מילק, ביולי השנה, בצילומי הסדרה על הקולנוע הישראלי. צילם: אלירן קנולר

זה פשוט שבוע של בשורות נוראיות. והנה מגיעה עוד אחת: אמיל קנבל, או מילק (סגול ב-ל׳) כפי שהוא מוכר לכל, אחד מגדולי מורי הקולנוע בארץ והג׳נטלמן שעיצב וחינך במשך 40 השנים האחרונות את קולנועני ישראל, הלך היום לעולמו. הוא היה בן 77. ליביו כרמלי, מנהל הארכיון בסינמטק תל אביב, עדכן בדף הפייסבוק שלו שמותו היה עקב מחלה נדירה שהיתה ידועה רק לבודדים סביבו, ושמילק המשיך להגיע ללמד – עשר שנים אחרי שיצא לפנסיה – עד לשבוע שעבר, כשכוחותיו הולכים ואוזלים.

אני מניח שבימים הקרובים נשמע – בפייסבוק, ואולי כאן בבלוג – לא מעט סיפורי מילק. לכל מי שלמד בימוי באוניברסיטת תל אביב, סם שפיגל, או בית ברל, יהיו כאלה בשפע. למרות ששמו אינו מוכר לקהל הרחב – לפות לאלה שלא ראו את ״שובי אפריקה״ של ליונל רוגוזין או את ״הבננה השחורה״ של בנימין חיים, שמילק צילם – מילק הוא אגדה בקרב בוגרי בתי ספר לקולנוע, מאותם מורים שאי אפשר אלא לכנותם ״אגדיים״. מילק היה ישיר מאוד, ודרש מהתלמידים שהציגו בפניו עבודות להתמודד עם ביקורת, לעמוד על שלהם, ולעצב את עמדתם האישית אל מול עמדתו שתמיד היתה נחרצת. ולעיתים לא נעימה לאוזן, אבל מעצבת אישיות.

בתור מי שלמד במגמה העיונית בחוג לקולנוע מילק לא היה אמור להיות המורה שלי, אבל ביקשתי מראשי החוג אישור מיוחד לקחת אצלו קורס צילום, שהיה אמור להיות פתוח רק לתלמידי הפקה. קיבלתי 100. בשנים האחרונות פגשתי את מילק בכמה נסיבות הקשורות לצילומי הסרט ״רשימות קצמן״ שביים חברי אמנון וינר, מעין מוקומנטרי על איש צללים בתולדות המדינה בשם שמואל קצמן, שלחש על אוזנם של ראשי ממשלה ורמטכ״לים והשפיע על ההיסטוריה של המדינה מבלי שאיש יידע שהוא בכלל היה קיים. מילק גילם את קצמן בקטעי הארכיון המפוברקים שהוכנו לסרט. במהלך אחד המפגשים האלה הוא נתן לי כתב יד של מעין אוטוביוגרפיה שהוא כתב. ספר זכרונות הסוקר את סיפור חייו, שמתחיל בנובוצ׳אנז, פולין, שם גדל באיזור מוכה אנטישמיות. סבו וסבתו נרצחו בגרזנים על ידי שכניהם הפולנים. מילק שרד בזכות העובדה שהאיזור בו גר נכבש על ידי הרוסים ששלחו את כל התושבים בו למחנות עבודה באוקראינה, ובכך ניצלו ממחנות ההשמדה של הנאצים.

בישראל מילק היה בדור החלוצי של צלמי ובמאי של יומני החדשות, לצד צלמים כמו אדם גרינברג ודוד גורפינקל, יבדלו לחיים ארוכים וטובים. שם הוא התיידד עם מי שהפך לחברו הקרוב באותם ימים, דוד פרלוב. בשבוע הבא ימלאו עשר שנים לפטירתו של פרלוב. מערכת היחסים הסוערת בין פרלוב ובין מילק – שעבדו יחד ביומנים ואז היו קולגות בחוג לקולנוע – שווה סרט.

לפני ארבעה וחצי חודשים הגיע מילק לאולפן שלנו לצילומי הסדרה התיעודית על הקולנוע הישראלי (יוצרים: אריק ברנשטיין, נואית גבע, שי להב ואני) וסיפר לנו על הקמת החוג לקולנוע ועל המחזור הראשון של קרן הקולנוע, שהוא היה אחד משני מנהליה האמנותיים הראשונים.

ציוץ