עולם חדש אמיץ

"סרט לגו״, שעולה היום, הוא קודם כל סרט מפתיע בזה שהוא די מצחיק. אבל הוא גם סרט שגם מנסה להעביר מסר מפתיע שיש בו סתירה פנימית. הסרט אומר לנו ״תרבות הפופ היא סם״ – פופ בטלוויזיה, פופ במוזיקה, הכל נועד להרדים אותנו ולהסיח את דעתנו ממה שעושים המנהיגים ואילי ההון, שמשתלטים על העולם שלנו, מנצלים אותו ואותנו, אבל דואגים לשעשע אותנו עם הסחות דעת קליטות ומצחיקות כדי שנחשוב שהחיים סבבה. המסר הדי רדיקלי הזה שהוא מעין פיתוח לטענה שנוסח כבר לפני 30 שנה בספרו של ניל פוסטמן, ״מבדרים את עצמנו למוות״, שהוא בעצמו המשך לדיון של מרשל מקלוהן על המדיום הוא המסר עשור לפני כן. המצחיק והמפתיע הוא ש״סרט לגו״ אומר את המסר שלו בשעה שהוא עצמו מוצר פופ תעשייתי זרחני, קצבי, מצחיק, מרדים מוחות ומסיח דעת.

״סרט לגו״ מראה יפה שאחת הדרכים לשתק את המחשבה החופשית של האזרח ולהפוך אותו לרובוט חייכן וצייתן זה על ידי שידורים חוזרים ונשנים של המנוני פופ מתוקים, שעושים שמח והם בעצם אמצעי לשטיפת מוח – בשעה שמבט אמיתי על העולם צריך להדאיג כל בר דעת. העניין הוא – כי כל הסרט הזה הוא בדיחה בתוך בדיחה – שהמנון הפופ הזה, הוא אכן שיר קליט להפליא בשם ״Everything is Awesome", שכל מי שיוצא מ״סרט לגו״ יזמזם אותו בלי סוף ויחשוב, תוך כדי זמזום ובדרך הביתה, שהכל באמת awesome.

וכל הפוסט הזה נועד כדי למצוא תירוץ להעלות את השיר הזה, שכל מי שיוצא מ״סרט לגו״ ירצה לצרוך אותו עוד ועוד. קבלו אותו (אזהרה: מהשיר הזה יהנה רק מי שראה את ״סרט לגו״):

וככה זה נשמע בעברית:

ציוץ