07 אוקטובר 2009 | 07:02 ~ 49 תגובות | תגובות פייסבוק

התחרפנות

ולבסוף – אחרי ההתלבטות – החלטתי לוותר על “בנא” וללכת על “אנטי-כרייסט”. אני מקווה ש”בנא” יוקרן בקרוב בתל אביב ואוכל לצפות בו אז (אולי במסגרת פסטיבל סרטי-מיכאל-מושונוב-מגלם-דמויות-מאותגרות – ב”בנא” הוא חולה נפש, ב”מבול” הוא אוטיסט). איך היה “בנא”? מגיבי הבלוג חלוקים בדעותיהם. (תגובות 1 ו-10).


למרות הצער ששברתי את תוכניתי להשלים את הצפייה בכל סרטי התחרות הישראלית, אני שמח על הבחירה שעשיתי. “אנטי-כרייסט” הוא סרטו הטוב ביותר של פון-טרייר זה שנים, ובמידה רבה הסרט הוא סיכום סגנוני ותימאטי של סך עבודותיו ב-20 השנים האחרונות. מבחינה אסתטית, הוא חזר לשיאו – עם עבודת צילום נפלאה של חתן האוסקר הטרי, אנתוני דוד מנטל (הו, תנו למעריצי “נער החידות ממומביי” לשזוף עיניהם בסרט הזה). ומבחינה תימאטית הסרט הזה חושף באופן מופגן ובוטה את מה שפון-טרייר רק רמז עליו מאז “לשבור את הגלים”: הוא לוקה בפוביית נשים די יוצאת דופן. “אנטי-כרייסט” הוא אחד הטקסטים המיזוגניים ביותר שאי פעם הונחו על גבי צלולויד.


ולגבי האלימות שחותמת את הסרט: לא שום דבר שחובבי סרטי “המסור” לא ראו קודם. או צופי “המורה לפסנתר” ו”משחקי שעשוע” של מיכאל האנקה. מבחינתי, דווקא סצינת הפתיחה, בה מתואר איך נהרג בנם של גיבורי הסרט, היתה הכי מפלצתית וזוועתית וטורדת מנוחה, בצינה שלה, בשיוויון הנפש שלה. ובסופו של דבר, נדמה שפון-טרייר די מאשים את הנשים בכל, לא?


במקביל להקרנה בפסטיבל חיפה, הסרט הוקרן גם בפסטיבל ניו יורק. ושם חטף אחד הצופים – שישב ליד לילי טיילור – התקף חרדה וקרס. בחיפה פשוט יצאו חלק מהצופים (באולם שהיה בערך חמישית מלא).


============


ב”חברה בתשלום” סטיבן סודרברג לוקח את סשה גריי, שחקנית פורנו, לסרט אמנות. ב”אנטי כרייסט” פון-טרייר לוקח את שרלוט גיינסבורג, שחקנית סרטי אמנות, לסרט פורנו.


==============


מי שצפה בסרטי פסטיבל חיפה שלשום לפי הסדר ראה אחרי הצהריים את האיגואנות של ורנר הרצוג ובלילה את הכלב המדבר של פון טרייר. אם סרטים מאפשרים הצצה את הנפש של מי שעשה אותם, אני חייב להסיק שגם הרצוג וגם פון-טרייר איבדו את שפיותם. התחרפנו. אלה שלא עלו לחיפה ונשארו בתל אביב יכלו להיתקל בעוד במאי שהתחרפן: לאוס קאראקס, שהאפיזודה שלו, “חרא”, מתוך סרט האנתולוגיה “טוקיו!” היא אקט התחרפנותי מובהק. (מצד שני, קאראקס התחרפן כבר מזמן. ל”אנטי כרייסט” שלו קראו “לולה פולה X”). אני הרגשתי שהרצוג וקאראקס פשוט לא שמו קצוץ על הפרויקטים המסחריים-מוזמנים שהם נקלעו אליהם והפגינו את שאט הנפש שלהם בהנפקת סרטים שמתהדרים ברישול ועוסקים בדמויות תמהוניות.


============


ואם מצפייה בסרטים אפשר להתוודע לעומק-עומקי אופיו ונשמתו של יוצרם, הרי שאני חייב להסיק שהאנג סונג-סו הקוריאני הוא איש נורא משעמם. המבקרים בעולם עוקבים אחרי סרטיו, ואני – בתגובה פבלובית לא ברורה – הולך לראות אותם ומוצא את עצמי משתעמם ומתעצבן בכל פעם מחדש. סרטו הלפני אחרון, שמוקרן בחיפה, “כאילו שאתה יודע הכל”, הוא סרט מרושל וכעור על במאי שמגיע לפסטיבל קולנוע לשמש כשופט בתחרות הסרטים. ואז…. כה השתעממתי שיצאתי מהסרט. הפסדתי משהו?


