14 יולי 2006 | 09:42 ~ 2 תגובות | תגובות פייסבוק

כמעט הסוף

“מחילות” של אודי אלוני ו”שלוש אמהות” של דינה צבי-ריקליס הוקרנו אמש בתחרות וולג’ין. מכיוון שארצה לראות את “מחילות” שוב לפני צאתו להקרנות מסחריות בארץ (סבלתי ממנו אנושות כשראיתי אותו בברלין), ויתרתי על הצפייה בו אמש ואמתין להקרנת העיתונאים שתתקיים, אם תתקיים, לפני הפצתו. אני בספק אם הסרט יזכה לציון כלשהו בטקס הפרסים.
“שלוש אמהות”, לעומת זאת, ממשיך לייצג את השנה הקולנועית המרשימה הזאת. אם בשנים קודמות פרס וולג’ין חולק לסרט הטוב מבין הסרטים הרעים או הבינוניים שהוצגו, השנה צריכים השופטים להתמודד עם בעיה חסרת תקדים: הסרטים טובים. כך גם “שלוש אמהות”. לא סרט שהתלהבתי ממנו במיוחד, אבל בהחלט סרט שראוי לתשומת לב ושמצליח לעשות עבודה דרמטית לא רעה בכלל. קודם כל, הצילום של שי גולדמן בסינמסקופ. וואו. איזה כיף. (האם הסרט צולם בהיי דפינישן והועבר לפילם? מישהו יודע?). העלילה שנעה מאלכסנדריה של 1942 ל-1958 ומשם מתקדמת אל שנות הששים, השבעים ועד ל-2006 (המתמטיקה לא תמיד מסתדרת מבחינת הגילים, אבל אולי לא עקבתי מספיק טוב). יש משהו מסורבל בתסריט, אבל הוא עשוי היטב, מלוהק באופן מבריק, ומצליח לגעת בלב כשהוא ממש רוצה. והאם טלי שרון היא השחקנית הטובה ביותר בארץ כרגע? אחרי “הדברים שמאחורי השמש” ו”שלוש אמהות”, אני מתחיל לחשוב שכן.
“שלוש אמהות” מצטרף ל”מכתבים לאמריקה” ול”אדמה משוגעת” – סרטים תקופתיים המשקיעים בעיצוב כדי לדבר על התבגרות ישראלית טראומטית. יוצאי צפון אפריקה, יוצאי מזרח אירופה והקיבוצניקים. תמהיל משובח של טראומות מקומיות. איש לא יצא מהמקום הזה שפוי.
ועכשיו יש גם קטיושות בחיפה. איזה מקום נפלא.
היום אחרי הצהריים יוקרן “נו אקזיט” של דרור סבו, המועמד האחרון של וולג’ין, אבל נדמה לי ששופטי התחרות כבר בטח מתחילים את הסיכומים בינם ובין עצמם. אני מנסה לראות את סרטי התחרות מבעד לעיניה של דברה ווינגר, למשל. שחקנית עם מודעות חברתית ופוליטית מפותחת, ומישהי שוויתרה על קריירה קולנועית כפוית טובה לטובת הקמת משפחה. איך היא רואה את הסרטים הנשיים בתחרות? איך היא מסתכלת על “אביבה אהובתי”, סרט צלול ומרגש יותר, לעומת “שלוש אמהות”, שהוא סרט רב השתדלות, אבל פחות ממוקד, ומכאן שגם האמירה שלו לעיתים מפוזרת (אם כי לקראת סופו יש מפנה עלילתי שאולי הזכיר לווינגר את “אלמנה שחורה”, סרט שהיא השתתפה בו בעבר או את “אשה מסוכנת”, סרט נוסף בהשתתפותה).
פרסי וולג’ין יחולקו מחר, שבת, ב-21:00 בערב בגן מיטשל בחוצות היוצר בירושלים. שרה אדלר (המתחרה של טלי שון, לפחות בעיני, על תואר השחקנית הישראלית הטובה ביותר כרגע) תנחה. יהיה מותח.

2 תגובות ל - “כמעט הסוף”

  1. הפינגווין 14 יולי 2006 ב - 12:14 קישור ישיר

    את “הדברים שמאחורי השמש” ו”שלוש אמהות” לא ראיתי, אבל טלי שרון הייתה מצוינת לדעתי ב”למראית עין”. אם המשחק שלה נשאר באותה רמה בכל שלושת הסרטים אז כן, אני חושב שמדובר באחת מהשחקניות הטובות בארץ.

  2. אלמונימי 14 יולי 2006 ב - 13:31 קישור ישיר

    הסרט שלוש אמהות סרט ששוה צפיה ולו רק בזכות הצילום המושקע, עם תנועות מצלמה מדויקות, וחשיבה חדשנית יישר כח.


השאירו תגובה ל - אלמונימי