צחי גראד, כוכב על
זה מה שקיבלו המנויים למהדורת המייל של ״וראייטי״ לתיבתם שלשום:
האייטם של אליסה סיימון מגיע בעקבות העובדה שגראד, שכבר התבלט בשנה שעברה בזירה הבינלאומית עם ״מי מפחד מהזאב הרע״, משך תשומת לב השבוע בקאן בזכות ״הרחק מהיעדרו״ של קרן ידעיה, בו הוא מגלם אב המנהל מערכת יחסים נצלנית ומינית עם בתו.
קודם כל: וואו!
שנית: מגיע לו, אם כי קצת באיחור. לפני כמה שנים תהינו כאן, בעודנו מדברים על תחרות האופיר, איך זה שצחי גראד נמצא בכל סרט שני. הוא אחלה שחקן, הוא עובד קשה והרבה, ומגיעה לו החשיפה הזו.
נספח: אם כבר כתבת כאן לפני כמה שבועות על מה שהתחדש עם "צירלסון", אולי כדאי גם לבדוק מה קורה עם הפרויקט הזה שמוזכר בחטף בסוף האייטם של סיימון. לפני כמה שנים כתבת בסקרנות (וגם אני, בבלוג שלי) על הפרויקט "אני לא מאמין, אני רובוט!". צחי גראד גם שם. וזה היה אמור להיות משהו מדליק למדי. לאן הוא נעלם?
הי איתן, בצירוף מקרים נחמד שכזה נתקלתי בשאלה שלך. אז הסרט "אני לא מאמין, אני רובוט!" צולם, נערך ונמצא בימים אלה בפוסט פרודקשן (אנימציה, מוזיקה וכו'). המשך יבוא… (;
טל גולדברג
http://www.TalGoldberg.com
שחקן אדיר
כל תפקיד שלו – מלמיליאן..
שחקן באמת מעולה, אם כי ראיתי רק 3 תפקידים שלו שאני זוכר כרגע.
גידי ב"מי מפחד"- סרט שאלמנט הסחף המצוין שבו הוא החלק המרכזי, לא דיאלוגים או משחק, או תסריט שיכולים להכתיב כמויות רגש (כי סרט קצת ציני) לאיזה תפקיד אגדי.
אסא ב"תימרות עשן" (לתת לסדרה הזו עוד צ'אנס ?? אלמנטים יפים אבל תוכן איטי ומהורהר רק בכאילו, כמו מאד מאן הישראלית, לטוב ולרע גם), דווקא שם הראה כריזמה וגיוון מאוד יפים.
אביה של ימית ב"קטמנדו" – נקווה לעוד עונות. זו סדרה מעולה שמבחינתי, אם להשוות אותה לסדרה לא מוערכת מעבר לים, "סטירה" האוסטרלית, גם עונה אחת, גם סוחפת ונוגעת. לא הכל חייה להיות "הסמויה" עם העונות האחרונות החופרות. שם גראד הראה הומור בכמויות.
אבידות ומציאות, ומדוזות- אלו שתי יצירות שגם שיחק בהן, והייתי שמח לצפות בהן בהקדם.
עדיין טוען ואמשיך עם זה עד לגיל הזקנה- משחק פחות חשוב. תסריט- מעל לכל. "תימרות עשן" מראה זאת הכי טוב. כן משחק. אין תסריט. (לא משהו לספר לנכדים. לפחות לא בפרקים הראשונים).