=========


גם אני רציתי לראות את “הערצה” של אטום אגויאן, וגם אני התאכזבתי כשהקרנתו בוטלה. כשהתלבטתי מה לראות במקום, הלכתי על אחת ההמלצות של מישהו מקוראי האתר ונכנסתי ל”שדה בר” הרוסי. למרות שהיו בסרט כמה רגעים חביבים (התיאור של הסרט בטוקבק בפוסט ההוא די מדויק), הוא בסופו של דבר לא היה טוב במיוחד בעיני, ובעיקר נדמה שהוא החליף סגנונות אחת לכמה שוטים.


============


מה שכן, מי שיצפה ב”שדה בר” וב”מורפיום” ברצף יחווה מיני-פסטיבל של סרטים רוסיים על רופאים המשובצים באיזורים נידחים.


מי שיצפה ב”באסקי” וב”מורפיום” ברצף יראה סרט אחד שנכתב בשיתוף עם סרגיי בודרוב האב וסרט שני שנכתב בשיתוף סרגיי בודרוב הבן.


מי שיצפה ב”אנטי כרייסט” וב”מסביב להר קטן” יראה ברצף את שרלוט גיינסבורג ואז את אמה, ג’יין בירקין.


============


הסרט-הכי-סימפטי-שלא-שמעתי-עליו-קודם שראיתי עד כה בפסטיבל הוא “צפון”. סרט מסע נורבגי מתוק נורא.

נושאים: בשוטף

49 תגובות ל - “התחרפנות”

  1. רותם 7 אוקטובר 2009 ב - 8:44 קישור ישיר

    לא ראיתי לא את אנטי כרייסט ולא את פקד מושחת, אבל רק להבין: כשאתה אומר שפון טרייר והרצוג איבדו את שפיותם, הכוונה זו המעורערת שהייתה להם מלכתחילה או זאת “הנורמלית”. כי גם הסרטים הקודמים שלהם לא היו בקו השפיות.

  2. איתן 7 אוקטובר 2009 ב - 9:07 קישור ישיר

    …והיום בבוקר אורי קליין מכסח את הצורה לניב קליינר ול”בנא” שלו. הוא כותב, בין השאר, שההקרנה בחיפה היא אור המקרנה היחיד שהסרט הזה יראה כנראה. למרבה הצער, לדעתי הוא כנראה צודק. לא בגלל שהסרט כל כך גרוע (הוא לא, למרות שעם חלק מהביקורת של קליין אני מסכים). יותר בגלל הנושא הלא סמפטי של הסרט.

  3. אורי 7 אוקטובר 2009 ב - 9:13 קישור ישיר

    זה די מעצבן שקליין כותב ככה לגבי “בנא” כי הוא כבר הוקרן בטורונטו. ואני עוד זוכר את הקטילה המטורפת שלו על “מדוזות” לפני שזכה בקאן.

  4. דוד 7 אוקטובר 2009 ב - 9:16 קישור ישיר

    פןלה x- לא לולה x

  5. יוס 7 אוקטובר 2009 ב - 9:30 קישור ישיר

    מה שקליין כתב על “בנא” כל כך מכעיס. דבריו של איתן על הסרט היו כל כך הרבה יותר מעניינים וייצגו את המורכבות של הסרט בעוד שנדמה שקליין אפילו לא טרח לנסות להבין מה הסרט מנסה לעשות. נדמה לי שהוא פיספס את אחת מיצירות הארט האוס הרדיקליות ביותר בקולנוע הישראלי אי פעם. גם אתה פספסת אותה רוה… סביר שאחרי שקליין וחבורת הדינוזאורים החברים שלו, שעוסקים בלבקר את הקולנוע הישראלי במילותיהם המיותרות יסיימו עם בנא, הוא באמת יתקשה למצוא הפצה ראויה ויקח זמן עד שתוכל לראותו. ניב קליינר בסרטו בנא חושף את היותו “הילד הרע” הראשון של הקולנוע הישראלי החדש. הסיבה שלקליין אין כלים להתמודד עם היצירה היא כי מראש היא שואפת לגעת במקומות בהם נגעו האחים דארדן, ברונו דמון ולארס פון טרייר, תוך סירוב בכל תוקף לקחת בחשבון את דוד פרלוב, את אברהם הפנר, את בועז דוידזון או את אסי דיין… “בנא” חף מישראליות, מפוליטיקה… הוא פועל במקום אחר לגמרי… סוף סוף… חשוב…

