הרהורים על הר
הפוסט הזה היה אמור להתפרסם הבוקר. רק עכשיו – בהפסקה בין סרטים – גיליתי שהוא לא עלה.
אני מתחיל את פסטיבל חיפה שלי היום עם דילמות ומצוקות. מצד אחד, יש רק סרט אחד היום שאני מחכה לו ומצפה לו. מצד שני, שלושת הסרטים הכי מסקרנים שמוקרנים היום (מבחינתי) מוקרנים במקביל, זה על זה. אז במה אבחר, ב"בנא" (22:00, רפפורט), הסרט הישראלי הראשון המוקרן בתחרות העלילתית, או ב"אנטי-כרייסט" (23:00, אודיטוריום), הסרט הכה מדובר/מושמץ של לארס פון-טרייר (הוא יוקרן שנית ביום שישי, אבל לא אהיה בחיפה אז). מצד שלישי, יש את "המתבגרים" (22:30, סינמטק חיפה) במסגרת המחווה לאליוט גולד. זה סרטו של ריצ'רד ראש, במאי לא אחיד אבל תמיד מסקרן, שביים אחר כך את "הכפיל" עם פיטר אוטול (וגם את "צבע הלילה", אחד הגילטי-פלז'רס החביבים עליי). את הסרט הזה לא ראיתי, ואיך שהוא יש לי תחושה שהוא יהיה יותר היפי מ"לקחת את ודדסטוק" ואולי יותר פרובוקטיבי מ"אנטי-כרייסט". אבל אני לא באמת יודע. אם זה היה פסטיבל בחו"ל הייתי נכנס ב-22:00 ל"בנא" נותן לו 45-50 דקות הזדמנות, ואם הוא לא היה מעניין אותי הייתי יוצא ל"אנטי-כרייסט". אבל בגלל שזו בכורה ישראלית כאן בארץ יש את עניין הנימוס והכבוד – מבכורות ישראליות בפסטיבלים, כשהיוצרים באולם, אני באופן עקרוני לא יוצא באמצע. נראה לי לא נכון ולא הוגן (ויש גם את העניין שמן הסתם סרט בבכורה ישראלית יתחיל לפחות באיחור של בטח 20-30 דקות). מה אעשה? אין לי מושג. אחליט ברגע האחרון.
(אגב, ליוצרי "בנא" אולי כדאי שאחליט לוותר על סרטם וללכת ל"אנטי-כרייסט". קורה לי באופן עקבי שכשאני מחמיץ סרט אחד בתחרות בפסטיבל, זה הסרט שלבסוף זוכה. בפעם האחרונה זה קרה לפני שנה בחיפה, כשרק את "שבע דקות בגן עדן" החמצתי וזה הסרט שזכה).
שני הסרטים היחידים שראיתי שמוקרנים היום היו לא מספיק טובים, אם כי כל אחד מהם יכול לספק חוויה פסטיבלית מסוג שונה לחלוטין.
צריך להודות: לפסטיבל חיפה יש קהל חיפאי אדוק ונאמן, ויחסית די מבוגר. הקהל הזה – שבוודאי נרדם והשתעמם ב"איש דוחף עגלה" של ראמין בהרני לפני כמה שנים – עשוי די לחבב את סרטו השלישי, "להתראות סולו" (12:00, רפפורט). אבל מי שעדיין חושב שבהרני – אמריקאי ממוצא אירני – הוא אד הקולות העצמאיים המקוריים ויוצאי הדופן בקולנוע האמריקאי, עשוי לגלות שב"להתראות סולו" הוא משייט נורא קרוב לגבולות הקיטש הסנטימנטלי. ייאמר לזכותו שהוא לא ממש מידרדר לשם, ושיש משהו ג'ים-ג'רמושי בנזיריות שלו, ובעריכה שבורחת מכל רגע של רגשנות, אבל הסרט – המספר על ידידות בין נהג מונית אפריקאי ובין קשיש אמריקאי מריר, ש(אולי) מאס בחייו – נראה נוסחתי וצפוי. אבל, קשישי הכרמל – שלעמים נדמה לי שבאים לסרטים בחיפוש אחר נופים ונושאי שיחה ולא קולנוע – עשויים למצוא בו עניין (וסליחה אם אני עושה הכללות, שהן בוודאי לא נורא הוגנות, ונעשות כאן למטרות קומיות בעיקר, אבל לפסטיבל חיפה יש את הקהל הכי מצחיק בעולם, בעיקר בהקרנות היום).
