29 ספטמבר 2009 | 14:00 ~ 10 תגובות | תגובות פייסבוק

מפעל חייו

יש תוספת קטנה בהמשך.


ביום ראשון נעצר רומן פולנסקי בשדה התעופה בציריך, שם נחת כדי להשתתף בפסטיבל הקולנוע הדי-חדש של העיר, שהחליט להעניק לו פרס מפעל חיים ולקיים מחווה לסרטיו. לפולנסקי יש בית בשוויץ, כך שמבחינתו זו היתה אמורה להיות נסיעה די שגרתית. אלא מישהו בפרקליטות בלוס אנג’לס החליט לחתוך קופון על הפסטיבל הזה ולהוציא נגד פולנסקי צו הסגרה.


כל הסיפור המשפטי עם פולנסקי הוא עסק מורכב ומתסכל שלא אני האיש לעסוק בו. מצד אחד: הוא פשע (בעילת קטינה), עמד לדין, וברח לפני גזר הדין. מצד שני: עברו למעלה מ-30 שנה מאז, הבחורה סלחה לו, ונדמה שחייו – האישיים והאמנותיים – שוקמו. מצד שלישי: אז מה, זה המסר? שאם אתה מפורסם, עשיר ומוכשר אתה יכול לברוח ממשפט ולא לשלם את הדין על מעשיך? זה פלונטר בלתי נגמר.


תוסיפו לכך את הסרט התיעודי המצוין של מרינה זנוביץ’ מלפני כשנה, “רומן פולנסקי: מבוקש ונחשק”, שמציג שני עניינים שכדאי לזכור. האחד, שמאחורי המשפט מסתתרת לא מעט רדיפת פרסום וכותרות מצד השופט, שהיה מקום לחשוד האם הוא אובייקטיבי וכשיר לשפוט. אחרי מותו של השופט, מתברר שהשופט שהחליף אותו לוקה בסימפטומים דומים של רדיפת כותרות ופרסום. ולראייה, ראו את הדבקות והעיקשות של המרדף אחרי פולנסקי, כאילו שיש מישהט בפרקליטות שם שמטתרו לעקוב אחר צעדיו (על ידי קריאה ב”וראייטי”, אני מניח) וחיפוש דרך לעשות לו אמבוש. העניין השני, הוא שהפרשה הזאת חושפת את הפערים שבין אמריקה ואירופה. פולנסקי חי חיי זוגיות גלויים ופומביים עם נסטסיה קינסקי בת ה-15 בפריז, ואז הלך ושכב עם בת 13 בלוס אנג’לס, ושם הועמד למשפט. אני, שדי בטוח שארחיק את בנותיי מפולנסקי גם כשיגיעו לגיל הפנסיה, חושב שהאדישות הצרפתית וההתלהמות האמריקאית לנושא משונים באותה מידה.


מודה, אני חושב שצריך לתת לפרשה הזאת כבר לשקוע ולהיעלם. מודה, יש משהו באישיות של פולנסקי שקצת מלבה את היצרים האלה. נדמה לי שאיש אחר היה כבר מוצא דרכים לטהר את האוויר ולסגור את התיק. אבל ביומיים האחרונים, למבוכת האמריקאים, העסק הפך למלחמת תרבות בין-יבשתית. צדק, אני די בטוח, לא ייצא כאן.


אבל בשעה שאני חשבתי שהסרט של מרינה זנוביץ’ היה אמור לגרום לפרקליטות האמריקאית להסמיק מבושה ולטאטא את הסיפור מתחת לשולחן, מייקל וולף טוען שהבושות שהסרט עשה לתובעים בלוס אנג’לס רק הציתה מחדש את העניין שלהם בפרשה, ושמאחורי המעצר מסתתר לא יותר מרצון לנקום בו על הסרט הזה.


ובינתיים: פדרו אלמודובר, הרווי וויינסטין, ווס אנדרסון, טילדה סווינטון, ברטרן טברנייה ופאטיח אקין חתמו על עצומה שמוחה נגד המעצר, ונגד השימוש בפסטיבל קולנוע כתירוץ למעצר.


ושלושה ממשתתפי ושופטי הפסטיבל בציריך מתכננים לבטל את השתתפותם בו, במחאה על מעצרו של פולנסקי.


רוברט האריס, שפולנסקי בדיוק סיים לצלם את העיבוד הקולנוע לספרו, “רוח רפאים”, מופתע מהמעצר ומזכיר שפולנסקי הסתובב בכל העולם (חוץ מאמריקה), ושמשונה שדווקא עכשיו החליטו לעצור.


