11 מרץ 2016 | 11:52 ~ 2 תגובות | תגובות פייסבוק

״זולנדר 2״, ביקורת

בן סטילר ב״זולנדר 2״. בדיחה פרטית

בן סטילר ב״זולנדר 2״. בדיחה פרטית

לפני שנעבור למגרעות של ״זולנדר 2״ ולאכזבות ממנו, נתחיל עם כמה דברים חיוביים בו. האחד, אם לא ראיתם את ״זולנדר״, או אפילו אם לא שמעתם עליו, הסרט הנוכחי יצחיק אתכם. השני, אם ראיתם את ״זולנדר״ הראשון וחיבבתם אותו, ואם תצליחו להוריד לחלוטין ציפיות לסרט המשך מבריק או מוצלח, הסרט יצחיק אתכם. השלישי, בתור קומדיית צחוק-וזרוק, בלי שום ציפייה לכך שהסרט יהיה משמעותי, ״זולנדר 2״ הוא סרט מהנה למדי, עד גבול מסוים. כן, בחלקו הראשון הוא הצחיק אותי. אבל ההנאה בסרט נבלמת בערך בנקודת האמצע. יש רגע שהוא הופך מ״אידיוטי״ ל״מטומטם״, וברגע הזה גם כל הבדיחות נשאבות ממנו אל הוואקום של החלל החיצון. Silly זה חינני, stupid זה בזבוז זמן, ו״זולנדר 2״ נופל מהאחד אל השני. יש רגע בקומדיות אמריקאיות בו התסריטאים נכנסים לבהלה: יש עוד 20 עמודים עד לסוף התסריט, צריך לסגור את כל העלילות מהר. ואז פתאום הסרט מפסיק להיות פסטיבל פאנצ׳ים וגאגים והופך להיות סרט עלילתי רגיל. סיימון פג ואדגר רייט היו כה מבריקים בסרטים שלהם בדיוק בגלל היכולת שלהם לעבור לשלב העלילה – המרדף, הפתרון, הסגירה – ולעשות את זה באופן שיישאר מבריק, מלהיב ומצחיק. ״זולנדר 2״ מגיע לחיינו 15 שנה אחרי הסרט הראשון, שנים בהן נחשפנו לקומדיות הרפתקאות כמו ״מת על המתים״ ו״Hott Fuzz״ והסטנדרטים שלנו השתנו. שימו לב: ברגע שוויל פארל נכנס לעלילה, הסרט מת. זה מבהיל כמה השינוי הזה דרמטי. רגע אבל היינו בדברים הטובים, אז איפה היינו? כן – השלישי, 3/4 סרט חביב, באופן בלתי מחייב ונשכח. אבל הרביעי הכי חשוב: זה סרט הקולנוע השישי שבן סטילר מביים (״מציאות נושכת״, ״כייבל גאי״, ״זולנדר״, ״רעם טרופי״, ״חייו הסודיים של וולטר מיטי״ ועכשיו ״זולנדר 2״) – והנה נתון משונה: חוץ מסרט אחד ברשימה הזאת – ״רעם טרופי״ – כל שאר הסרטים היו כשלונות או אכזבות כלכליים (״זולנדר 2״ הולך להפוך לכישלון די מביך בקריירה שכבר איש לא מצפה ממנה להרב, לפחות לא מסחרית). סטילר מצליח שוב ושוב לפספס את הקהל הרחב. אבל דווקא בסרט הזה, החלש ביותר בקריירה שלו, אפשר לשים לב למשהו שהתעלמנו ממנו קודם: בן סטילר הוא במאי מעולה. השאלה איך במאי מעולה מביים סרט כה בינוני קשורה יותר למחלקות הפסיכולוגיה ולא למחלקות האמנות ונדמה ש״זולנדר 2״ הוא פשוט פרויקט לא נכון שלא נעשה בלב שלם. אבל הסצינות, השוטים, האמביציה, האופן שבו סטילר מנהל את הסרט מבחינה סגנונית ודינמית – זה סרט שמצליח שוב ושוב להרשים.

הסרט הקודם של סטילר, ״חייו הסודיים של וולטר מיטי״, היה אחד הסרטים שהכי אהבתי ב-2013. סרט פשוט פנומנלי, של במאי דגול. לא פחות. באמת, יצירת מופת. אבל הקהל לא בא, כי סטילר – גילינו בסרט הזה – הוא אדם עם נשמה נטולת ציניות. זה היה סרט שכאילו נתלש משנות השלושים שפשוט לא הובן נכון בעידן הכה-ציני של המאה ה-21. זה סרט שאני מאמין עוד יתגלה בעתיד, כשהציניות תצא מהאופנה והלבביות תעשה קאמבק. אבל עד אז, בחיפושו אחר קהל, סטילר כנראה חשב שאם הוא יחזור לגלם את דמותו של דרק זולנדר, הקהל יחזור אליו. זה לא קרה, בעיקר כי די חשוף וגלוי בסרט הזה שהלב של סטילר כבר לא שם.

העניין הוא שגם ״זולנדר״ הראשון מ-2001 לא היה להיט גדול. זה היה אחד הסרטים הראשונים שהופצו באמריקה אחרי 11.9, הסרט משך תשומת לב תקשורתית בעיקר בגלל העובדה שמפיציו רצו בבהלה למעבדות כדי למחוק שוט שצולם בבאטרי פארק ושבו רואים את מגדלי התאומים, מתוך חשש שאם המגדלים ייראו בסרט הצחוק יהפוך לבכי, שלושה שבועות אחרי האסון.

