ברוך דיין האמת
סוף שבוע מסובך מאוד.
בשנה האחרונה גיליתי את עולמם של שלוחי חב"ד במזרח. הכרתי לא מעט מהם, והתיידדתי עם כמה. התאהבתי בהם ובעולמם קשות. לכן, למרות של הכרתי את גבי ורבקה הולצברג, ולמרות שמעולם לא הייתי בהודו, אני מרגיש שאני כן מכיר אותם. ומכיר היטב את הבית שהם הקימו וניהלו. לכן אני בסוג של הלם. שוק. אבל.
ויש גם את גדעון גכטמן, שנפטר ביום חמישי. הבן שלו היה חבר טוב שלי בימי הלימודים בחוג לקולנוע. שנינו מראשון ונסענו הביתה יחד לא פעם. הוא היה אחד משני הנוסעים הקבועים במכונית המוות השחורה שלי. והוא נפטר לפני כעשור. ועכשיו מת גם אביו, שהיה אמן שאת עבודותיו מהשנים האחרונות אהבתי מאוד.
אז אני מנסה להתאפס ולהמשיך תכף להעלות פוסטים כרגיל.
עצוב מאוד. הכל.
וכשראיתי את ההודעה על מותו של גדעון גכטמן נזכרתי בפוסט ההוא שלך, רק משום מה לא זכרתי שגם את שירי היית לוקח טרמפ. וגם נזכרתי בפסלים שלו שבהם אזכר את יותם.
אם יורשה לי, אני חושב שלא יקרה כלום אם יעלה רק פוסט אחד היום. אף קורא לא יכעס וינטוש. לא צריך תמיד לשאוף להתאפס, לפעמים הכי כדאי דווקא לעצור רגע או להיתקע ברגע.
ואם זה עוזר, מבטיח לעדכן כאן מההקרנה הערב של "הכל מתחיל בים" ומחר בבוקר אחרי "ההחלפה" (שאני יודע שכבר נצפה על-ידי עיתונאי ארצנו, אבל אני לא הייתי).
זה בסדר לפעמים לא להעלות פוסטים כרגיל. כשותפה למאוהבותך, כאחראית לשידוך, אני מצביעה בעד כמה רגעי דממה.
יהי זכרם ברוך.
מזעזע ושובר לב. יהי זכרם ברוך.
התמונה של מוישי מבוהל ומבועת בזרועותיה של המטפלת בעוד הוריו מעונים למוות בקומה מעל.. איך אפשר לסבול את זה??