איזה מזל שלא עצרו את פולנסקי כשהגיע לישראל לפני שלוש שנים עם “אוליבר טוויסט” שלו לפסטיבל הקולנוע בירושלים.


=======


רגע: כשזה מגיע לרדיפת יהודים, חשבתי ששוויץ אמורה להיות נייטרלית, לא?


===============


הנה דברה ווינגר, יו”ר חבר השופטים בפסטיבל ציריך, מוסרת הודעה לעיתונות בנושא:






==============


בדיוק לפני חודש חזרתי מחופשת קיץ קצרה בציריך. היא נראתה עיר שקטה, נינוחה, יפה מאוד אבל משעממת לחלוטין. לא ציפיתי שחודש אחרי כל כותרות חדשות הבידור יעסקו בה.


==========


הצילומים לסרטו החדש של אנטון קורביין (“קונטרול”) יתחילו מחר. שמו המקורי של הסרט שונה וכעת הוא נקרא “האמריקאי”. ג’ורג’ קלוני עדיין בתפקיד הראשי. מרטין רוהה, שצילם את “קונטרול”, יצלם גם כאן.


===========


לקלוני, אגב, יש בית ממש על הגבול בין איטליה לשוויץ. אולי הוא יכול לעזור לחלץ את פולנסקי?


============


“סינמטיקל” מעדכן על ההפקות הבאות של סטודיו ג’יבלי: עיבוד אנימציה של “האגדה על חותכי הבמבו”, סיפור עם יפני עתיק ממנו כבר עיבד קון איצ’יקווה את סרטו “הנסיכה מהירח” מ-1987. איסאהו טאקאהטה יביים. וככל הנראה שהיאו מיאזאקי מתכנן לביים שני סרטים חדשים בשלוש השנים הבאות.


=============


וויליאם סאפייר מוכר בעיקר כפרשן פוליטי ב”ניו יורק טיימס”. אני אף פעם לא התעניינתי יותר מדי בפרשנות פוליטית, אז אני פחות בקיא בהישגיו ובהיבטיו בתחום הזה. אבל לסאפייר היה ב”ניו יורק טיימס מגזין”, ממש עד לפני כמה שבועות, מדור שבועי נפלא, שנון, מבריק, מאיר עיניים, מחכים, על ענייני לשון. הוא תיעד שם את ההשתנות (ולעיתים ההידרדרות) של השפה האנגלית. היו ימים בהם רוביק רוזנטל ניסה לעשות דבר דומה ב”מעריב”. זה לא היה אפילו קרוב. סאפייר מת שלשום בגיל 79 מסרטן הלבלב. אותו סרטן שלקח גם את עלי מוהר, אשף מילים אחר. וגם את פטריק סווייזי.


קארי פוקונגה זכה בפרס הבימוי בפסטיבל סאנדאנס האחרון על הסרט “ללא שם” (סוג של “עג’מי” עם מקסיקנים). אז מה הצעד הבא המתבקש אם אתה במאי אינדי נחשב שיצר סרט חברתי מחוספס וחסר פשרות? ברור: פרסומת לג’ינס ליווייס (עם טקסט משיר של וולט וויטמן). לפחות היא יפה:



נושאים: בשוטף

10 תגובות ל - “מפעל חייו”

  1. (יובל) 29 ספטמבר 2009 ב - 14:32 קישור ישיר

    אהבתי את ה”ומי את בדיוק?” של העיתונאים אחרי ההצהרה הדרמטית.
    וגם את מסדר השמות המגוחך שאחריו.

  2. רותם 29 ספטמבר 2009 ב - 14:36 קישור ישיר

    קרא לי ציני, אבל אני מריח יח”צ של הפסטיבל. אם פתאום יתגלה שהשוויצרים לא מסגירים והפסטיבל מתקיים כסדרו (רק עם פרסום רב- מי שמע עליו לפני?) אני חותם על זה.

  3. רז 29 ספטמבר 2009 ב - 15:14 קישור ישיר

    למעשה, תרגום מדויק לשם האגדה היפנית יהיה “סיפורו של חוטב העצים” (זה שמגלה את הנסיכה בתוך אחד מהם, ומאמץ אותה).

    לגבי הסרטים שמיאזאקי עומד מאחוריהם: לפני כמה חודשים, השמועות טענו שמיאזאקי עצמו מתכוון “לחנוך” אנימטורים מהסטודיו כדי שאלה יביימו את הסרטים האלה, מתוך הבנה שמישהו צריך לנהל את הבאסטה אחריו (האיש בכל זאת כמעט בן 70). אבל אין סיבה להניח שהוא לא יביים אותם בסוף – גם “שירות המשלוחים של קיקי”, “חזיר באוויר” ו-“הטירה הנעה” התחילו בתור פרויקטים מהסוג הזה, וגמרו עם מיאזאקי בתור במאי.

