ישראל מחוץ לתחרות האוסקר הזר. הרשות הפלסטינית בפנים
האקדמיה האמריקאית פרסמה (מוקדם מהרגיל) את רשימת תשעת הסרטים שעולים לסיבוב ההצבעה השני בקטגוריית הסרט הזר. המסע התחיל עם 75 סרטים שהוגשו על ידי גופי הבחירה של כל מדינה מדינה. הסרטים האלה חולקו לקבוצות שנצפו על ידי ועדות שיפוט שדירגו את הסרטים. ששת הסרטים הנבחרים מאת הוועדות עולות לשלב הבא, אליהם מצרפת הנהלת קטגוריית הסרט הזר (בראשו של המפיק מארק ג׳ונסון) שלושה סרטים נוספים שהיו בעלי פרופיל גבוה בזירת הפסטיבלים ובביקורות בשנה החולפת ושהוועדות התעלמו מהם (כי הם, ככל הנראה, פחות ידידותיות לצופה הממוצע). סרטים הזוכים בפסטיבל קאן, ברלין או בוונציה – אם הם נבחרו לנציגי המדינה שלהם – יכולים להיות בטוחים שיגיעו לתשיעיה. את תשעת הסרטים האלה תראה עכשיו ועדה חדשה, רחבה יותר, בסוף שבוע מרוכז, ותוצאות ההצבעה שלהם יקבעו מי יהיו חמשת הסרטים המועמדים לאוסקר.
התשיעיה, שפורסמה אמש, גרמה לי להגיד כמה פעמים ״ידעתי!״ וכמה פעמים ״פשששש״. קודם כל, הנה היא:
בלגיה: ״קריסת המעגל השבור״ (הוקרן בפסטיבל חיפה)
בוסניה והרצגובינה: ״אפיזודה מחיי אספן מתכות״ (הוקרן בפסטיבל ירושלים)
קמבודיה: ״התמונה החסרה״ (הוקרן בפסטיבל ירושלים)
דנמרק: ״הניצוד״ (הוקרן מסחרית בארץ)
גרמניה: ״חיים כפולים״ (יופץ בקרוב על ידי סרטי נחשון)
הונג קונג: ״הגרנד-מאסטר״ (נגנז על ידי קולנוע לב)
הונגריה: ״המחברת הגדולה״ (הוקרן בפסטיבל חיפה)
איטליה: ״יפה לנצח״ (הוקרן בפסטיבל חיפה)
פלסטין: ״עומאר״ (יוקרן בתחילת ינואר בסינמטק תל אביב)
בפוסט הזה ניסיתי לזהות את הסרטים הבולטים בתחרות השנה. אחרי שראיתי את ״המחברת הגדולה״ בחיפה היה לי בטוח שהוא בדיוק מסוג הסרטים שחברי האקדמיה אוהבים, וצדקתי. ״גרנד-מסטר״ הוא סרט יפה מדי ויזואלית שיהיה אפשר להתעלם ממנו. והיתה לי תחושה (בפוסט אחר) שבמאבק בין ישראל (עם ״בית לחם״) ובין פלסטין (עם ״עומאר״) העליונות היא של הפלסטינים. האני אבו-אסעד, הבמאי, היה מועמד לאוסקר עם ״גן עדן עכשיו״. פאולו סורנטינו, הבמאי של ״יפה לנצח״, היה מועמד עם ״האלוהי״. דניס טנוביץ׳, הבמאי של ״אפיזודה״, זכה באוסקר על ״שטח הפקר״.
אם אני צריך להמר מהרשימה הנ״ל, הרי שהסרט הבלגי הולך לזכות. החמצתי אותו בחיפה, אבל הבנתי שזה סרט שהקהל מאוד אוהב (זו תהיה השנה הראשונה בתולדות האוסקרים שסקרינרים של חמשת הסרטים המועמדים יישלחו לכל 6,000 חברי האקדמיה המצביעים).
וגם, קל לנחש שהסרט הבוסני (שזכה בפסטיבל ברלין) והסרט הקמבודי הם הוספות של הנהלת הקטגוריה.
ישראל נמצאת בחברה טובה מחוץ לרשימה: ״ווג׳דה״ הסעודי ו״העבר״ האירני-צרפתי, שניהם נחשבו למועמדים ודאים וחזקים ועם סיכויי זכייה גבוהים, נשארו בחוץ.
עכשיו, כשהוא בפנים, זה הזמן להתחיל לתרגל: אסעד – כמו אחמד, כמו אכרם, כמו אסע'ר! (אסגר?) – לא עסאד. לפחות בחצי מהאזכורים שלו אתה טועה באיות.
זה היה צפוי שלא ניקח, אבל האמנתי שנגיע לחמישייה. בכל מקרה לא היה לנו סיכוי עם סרט פוליטי וזה דבר שחברי האקדמיה שלנו צריכים להבין – לעולם לא נזכה עם סרט שהוא לא "סתם" סרט טוב – מרגש, עם סיפור, ובלי הפוליטיקה הכל כך שנויה במחלוקת ומאד מאד משעממת שלנו. בחיים לא אצפה בסרט כמו בית לחם יש לי חיים מעבר למהדורת החדשות.
ראשית, היו 76 סרטים ולא 75… אבל את האמת שגם אני נפלתי בפח עם ההודעה המוקדמת (אם כי אני די בטוח שזה היה כתוב במקום כלשהו), כי אפילו הזמנתי דיסק עם המועמד הנורווגי ולא הספקתי לראות את המרוקאי (ועוד 3-4 שהורדתי, לרוב אני מגיע ל40+ לפני ההכרזה על ה9).
שנית, "סרטים הזוכים בפסטיבל קאן, ברלין או בוונציה – אם הם נבחרו לנציגי המדינה שלהם – יכולים להיות בטוחים שיגיעו לתשיעיה.", ממש אבל ממש לא נכון!!! ההפך הוא הנכון: "בן יחיד" הרומני השנה, "פייטה" הדרום קוראני ו"קייסר חייב למות" האיטלקי בשנה שעברה וכך גם בשנים הקודמות….
אני אישית מחזיק אצבעות ל"קריסת מעגל השבור" שלטעמי היה הסרט הטוב בתחרות (עדיין לא ראיתי את הגרמני, אירני והקנדי מהבולטים). לגבי בחירת הוועדה המיוחדת, היחיד שבטוח שהיא בחירתם זה קמבודיה (ניחשתי שכך יהיה ומגיע לו!), שני האחרים, כנראה הונג-קונג ואיטליה (מגיע מאד לשני, ל"גראנד-מאסטר" הרבה פחות)…