12 ספטמבר 2006 | 08:45 ~ 34 תגובות | תגובות פייסבוק

"המעיין" יפתח את פסטיבל חיפה

אנו מפסיקים את שידורי היום כדי להביא לכם את הבשורה הטובה ביותר של השבוע: “המעיין” של דארן ארונופסקי יהיה סרט הפתיחה של פסטיבל חיפה ב-7 באוקטובר.

“הוליוודלנד” של אלן קולטר יהיה סרט הנעילה שבוע אחר כך, ב-14 באוקטובר.

That is all

34 תגובות ל - “"המעיין" יפתח את פסטיבל חיפה”

  1. הפינגווין 12 ספטמבר 2006 ב - 11:18 קישור ישיר

    עידן,
    בקגוריית השחקנית הראשית, מסתמן כרגע מאבק צמוד בין קייט ווינסלט (ילדים קטנים) והלן מירן (המלכה). יש למריל סטריפ סיכוי טוב להיות מועמדת. התפקיד של ג’ניפר קונלי קטן מכדי להיחשב ראשי.
    בעניין הסרט, הבאזז של דרימגירלז, The Departed וכל אנשי המלך, לא מתיישב לי עם בחירות האקדמיה בשנים האחרונות. אני נוטה כרגע יותר לכיוון החמישיה הבאה:

    בבל
    דגלי אבותינו (או הרועה הטוב)
    ילדים קטנים
    המלכה
    טיסה 93

  2. הפינגווין 12 ספטמבר 2006 ב - 11:24 קישור ישיר

    אגב, הטריילר המלא של “דגלי אבותינו” זמין עכשיו לצפיה ברשת. http://www.oscarwatch.com/news/2006/09/flags_of_our_father_trailer.html
    בעיני, נראה כאילו צפוי סרט מאוד מושקע, אבל מלא פתוס וקלישאות. שילוב נוסף של איסטווד והאגיס לא גורם לי להרגיש טוב, אבל אני בעמדת מיעוט וכנראה שהקהל יאהב את זה.

  3. עידן 12 ספטמבר 2006 ב - 12:09 קישור ישיר

    נכון,שכחתי את הלן מירן. נא לזכור שבשנת 1936 לואיז ריינר זכתה באוסקר כשחקנית ראשית על זיגפילד הגדול גם על תפקיד קטן, נכון שמאז חלפו 70 שנה, אבל בכל זאת זה תקדים.

  4. עידן 12 ספטמבר 2006 ב - 12:16 קישור ישיר

    אני צופה שהמעיין יהיה כישלון קולוסאלי, הלוואי שאתבדה.

  5. עידן 12 ספטמבר 2006 ב - 12:42 קישור ישיר

    ישנם שירים שנטחנים בפסי קול כמו My Girl של הטמפטיישנז(שיר נפלא אמנם אבל כמה אפשר?) או At Lastבביצוע של אטה ג’יימס(איש הגשם,פלזנטויל)כשיש כאלו שירים מופתיים שלא מושמעים בכלל או כמעט בכלל( דוגמה שקופצת לראש היא Play With Fire של הרולינג סטונס, זכור לי שהושמע בפסקול של ימים אחרונים של אהבה, Shoot the Moon, ולא זכור לי מאף סרט אחר למרות שהוא קלאסי לסצינות פיתוי.

  6. רון 12 ספטמבר 2006 ב - 14:02 קישור ישיר

    וואו…עכשיו יש סיבה אמיתית להגיע לחיפה. אני מחכה הרבה זמן לסרט החדש של ארונופסקי. בכלל, נדמה לי שבשנים האחרונות המרחק בין ונציה לחיפה מתקצר והולך. פנינה בלייר עושה עבודה טובה.