“זולנדר״ הוא סרט המבוסס על דמות שסטילר גילם בכמה מערכונים בשנות התשעים (שנכתבו ובוימו על ידי הסטנדאפיסט דרק סאת׳ר, שהתאבד ב-2004 ושהסרט החדש מוקדש לזכרו): דרק זולנדר אינו רק הדוגמן הכי מטומטם בעולם, הוא כנראה גם האיש הכי טיפש ביקום. אדם שלא מוטרד מבעיות אינטלקט כי הוא יודע שהדבר הכי חשוב בעולם זה להיות יפה, ושאם כבר – מבחינתו, כל מי שחכם אבל לא יפה כמוהו הוא זה שנמצא בעמדת חיסרון ומוגבלות. ו״זולנדר״ מ-2001 הוא דוגמה לנסים שקורים בקולנוע: הסרט לא מאוד הצליח, ובכנות הוא גם לא היה כל כך מוצלח. הרבה בדיחות טובות הלכו לאיבוד לצד המון בדיחות מפוספסות. אבל היה שם משהו. משהו שהלך והצטלל כחלוף הזמן, בדיעבד. המוח שלנו הוא מכונת העריכה הכי טובה בעולם, וככל ש״זולנדר״ התרחק, אבל חזר לחיינו מדי פעם בערוצי הסרטים, ידענו לחתוך החוצה את הנפלים ולזכור רק את הפאנצ׳ים הטובים. אני יודע שככה זה היה אצלנו בבית, אז אני מניח שזה היה ככה במקומות נוספים בעולם: לא מעט ממשפטי המחץ והציטוטים שנכנסו לשיח היומיומי שלנו היה לקוח מ״זולנדר״. קחו בחשבון שכמעט כל נערה או סלב שעושים סלפי באינסטגרם, למעשה עושה חיקוי (לא תמיד מודע) ל״זולנדר״, הדמות שהפכה את הנרקיסיזם לחותם התקופה. ומילא אני, שאין לי שום השפעה על כלום. קחו יוצרים כמו דיוויד גורדון גרין וטרנס מאליק. גרין, שהתגלה כבמאי סרטים עצמאיים איטיים, מהורהרים, פיוטיים, על אנשי שוליים, התחיל לזגזג לפני כמה שנים גם אל הקומדיות הפרועות של סת רוגן וחבורתו (הוא חתום על ״פיינאפל אקספרס״, אחת הקומדיות המוצלחות של העשור האחרון). איך זה קרה? בגלל ״זולנדר״. גרין מעריץ את הסרט ורצה לעשות בעצמו קומדייה כזאת, והוא סיפר שהמנטור שלו, טרנס מאליק, מעריץ את ״זולנדר״ ולא מפסיק לצטט ממנו. טרנס מאליק! זה כמו שתגידו לי שדוד פרלוב היה מסתובב בבית ומצטט רפליקות מ״גבעת חלפון אינה עונה״. בלתי נתפס.

ולכן, בחלוף 15 שנה ועם מעמד פולחני שרק הולך וגובר, החליט מי שהחליט שהגיעה העת לסרט המשך. וזו הטעות. כי אם עושים סרט המשך 15 שנים אחר כך, אתם יוצאים מנקודת הנחה שאין כאן עניין מסחרי אלא יוצרי הסרט ליקטו במשך שנים את הבדיחות הכי טובות ועכשיו הם ירכזו אותם ביצירה קומית מונומנטלית, עם האומץ, הניסיון והבטחון שלא היו להם ב-2001. נדמה לי שההתלהבות והציפייה מ״זולנדר 2״ באה מהמקום הזה: אם חיכיתם 15 שנה, זה בטח יהיה טוב. אבל זה לא. למעשה, ״זולנדר 2״ הורכב מקרעי תסריט כה מרושלים, חפוזים ועצלים שלעיתים נדמה שהסרט הזה נעשה בחופזה שנה אחרי הסרט המקורי. הערך היחיד שיש בו, ועדות למעמד ש״זולנדר״ צבר לאורך השנים, זו הגלריה הבאמת מופלאה של זמרים, שחקני ומעצבי אופנה שעלו לרגל לסט, מתוך הערצה – אין לי ספק בכך – לסרט הראשון. מה שמעלה את השאלה: האם הביקורת המאוכזבת הזו תיקרא באופן אירוני ונטול מודעות עצמית בעוד 15 שנה כשיתברר שגם ״זולנדר 2״ הפך לסרט פולחן? עם כל הסיכויים שכן, אני דווקא חושב שלא. מהסיבה הפשוטה שאין אף בדיחה מקורית ב״זולנדר 2״, הכל חזרות ופראפרזות על בדיחות מהסרט המקורי. אין אף דמות חדשה בסרט הנוכחי שנוכל להתגעגע אליה. כך שאם יהיה ״זולנדר 3״ ב-2031 זה יהיה רק מתוך געגועים לסרט הראשון, ורצון לעשות לו המשך ראוי, שמתעלם מסרט ההמשך שמבדר-לרגע ככל שיהיה הוא בהחלט סוג של פאדיחה.

 

נושאים: ביקורת

2 תגובות ל - “״זולנדר 2״, ביקורת”

  1. גיל 12 מרץ 2016 ב - 21:22 קישור ישיר

    לא יאמן במה אתה מתעסק…..

    • אריק 17 מרץ 2016 ב - 9:33 קישור ישיר

      הוא עוסק בביקורת קולנוע עכשווי בפרספקטיבות שונות, מה שמקנות לביקורת טעם אישי ותוקף. איך פספסת את זה?


השאירו תגובה