דיקטטורה
ב"7 לילות" של יום שישי התפרסם אייטם של יפעת מנהרדט התוהה איך זה ש"זאק ומירי עושים פורנו" יגיע ארצה בשעה ש"אננס אקספרס" נגנז. נדמה לי שיש שם אייטם כזה בערך פעם בשנה, וטוב שכך – כי זו ההזדמנות היחידה לקהל הרחב לקבל את המידע העגום: בכל הקשור בקולנוע אנחנו חיים בדיקטטורה המתנהלת על ידי מפיצים שלא מבינים כלום. אני כותב את זה על המפיצים שאני לא מחבב, אבל גם על המפיצים שאני כן מחבב. זו דיקטטורה כי איש אחד – וזה בסוף תמיד החלטה של איש אחד – קובע מה נראה כאן. ואם סרט מסוים לא מוצא חן בעיניו, ובהיותו בעל הזכויות הבלעדיות, אף מפיץ אחר לא יכול להפיץ במקומו סרט שהוא לא רוצה בו. מצב דומה, אגב, היה בשוק המכוניות וזה השתנה. אני מחכה לבג"ץ או לממונה על ההגבלים העסקיים שישימו לזה קץ בקולנוע. אם א.ד מטלון לא רוצים להפיץ את "אננס אקספרס" שישחררו את הזכויות למפיץ אחר שאולי כן יודע להעריך את הסרט ההיסטרי הזה, שיכול בקלות להפוך גם בארץ לסרט פולחן.
אבל הקטע הכי מופלא באייטם של מנהרדט מגיע כשהיא מנסה להבין למה זה קורה, למה סרט נגנז? מי שעוזר לה להבין הוא היחצן-המחרים אריה ברק, שאומר: "סרטים רבים שלא הצליחו בקופות בארה"ב לא יעלו אצלנו בקולנוע, אפילו אם משחקים בהם שחקנים מפורסמים. זאת הסיבה שהוחלט לאחרונה לא להקרין את דרמת הפשע "Street Kings", למרות שמככב בה קיאנו ריבס".
זה היסטרי! ענק! כי "מלכי הרחוב" עם קיאנו ריבס כן הוקרן בארץ, באפריל. ומי היה היחצן של הסרט? אריה ברק. רגע מוזהב של חסד, לא ככה? היחצן שלא רוצה שעיתונאים יידעו שסרטיו קיימים, שעיקר עבודתו היא בהחבאתם מהתקשורת במקום להפצתם לידיעת הכלל, בעצמו לא זוכר במה הוא טיפל ומה לא. כנראה שהוא עושה עבודתו נאמנה, אם כך. אף אחד באמת לא יודע שהסרט הזה ביקר כאן, כולל הוא עצמו.
העניין הוא שחוץ מהעובדה שברק לא זוכר בעצמו את הסרטים שלקוחותיו משלמים לו ליחצן הוא מנסה לתאר באייטם של מנהרדט מצב בו יש הגיון וחוקיות בהחלטות להפצת סרטים. אבל במקום הגיון וחוקיות אנחנו מקבלים ממנו סתירות. "סרטים רבים שלא הצליחו בקופות בארה"ב לא יעלו אצלנו בקולנוע", הוא קובע. וזה היחצן של "גאווה ותהילה" ושל "אפלוסה": שני סרטים שלא הצליחו בקופות באמריקה וכן עלו בארץ. וזה היחצן של "קילשוט", סרט שבאמריקה לא מצליח למצוא מפיץ, ונדחה שוב ושוב כבר שנתיים וכרגע יש סיכוי שאולי יעלה בתחילת 2009 אן שייגנז לגמרי, ובכל זאת הוא עלה בארץ. למה?
וזה גם היחצן של פורום פילם ומטלון שגונזים בלי הכרה סרטים שכן הצליחו בקופות באמריקה. למה?
הוא מסביר, ומשליך את האשמה ליבשת אחרת: "לדברי איש יחסי הציבור של א.ד מטלון, אריה ברק, ההחלטה לא להקרין סרט בארץ נקבעת בסופו של דבר על ידי האולפנים בחו"ל", כותבת מנהרדט. אבל כמה פסקאות אחר כך ברק חושף: "הם (האולפנים הגדולים) פונים למפיצים בארץ ומבקשים מהם להעריך את סיכויי הצלחתו. בהתאם לנתונים שמעבירים להם הם נותנים את החלטתם הסופית".
הו, תודה על הכנות. אז זה לא באמת קשור רק בהחלטה של האולפנים? מה נראה לכם שא.ד מטלון אמרו לאולפני קולומביה על "אננס אקספרס"? אני רוצה שיספרו לי כעת על סרט שמפיציו בארץ תמכו באופן נלהב בהפצתו ואילו האולפנים אמרו "לא".