אם "אנטי-כרייסט" "חונך" את משבצת "שנוי במחלוקת" של הפסטיבל, הרי ש"פקד מושחת" (18:00, אודיטוריום) של ורנר הרצוג היה צריך לחנוך את מסגרת ה"וואט דה פאק". השיבוץ ב-18:00 מבלבל ומטעה. את הסרט הזה צריך לראות מאוחר בלילה, עייפים, וגם די שיכורים. ואז, נדמה לי, אופיו האמיתי יחשף. אם "פקד מושחת" היה אמור להיות טריפ קומי, הוא הצליח. אם הוא פילם נואר מיסתורי ומותח, הרי שהוא טריפ קומי. הסרט הזה כה משונה והזוי שאני, בחיי, לא מצליח להחליט אם מדובר בהברקה גאונית או באד הסרטים הגרועים שראיתי מימיי. החטוטרת היחידה שהסרט הזה צריך לסחוב על גבו זה איזשהו חיבור גנטי לא מוצדק ולא הוגן ל"פקד מושחת" של אייבל פררה, יצירת מופת של איבוד שליטה. לא ברור אם ורנר הרצוג הוזמן ליצור סרט המשך או רימייק או מה, אבל חשוב להבהיר ולהדגיש: למעט השם, אין שום קשר בין שני הסרטים. כלום. לא בדמות. לא בעלילה. לא בסגנון (אולי רק ברמת הקונספט החד שורתי: בלש משטרה שהופך למכור לסמים ונהיה יותר גרוע מכל הפושעים שהוא עוצר). מה שכן, שני הסרטים הם צילומי הסי.טי של הבמאים המטורפים שיצרו אותם. נדמה לי שמבחינה קולנועית אני מחבב את הטירוף של פררה יותר. והגרסה של הרצוג: אני מניח שהיא סוג של פרודיה או פארסה על הרעיון. אחרת קשה לי להסביר את הסרט הסרט המשונה הזה.
ויש את "ענקי" (Gigante) עוד סרט שמסקרן אותי לראות, שהיה אחד הסרטים המדוברים בפסטיבל ברלין השנה. אבל הוא ב-21:30 בקריגר, שזה גם בצד השני של היקום (מנקודת מבט חיפאית), וגם עולה על שלושת הסרטים שאני מתלבט לגביהם מתחילת הפוסט. יאוש.
יש למישהו המלצות נוספות?
יש הקרנה נוספת לאנטיכרייסט ב9 לחודש.
היה משהו ג'רמושי ב"פקד מושחת"למרות שקשה לי להגדיר מה. אני לא יודע אם זו הברקה גאונית או ההיפך, אבל תמיד מרענן לראות קולנוע קצת אחר.
קשה לדעת אם ניקולס קייג' חזר לעצמו ועשה תפקיד גאוני או עוד שורה בסרטי ההתחרפנות העצמית שלו, אבל אם לוקחים את פקד מושחת כסאטירה/פארסה על החברה האמריקנית ובטח לא כסרט מתח או משטרה ניתן להפיק ממנו הנאה לא מעטה. (ובדומה ל"לעזוב את לאס וגאס" אף בן אדם לא יצליח לצרוך כמות כזו של אלכוהול/סמים ולהישאר בחיים).
בשבת הזמנו כרטיסים ל"הערצה" של אטום אגויאן. הקרנה בסינמטק בשני בשש בערב.
את הכרטיסים לקחנו בראשון בבוקר. בראשון ברבע לשבע בערב התקשרו מ"חדר המצב" של הפסטיבל. "הערצה", שדובר גם צרפתית, יוקרן ללא כתוביות. ביקשתי שישאירו טלפון על מנת שאוכל לחזור, לאחר שאעיין בתכניה. מסרו. ניסיתי להתקשר – שוב ושוב – למספר שמסרו, אבל לא ענו. בעשר התקשרה לינוי מ"חדר המצב". ההקרנה של "הערצה" בוטלה. במקומה מקרינים את "שדה בר". מומלץ מאוד, "סולד אאוט" בכל המועדים האחרים בהם מוקרן, האם אני מעוניין? כן, מעוניין. מה אני צריך לעשות? שום דבר. להגיע לאולם הסינמטק בשעה היעודה. עם הכרטיסים של "הערצה"? איתם. יושבים באותם מקומות.
שני, שבע דקות לשש, אנחנו בתור לסינמטק. הסדרן: "הקרנת 'הערצה' בוטלה". אנחנו: "יודעים. הכרטיסים שלנו ל'הערצה' טובים ל'שדה בר'". "הם לא טובים, אתם צריכים להחליף". הוא אינו מתנצל, ושולח אותנו לברר. במשרד בו מבררים יש תור. גם הגברת המבררת אינה מתנצלת. היא מגרשת את כולם מחדרה, וצועקת שהיא מוכנה לקבל "אחד-אחד". שש ושתי דקות, הסרט נתחיל. הולכים ל"חדר המצב". הן מבינות, זו באמת בעיה, אבל אין להן מה לעשות. אינן מתנצלות, ושולחות אותנו חזרה אל התור ואל הצועקת.