  7. אור 12 ספטמבר 2006 ב - 14:50 קישור ישיר

    עידן – הסרט של ג’ודי דנץ’ נקרא “notes on a scandal” והסרט של אשלי ג’אד נקרא “bug”.
    כרגע לא בטוח עם אפלק מורץ כמשנה או ראשי.
    גם הצוות של “little miss sunshine” יכול לקבל הכרה מסוימת. מועמדות לתסריט כבר סגורה.
    השאלה היא מה יעלה בגורל סרטי ה9/11…

  8. טיילר 12 ספטמבר 2006 ב - 17:39 קישור ישיר

    אני רוצה להזמין עכשיו כרטיס, איפה אני אוכל, כי האתר של הפסטיבל לא עובד

  9. סטיבי 12 ספטמבר 2006 ב - 23:19 קישור ישיר

    אני מדמיינת או שבאתר של הפסטיבל, שהתחיל להתעדכן, כתוב שיוקרן “טריסטרם שאנדי”?

  10. יוני 13 ספטמבר 2006 ב - 1:26 קישור ישיר

    סטיבי:”טריסטראם שנדי” שווה לגמרי. סטיבי קוגן ענק שם, אבל התגלית מבחינתי הוא רוב בריידון, אחד מזוג גאוני “הממלכה הקטנה” שעושה שם תפקיד נהדר. ואגב, זה רק אני או ש”המעיין” עושה רושם של סוג של רימייק ל-what dreams may come המוזר אך המעניין של וינסנט וורד? רק שלא יהיה ממבו ג’מבו של מילמולי ניו אייג’ ומבטים עורגים ומלאי צער…הביקורות המקדימות לא כ”כ אופטימיות בינתיים.

  11. ארז 13 ספטמבר 2006 ב - 6:59 קישור ישיר

    לא כתבת את החדשות הרעות , מועד היציאה של הסרט בארץ הוא 22.2.07 ……………………….
    פשוט מיאש

  12. עידן 13 ספטמבר 2006 ב - 9:36 קישור ישיר

    שכחתי לציין גם את ויל פארל ואת Stranger Than Fiction שעשוי להיות השמש הנצחית בראש צלול של 2006.

  13. ברווז גומי 13 ספטמבר 2006 ב - 10:18 קישור ישיר

    ”טריסטראם שנדי” אכן שווה לגמרי, אבל הוא גם וותיק למדי ואף הספיק להיות משודר בערוצי הסרטים של הוט בסופ”ש האחרון.

  14. דן 13 ספטמבר 2006 ב - 11:05 קישור ישיר

    תיקון קטן ליוני – רוב בריידון לא מופיע ב”המללכה הקטנה”, אלא, בין השאר, ב”מריון וג’ף”, שכולה מורכבת ממונוגלים של נהג מונית וגם ב Human Remains המוקומנטרית המעולה.

  15. עדן 13 ספטמבר 2006 ב - 11:36 קישור ישיר

    “רקוויאם לחלום” הוא עדיין אחד הסרטים הגדולים של העשור בעיני ולכן אני מפחד מאד להתאכזב מ”המעיין”. אגב אכזבות, ראיתי אתמול את “איש הקש” והוא אולי לא סרט טוב אבל ממש לא גרוע כפי שכולם טוענים. אבל נושא שעולה די בבירור מהסרט ולא זכה כמעט להתייחסות הוא ראיית הסרט כאלגוריה למעורבותה של ארה”ב בעיראק ובעולם בכלל. ניקולס קייג’ מייצג כאן את אמריקה השאננה והבטוחה בעצמה ובערכיה, הוא מגיע אל ציביליזציה שונה ולא טורח לרגע לכבד את מנהגיה. הוא מסתמך על כוח ועל תחושת עליונות כדי לכפות את ערכיו ולא שם לב שבכך הוא צועד למלכודת אשר תגבה ממנו מחיר יקר. יכול להיות שדווקא האלגוריה הזו היא מה שמשכה את לביוט לעשות את הרימייק הזה.