הסיטואציה היא כזאת (ואם היא אחרת, אשמח לדעת על כך ולפרסם): אנשי מטלון ויחצניהם ישבו וראו את "אננס אקספרס" ולא אהבו את הסרט. וחשבו שבגלל שהם לא אהבו אף אחד אחר לא יאהב. או הפוך: הם נורא התלהבו, צחקו עד שכמעט הקיאו את הטחול מרוב צחוק, אבל בסוף אמרו "טוב, אנחנו צחקנו אבל אין סיכוי שמישהו יהנה מהסרט חוץ מאיתנו". אני לא יודע איזה סצנריו מחריד אותי יותר: זה שבו הם מנותקים לחלוטין מהמוצרים באחריותם או זה שהם מתנשאים על הקהל שלהם. השורה התחתונה זהה: הסרטים לא מגיעים ארצה והיחצנים לא מבינים מה יש להם ביד. הם מנותקים והם מתנשאים.
אני אומר באחריות ובבטחון: מפיץ שהיה מתחבר ל"אננס אקספרס" ומבין את גדולת הסרט היה מצליח להפוך אותו ללהיט פולחן קטן וחכם. בהפצה לא גדולה. בתקציב לא ענק. האופן שבו הפיצו בארץ את "אחים חורגים" הוא עדות מופלאה לאיך לא עושים את זה. זו עדות לאיך מפיצים בעלי טעם גריאטרי, ושיטות עבודה מיושנות, מנסים להתלקק לקהל שהם לא מבינים. יאללה, תפרשו מהעסק. או שתתמקדו בהפצת סרטי אנימציה בלבד (העבודה על "בולט" מתנהלת עד כה באופן מושלם – כשמגיע להם קרדיט, צריך לדעת לתת).
=======
ואולי לקהל הישראלי מגיעים מפיצים כאלה בדיוק. שהכרזות שלהם מלאות טעויות, שמפיצים סרטים בלי חשק בלי עניין. אולי המפיצים צודקים. אולי הקהל הישראלי ממילא זהה בפרופיל שלו למפיצים: מבוגרים, שמרנים, מנותקים מתרבות הפופ. וממילא יודעים המפיצים שהקהל שהם צריכים לטפח, של בני ה-13 עד 35, הוא קהל הפכפך, שאף פעם לא מרוצה, שמוריד סרטים באינטרנט. מי רוצה לקוחות כאלה. אז הם מוותרים עליהם.
החשש שלי הוא שהכשלון הקופתי של "אחים חורגים" ושל "הלבוי 2 " יהפוך לדלק שיזין מגמות גניזה בתר שאת בשנים הקרובות. "הנה", הם יגידו לפיינשמעקרים שמתגודדים בבלוגי קולנוע, "הוצאנו סרטי פופ שהיו להיטים באמריקה ואף אחד לא בא. יותר לא נוציא". את המחשבה שהאופן הקלוקל בו הם הפיצו את הסרטים האלה קשור למידת הצלחתם הם לא מפנימים (כמו למשל העובדה ש"הלבוי 2 " נדחה כל כך הרבה פעמים, עד שקהלו העיקרי נואש וכבר צפה בו אחרי שהוריד קבצי היי-דפינישן שכבר היו זמינים באינטרנט, ורק אז, בפקק התנועה שנקרא סוכות, הוא יצא בארץ, מעט מדי, מאוחר מדי, סמוי מדי).
וישראל, יוצא מכל זה, היא מדינה בה הורדת סרטים באינטרנט לקהל שרוצה קומדיות וסרטי קומיקס איננו מעשה בלתי חוקי או בעייתי מבחינה מוסרית, אלא המעשה המוסרי היחיד שנותר מול התנהגות שתלטנית ובעלתנית של מפיצים שלא סופרים את הקהל שלהם. מפיצים שלא מבינים כלום בקולנוע.
=======
ועכשיו אני מחכה ליחצן או למפיץ שבפעם הבאה שסרט ייגנז שלא יסתתר מאחורי שקרים, ספינים וחצאי אמיתות, שלא יגיד שסרט נגנז "כי הוא נכשל באמריקה" או "כי האולפן הורה לנו שלא", שלא יגיד דברים שלאוזן שלי נשמעים כמו בלופים אלא שיבוא ויגיד את האמת: זה הכסף שלנו ולא בא לנו לבזבז אותו על סרט שאנחנו לא מבינים מה הקטע איתו.
OFF TOPIC אבל קשור:
קצת באיחור, (ממה ששמעתי מאנשי "בקול" היה די קשה להשיג את משרד ההפקה או המפיצים בקשר לפרטים הרלוונטים לכבדי השמיעה בארץ.) פרסום נוסף(ובחינם!) לסרט "שבעה" באתר של "בקול", ארגון כבדי שמיעה.
http://www.hearing.org.il/welcome.htm?page=http://www.hearing.org.il/li/shiva.htm
אני מנסה להעביר כל בדל אינפורמציה על כל סרט ישראלי שיוצא, ברוב המקרים המפיצים מעבירים לנו את המידע הנדרש. לעיתים זה נדחה ונגרר, חבל.
