04 אוקטובר 2009 | 11:00 ~ 15 תגובות | תגובות פייסבוק

סכך

אני נע ונד בכבישים. אז אם אתם כבר התחלתם את בילויי הפסטיבלים שלכם בחיפה או באייקון בתל אביב, זה הזמן וזה המקום לספר מה ראיתם, מה מומלץ, מה מבאס, ומה קורה מסביב.

נושאים: בקרוב

15 תגובות ל - “סכך”

  1. Spartak 4 אוקטובר 2009 ב - 12:05 קישור ישיר

    בנתאים לא ראיתי אף סרט בפסטיבל,כי אני גר די רחוק,ואסע לראות סרטים שאני באמת חייב (“הגדה האחר”,”יום רע לדיג” ו”משטרה,שם תואר”),אבל הספקתי לראות כמה סרטים שיוקרנו בפטיבל לפני זה והנה הרשימה של מה שאני אומר שכדאי לראות (כדאי את כולם,אבל הרשימה מתחילה עם הסרט “הכי שווה”):
    סרטים שאני ראיתי לפני זה וכדאי לראות:
    קלין – באמת חוויה קולנועית מרשימה!אל תחמיצו,ארמק טורסנוב מוכיח שאפשר ליצר אומנות בלי מילים (במשך כל הסרט לא נאמרת אפילו מילה אחת!)
    חלב של עצב – צריך לראות אותו לפחות על כך שזכה בדב הזהב בפסטיבל ברלין האחרון והגיעה לו!
    ענקי – גם זה סרט מאוד נחמד
    מסכות – סרט נורא חמוד.אני בטוח שתקבלו כמות של אנרגיה חיובית ותצאו עם חיוך רחב מהסרט.
    הזבוב – ראיתי אותו די מזמן (לפני
    יותר משנה),אבל עדיין זוכר אותו.
    המורדים הצעירים – אני לא בטוח שהקהל הישראלי יתחבר אליו,אבל עדיין כדאי לנסות.
    אנטי-כרייסט – אני יודע שאתם יודעים אליו,אבל תאמינו שהוא די מעניין…

  2. שמוליק 4 אוקטובר 2009 ב - 18:11 קישור ישיר

    ראיתי את הגיהינום של קלוזו שכסרט דוקומנטרי הוא חביב, אבל הפוטאג’ מהסרט המקורי שכלול בו הוא לא פחות ממדהים. כמה מהשוטים היותר מרהיבים שראיתי בזמן האחרון. באמת נראה כמו יצירת המופת הגדולה של קלוזו. המחשבה על הסרט שהיה יכול לצאת צובטת את הלב.
    חלב של עצב מעניין מאוד, למרות שהתסריט טיפה קלישאתי לעיתים. מצולם יפה והפנים של השחקנית הראשית נצרבים בראש.

  3. (יובל) 4 אוקטובר 2009 ב - 19:40 קישור ישיר

    פארק ויה (בחיפה) – מצוין! (במיוחד לחובבי הגל המקסיקני החדש)

  4. איתן 4 אוקטובר 2009 ב - 22:47 קישור ישיר

    רגע לפני שאני מצפין לחיפה (מחר), ראיתי היום את “האלוהי” (Il divo), שמופץ בארץ בהפצה סינמטקית מצומצמת (שיטה שהמפיצים משתמשים בה בשנה האחרונה, בה הם מפיצים סרט מבלי ממש להפיץ אותו. ע”ע “סינקדוכה”).

    לי זה היה מפגש ראשון עם הבמאי של הסרט, פאולו סורנטינו. אני מבין למה יאיר הרוס עליו: הוא מצלם את הסרט נפלא, עם בחירת זויות צילום מקוריות, ועם תנועות מצלמה יפהפיות. כמו כן, הדיוק של סורנטינו בעבודה עם מוסיקה הוא מופלא.
    אבל
    אם לשפוט לפי “האלוהי”, התסריט הוא הצד החלש של סורנטינו. בשביל להבין מה קורה בסרט, צריך להיות בעל ידע מוקדם בנבכי הפוליטיקה האיטלקית של העשורים האחרונים. צריך להכיר את הנשמות הפועלות ואת מהלכי ההיסטוריה האיטלקית הקרובה. “האלוהי” אינו ביוגרפיה סטנדרטית. הסרט הוא בעל מבנה אפיזודי, והוא אינו טורח להתעמק באירועים שהוא מתאר. לפעמים היה נדמה לי שסורנטינו מתרכז יותר בהצגת התכלית שלו, ופחות בהבנת המניעים של האיש שבמרכז הסרט. הדיאלוגים המושמים בפיו מלאים התחכמויות, שהן דבר נחמד בפני עצמו, כאשר הן מוגשות כתוספת, ולא כמנה העיקרית, כמו ב”אלוהי”.

    “האלוהי” הוא כמו מופע זיקוקי דינור שנמשך כשעתיים. יפה, אבל מעייף וגם קצת משעמם.

  5. מישהו 4 אוקטובר 2009 ב - 23:36 קישור ישיר

    שדה בר הואסרט נפלא ומהפנט. סרט רוסי איטי ומהורהר. הבימוי בסרט מרשים מאד. הבמאי מצליח לזגזג בין רגעים של הומניות כפרית מבדרת סטייל קוסטריצקה לרגעים של מתח קיומי קובריקי. השימוש שלו בנופי המדבר של רוסיה נפלא. סרט חידדתי ומיוחד. מזכיר מאד את הנוסע של אנטוניוני.

