עתיד בולט
כמעט 20,000 צופים ראו בסוף השבוע האחרון את "גוף של שקרים" בארץ.
===========
ג'ון מייקל הייז, התסריטאי שכתב להיצ'קוק את "חלון אחורי", "לתפוס גנב", "הבעיה עם הארי" ו"האיש שידע יותר מדי", מת לפני שבוע בגיל 89. ה"טיימס" הלונדוני מספיד.
==========
"ראינו את עתיד הקולנוע וקוראים לו (בערך) 'בולט'" – כך, בפראפרזה על המשפט שכתב ג'ון לנדאו על ברוס ספרינגסטין לפני 30 ומשהו שנים, נפתחת כתבה ב"ניו יורק טיימס" המנסה לנבא את עתיד הקולנוע התלת מימדי על סמך סיקור העבר. ה"טיימס" חוזר לארכיוני העיתונים ודולה משם איך סיקרו בתחילת שנות ה-50 את מהפכת הקולנוע התלת מימדי (או הקולנוע הסטריאוסקופי, בשמו האחר). ההתלהבות בתחילה, הגסיסה בהמשך. המעבר מהאקסטזה הראשונה לאכזבה: שנה אחת.
המממ… האם זה מה שיעלה בגורלו של חזון התלת מימד שג'פרי קצנברג מקדם בכזה להט? האם עד ש"טינטין" של ספילברג וג'קסון יהיה מוכן הם כבר יעדיפו להפיץ אותו בפורמט "שטוח" ולא תלת מימדי, כמו שעשה היצ'קוק עם "אליבי" (שצולם במקור כסרט תלת מימד)? או שאולי לא כל מה שהיה הוא שיהיה? אני מסופק, אגב. מה שהיה הוא תמיד מה שיהיה, אבל אולי יהיה לפורמט הזה עדנה קצת יותר מרווחת. לא שנה בלבד. אולי חצי עשור.
והנה, "בולט", בסוף השבוע הראשון שלו באמריקה, כבר מאכזב: 26 מיליון דולר, מקום שלישי בקופות בסוף השבוע הראשון, הפסד צורב מול סרט הערפדים "דמדומים" שהגיע מטעם אולפן קטן וחלש בהרבה מדיסני. או שהסרט לא מספיק טוב, או שאטרקציית התלת מימד עדיין לא מספיקה כדי לדרבן צופים לאולמות.
===========
אח, איזה כיף. שבע שנים אחרי ו"AI" עדיין מפלג את הצופים לשונאים ואוהבים. יומיים לפני שאקרין את הסרט הזה, שאני נורא נורא אוהב, ב"מועדון סינמסקופ" בסינמטק הרצליה והתקבצו כבר כמה וכמה תגובות שונאות ואוהדות בפוסט מאתמול. לשאלה שלי "מה קורה בסוף" אני שמח לראות שמתגובה 21 היו קוראים שהבינו בדיוק מה קורה שם (תקראו רק אם ראיתם את הסרט ואתם מחפשים הסברים). כך שאני לא היחיד שקלטתי את זה. זה הסוף. האם זה האפי-אנד או סוף-עצוב, זה כבר עניין פילוסופי ותלוי נקודת השקפה, והבה נדון גם בזה.
מחרתיים (שישי), 14:00, סינמטק הרצליה. כל הפרטים איך נכנסים במחיר מוזל ואיך משיגים הזמנה חינם בפוסט מאתמול.
בקשר לתלת מימד גם אני סקפטי:
בת הארבע ואני הלכנו בזמנו לראות את 'זבוב אותי לירח' (או איך שלא תירגמו את זה).
המשקפי סמי עופר הפחידו אותה בהתחלה, אבל כשהתחיל הסרט היא שמה אותם. אפקט הוואו החזיק חצי שעה ואז היא פשוט הורידה אותם והעדיפה לראות מטושטש.
בגיזרת הגדולים: אנוכי המשקפופר מצאתי אפשרות לשבת בזווית משונה כך ששני זוגות המשקפיים יחזיקו וגם יעבירו תמונה סבירה לשתי העיניים.
בסוף היא התעצבנה, לי נתפס הגב ובאמצע הסרט חתכנו להמבורגרים ובירה ב'בלאק' (יס פלאנט).
היה טעים!
"דמדומים" אולי שייך לאולפן קטן, אבל סדרת הספרים המקבילה זוכה להצלחה היסטרית.
קצת מצחיק (אם כי לא יודעת איזה סוג של "מצחיק") ששרון אלכסנדר על השער של "רייטינג" ומתראיין נרחבות למדי ב"פנאי פלוס" (מזל טוב על גיליון האלף? אגב, 1/12 של תחילת רטרוספקטיבת ויסקונטי זה יום שני, לא שלישי). הסכמתי עם הערותיך החיוביות על "סינקדוכה" ונגד גניזתו; את דעתי על "זאק ומירי" אפשר לקרוא בבלוג שלי; "אננס אקספרס" מתוכנן לחמורוטק, אם יתאפשר, לחגיגות הסילבסטר.
עכשיו אני חוזר מ בולט בתלת מימד ב סינימה סיטי. הכל התחרבש. היו חסרים משקפיים ולכן ההקרנה התעקבה בחצי שעה, משקפיים שעבדו לכאורה פעם עבדו ופעם לא ובנוסף המשקפיים היו גדולים מאוד על ילדים בני 6 וכל הזמן נפלו. היתי מצפה מ סינימה סיטי לתת זיכוי לכל המשתתפים אבל הם נתנו לכל לקוח לריב בניפרד כדי לקבל כרטיס זיכוי. בושה ל סינימה סיטי.