יש שתי המלצות של הארגון שלא מיושמות תמיד, או באופן חלקי. האחת לציין במודעות הסרט בעיתונים כי "הסרט נושא כתוביות עברית עבור כבדי-שמיעה" כמו כן לתלות מודעה באותו נוסח בקופת הקולנוע (וכמובן לציין את שם הסרט.)
ושוב תזכורת, בארץ 700.000 כבדי שמיעה.
בעיקרון אני מסכים כמובן עם הטענות שלך, אבל אתה לא חושב שגם לתקשורת יש חלק בזה?
כלומר, לעובדה שבקושי כותבים על קולנוע בארץ, שהמון סרטים שעולים אפילו לא זוכים לסיקור, שיחצנים צריכים להתחנן כדי שמישהו יראיין את הבמאי ואת השחקן ידועי השם של הסרט, שמבקרים לא טורחים לבוא להקרנות ולא להשלים ולא לתת כוכבים וכדומה?
רוה: יש בעיה עם התקשורת (העורכים בעיקר), יש בעיה עם בעלי בתי הקולנוע, יש בעיה עם הצופים, יש בעיה עם הסינמטקים, יש בעיה עם הפסטיבלים, וגם יש בעיה עם הסרטים. אני מקווה שאני מכסה את כל הבעיות לאורך הזמן. הפוסט הזה עסק במפיצים. ואגב: יש מפיצים שחושבים שהצלחה של סרט לא קשורה בתקשורת (לכן מחרימים) ויש כאלה שמאמינים שהצלחה של סרט קשורה רק בתקשורת (לכן מקצצים בפרסום ובונים רק על ביקורות). גם זה וגם זה טועים. יחצנות/שיווק/פרסום וקידום מכירות צריכים לעבוד יחד, באופן שמתאים לאופי הסרט ולקהלו (וגם לפוטנציאל ההצלחה שלו).
צודק
לא ענית לי על השאלה, ואתה גם מתחמק מהאחריות של הכתבים/מבקרים. שנינו יודעים שלעתים קרובות הבעיה היא איתם ולא בשלב העורכים
רוה: כתב/מבקר שלא עושה את העבודה שלו, זו בעיה של עורך.
וזה ממש חבל. את שני הסרטים המדוברים "אננס אקספרס" ו"זאק ומירי עושים פורנו") ראיתי לאחרונה בשתי נסיעות סמוכות מאד לאמריקה, ואת שניהם הלכתי לראות מתוך מחשבה שזו ההזדמנות שלי לראות על מסך גדול שני סרטים שאולי לא יגיעו ארצה.
שני הסרטים פונים לקהל מאד דומה (אבל מ-א-ד דומה) ואין הגיון בהפצתו של האחד וגניזתו של האחר. מעבר לכך, שניהם מצחיקים בטירוף, חכמים ושנונים, סטלניים להחריד, ובדרכם שלהם, מרגשים.
שניהם גם סרטים מאד תל-אביביים באופיים, ולו קולנוע "פריז" המנוח עוד היה קיים הרי שהוא היה יכול להיות האכסניה המושלמת לשניהם. במצב הנוכחי הייתי משבץ את שני הסרטים להקרנות בקולנוע "לב" שם היו יכולים לרוץ במשך שבועות ארוכים. בקומפלקסים הסופר מסחריים הם פשוט ילכו לאיבוד, וחבל.
בבביקורי בניו יורק בשבוע שעבר מאד התקנאתי בני יורקרים שעדיין יש להם בתי קולנוע מתמחים שאינם שייכים למפיצים. אולמות ה"לינקולן פלאזה" באפר ווסט (המקבילה המנהטנית ל"לב", אני מניח) וה"אנג'ליקה פילפ סנטר" בווילג' (וזה עוד לפני שהזכרנו את ה"פילם פורום" המהולל) שמקרינים סרטים מכל המפיצים (כי כך עובדת השיטה באמריקה הקפיטליסטית, שם למפיצים והאולפנים אסור להחזיק בבתי קולנוע, ובתי הקולנוע צריכים לרכוש מחדש כל סרט שיוצא ללא הסכם כוללני עם חברת הפצה כלשהי) ולכן קיימים שם, לפחות בערים הגדולות, בתי קולנוע מתמחים שאינם מקרינים רק את סרטיו של מפיץ מסוים.
אבל אנחנו צריכים להיות יותר קפיטליסטים מהקפיטליסטים והמחונה על ההבלים העסקיים מחריש. ולא רק בנושא הזה.
חןחן – אני מסכים עם רוה
כותב לא מוכשר הוא כמו כל עובד אחר בכל מקום אחר. האשמה היא לא בו אלא במי שמעסיק אותו.
אם חברת תוכנה מעסיקה מתכנת לא מוכשר שכותב קודים מלאי באגים, אם מסעדה מעסיקה מלצר שמתבלבל בהזמנות וטועה בחשבון ואם כתב לא מוכשר ממשיך לקבל משכורת על כתיבת שטויות ושקרים, האשמה היא לא בו. האשמה היא על מעסיקיו.