07 אוקטובר 2009 | 15:54 ~ 12 תגובות | תגובות פייסבוק

ריבוע לבן

תגידו,


לאף אחד לא מפריע ריבוע האור המופיע באמצע המסך באולם רפפורט? איך זה יכול להיות? לאף אחד מהצופים? לאף אחד מעובדי הפסטיבל? שנים אני מקטר על זה, אבל כנראה שלאף אחד חוץ ממני זה לא מפריע. אף אחד מהבמאים שמציגים את סרטיהם בפסטיבל לא מתצמרר מהעובדה שבסצינות החשוכות מופיע ריבוע שמציף את מרכז הפריים אור לבן? זה נפלא שפסטיבל חיפה מקפיד לצרף כתוביות בעברית לרוב סרטיו, אבל חוששני שהמחיר של השירות הזה גבוה מדי, ובסופו של דבר הוא פשוט משחית חלקים גדולים מהסרטים המוקרנים בו. היום צפיתי שם ב"משפחת וולברג". חוץ מהעובדה שפשוט לא חיבבתי את הסרט הבלגי הזה בכלל, נורא עיצבן של השליש האחרון של הסרט, המתרחש בחשיכה, הפך אפור ולא שחור בגלל מקרנת הווידיאו של האולם, המקרינה על גבי הפריים את התרגום לעברית.


והעניין הוא, שנורא קל לפתור את זה. המקרין יודע את זה, איש הכתוביות יודע את זה. העובדה שזה לא נעשה מעידה על עצלנות וזילזול.


===========


רק אתמול קלטתי: השנה אין הקרנות של הפסטיבל באולמות קולנוע פנורמה. ברוך שפטרנו. הייתי שמח לחשוב שהפסטיבל ויתר על שירותי הקולנוע הקטן, העקום והמיושן הזה בגלל איכותו הירודה, אבל אני דווקא מנחש שלא נזקקו לו מסיבות כספיות: המשבר הכלכלי והקיצוצים צימצמו את מספר הסרטים בפסטיבל וחמשת האולמות המרווחים מספיקים להם.


============


30 הדקות הכי נחמדות בפסטיבל אתמול: פרק האיחוד של "סיינפלד" ב"תרגיע" בו צפיתי בלילה. חשבתי שזה יהה עוד אחד מהפרקים החצי-משעשעים שדלארי דיוויד עשה בעבר עם ג'וליה לואי-דרייפוס וג'ייסון אלכסנדר. אבל הסיפור עם מג ריאן נגד שריל דיוויד הפתיע אותי וגרם לי לחכות לפרק הבא.

נושאים: בשוטף

12 תגובות ל - “ריבוע לבן”

  1. נועה 7 אוקטובר 2009 ב - 16:59 קישור ישיר

    אפרופו ריבועי אור לבנים על המסך- באולם טיקוטין אפשר רק לקוות לריבוע אור קטן באמצע המסך. כבר שלוש שנים ברצף אנחנו שם, בהקרנות של הקצרים- וכל שנה אותו סיפור- הסדרנים מכניסים אנשים באמצע ההקרנה וכל המסך נשטף באור. וזה המצב לאורכם של כל הסרטים- אנשים יוצאים ונכנסים, מדברים בניהם ואפילו בטלפון (!) בלי שאיש יבקש מהם להמתין להפסקונת הקצרה בין סרט לסרט, לכבות את הטלפון ולשמור על השקט. כאילו לא די בכך- המקרין שיושב באחורי האולם לא טורח בכלל לסגור את הוילון של חדר ההקרנה, כך שגם כשדלת האולם כבר סגורה- אין באמת חושך מוחלט. הסאונד גרוע, הרשיו לא תמי בדיוק נכון… ראיתי כמה מהבמאים מצטמצמים בכיסאותיהם ורק מחכים שההקרנה תיגמר כבר. כמה חבל. לגב הסרטים עצמם- יהו בהם כמה יפים מאוד, וכמה גרועים להפליא. "צל עובר" ו"חוטא"- עוצמתים. וברכות לזוכים מ"להרוג דבורה"