  4. אבנר 29 ספטמבר 2009 ב - 18:55 קישור ישיר

    מה שמשונה באמת הוא שבשנה שרומן פולנסקי היה אורח בפסטיבל ירושלים, דברה וינגר היתה יו”ר חבר השופטים.
    השאלה היא: מהי התשובה של ציריך ל”נו אקזיט” והאם בימים הקרובים תפרוץ מלחמה בין שוויץ לגרמניה.

  5. הצ'כי הנ"ל 29 ספטמבר 2009 ב - 20:13 קישור ישיר

    לפני כמה שנים רצה הגורל ויצא למישהו שאי מכיר לעבוד בתפקיד זוטר למדי בסרט של פולנסקי. הזוי אך נכון. אחד הדברים הנחמדים בהפקות ארוכות הוא מסיבות המורל שעושים לצוות מידי כמה שבועות, בהם כולם אוכלים, משתכרים, רוקדים וגם… מפלרטטים אחד עם השני בטירוף.
    ובאחת מאותן מסיבות, כך הולך הסיפור, קשה היה לפספס את פולנסקי קשישא מסתודד נמרצות עם עוזרת הבמאי הצ’כית החטובה, בת 20 אם מעגלים למעלה. בשלב מסויים הם יצאו מהמסיבה. הם גם חזרו אחר כך, לחוד.
    בניגוד לטענת הרכלנים בצוות, כנראה שלא קרה שם משהו. אבל אין ספק שחיבתו של הבחור לצעירות לא נעלמה גם היום. האם הוא צריך להיענש על זה? בהתחשב בכך שבתו הקטנה נמצאת בערך בגיל של הילדה שהוא ספק אנס, הקיצוניים יטענו שפולנסקי עדיין מסוכן, ושעליו להישפט.

    וזו שאלה מוסרית כבדה שיכולה לשאת על כתפיה סרט שלם – האם מישהו שברח מהדין, ושיש אינדיקציות לכך שהוא היה חוזר על פשעיו לו הייתה לו ההזדמנות, יכול להיות פטור מדין וחשבון בשל התיישנות וסליחת הקורבן?
    לדעתי, קשה ככל שזה נשמע, התשובה היא כן. כרגע נראה שמדובר בלא יותר מנקמנות חסרת פואנטה.

  6. אביגיל 29 ספטמבר 2009 ב - 21:25 קישור ישיר

    תיקון קל אך רב-משמעות: פולנסקי הורשע בבעילת קטינה כחלק מעסקת טיעון, אך הפשע שביצע שבגללו נעצר הוא ללא כל ספק אונס:

    http://www.salon.com/mwt/broadsheet/feature/2009/09/28/polanski_arrest/

  7. סטיבי 30 ספטמבר 2009 ב - 12:34 קישור ישיר

    http://www.thedailybeast.com/blogs-and-stories/2009-09-30/polanskis-lost-alibi/

  8. בונד ג בונד 1 אוקטובר 2009 ב - 20:06 קישור ישיר

    קשה לי להאמין שאני קורא את הדברים שלך, יאיר.
    ראיתי את סרטה המרתק של זנוביץ’ והשופט באמת חולה פרסום. אז מה?
    בתחילת החקירה )לפני עסקת הטיעון) פולנסקי הודה בכל סעיפי האישום – כולל אונס ומעשה סדום! בילדה בת 13, למען השם.
    כן, היו לו חיים איומים… זה לא מפחית מחומרת המעשה.
    “ההתלהמות האמריקאית”??? באמת…
    ושר החוץ הצרפתי קורא לשרת החוץ האמריקאית להניח לו. איזה עולם.

  9. ניר 8 אוקטובר 2009 ב - 5:47 קישור ישיר

    הלו הלו! זו לא היתה “בעילת קטינה”, הוא השקה ילדה בת 13 שמפניה, האכיל אותה כדורי קוואלוד שאנשים היו לוקחים כדי להתמסטל, הכריח אותה להתפשט ואז אנס אותה אנאלית כשהיא כל הזמן מתחננת שיפסיק. האמריקאים לגמרי צודקים במקרה הזה. מציע גם לקרוא קצת על הסרט ה”תעודי”, שלוקה קשות בתעודיות שלו.

    לעתונאי הישראלי המבולבל: דמיין שמדובר לא בבמאי אירופאי, אלא בפעיל ש”ס.


השאירו תגובה