  16. עדן 13 ספטמבר 2006 ב - 11:46 קישור ישיר

    אגב “מחילות” שמאד אהבתי נראה לפעמים כאילו ביים אותו דארן ארונופסקי לפי תסריט של עמוס גיתאי

    רוה: וואו, עדן. אני אשמח לקרוא טקסט מפורט ומשכנע שלך שיגרום לי להבין איך הצלחת לחבב את “מחילות”, שהוא בעיני אחד הסרטים הגרועים ביותר שראיתי מימיי.

  17. סטיבי 13 ספטמבר 2006 ב - 18:57 קישור ישיר

    ברווז גומי הבהיר את כוונתי בנושא טריסטרם (אותו זכיתי לראות לפני ששודר בטלוויזיה).

    בתיאור של הסרט באתר הפסטיבל הוסיפו את “פתפותי ביצים” – מה שיהפוך את הסצינה בסרט המתייחסת לשמו המלא למבלבלת בהחלט לצופה הישראלי שלא העמיק בשם האנגלי – וגם כתבו שאשתו של קוגן מגיעה לסט, כשבסרט מזכירים בפירוש שהם לא נשואים באחד הדיאלוגים.
    גם בלי להתייחס לקטנוניות הנ”ל, קשה לכתוב תקציר טוב לסרט הזה, שבניגוד למה שכתוב בתחילת התיאור, הוא לא עיבוד לרומן, אלא סרט על סרט בתוכו סרט שהוא עיבוד לרומן 🙂

  18. סטיבי 13 ספטמבר 2006 ב - 19:01 קישור ישיר

    אה, ויש את החדש של ונדרס, שאמור להיות שיפור משמעותי (לא שזה קשה) ביחס לאחרון שלו.

    ולכל הרוחות, את The Machinist!! מה הם נזכרו פתאום?
    כנ”ל לגבי “קין” של לודג’ קריגן. שניהם מ-2004.

    ידעתי שזה יקרה. למרות רצוני התחלתי להתעניין בפסטיבל אחרי כל נסיונות הגמילה (המוצלחים-רק-זמנית, מסתבר).

  19. יוני 13 ספטמבר 2006 ב - 19:19 קישור ישיר

    “קין” נמצא באוזן השלישית זה זמן מה. מישהו כבר ראה? מלא אנשים המליצו לי, אבל לא כל כך רציתי..אני לא יודע למה, פשוט נראה לי שלא אהנה. ולמה, לעזאזל, “מותו של מר לזארסקו” עוד לא הגיע?!

  20. יניב אידלשטיין 13 ספטמבר 2006 ב - 19:47 קישור ישיר

    סטיבי – אני תרגמתי את a cock and bull story כ”סיפור לפר ולבולבול”…
    לא היו הרבה ברירות, כי הסרט אכן כולל התייחסויות ספציפיות לקוק ואף לבול.
    קראתי על הספר המקורי שיש המפרשים אותו כתירוץ ארוך ומפותל שמטרתו היחידה היא לכלול את החידוד הזה בסופו.

  21. דניאל פאיקוב 13 ספטמבר 2006 ב - 20:00 קישור ישיר

    ראיתי את “קין” בקולנוע בפאריז. סרט יפהפה שנשאר איתי חודשים רבים, אם כי בעל פוטנציאל מסחרי אפסי. גם “קלייר דולן” של אותו במאי מאוד מוצלח והוא משודר בערוצי הסרטים של יס.

  22. חן חן 13 ספטמבר 2006 ב - 22:16 קישור ישיר

    אחד הסרטים הגרועים ביותר שראיתי מימיי????? וואו, בן אדם, אתה מגזים לגמרי. אני באמת באמת לא מבין מה נדלקת על הסרט הזה

  23. עדן 13 ספטמבר 2006 ב - 22:24 קישור ישיר

    ליאיר: נתחיל מהסוף: “מחילות” הוא סרט מבריק, שאפתני ומורכב הרבה יותר מכל סרט ישראלי אחר השנה. למעשה הוא כל כך ייחודי שהוא אינו דומה כמעט לאף סרט ישראלי שנעשה.