  6. עדן 5 אוקטובר 2009 ב - 0:19 קישור ישיר

    ורק אני ממשיך לראות זבל. והפעם – הרימייק ל FAME. שיעמום נוראי בלי דמויות, בלי אמינות, בלי התלהבות. בזבוז זמן מוחלט.

  7. רז 5 אוקטובר 2009 ב - 8:53 קישור ישיר

    באייקון, “סוד הספר מקלס” התברר כסרט נפלא – הן מבחינת האנימציה והן מבחינת הסיפור הכובש. אני לא בטוח מה הייתי חושב עליו בלי ההרצאה לפני, שסיפקה קצת קונטקסט לכתיבת הספר שבו עוסק הסרט, אבל אני יכול לדווח שצפייה בו מתוך הבנה של אותו קונטקסט היא חוויה מרתקת.

  8. סטיבי 5 אוקטובר 2009 ב - 8:53 קישור ישיר

    עדן – יש לזה פתרון 🙂
    כמה הערות מסביב לגבי הפסטיבל, כי נראה שלא אצליח להעלות פוסט היום:
    ההקרנות של “הערצה” (או לפחות זו של היום, היו חילוקי דעות) בוטלו בגלל תקלות טכניות (כלומר אין תרגום, גם לא לאנגלית, כולל לקטעים שאינם באנגלית). במקום זה תהיה היום עוד הקרנה של “שדה בר”. וביום שישי יש באותו זמן הקרנה של “אדם אחר”, שקיבלתי עליו המלצה חמה (בייחוד למבקרי קולנוע…).
    חוץ מזה – מחר צפוי גשם וביום רביעי יש את מסיבת הרחוב המסורתית, שסוגרת חלקית את שד’ מוריה.
    “פארק ויה” באמת מצוין, ו”לך תביא רוזמרין” גרם לחצי מהצופים לעזוב במהלכו (כנראה בגלל הסגנון, שאני אוהבת) ולאלה שנשארו לצאת ולשוחח ולהתווכח עליו, ודווקא לא ציפיתי לזה לאור סרטם הקודם. הפתיע ומומלץ.
    גם “איש העצמות” מוצלח בעיניי, אבל ממש לא לבעלי קיבה רגישה או בעיה עם הומור שחור.

  9. talotan 5 אוקטובר 2009 ב - 9:15 קישור ישיר

    אני מצטרפת להמלצות של רז לגבי “סוד הספר של קלס”. כתבתי על הסרט בבלוגי, כולל פירוט אירועי אנימציה נוספים באייקון:
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1255804

    שלישי בצהרים: אסופת סרטי אנימציה קצרים שאצרתי עבור אייקון.
    רביעי: שלל אירועים, כולל פאנל בנושא עיצוב לסרטי אנימציה בעקבות “קלס”.
    שישי: סוד הספר של קלס.

  10. עמנואל 5 אוקטובר 2009 ב - 10:41 קישור ישיר

    טראשי, פרוע, מופרך, מודע לעצמו ומצחיק בטירוף – One eyed monster (שזכה לשם הנוראי – החייזר שתקע אותי) היה ממתק מצויין לסגירת היום הראשון באייקון. מחכים להמשך 🙂

  11. Mr. Kate 5 אוקטובר 2009 ב - 12:47 קישור ישיר

    באייקון את district 9. סרט באמת אדיר, אבל נופל טיפה לקלישאות לקראת סופו. מלא בהומור עצמי, ובכלל מצליח להצחיק, למתוח ולספק אקשן נהדר לכל אורכו.

  12. מוזבי 5 אוקטובר 2009 ב - 16:00 קישור ישיר

    סליחה על השאלה, אבל איפה מוצאים מידע על איכות ההקרנה של הסרטים השונים באייקון? אילו סרטים מוקרנים בפילם? אילו בדיוידי ופורמטים בזויים אחרים? בינתיים לא מצאתי שום איזכור לכלום, לא באתר של אייקון, לא באתר של הסינמטק ולא בתוכנייה המודפסת.

  13. שלומי 6 אוקטובר 2009 ב - 9:37 קישור ישיר

    בחיפה: “מורה הכפר” – בהחלט סרט עם נופים ונושאים לשיחה, כמו שיאיר אמר. מלבד זאת יש תסריט מעולה, צילום יפהפה, ומשחק משובח. והשחקן הראשי הוא הלוקיישן – אגם,פרות,כפריים,חציר,עגלה עם סוסה(סליחה,טרקטור).
    “עיר ושמה פאניקה” – סרט שדווקא היה מתאים ל”אייקון”. מה הוא עושה בחיפה?
    אנימציית סטופמושן מקסימה שעושה שימוש בצעצועים,או לפחות בובות דמויות צעצועים. סרט מסחרר, מופרך,מקושקש, ילדותי,מגניב, משעשע וגם בעל מסר חברתי.

  14. גרייף 12 אוקטובר 2009 ב - 12:06 קישור ישיר

    מאוחר מדי מכדי שתהייה לזה תועלת, אבל באייקון לא מקרינים סרטים בפורמטים בזויים. אם יש עותק בפילם, מקרינים בפילם, ואם לא זמין עותק בפילם, מקרינים בפורמט דיגיטלי איכותי, שהופך ליותר מקובלת בפסטיבלים בעולם.


השאירו תגובה