ATOLAD
סעאו״ח. צילום: שירה גבאי
ביום הצילומים הראשון של נטלי פורטמן עם סרטה, ״סיפור על אהבה וחושך״, עקבתי כאן אחר צילומי הפפראצי של אתרי החדשות הגדולים. ביום הצילומים השני כבר ישבתי ליד המכרזיה בפייסבוק ושיגרתי לשם את האנשים שלי. לנסות להבין עוד קצת איך נראית ההפקה הזאת.
מה למדתי מיום הצילומים השני, שהתקיים היום מזריחה עד שקיעה ברחובות הסמוכים לרחוב מזכרת משה בירושלים? ראשית, שעל הסלייט (או הקלאפר, איך שתקראו לו) זוכה הסרט לכינוי A T O L A D. ראשי תיבות של A Tale of Love and Darkness. שנית, שנטלי מביימת את הצוות הישראלי בעברית שוטפת. שלישית, שהרחובות שופצו כדי להיראות כאילו הם משנות הארבעים של המאה העשרים. הנה מקבץ צילומים ודיווחים:
1.
ידידיה מאיר, שגר ממש באיזור, העלה לפייסבוק את הצילום הבא, עם הכיתוב ״יצאתי הרגע מתפילת מנחה ומי באה מולי״:
זה השחקן יהודה אלמגור שהולך לצידה?
2.
בערך באותה שעה, כשהשמש עמדה באילנות, שיגרתי לשם את תלמידיי מ״מעלה״, שינסו להשיג תמונות טובות מהסט. שירה גבאי חזרה עם המקבץ הבא:
3.
ניבה סימון, צלמת שגרה ברחוב בו מצלמים, תיעדה בעידודי בדף הפייסבוק שלה את עבודות הארט והשחזור התקופתי. אנחנו רואים בשני הצילומים למעלה זכר להם, לוח המודעות המנדטורי, וחבלי הכביסה המאולתרים, והנה באה משאית הקרח:
משאית קרח משנות ה-40, על הסט של נטלי פורטמן. צילום: ניבה סימון
כותבת סימון בדף הפייסבוק שלה: ״לא קל לחיות על סט הוליוודי, בהתחלה חסמו לנו את הרחוב , אח״כ מיסמרו פחונים לקירות הבתים ושפכו עליהם צבע שחור ועכשיו חזרתי הביתה וגיליתי שהשכנה שלי איבדה את זה לגמרי וריססה כתובות גרפיטי נגד ברקת. על קירות הבית שלה. תכלס כיף בנחלאות.״
ובבוקר היא התעוררה לגלות את פורטמן מביימת סצינה מתחת לחלון שלה. אולי צילום הסט הכי לא צפוי שראיתי מימיי:
נטלי מתחת לחלוני. צילומים: ניבה סימון
4.
בחזרה לאחרי הצהריים. שוטים של פורטמן משוחחת עם צוות הצילום. אגב, סלבומיר איז׳אק (או ״סלבה״ בפי אנשי הצוות שלו), צלם הסרט, לא נראה בצילומים האלה כי הוא עם המצלמה בצד השני של הרחוב.
צילום: שירה גבאי
צילום: שירה מישר
צילום: שירה מישר
אני כל כל מקווה שהסרט הזה יהיה טוב. כל כך.
זה יכול לקרות רק בשטייטל חלם ישראל.
1.6 (!) מיליון ש"ח נתנה קרן ירושלים לפרויקט המקושקש הזה, פי 2.5(!) ממה שהיא מעניקה לכל סרט ישראלי אחר.
אני לא יודע כמה, אבל מוכן להמר שאותו היחס המופרז ישמר גם בהשקעה של קרן רבינוביץ.
אז איך קורה שאפחד לא מבקש מאפחד דין וחשבון לפשר הפער ההיסטרי הזה?
איך קורה שאפחד לא בודק מה מניע את הקרנות האלה לזרוק את הכסף שלנו לטמיון בטוח מכל הבחינות, כספי כמו זה האומנותי, דווקא בסרט הישראלי הזה?
איך קורה שהגמדים המבוהלים חסרי החוליות שמאכלסים את הקרנות האלה, משוכנעים שנטלי (מי?) פורטמן, עמוס עוז, צלם קטלוג פולני וסרט דובר עברית הם אכן שילוב מנצח כשכל הדיוט, אפילו לא כזה שאמור להבין בסרטים, יכול להמר בוודאות מוחלטת שמדובר במתכון לכישלון ידוע מראש?
איך קורה שכ"כ הרבה כספי ציבור מושקעים כלאחר יד כהיענות לקשקושי יחצנות ומבלי להקדיש ולו בדל מחשבה או קצה דיון ענייני מקצועי באשר לטיבו ואיכותו של התסריט או יכולתו המקצועית/אומנותית המוכחת/ידועה של הבמאי המוצע להרפתקה המשונה.
ואיך קורה שכל השוק יודע, רואה ושתוק?
ואיך קורה שיאיר כבר יודע שהבדיחה הסתמית הזו תהיה שיחת היום בקולנוע העולמי של המחר?
כנראה שאני שכנה של ניבה… הנה תמונות שצילמתי של הסרט מביתי בנחלאות-
http://goo.gl/B0m737