    העירוב הזה של ערבים-צבא-שואה נעשה כבר השנה ב”הבועה” (שהוסיף הומואים למשוואה) שגם הוא היה שאפתני בדרכו, אבל “מחילות מטפל בנושאים הללו בצורה בוגרת בהרבה וטובה בהרבה. זה אמנם סרט שמאלני קיצוני שהולך לעצבן הרבה אנשים, אבל עדיף סרט מסעיר שמעצבן אותך מסרט שלא עושה לך כלום ופורח מהמוח מייד בסיומו.

    אז נכון, הסרט אומר דברים שלאנשים רבים לא יהיה נוח לשמוע, אפילו אם הם שמאלנים שהתנגדו למלחמה ולכיבוש, ונכון שהוא קורא לכולנו רוצחים אבל הוא אומר גם שיש מקום למחילה ופיוס, שיש עוד סיכוי ותקווה ומה לעשות, עלי זה עובד.

    בהקרנה בה נכחתי היו מקרים בהם חלק מהקהל צחק ברגעים הלא נכונים, רגעים שנראו לו מגוחכים. אבל הסיבה לצחוק היא שאלו היו בדיוק אותם הרגעים אשר גורמים לך כצופה ישראלי תחושה כל כך לא נוחה עד שאתה מעדיף לתפוס אותם כמגוחכים מאשר להתעמק במשמעותם האמיתית ולהודות באמת שבהם.

    התסריט אמנם קצת מבולבל, ומדי פעם מתעניין יותר במסרים מאשר בעלילה אבל זה לא מפריע כי הסרט זורם בקצב מסחרר לעיתים ומרשים מאד מהבחינה הקולנועית של צילום, עריכה ופסקול. כמו שאמרתי, ישנם רגעים בהם הסרט כל כך תזזיתי ומרשים שזה נראה כאילו דארן ארונופסקי מביים תסריט של עמוס גיתאי.

    אם יש נקודת תורפה לסרט היא נמצאת בכישלון היחסי שלו לעבוד על הרגש. יש בסרט ניסיון מורגש לעבוד בשני המישורים, השכלי והרגשי, אך התוצאה היא שהסרט עובד בעיקר על המוח ולא מספיק על הלב. אבל זה כישלון קטן כי נדירים מאד הם הסרטים אשר הצליחו להשפיע עלי כפי שהשפיע “מחילות” ולעשות את זה בלי לרגש אותי.

    מי שתורמים להצלחת הסרט בתצוגת משחק נהדרת הם איתי טיראן ומוני מושונוב (גם אם לעיתים הוא מזכיר קצת את הבאבה בובה) וביחד עם שאר חלקי הסרט הם מצטרפים ליצירה חזקה, מטלטלת ומעוררת מחשבה. זה אולי לא הסרט הישראלי הטוב ביותר של השנה, אבל לבטח החשוב ביותר.

  24. סטיבי 14 ספטמבר 2006 ב - 0:46 קישור ישיר

    קלייר דולן לא בהוט? לא זכור לי שראיתי אותו ביס בזמן האחרון.

    איזה נהדר הקליפ של פאריס ודייטון ל-tonight tonight של סמאשינג פאמפקינז. לא ראיתי אותו המון זמן עד הרגע.

  25. יוני 14 ספטמבר 2006 ב - 11:27 קישור ישיר

    סטיבי-הזכרת לי את הקליפ האהוב עלי, “1979” של הפמפקינז, שנראה כאילו ריצ’ארד לינקלייטר או גרג אראקי ביימו אותו…מישהו יודע באמת מי עשה את זה?

  26. יניב אידלשטיין 14 ספטמבר 2006 ב - 12:53 קישור ישיר

    גם כן דייטון ופאריס.