  6. יוס 7 אוקטובר 2009 ב - 9:41 קישור ישיר

    ועוד דבר, החריפות שבה קליין השתמש, עם משפטים נוסח: “כמעט בכל שנה מופק בישראל לפחות סרט אחד שצופים בו פעורי פה, תמהים כיצד זה קרה שמנהלי קרנות ומפיקים בעלי ניסיון החליטו ששווה להשקיע בו מכספם ומזמנם.” או למשל: “קשה להבין מה עבר במוחו של קליינר כאשר החליט להציג את הסיפור הזה.” מעידה על כך שהוא כל כך לא הבין את הסרט עד כדי כך שהוא תוהה למה הוא בכלל קיים. זו הרבה יותר מקטילה. זה אפילו לא קרוב למה שהוא כתב על מדוזות. הייתי אפילו מנסה לטעון שיש פה משהו אישי נטו נגד היוצר או ההפקה… אבל נדמה לי שהמציאות הרבה יותר משמחת – יותר מכל הביקורת חושפת את חוסר יכולתו של קליין להכיל את הסרט שהוא ראה. ממש כפי שמבקרי התיאטרון הגדולים של שנות השישים לא הצליחו להכיל את יצירותיו הראשונות של חנוך לוין.

  7. עמי 7 אוקטובר 2009 ב - 10:05 קישור ישיר

    מי שהתחרפן יותר מכולם לדעתי זה אורי קליין. לכתוב ביקורת קטלנית שכזאת על “בנא” בעיתון הבוקר זאת פשוט רוע לב מוחלט. אסור לתת לבנאדם הזה לכתוב ביקורות על קולנוע ישראלי.

  8. וידאומט 7 אוקטובר 2009 ב - 10:18 קישור ישיר

    ואני רוצה לספר על “רוזנקרנאץ וגילדרשטיין אל-מתים”, קומדיית אימה מצחיקה ושנונה שראיתי אתמול בהקרנת חצות באייקון. הסרט עוסק בערפד ניו-יורקי שמעלה גרסה של המלט והוא זקוק לבו-אנוש כדי לביים את המחזה. מצחיק מאוד:
    http://www.youtube.com/watch?v=mbE6KXBuzbE

    את הטריילר ראיתי לפני שנה וחצי, ומאז אני ממש מחכה לסרט. שמחתי מאוד לראות אותו בתוכנייה של אייקון, אבל הצטערתי שזה תוך כדי רפרוף מקרי, ולא בעקבות קידום שמגיע לסרט כזה מוצלח.

    הסרט יוקרן שוב היום בשעה 19:00 בסינמטק 2, ת”א. נסו ותהנו!

  9. לניב היקר 7 אוקטובר 2009 ב - 10:33 קישור ישיר

    תהיו חזקים. קאלט עושים בשיניים. באתי לסרט במקרה בלי לדעת כלום ומהסצנה הראשונה לא יכולתי לזוז מהכסא. וילוז’ני הרס אותי, מוסיקה מטמטמת. פשוט חוויה מדהימה, לא דומה לשום סרט ישראלי שראיתי. לא ברור איפה אורי קליין ישב, כנראה מאחורי מישהו שהסתיר לו.

  10. זוהר 7 אוקטובר 2009 ב - 10:40 קישור ישיר

    ומישהו ראה את (500) ימים של סאמר? זה נראה סרט מקסים.

  11. נדב 7 אוקטובר 2009 ב - 11:06 קישור ישיר

    “צפון” היה די נוראי בעיני, סרט מסע קלישאתי שלא באמת לקח אותי לשום מקום מעניין, הדמות הראשית (יומאר/יוצמח) שאמורה לפתח אצלי איזשהי סקרנות או הזדהות היתה די לא מעניינת ולא מנומקת.

    ואחרי שראיתי את אנטיכרייסט, אולי הישועה של לארס פ. טרייר תהיה אם יביים את הפרק הבא בסדרת ה”הוסטל”..?

  12. בכל מקרה בהצלחה 7 אוקטובר 2009 ב - 11:07 קישור ישיר

    קליין, עם כל ארסיותו, פשוט עושה את עבודתו. ומה לעשות, שסטטיסטית – הוא היחיד שבאמת אפשר לסמוך על דעתו, המנומקה והמלומדה.

    לא טרנדי, לא סובל ממורך לב.
    לא מתחשב בפרסים ותעודות.
    יש בזה משהו אכזרי, אבל גם נכון.

    האם טריפו היה צריך למתן את ביקורתו כלפי הקולנוע הספרותי הצרפתי? לא.
    כך גם קליין.

    ונודה על האמת – הגל החדש הישראלי ראוי ליותר מהצלפה אחת.

