יום ״הולדת אומה״

השבוע לפני מאה שנה יצא ״הולדת אומה״, סרטו של ד.וו גריפית, שכבר ברגע שיצא הוא הפך למפורסם ולמגונה בה בעת. זהו, למעשה, הסרט שהוגדר (כנראה בטעות, בדיעבד) בתור הסרט הראשון באורך מלא בתולדות הקולנוע (אורך ממש מלא, הוא ארוך כמו ״טיטאניק״, שלוש שעות ורבע), והצלחתו היתה כה גדולה, שעבור רוב צופיו הוא היה סרט הקולנוע הראשון שהם ראו מימיהם. הוא הכניס בזמן אמת עשרה מיליון דולר, שמיתרגמים בזמננו לכ-230 מיליון דולר. והוא הסרט שנחשב (גם כאן, כנראה בטעות) לזה שהמציא כמעט כל טכניקה מוכרת לבימוי קולנועי. וזה היה סרט הקולנוע הראשון שהוקרן בבית הלבן. אבל אף אחד בעולם לא חוגג את יום ההולדת הזה (ובמקום זאת, לא מעט כותבים על כך שאף אחד לא חוגג יום הולדת מאה ל״הולדת אומה״).

הסיבה לכך היא ש״הולדת אומה״ נחשב גם לסרט הגזעני ביותר שאי פעם נעשה (לפחות באמריקה). העלילה מתרחשת בימי מלחמת האזרחים, ומציגה את השחורים – העבדים והחופשיים – באור משפיל, ואת הקמת ארגון הקו קלקס קלאן. הקהל הלבן של 1915 הריע לסרט. כיום, מביך לצפות בו.

לפני כשנה, כשקיבל אוסקר לשם כבוד על פעילותו ההומניטרית, אמר הארי בלפונטה כך: ״אמריקה התבגרה מאז שהוליווד הוציאה את ׳הולדת אומה׳ ב-1915. על פי כל קנה מידה, סרט הקולנוע הזה הוכתר כסרט הקולנוע הגדול בכל הזמנים. כוחו של הקולנוע להשפיע על התנהגות אנושית ניכר ברגע שאמריקאים יצאו למסע נקמה רצחני בעקבות הצפייה בסרט. שחורים ולבנים נלחמו זה בזה. אש ואלימות פרצו. מחבטי בייסבוק ואלות משטרה ריסקו גולגולות. הדם זרם ברחובות ערינו וחיים אבדו. הסרט גם זכה למעמד בתור הראשון שהוקרן בבית הלבן. הנשיא דאז, וודרו ווילסון, שיבח את הסרט בפומבי. כוחה של ההכתרה הנשיאותית נתנה תוקף לאכזריות של הסרט ולנקודת המבט ההיסטורית המסולפת שלו, והוסיפה לשסע הגזעי בלב האומה״.

ריצ׳רד ברודי ב״ניו יורקר״ ביטא היטב את הבעיה של הסרט: ״התוכן שלו מגעיל, אבל זה סרט מעולה״. כלומר, היה קל להתעלם מ״הולדת אומה״ אם הוא היה סרט גרוע, אבל הוא באמת סרט חלוצי ואף מהפכני מנקודת מבט קולנועית, למי שמצליח להתעלם מתכניו (או, השם ירחם, עדיין מזדהה איתם).

אז הנה, מאה שנים אחר כך, יצירת המופת הכי גזענית בכל הזמנים:

ציוץ