  2. פרסונה 7 אוקטובר 2009 ב - 17:13 קישור ישיר

    עד כה, כמעט בכל הקרנה שנכחתי בה בפסטיבל היו תקלו, להלן השתיים המרכזיות: אתמול ב"לנצח" של מרקו בלוקיו ברפפורט, תחיחלת ההקרנה לוותה ברעש מחריד שבקע מן הרמקולים. רק אחרי כעשר דקות, לקול מחאות ומחיאות כפיים של הקהל, הואילו המקרינים להפסיק את ההקרנה ולפתור את הבעיה. גם אז הסרט הוקרן מהנקדוה שבה הופסק, ונדרשו מחאות נוספות כדי להקרין אותושוב מההתחלה.
    בדיעבד הייתי מעדיפה שיחסכו ממני את הקרנת הסרט המיותר הזה.
    בסרט "חמישה ימים בלי נורה" בו צפיתי בשני בערב (נדמה לי שגם ברפפורט), בתחילת הסרט היתה איזושהי קפיצה בפריים, והמסך קיבל מן אור צהבהב מוזר לאורך כל הסרט. מה גם, שבערך באמצע המקרין החליט כנראה לבדוק את ה-ratio של ההקרנה והמסך קפץ מלטרבוקס, ל-4:3 וחזרה ל-16:9. פה, בכל אופן, מדובר בסרט חינני במיוחד.

  3. יפתח 7 אוקטובר 2009 ב - 20:21 קישור ישיר

    גם אני צפיתי ב"חמישה ימים בלי נורה", והייתה תחושה שהסרט הוקרן בלי נורה. איכות ההקרנה ממש עשתה עוול לסרט (למרות הגוון המעט אנטישמי שלו).

  4. דני 7 אוקטובר 2009 ב - 21:45 קישור ישיר

    מה עם "500 ימים של קיץ"? ראינו אתמול בפסטיבל (אחרי שפספסנו בניו יורק) ואהבנו. משהו בין "גארדן סטייט" ל"נאמנות גבוהה"

  5. סבסטיאן 8 אוקטובר 2009 ב - 8:41 קישור ישיר

    טפו טפו טפו, הייתי עד כה ב12 סרטים בפסטיבל ולא נתקלתי באף בעיה טכנית מלבד בעיית פוקוס סמי-מבאסת בהקרנה השנייה של פרנקלין.

    מה שאותי מדהים זו החיה שיוצאת מהבורגנות (החיפאית?) ברגע שמישהו בטעות ישב להם בכסא. לא ראיתי התנהגות כזאת מאנשים מבוגרים בחיים שלי (חוץ מבפסטיבל שנה שעברה ב"בתולת ים" שמישהו אשכרה התיישב על מישהי שלא קמה. שניהם היו בני 50 פלוס. טירוף)

  6. צבי 8 אוקטובר 2009 ב - 10:04 קישור ישיר

    אתמול באולם רפופורט בהקרנה של היו לילות- סרט רגיש מקסים ועצוב – ריבוע הוידאו כיכב, חצי מסך ימני לא בפקוס באופן קיצוני, ואיכות הסאונד על הפנים. ההקרנה החלה באחור גדול מפני שבבדיקה של היוצרים לפני ההקרנה התגלו התקלות. כמובן שדקות לפני פתיחת האולם לא ממש ניתן היה לעשות משהו.
    פסטיבל קולנוע רציני דואג לכיול כיוון ובדיקת המקרנים שלו לפני תחילת הפסטיבל. בושה! וחוסר כבוד לקהל וליוצרים.