  13. נאור 7 אוקטובר 2009 ב - 11:13 קישור ישיר

    אני רוצה לצאת להגנתו של אורי קליין.
    אמנם לא ראיתי את הסרט, אבל כבר מהשם אני נוטה להאמין יותר לקליין ופחות לאנשים פה- שמי יודע אם הם בכלל אובייקטיבים.
    כשאני בא לסרט ששמו הוא בפשטות שמה של אחת הדמויות, אני ישר מרגיש שזלזלו בי וירקו עליי. אני מרגיש שלתסריטאי אין כבוד מינימאלי לצופה, כבוד שמאפשר לו להשקיע טיפת מחשבה בשם טוב ומקורי לסרט, ולא בפתרון הכי קל- לקרוא לסרט “בנא” או “זרובבל” או “ציון ואחיו”. אני יודע שכשאני אכתוב תסריט אני אשקיע מחשבה בשם. אם התסריטאים בארץ לא משקיעים בשמות של סרטיהם, איך אני אמור לצפות שהם ישקיעו בעלילה ובדיאלוגים?
    ואכן, מקריאה של תקציר בנא, הוא מצטייר כעוד דרמה משפחתית מאוסה ולעוסה. כנפיים שבורות, טייק 534. ראינו כבר אלף עלילות כאלה בקולנוע הישראלי, ולכן, אני עם קליין- מה חושבים לעצמם שם בקרנות, שמאשרים כזה תסריט? אין דברים מקוריים יותר?

  14. בועז כהן 7 אוקטובר 2009 ב - 11:29 קישור ישיר

    דווקא מאוד מסקרן אותי לראות את “בנא”, למרות ביקורתו של אורי קליין.

    אבל על לארס פון טרייר אני רוצה לדבר.
    האיש הזה לא רק מטורף ומיזוגן – הוא גם איבד את זה, לטעמי.

    ראיתי את כל סרטיו, אחד לאחד, ומאז “רכבות לילה” הוא נמצא בצלילה מתמדת. לדעתי. הוא מגייס את כשרונו הקולנועי הגדול לטובת סיפורים איומים ומיותרים

    “…ולגבי האלימות שחותמת את הסרט: לא שום דבר שחובבי סרטי “המסור” לא ראו קודם”. אז ככה: לא ראיתי אף אחד מחלקי “המסור” או “הוסטל”. אני לא מזוכיסט ואין לי שום צורך לראות איברי אדם נגזמים באופן מופגן ומוחצן על המסך. לא מבין מה טוב בזה, מה ההנאה שבצפיה בזה (אלא אם אתה סדיסט או מזוכיסט) ואת מה זה משרת.

    כשברגמן הראה את אינגריד טולין חותכת לעצמה את הכוס עם כוס שבורה, כדי להתריס בפני בעלה שרוצה לבעול אותה (“זעקות ולחישות”, 1971) – היתה בזה איזושהי כוונת יוצר, וגם הסצינה ההיא לא היתה מאוד פלסטית ודוחה, כמו אלה שפון טרייר מביא אל הקולנוע.

    אחרי “אנטי כרייסט” ברור לי שנכרת גט ביני לבין פון-טרייר.

  15. ארז 7 אוקטובר 2009 ב - 11:42 קישור ישיר

    מישהו יודע מי זכה בתחרות הסרט הקצר?

  16. יושיהידה 7 אוקטובר 2009 ב - 11:47 קישור ישיר

    יאיר, לא הפסדת כלום. “כאילו שאתה יודע הכל” המשיך להיות משעמם גם בהמשך. בערך באמצע הסרט הוא מסיים עם הפסטיבל הזה, ואז הסרט עובר בתפירה גסה לאפיזודה חדשה לחלוטין שלא קשורה לאפיזודה הקודמת. מעצבן אותי גם התקציר שמציג את המכתב שהבמאי מקבל לאחר ליל שתיה כאיזושהי תקרית חשובה בסרט, כשלמעשה היא זניחה לחלוטין ולא תורמת לו כלום. 5 דקות א”כ כבר שוכחים מזה.

    באחת הסצינות בחלק השני של הסרט הדמות הראשית מרצה בפני סטודנטים על סרטו. אחת הסטודנטיות שלו שואלת אותו, “למה אתה עושה סרטים כאלה? הרי בין כה וכה אף אחד לא מבין אותם”. והוא עונה: “מי שלא מבין את הסרטים שלי, שלא יבין אותם. לסרטים שלי אין מסרים ברורים וגם אין תמונות יפות. אני פשוט קופץ לתוך הסרט בלי רעיונות מוגדים ואוסף את החלקים שאני מגלה שם לכדי סרט. אולי לא תאהבו את התוצאה, אבל אני חושב שהדבר שהכי חשוב בחיים הוא חופש”.

