ב-1999 הצמא שלי לקולנוע ישראלי הגיע לשיא. אחרי שנים של יובש רציתי כבר שהקולנוע הישראלי יקום לתחייה, יתקשר עם קהל, שיראה וישמע כמו קולנוע בן זמננו. כל סרט שהיה בו אלמנט כלשהו שחיבר אותו לתרבות עכשווית, צעירה, רוקנרולית, מצא חן בעיניי. "צומת וולקן" היה, לפיכך, סרט שהקסים אותי. קיוויתי שהנה, זה הסרט שיפרוץ את הסכר וישבה את לב ההמונים. התבדיתי. הוא הפך לעוד אחד ברצף סרטים שהקהל התעלם מהם. רק כעבור שנה הגיע "ההסדר" והקהל התחיל לשים לב, ושנה אחרי זה הגיע "חתונה מאוחרת" ומוטט את הסכרים. "צומת וולקן" של ערן ריקליס נותר, למרבה הצער, אנקדוטה שולית בתולדות הקולנוע הישראלי. אבל אני עדיין מסמפט אותו.

פורסם ב"העיר" ב-24.12.99. לחצו להגדלה לקריאה

מחר ספיישל 1999 מגיע לסיומו עם שני מדורי סיכום מיוחדים.

ציוץ