  27. assafTV 14 ספטמבר 2006 ב - 15:49 קישור ישיר

    סטיבי – הסרט אכן שודר בעבר ביס אבל הזכויות שלו הסתיימו אי שם ב-2004. כנראה שפאיקוב הוא לקוח ותיק אבל בעל תפיסת זמן שונה משלנו 😉

  28. דניאל פאיקוב 14 ספטמבר 2006 ב - 16:03 קישור ישיר

    לקוח ותיק איז מיי מידל ניים. לפי הרישומים שלי ראיתי את “קלייר דולן” ביס בספטמבר 2000. איתכם הסליחה.

  29. סטיבי 14 ספטמבר 2006 ב - 18:03 קישור ישיר

    לא רק שיש לך רישומים כ”כ הרבה זמן אחורה, אלא גם אפשר למצוא בהם משהו! ראוי להערכה ואובססיבי בצורה מדאיגה (קצת) כאחד.
    תפיסת הזמן שלי קלוקלת בכל מקרה. אני פשוט לא זוכרת שהסרט היה ביס מאז שהתחברתי, ולעומת זאת, יש אותו בהוט מתישהו בימים הקרובים.
    והרשו לי להזכיר את ספיישל ונדרס בהוט פריים, המתקרב לסיומו (הלילה יש את “טוקיו גה” ואת “מלאכים בשמי ברלין”).

  30. דניאל פאיקוב 14 ספטמבר 2006 ב - 18:53 קישור ישיר

    סטיבי: יש לי רישומים מסוף 1998, עם כמה חורים באמצע. מה שיותר מדאיג הוא שבספטמבר 2000 ראיתי יותר מחמישים סרטים, וכבר מזמן אין לי לא את האמצעים ולא את הרצון לראות יותר מסרט אחד ביום.

  31. איתן 14 ספטמבר 2006 ב - 19:56 קישור ישיר

    מר פאיקוב, יישר כוח

    גם אני מנהל רישומים. כל הסרטים שראיתי בקולנוע (ואני מדגיש: בקולנוע, לא בטלויזיה) רשומים אצלי לפי שנה ותאריך משנת 89 ועד היום. אם בתחילת הדרך הייתי הולך לקולנוע 20-30 פעמים בשנה, בשנים האחרונות המספר עלה לכ-120 (כולל הקרנות סינמטקיות ופסטיבלים בחיפה-ירושלים). סרטים בטלויזיה-DVD הם השלמות בשבילי, ולא נכללים ברשימה. השנה, לאחר כמעט תשעה חודשים, המספר עומד על 119 (האחרון שבהם, השבוע, סרט פורטוגלי איום בשם “הילד על הטרפז המעופף” בסינמטק תל אביב).

    מה אומר, אוהבי קולנוע אנחנו…

  32. יניב אידלשטיין 14 ספטמבר 2006 ב - 21:15 קישור ישיר

    אמא’לה.

  33. VAN ERIK 14 ספטמבר 2006 ב - 21:41 קישור ישיר

    המספרים בין 120 ל200 סרטים בשנה היו רק בתקופת התיכון אצלי. מהרגע שהתחלתי ללמוד קולנוע המספרים ירדו בצורה מבישה ואפילו מדאיגה.
    אפרופו רישומים, אני מקטלג את כל הכתבות/בקורות על סרטים לפי שם סרט, במאי, שחקנים…זה נראה קצת יותר אובססיבי במיוחד לאחר שאתה מתחתן והאשה שואלת מה זה השטיות האלו. מה אני יכול להסביר לה שיש לי אלף מעטפות ושבהם יש חומר אכיוני שלאף אחד לא אכפת ממנו חוץ ממני?

  34. יוני 15 ספטמבר 2006 ב - 12:20 קישור ישיר

    אהה, לכן פיתחתי אני תחביב חדש-סמים קלים, ובזכותם מספר הסרטים פר-יום שלי הצטמצם לאחד או שניים. כן, אני פשוט שוכח לצפות, ומבלה זמן רב בבהיה בקיר והזלת ריר אקראית.


השאירו תגובה