    אז מה שיש לי להגיד זה סחתיין עליו וכל הכבוד שהוא מצא לו את עדת המבקרים המשתפכת שלו, וכנראה שיש כנות די גדולה בסרטים שלו, אבל עבורי בשביל לעשות סרט טוב צריך גם איזשהו כשרון קולנועי, וזה דבר שלחלוטין לא זיהיתי שם.

  17. יושיהידה 7 אוקטובר 2009 ב - 11:51 קישור ישיר

    אגב, יאיר, אתה לא אומר כלום לגבי זה שהשנה לא מוקרנים סרטים בפנורמה?

    אני יודע שלא סבלת את הקולנוע שם, ואני יכול להבין את זה. כמעט מכל הבחינות הוא מזעזע. ועדיין אני קצת מצר על כך. אהבתי את האינטימיות הגדולה שיש בקולנועים האלה, ובכמה מהסרטים הטובים ביותר שראיתי בפסטיבל בשנים קודמות צפיתי באולמות האלה. כזה אני, נוסטלגי ורגשני. יוחזרו בתי הקולנוע של פנורמה לאלתר (בתוספת אזהרה ברורה לגבי איכות ההקרנות).

  18. תמר דמארי 7 אוקטובר 2009 ב - 12:07 קישור ישיר

    לא אובייקטיבית בכלל, כחברה של קליינר וכמישהי שאף תרמה חצי תובנה והתעסקה טיפונת בהתלבטויות ובדיונים בשלבי עריכת הסרט (זה גילוי נאות פרוע ומוגזם לגמרי. חלקי בעניין הזה הוא מזערי עד לא קיים, אבל אני בהחלט נגועה באהדת אינסוף לסרט וליוצרו).
    ומשאמרתי את כל זה, אפשר בלב שלם להתפנות לטענתי: לרגע לא מתבכיינת בשמי או בשם קליינר, לשנייה לא מבקשת רחמים מהאיש הזה, קליין. אבל מישהו צריך להגיד שהוא הגזים עד דם בארסיותו המרושעת. זה שלא ראה את הסרט בכלל, זה כבר ברור. לא יודעת באיזה אולם הוא ישב. איך פספס ככה את העדינות והקסם של הסרט יוצא הדופן הזה? איך לא יצא מדעתו מרוב חמדה? מה, זה איש בלי נשמה בכלל? לא ראה את הפיוט הרענן הזה? לא שמע את המוסיקה הנהדרת של גלברט? לא צפה בוילוז’ני בתפקיד חייו? לא נקרע לו הלב ממושונוב? נו, שויין, מותר לו. מותר לו לחשוב שהסרט לא טוב, ואם כך חשב – שיכתוב. אך מה בין זה ובין ההבלים המרושעים והלגמרי לא ענייניים שכתב? איך אפשר, כיוצר, להתייחס לדבריו כאל ביקורת שניתן ללמוד ממנה איזה דבר? זו פשוט ערימה נחרצת של משפטים מרושעים (כמעט אישיים), שמלמדים רק על כותבם ולא על הסרט או יוצריו. מה ניתן להוסיף, מלבד מה שכבר אמר חנוך לוין ב-77′ על עצם קיומו של המבקר: “…אדם עם כובע של נהג אך בלי הגה, הנכנס בדלת אחת, נוסע ללא תכלית ומטרה, ויורד כעבור רגעים ספורים בדלת השנייה…”
    זה מה שעשה כאן קליין – נזק גדול למוסד הביקורת עצמו, לא ל”בנא” המופתי. מי שצריך להתנער ממנו היום, הם דווקא הקולגות שלו ולא אנחנו (אוהבי הסרט ואוהבי ניב קליינר). קליין לא ירק על קליינר, אלא על פרצופו שלו במראה. כעת, רסיסים מהרעל הזה מכסים גם את פרצופם של מבקרים הגונים.

  19. hamlet 7 אוקטובר 2009 ב - 12:10 קישור ישיר

    1. Uri Klein is right
    2. Von Trier lost it
    3. 500 days of Summer is lovely
    see it

  20. אסף 7 אוקטובר 2009 ב - 12:25 קישור ישיר

    ל15.
    זכתה מרגריטה בלקלב מסם שפיגל, עם סרטה המצויין “הסיפור על יונה והעץ העצוב”

  21. רותם 7 אוקטובר 2009 ב - 12:27 קישור ישיר

    חידת היום של סינמסקופ:
    מי איבד את זה ומי צודק?
    א. אורי קליין איבד את זה.
    ב. לארס פון טרייר צודק.
    ג. אורי קליין צודק שלארס פון טרייר איבד את זה.
    ד. ביבי שנותן לצבא עוד שני מילארד שקלים – איבד את זה.
    ה. אף תשובה לא נכונה. יוחזר גלעד שליט במהרה הביתה.

