ימד״ב. אני חב לו את הקריירה שלי

אתמול (17.10) חגג אתר האינטרנט IMDb (ימד״ב עבורנו, או Internet Movie Database בלשון ארוכה) יום הולדת 25. זה היה ב-17.10.1990 כשבחור בריטי בן 23 מבריסטול בשם קול נידהם, שעבד ב-HP, העלה לפורום יוזנט rec.arts.movies את ארכיון הסרטים שלו, בו הוא קיטלג מאז גיל 13 את כל הסרטים שהוא ראה. והוא ראה המון. לא רק זאת, נידהם – שהיה השילוב המושלם בין גיק קולנוע וגיק מחשבים – לא רק עשה רישום על המחשב שלו אילו סרטים הוא ראה, אלא העביר למחשב את כל רשימות הקרדיטים בסרטים האלה. מאז 17.10.1990 הקטלוג בן עשר השנים שלו הפך לנחלת הכלל וניתן היה לערוך בו חיפוש.

אבל רובנו לא שמענו על IMDb בשלב הזה. זכרו, זה בשלב שבו לא היה אינטרנט כמו שאנחנו מכירים אותו כיום, אלא סדרה של קבוצות דיון., או פורומים עולם ה-World Wide Web, שהומצא ממש במקביל, נכנס לשימוש עממי רק בסביבות 1994-1995, עם כניסתם של דפדפני האינטרנט – נטסקייפ ואקספולרר. רק אז IMDb הפך לאתר אינטרנט כמו שאנחנו מכירים אותו עכשיו. אבל הוא התחיל לצבור פופולריות רק מ-1996, אז עזב נידהם את עבודתו ב-HP והתחיל לעבוד בשכר ובמשרה מלאה בחברה שהקים. ב-1998 רכשה אמזון את האתר, והוא בבעלותה עד היום. נידהם הוא מנכ״ל החברה עד היום, והוא נע בין שלושת בסיסיה: מערכת התוכן יושבת בבריסטול, אנגליה. המערכת הטכנית נמצאת בסיאטל, כנראה בסמוך למפקדת אמזון, וההנהלה העסקית נמצאת בסנטה מוניקה, קליפורניה.

אני נתקלתי ב-IMDb לראשונה בתחילת שנות התשעים, כשבקבוצות הדיון שהייתי מנוי להן הופצו רשימות של סרטים שנידהם רצה להוסיף לקטלוג שלו, אבל לא היו לו נתונים לגביהם. רובם היו אלמוניים עבורי, אבל פה ושם מצאתי סרטים ישראליים שהכרתי ויכלתי להשיב לשרשור עם פרטים לגבי יוצריהם. בשנים הראשונות לקיומו של IMDb הביוגרפיה על משה איבגי היתה שלי. אבל מעבר לתרומה הקטנה הזאת שלי לאתר, יש ל-IMDb חשיבות הרבה יותר גדולה עבורי.

עבור דור שלם של צרכני קולנוע, בעיקר באמריקה, IMDb הפך לתנ״ך. בהדרגה, הוא הפך את קגלוגי הסרטים עבי הכרס של לאונרד מולטין, רוג׳ר האליוול ורוג׳ר איברט למיושנים, והדפסתם הופסקה. עבור בני דורו של קול נידהם, ימד״ב לא היה רק מקום לבדוק בו מי ביים מה ומי שיחק איפה, אלא גם פורום שיחה על סרטים ופרטי טריוויה, וגם מקום להגיע אליו ולדרג את הסרטים אחרי שצפיתם בהם. IMDb הפך למייצג של דור. איך אני יודע? העיפו מבט ברשימת הסרטים הכי אהובים על גולשי האתר. במקום הראשון? ״חומות של תקווה״ של פרנק דרבונט (עם ציון ממוצע של 9.3, מאת 1.5 מיליון מדרגים). ״חומות של תקווה״ הוא סרט מ-1994, ממש מהשנה שבה הקהל האמריקאי גילה את IMDb בדפדפני נטסקייפ דרך ספק האינטרנט AOL. ״חומות של תקווה״ היה אכזבה מסחרית כשיצא למסכים, אבל הוא זכה לעדנה מיד אחר כך, כשגילו אותו בקלטות וידיאו ואחר כך בדי.וי.די. כל מי שגילה את הסרט, דירג אותו ב-IMDb, והסרט הזה עלה וצמח בתור הסרט האהוב על גולשי האתר, ועקף אחד אחד את כל הקלאסיקות הידועות יותר (ובעיקר את ״הסנדק״, הנמצא צמוד אלי במקום השני). ימד״ב, אנחנו למדים, הוא אתר המשרת בעיקר את דור הצפיה הביתית.

אני לא יכול לדמיין את חיי כמבקר קולנוע ללא IMDb. למעשה, זה לא מקרי כלל שהשקת IMDb – ובכלל, כל עליית האינטרנט – חופפת באופן מוחלט לתחילת הקריירה שלי כמבקר. יש לי לא מעט עמיתים שיש להם זכרון צילומי, יכולת שליפה פנומנלית של שמות ותאריכים, ואני מקנא בהם מאוד. אני מצליח לעשות את זה לא רע עם צלמים, אבל ברוב מוחלט של המקרים, כשאני צריך להיזכר איפה שיחק ההוא, או איך קראו לסרט ההוא של הזה, או מה שמו של הסרט ההוא שהסרט החדש מצטט אותו, ואני זוכר באיזה קולנוע ראיתי אותו אבל אני לא זוכר איך קראו לו, אז אני מגיע למידע הזה תוך שניות ב-IMDb. כמות המידע שם תמיד מדהימה בהיקפה, והיכולת להגיע מהר לחיתוכים בין סרטים, יוצרים, שחקנים ואפילו מאפרים היא נכס עצום עבורי. IMDb מאפשר לי, באופן יומיומי, להיראות הרבה יותר חכם ממה שאני באמת.

עד כדי כך, שלפני כמה שנים חברתי לדבורית שרגל וניסינו להקים IMDb ישראלי – מאגר מידע אבסולוטי לסרטי קולנוע וסדרות טלוויזיה ישראליים. וזה היה הרגע שבו הבנו מה ההבדל בין פרויקט שמתחיל גיק בן 13, ובין מיזם שמנסים להרים שני אנשים באמצע החיים – מי יישב עכשיו ויתחיל לעבור על כל סרטי הקולנוע הישראליים ויזין את כל הקרדיטים שבהם? זה פרויקט בלתי מסחרי שדורש כוח אדם שאי אפשר לממן, עד שיבואו התלמידים או הסטודנטים או חורקי האקדמיה שיעשו את זה כחלק ממיזם מחקרי, או הפרעה נפשית אובססיבית קומפולסיבית. המיזם מעולם לא התממש. ב-21 השנים שאני מכיר את האתר למדתי ממנו שני דברים: שהוא באמת מכיל מידע בכמות מעוררת השתאות, שהופך אותו לכלי עבודה יקר מפז עבורי; ושהוא בלתי ניתן לחיקוי. דווקא פורמט האינדקס שלו, שנשמר מאז ועד היום (ורק נהרס באפליקציה הסלולרית הפחות שימושית שלו), הוא עיקר כוחו. כל מי שניסה להקים מסד נתונים מתחרה, ובעיקר וויקיפדיה, לא הצליח לשחזר את השימושיות העצומה של ימד״ב.

ציוץ