  7. באנה אתה דביל 11 אוקטובר 2009 ב - 22:30 קישור ישיר

    אתה לא איש טכני אז על תדבר על דברים שאתה לא מבין דבר וחצי דבר בהם. הריבוע הלבן על המסך הוא בינתיים – בלתי נמנע ונגרם ממקרן הכתוביות שמאפשר למבקרים כמוך ולקהל הרחב להנות מהדיאלוג בתרגום לעברית. הטכניקה הזו משתכללת כל שנה ואנשים מומחים וטובים בתחומם עושים את המיטב עבור קהל אוהבי הקולנוע בכדי להמשיך ולשפר את חוויית הצפייה. לך תכתוב ביקורות משמימות והשאר את המכניקה למקצועיים.

  8. אנטי-פנורמה 11 אוקטובר 2009 ב - 22:35 קישור ישיר

    עוד הפעם הציניות חוגגת. לידיעתך את פנורמה העיפו לטובת הקהל ויוקרת הפסטיבל בלבד, דבר שעלה בלו"ז צפוף ביותר ומרחב תמרון אפסי להפקה.

    על לא דבר.

  9. מאיר 12 אוקטובר 2009 ב - 2:02 קישור ישיר

    שלום,
    הייתי בסרט התיעודי "סוררת" (שגם זכה בתחרות בפסטיבל) שהוקרן באולם המויאון טיקוטין.
    כנראה עקב הסקרנות והעניין שמעורר הסרט היה האולם מלא מפה לפה פלוס כיסאות פלסטיק ע"י הכניסה ואף אנשים שעמדו בצדדים.
    ראו על מפיקות הסרט את מבוכתן כשעלו בתום ההקרנה להסביר על מאחורי הקלעים של הצילומים ודברי התודות כאילו התאפקו מלהתנצל על הרמה הנמוכה מצד הטכנאים במקום.
    אח"כ כשהתפזרו הקהל לאיטם נשמעו המון ביקורות של אכזבה וטענות נגד המקום (לצד ביקורות חיוביות ומעודדות לאיכות ורמת הסרט עצמו – שלהם אני מצטרף כמובן).

  10. רותם 12 אוקטובר 2009 ב - 8:35 קישור ישיר

    סבסטיאן, זו הבורגנות נקודה. אותו הדבר ראיתי בירושלים. אנשים יפריעו לסרט העיקר שיהיה להם את המקום שלהם. מגוחך.

  11. סטיבי 12 אוקטובר 2009 ב - 11:08 קישור ישיר

    בהקרנה האחרונה בפסטיבל באולם קריגר (שם טורחים לכסות את החלק העליון של אותו ריבוע לבן של הכתוביות וכך הוא לא מפריע לסרט), בסרט של מרלן גוריס, החשמל בחדר ההקרנה מת רבע שעה לתוך הסרט. כשהחזירו אותו המקרנה ו/או המקרן לא עבדו (לא טרחו להסביר מה הבעיה). אחרי עשר דקות אמרו שהסרט יחזור עוד כמה דקות. חצי שעה אחרי כן הוא עוד לא חזר, המנסים לתקן נראו אובדי עצות, אף אחד לא עדכן את הצופים מה קורה וחלק מהם כבר עזב. לא יודעת אם הסרט אי פעם חזר או אם נשאר קהל לראות אותו כשזה קרה.
    ולגבי אולם רפפורט, דיווחו שם על כמה וכמה מקרים של הקרנות לא בפוקוס.

  12. שוש 9 ינואר 2010 ב - 16:51 קישור ישיר

    הסרט "בנא "רגיש מרגש שפורט על מיתרים עדינים בנפש הצופה,מחכה לראות עוד סרטים של ניב קליינר.הטלת האור על אנשים שבשוליים והתמודדותם הבמאי תסריטאי הסרט "בנא"עשה את סירטו הראשון בעדינות ורוך והרבה חמלה צאו ראו ולימדו. 


השאירו תגובה ל - שוש