  22. מירית 7 אוקטובר 2009 ב - 12:40 קישור ישיר

    קישור לזוכי פסטיבל חיפה בקטגרויית הסרט הקצר
    http://e.walla.co.il/?w=/6/1585164

  23. גל-Z 7 אוקטובר 2009 ב - 12:43 קישור ישיר

    לנאור:
    תגיד את עניין השם לשייקספיר. הוא ידוע כלא משקיען.

  24. עופר ליברגל 7 אוקטובר 2009 ב - 12:59 קישור ישיר

    לפני הצפייה ב”אנטיכריסט” חששתי שפון טריר אכן איבד את זה (ומה זה בכלל אותו “זה” ואיך אפשר לאבד אותו?) אבל אחרי נדמה לי הפרולוג הפג כל חשש. אין הרבה במאים שיכולים לייצר כמה דקות כל כך יפות ומצמררות. קטע קליפ/וידאו ארט שכמה שהוא מלכואתי הוא אמיתי ונגוע. המשך הסרט לא אחיד ברמתו וכולל, כרגיל אצל הבמאי, כמה רגעים מכעיסים מבחינה פילוסופית, אבל הסרט לא משעמם לרגע וזה די קשה לעשות בסרט שהוא בבסיסו שני אנשים מדברים. ונדמה לי שהיחס המכעיס של פון טרייר לנשים הוא לא חד משמעי עד כדי כך, כי הוא מתייחס לאשמת האישה באשר היא אישה כמפתח לבעיה הנפשית של הגיבורה שלו וגם כי עדיין אין לי מושג איך לפרש את הסיום של הסרט (חוץ מכך שגם הוא היה יפה מאוד ויזואלית).

    אני די חיבבתי את “כאילו שאתה יודע הכל” למרות שאני מסכים שהוא לא מגיע לאף אמירה לגבי משהו והמבנה התסריטאי שלו מאוד אפיזודיאלי ולא ברור מה הקשר בין החלק הראשון לחלק השני, פרט לדמות הראשית. הבמאי פשוט מראה פיסות מן החיים ושקף את הבלבול שביחסים של הגיבור שלו עם נשים ובדחף ליצור. כמה מן הסצנות בחלק האחרון של הסרט יהיו יפיפיות, אבל נדמה לי שמי שלא התחבר להתחלה לא היה מתחבר עליהם. ובאופן מוזר, הסרט הזכיר לי את “אנשים מצחיקים” של אפאטו שגם משנה כיוון בחלקו השני ועובר לאפיזודה ארוכה שיש בה דמיון לחלק האחרון של “כאילו שאתה יודע הכל” – רק שאפאטו מייצג קולנוע שיש ל סולם ערכים ברור ואילו האנג סונג סו מציג עולם בו אין יכולת לפעול על פי ערכי החברה או אפילו על פי תשוקות, יש רק בלבול ואי ידיעה.

    ============

    רוה לעופר: כשאתה מתייחס לאפילוג של “אנטי כרייסט” אתה בוודאי מתכוון לסצינה בה על פניו של ווילם דפו עוברות המון נשים (רוחות רפאים?) עם פנים מחוקות. זה די מסגיר מה יש לו להגיד על נשים לא רק כ”גיבורה” אלא כקולקטיב, לא?

  25. נאור 7 אוקטובר 2009 ב - 13:09 קישור ישיר

    עופר, מאז שייקספיר עברו כמה מאות שנים. הקהל של אז הוא אינו הקהל של היום, ואף אחד לא יכול לחלוק על העובדה שלקרוא לסרט על שם הדמות נעשה לקלישאה נוראה.
    למהלך כזה צריכה להיות הצדקה תסריטאית. לא ייתכן שלכל הסרטים הישראלים בשנים האחרונות הקרואים על שם גיבוריהם, יש הצדקה תסריטאית.

  26. מיכאל מושונוב הוא השחקן 7 אוקטובר 2009 ב - 13:18 קישור ישיר

    עושה תפקיד עצום בבנא.

  27. תמר דמארי 7 אוקטובר 2009 ב - 13:25 קישור ישיר

    נאור, נדמה לי שכדאי שתראה את הסרט לפני שאתה מגבש דעה מוצקה (ולטעמי שגויה) על שמו. בנא היא קטליזטור להתרחשויות בין הגיבורים. היא טריגר. הבחירה לקרוא לסרט בשמה היא הרבה יותר מעניינת והרבה פחות צפויה ממה שנדמה לך. היא לא גיבורת הסרט. הבחירה בשם הזה מעידה על מורכבותו ועל היותו באמת יוצא דופן וההיפך הגמור ממשהו “בנאלי”, כפי שאתה רומז פה.

