתה תל אביבי או שבעצם עברת לתל אביב ואתה מנסה להראות חזק בתוך הברנז’ה, נו שהיה בהצלחה.

  27. לוקו 8 יולי 2006 ב - 1:56 קישור ישיר

    לואן אריק

    להגיד “אמרו לי בקרן ת-א”, זה בדיוק כמו לומר, “קראתי בעיתון”.. אם אתה חושב ו/או מאמין שהסכום הוא 300000$ , חבל לי בכלל לדבר איתך, אין טעם לדבר עם אחד שאין לו אפילו צל מושג ורק משמש מגביר קול לשטויות מכוונות.

  28. ערן 8 יולי 2006 ב - 13:26 קישור ישיר

    “התפוח של אדם” הדני: סרט מקורי מאוד גם מבחינת אופן העיסוק שלו בנושא האמונה הדתית וגם מבחינה קולנועית. יש בהחלט כמה הברקות תסריטאיות וקולנועיות. הבעיה עם הסרט היא בדילוג הגס שהוא עושה בין רעיונות רציניים ומעמיקים וחלקים קומיים לא אחידים ברמתם (מצד אחד הברקות קומיות בהתנהגות הדמות הראשית הסובלת מאמנזיה של כל דבר רע, מצד שני כמה קטעים וולגריים). לדעתי הקושי נובע מהעמדת כל התסריט על גרעין לא ריאליסטי, מה שמחייב להיות קומי כדי לא להיתפס מגוחך. עם זאת הקומיות מחלישה את המסרים של הסרט.
    אבל בסכה”כ בכלל לא רע!

  29. רפי 8 יולי 2006 ב - 15:20 קישור ישיר

    אל פרנקן – אלוהים דיבר:
    חבל שרק רבע מהאולם היה מלא, כי זה סרט תעודי גם משעשע וגם מעורר מחשבה, על המצב הפוליטי בארה”ב ועל מצב התקשורת שם. הסרט, בדיוק כמו האיש אותו הוא מלווה, לא מתיימר להיות אובייקטיבי – הוא בא מהצד השמאלי של המפה על מנת להתריע כנגד הימין ששולט בתקשורת האמריקאית ומפיץ, לטענתו, תעמולה ושקרים, אך הוא לא גורם לאנטגוניזם כמו מייקל מור (שבאחד הקטעים מתארח בתוכנית הרדיו שלו). אל פרנקן תמיד היה קומיקאי פוליטי עמוק (הרבה יותר מהדמות המשעשעת סטיוארט סמולי) וזה ניכר גם במונולוגים שנתן לאורך השנים ב-SNL ובראיונות שלו בתוכניות האירוח השונות.
    בשלב מסוים, כאשר הסרט התמרד בקמפיין לנשיאות בשנת 2004, יש ידיעה ברורה שהאופטימיות הרבה רק מובילה להתרסקות, וחששתי שהסרט יסתיים עם הבחירות כנקודת שפל. אהבתי לראות שפרנקן מחליט לחצות את הקווים ולרוץ לסנאט במדינת מינסוטה, הן כקונטרה לסנאטור הרפובליקני המכהן כיום והן כמחווה לחברו הטוב שנפטר. זה נתן לסרט סיום אופטימי (גם אם סיכוייו להיבחר לא ידועים).
    הקטעים המבריקים ביותר בסרט, וגם הכי משעשעים – העימותים הישירים (והלא ישירים) שלו מול אנשי הימין – בתוכניות הרדיו, בפורומים ציבוריים ובקטעי מסך מול מסך.
    במהלך השבוע יש הקרנה נוספת של הסרט, הוא מאד מומלץ, חבל ששוב הסרט יוקרן מול אולם ריק ברובו.


השאירו תגובה