שש ושתיים עשרה דקות. מישהו מ"חדר המצב" מגיע, לא מתנצל, ומודיע, שהעבירו את "שדה בר" לאודיטוריום. הסרט התחיל לפני דקה, ואין בעיה שנכנס עם הכרטיסים של "הערצה". ממהרים לאודיטוריום, הספח של הכרטיס נתלש, והנה אנחנו בפנים. לא "שדה בר". "פקד מושחת", שהתחיל לפני רבע שעה. יוצאים, וחוזרים להוא ששלח אותנו לאודיטוריום. "אז מה אתם רוצים?", הוא כועס עלינו, "את הכסף?". כן, רוצים את הכסף, ולא, לא מוכנים לחכות שוב בתור לצועקת.
הוא מעקם את הפרצוף, לוקח את הכרטיסים שלנו, ומורה לנו לחכות במסדרון לפני חדרה של הצועקת. הוא נכנס עם הכרטיסים שלנו, ושל אחרים. שש עשרים וחמש. הוא יוצא ומודיע שנקבל זיכוי בכרטיס האשראי. משהו בכתב שמאשר זאת? הצועקת מוכנה לכתוב בכתב ידה על גבי פתקאות גזורות, שיהיה החזר, אבל מי שרוצה אישור של ממש, שיחכה, ולמי שיש עוד תלונות, או מחכה להתנצלות, היא מזכירה שיש הנהלה לפסטיבל.
מישהי ליד הצועקת נוטלת את זוג הכרטיסים שלנו, ומקלידה את הפרטים במחשב. "לפי מה שרשום לי, יש לכם כרטיסים ל'שדה בר'", היא אומרת, "באותם מקומות שהיו לכם ל'הערצה'. לא תרצו להיכנס? התחיל רק לפני עשרים דקות". כמעט חצי שעה, ורוצים החזר. היא מחמיצה פנים, ואנו זוכים לאישור על החזר.
אנחנו מודים ומתנצלים.
איזו פארסה. נראה לי כמו הסרט הכי טוב בפסטיבל
תגידו, יש משהו שאני כנראה מפספס, יש איזה היגיון בזה שבחיפה הם מקרינים הם מסיימים להקרין חלק מהסרטים אחרי חצות בכלל?
לא היה יותר הגיוני להתחיל טיפה יותר מוקדם וככה יסיימו לפני חצות ותהיה לאנשים שלא גרים בחיפה (וברצינות, כשבאייקון או משהו עושים את זה אני מבין, כי הם במרכז ואין בעיה להגיע משמה למקומות אחרים אפילו בשעות כאלו..) אבל ברצינות, חצי מהסרטים שמעניינים אותי (אישית, לפחות) משודרים במשבצת הזו של 22:30 ואלא אם כן תהיה לי הסעה אין שום דרך לחזור (ולא, לא לכולם יש תמיד רשיון, בסדר?) או שבחיפה פשוט לא אכפת מזה
אבל ברצינות, אני לחות לא רואה מה הייתה הבעיה מלכתחילה שזה יתחיל ב-22:00 וייגמר גם ככה בסביבות חצות או משהו…
,תגובה ליואב ולשאר התל אביבים.
דוקא נחמד בעיני שלתל אביבים יש בעיה של איך להגיע לדברים בשעה לא סבירה.
כי אז אולי הם יבינו איך מרגישים אנשים שלא חיים בתא ורוצים לראות משהו בפסטיבל,
שהוא כביכול לכולם- אבל מוקרן לגמרי מחוץ לשעות תחבורה ציבורית.
כמו למשל פסטיבל הקומיקס והאנימציה שהיה
הקיץ. ובתור מישהי שגרה בחדרה
יש לי בעיה גם עם חיפה וגם עם תל אביב
דרך אגב,כדי להבהיר, אני גם לא גר בתל אביב- אני פשוט מצליח להבין איכשהו למה ת"א חושבת שמותר לה לעשות שטויות כאלו (מה גם שאליה יש רכבות הרבה יותר נוחות, אין מה לעשות…)
"ענקי",הוא סרט מקסים,חבל אם פספסת אותו,אבל אם תרצה בכל זאת לראות אותו,הוא יוקן בסינמטק חיפה ב13.10…
אין שום בעיה לחזור מחיפה לתל אביב אחרי חצות – יש רכבות כל הלילה (חוף הכרמל > ארלוזרוב).