  28. מוס 7 אוקטובר 2009 ב - 14:37 קישור ישיר

    לא ראיתי את ‘בנא’, אך התגובות הקיצוניות לשני הצדדים בהחלט עושה חשק לצפות בו! מר קליינר היקר, אנא ארגן הקרנה בת”א

  29. דורי 7 אוקטובר 2009 ב - 15:04 קישור ישיר

    גם אני לא ראיתי ועכשיו אני סקרן בטירוף. להוציא מאנשים כאלה גידופים ותשבוחות… די מדהים.

  30. אריק כ. 7 אוקטובר 2009 ב - 15:20 קישור ישיר

    ראיתי את הסרט הקצר שקליינר ביים לפני הסרט הזה, גם הוא דרמה משפחתית על טריפים עם בימוי לוחץ ומסוגנן, אני התפעלתי עד עמקי נשמתי, אנשים אחרים שנאו אותו.

  31. יבגני 7 אוקטובר 2009 ב - 15:56 קישור ישיר

    חברים, אין מה לכעוס על אורי קליין, הוא מבקר זה המקצוע שלו ואתם לא חייבים להסכים איתו. חוץ מזה זה לא נשמע אישי בכלל , אני בטוח שהוא לא מכיר את ניב וזאת התחושה שלו. חוצ מזה אני מאחל לניב הצלחה. וגם לקליין בהמשך דרכו

  32. עדן 7 אוקטובר 2009 ב - 16:36 קישור ישיר

    עד עכשיו לא היה לי שום רצון מיוחד לראות את “בנא” – הוא נראה לי כעוד דרמה משפחתית מוכרת ומשעממת. אבל עכשיו בעקבות הביקורת של קליין והתגובות המנוגדות אני בהחלט מצפה להזדמנות לראות אותו ולשפוט בעצמי.

  33. אנטי הו? 7 אוקטובר 2009 ב - 16:36 קישור ישיר

    גם היטלר היה צורר מוצלח – וגם די טוב במה שעשה זאת על פי ההסבר שלך שפון טרייר מצליח בשנאת הנשים שלו. וכן זו שנאה לא פחד!

  34. רותם 7 אוקטובר 2009 ב - 16:46 קישור ישיר

    היטלר היה צורר די מוצלח, לפחות מבחינה סטאטיסטית. הוא לא מאו או סטאלין. אבל ת’כלס, אי אפשר להגיד שבתור צורר הוא לא היה די סיפור הצלחה. בתור בן אדם, נו, כנראה שהוא לא היה מהמוצלחים שיש.
    ההבדל בין היטלר לפון טרייר, שהיטלר היה בטוח שהוא אחלה בן אדם, פון טרייר נראה שמח בלהיות המיזנטורפ/מיזוגן ומה שבניהם המוצלח.

  35. רותם 7 אוקטובר 2009 ב - 16:53 קישור ישיר

    וחוץ מזה, מייגן פוקס אמרה שמייקל ביי הוא כמו היטלר, אז פון-טרייר יצטרך לחכות.

  36. אלינה 7 אוקטובר 2009 ב - 17:59 קישור ישיר

    התסריט המיוחד במורכבותו, הבימוי החד והעדין, הצילום המרגש, המוסיקה מהפנטת, המשחק המשתק של וילוז’ני הענק, דמותו המרגשת כל כך של מושונוב הצעיר הגדול, ודפנה ארמוני בתפקיד חזק ומרשים.
    הסרט “בנא”- על ההרהור והערעור שהוא מעורר, הוא בהחלט סרט מצוין, עמוק, רגיש ומיוחד.
    ניב – שכשמו כן הוא, יצר ניב קולנועי מקורי בשפה אמיצה ומרענת.

  37. מיה 7 אוקטובר 2009 ב - 20:19 קישור ישיר

    באופן מפתיע, על אף כי ניכר באופן ברור בהחלט (אנטיכרייסט אינו מותיר צל של ספק…לצערי) כי פון טרייר מיזוגן (ומיזנטרופ) מובהק, אני רואה כי הוא נשוי כבר לא מעט זמן…

  38. יוס 7 אוקטובר 2009 ב - 20:20 קישור ישיר

    כדי להבהיר לכל אלו שחושבים שמדובר בכנפיים שבורות טייק 534, הנה לכם לינק לאחת הסצנות היפות מהסרט המדובר – בנא (לא אנטיכרייסט כמובן)

    http://www.youtube.com/watch?v=mulfMyqX_D8

    מקווה שזה יכניס קצת פרופורציות לדיון, שאנשים יבינו שבניגוד למה שקליין מנסה שיחשבו, לא מדובר בעוד פלופ שלא ברור מדוע נעשה, מדובר בסרט שהוא לכל היותר “קשה לצפייה” בשל הקצב והאופן שבו הוא שוזר את הסיפור. חלילה לא קוריוז נעדר חשיבה.

