״מנדלה״. זכרונות מאפריקה

הפצת סרטים זה קצת כמו משחק בקוביות. הכל מזל. בסוף השבוע הזה, למשל, היה אמור לצאת בקולנוע לב הסרט ״העבר״ של אסגר פרהדי (״פרידה״). אבל לפני כשבועיים וחצי מת נלסון מנדלה ואנשי קולנוע לב החליטו לאלתר עם תאריכי ההפצה ברגע האחרון, לדחות את ״העבר״ ולהקדים במקומו את ״מנדלה״. כשמפיצים סרטי איכות צריך למנף כל סרט, ולכן כשיש לסרט קונטקסט אקטואלי – כזה שיהיה אפשר לקדם אותו בתוכניות אירוח ובשיחות סלון – ממהרים לנצל אותו. אני מניח שהמחשבה היתה ש״העבר״ יחיה מצוין גם בינואר, בסמוך להכרזה על המועמדויות לאוסקר. ההנחה המקובלת בעולם היתה שסיכוייו רבים להיות מועמד (ועוד מועמד מוביל) לפרס הסרט הזר. אבל בסוף השבוע התקווה הזאת התנפצה: ״העבר״ לא עבר שלב. הוא מחוץ לאוסקרים השנה. כשהסרט ייצא, הוא יצטרך לחיות ללא כותרות אקטואליות. נראה לי ש״העבר״ נדפק. והאם ״מנדלה״ עשה קופה כתוצאה ממותו של מנדלה האמיתי? לא בטוח שאי פעם נדע.

בכל אופן, הנה ביקורת קצרצרה על סרט ארוך:

פורסם ב״פנאי פלוס״, 18.12.2013

בקולנוע לב הזדרזו להקדים את הוצאת הסרט ״מנדלה״ למסכים, כדי לתפוס טרמפ על הכותרות על מותו בגיל 95 לפני כשבועיים. התזמון אכן מצמרר: נלסון מנדלה, ״מאדיבה״ בפי בני עמו, הלך לעולמו בזמן שבני משפחתו נכחו בלונדון בהקרנת הבכורה העולמית של הסרט המבוסס על האוטוביוגרפיה שלו. רק מה: למנדלה, אחד האנשים הכי מעוררי השראה של המאה ה-20, הגיעה ביוגרפיה קולנועית קצת יותר טובה. הסרט הארוך הזה מכסה את חייו של מנדלה משנות הארבעים ועד לשנות התשעים והוא מרפרף על תחנות המפתח בחייו. כתקציר ביוגרפי למי שפספס את סיפור שחרורה של דרום אפריקה מאפרטהייד זה אולי מבוא סביר, אבל כיצירת אמנות וגם כמבט מעמיק אל תוך נפשו של אדם שהיה כלוא במשך 27 שנים ואז בצאתו החליט לסלוח למדכאיו ולסוהריו – הסרט הזה כושל לחלוטין. לפני שלושים שנה זכה סרט אחר על לוחם זכויות אדם, ״גנדי״, באוסקר. הוא גם היה סרט קצת חיוור ונטול סחף, אבל בהשוואה ל״מנדלה״ – ש״גנדי״ בוודאי היה המודל על פיו הוא נעשה – מדובר ביצירת מופת. אני לא חסיד גדול של קולנוע תיעודי על פני קולנוע עלילתי, כלל לא, אבל למראה הסרט הזה אני תוהה האם סדרה תיעודית טובה, מעמיקה, כזו שגם מנסה לפענח את מנדלה ולא רק לתאר את מעשיו, לא היתה מעבירה את דמותו המרתקת טוב יותר. ועם פחות קיטש.

״מנדלה״ מתאר תחנות, אבל לא מצליח להסביר מניעים. הוא דוחס הרבה לפה ומצליח ללעוס מעט. אם לא הייתי עוקב אחרי סיפורו של מנדלה בזמן אמת, בימי המאבק הבינלאומי לסיום משטר האפרטהייד בדרום אפריקה – ומדובר באחד האנשים שתרבות הפופ של שנות השמונים הכי הנציחה והכי הצדיעה לו – ספק אם הסרט הזה היה גורם לי להבין את גדולתו.

ציוץ