  39. מצד שני 7 אוקטובר 2009 ב - 20:51 קישור ישיר

    גידי אורשר משבח.

    “קליינר יוצר סרט זעיר, זהיר, סגפני כמעט, הוא ממעט בדיאלוגים כשהוא מציב סטואציה טעונה, מצליח לעקוב אחרי הדמויות המשורטטת ברגישות רבה, בהומניות אוהבת ודואגת ע”י שלושת השחקנים הראשיים של הסרט”

    http://glz.msn.co.il/NewsArticle.aspx?NewsId=49408

  40. מולי 7 אוקטובר 2009 ב - 20:54 קישור ישיר

    אלינה הגדרת את הסרט “בנא”והבמאי שלו במדויק

  41. לירון 7 אוקטובר 2009 ב - 22:33 קישור ישיר

    ראיתי את בנא לשמחתי והסרט הזה ללא ספק הוא יצירה מיוחדת במינה בין אם תשנאו אותו ובין עם תאהבו אותו- הסרט הזה הוא יצירתי בטירוף, חכם, מרגש, מעניין, קשה לצפייה, קשה לעיכול, וכנראה קשה להבנה לרוב האוכלוסיה ובעיקר לאורי קליין שקטל בלי שום פרופורציה ובצורה מכוערת למדי- קטילה של יצירה שמשמביאה משהו יוצא דופן (סוף סוף) לקולנוע הישראלי.
    ונאור- לפני שאתה שופט כמו כבשה- תראה ת’סרט..

  42. דני 7 אוקטובר 2009 ב - 22:48 קישור ישיר

    רציתי להוסיף פה לינק לעוד ביקורת אבל קצת שונה מזו של מר קליין
    http://movies.walla.co.il/?w=/227/1576692
    ובנימה קצת אישית סרט סוחף ומרגש.

  43. שירי 8 אוקטובר 2009 ב - 1:51 קישור ישיר

    לא ראיתי את בנא ואני מהתחלה רחוק מאוד מאוד מלהיות נגדו אבל כמות השמות החדשים שהתרכזה כאן לדבר בזכותו קצת מביכה ואם כבר יוצר יוצא להגנת יצירתו ראוי, לדעתי, שיעשבה כך באופו מתוחכם ובמישורים אחרים מאלה הפלצניים. סתם הערה.

  44. שירן 8 אוקטובר 2009 ב - 11:31 קישור ישיר

    מסכים עם שירי.
    לא יכול להיות שיוצר יושב וכותב שלושים תגובות שמשבחות את עצמו. וכמה מהן מביכות במיוחד כמו “ניב כשמו כן הוא”.

  45. אורי 1 8 אוקטובר 2009 ב - 12:49 קישור ישיר

    שמעתי מצופה שאינו איש קולנוע ולגמרי במקרה הגיע להקרנה של “בנא” בחיפה שזה היה סרט טוב מאוד על אף היותו קשה לצפייה.

  46. ניב 8 אוקטובר 2009 ב - 13:04 קישור ישיר

    לשירי ושירן: אף תגובה פה לא נכתבה על ידי. אני בעיקר משתומם נוכח ההמולה.

    למוס ועדן: אני מאמין שבהמשך יהיו הקרנות בת”א, אף כי קליין ביקש יפה שלא יהיו.

    תודה לכל מי שכתב דברי טעם.

  47. יבגני 8 אוקטובר 2009 ב - 14:47 קישור ישיר

    לא צריך להשתומם כל כך.

  48. שוש 9 ינואר 2010 ב - 17:24 קישור ישיר

    ריאתי את הסרט המרגש של הבמאי תסריטאי ניב קליינר”בנא ואינני מבינה איך המבקר הקטן -כמו שמו קטל ברוע וחוסר חמלה לנושא .שקשה לו להתמודד איתו כנראה .
    מאז כבר כמה חודשים אחרי ההקרנה אני עדיין מרוגשת ,על חוכמתו ועדינותו של הבמאי שניגש לנושא בכזאת רגישות.המשחק של וילוזני -משחק חייו ,ומושונוב מצמרר.ודפנה ארמוני כאילו חוותה זאת על בשרה את מצבה את הטרוף.בחירה של שחקנים מדויקת.מחכה לעוד סרטים של ניב הצעיר שזה סירטו הראשון.ישר-כוח


השאירו תגובה