האם שון פרקר וסטיבן ספילברג ישנו את מודל הפצת הסרטים? ובקרוב בישראל: סרט מאבו דאבי
נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, בפתיחת פסטיבל sxsw , באוסטין טקסס
האם זו הכותרת הדרמטית של השבוע? האם זו הידיעה שמבשרת על השינוי הכי משמעותי ב-120 השנים האחרונות בהרגלי צפיית הקולנוע שלנו? או אולי זה עוד ניסיון שייכשל? הכותרת היא זו: סטיבן ספילברג, פיטר ג׳קסון וג׳יי.ג׳יי אברמס נכנסו כמשקיעים שותפים במיזם ״Screening Room״ שהקים שון פרקר (ההוא שהקים את נאפסטר, ולימים היה שותף בפייסבוק ובספוטיפיי. ג׳סטין טימברלייק גילם אותו ב״הרשת החברתית״).
Screening Room עומד להיות שירות צפייה ביתית בסטרימינג לסרטים בהקרנות בכורה (אל דאגה, מדובר בארה״ב. ייקח לזה שנים להגיע לישראל, אם זה ישרוד את הזמן). הרעיון הוא שבעבור 50 דולר תוכלו לראות בבית סרט שעלה זה עתה בבתי הקולנוע, בלי לחכות לחלונות ההפצה הביתיים הסטנדרטים, שכרגע עומדים על שלושה חודשים. כדי ליהנות מהשירות יהיה עליכם קודם כל לקנות מכשיר ב-150 דולר, שדרכו יסופק השירות, ושהוא יבטיח למפיצים הגנה מפני פיראטיות. על פי הדיווח ב״וראייטי״ 50 דולר יקנו לכם צפייה בסרט למשך 48 שעות, וגם זוג כרטיסים לצפייה בסרט בקולנוע.
הגופים שהכי נלחמים בכל תופעות הצפייה הביתית הן רשתות הקולנוע שחוששות, בצדק, שככל שיינתנו יותר אופציות לצפייה ביתית כך יירדו ההכנסות מקניית כרטיסים. כדי לפצות את הרשתות ולמנוע את התנגדותן, מציע שירות ״סקרינינג רום״ ש-20 דולר מתוך ה-50 של כל רכישה יילכו לבעלי בתי הקולנוע, כמו גם זוג הכרטיסים שלפחות יוסיף לקולנוע הכנסה בדמות רכישה במזנון, אם לא בקופה. ובכל זאת, רשתות הקולנוע הגדולות נוטות להתנגד לסידור כזה.
אז למה בכל זאת יש כאן אולי בשורה? בגלל שאנשים כמו ספילברג, ג׳קסון ואברמס מביעים בכך עניין. ספילברג מעניין במיוחד כאן: כשבודקים את היסטוריית התמיכה של ספילברג במדיה הביתית מגלים אדם מאוד שמרן, שלא ממהר לאמץ טכנולוגיות חדשות. הוא היה אחד הבמאים האחרונים, למשל, שהסכימו שסרטיו יעברו לדי.וי.די. הוא פשוט לא האמין בפורמט הזה (שלא לדבר על זה שהוא היה אחד הבמאים ההוליוודיים האחרונים שהפסיק לערוך בפילם ועבר לעריכה דיגיטלית. רק וודי אלן והאחים כהן נטשו את עריכת הפילם אחריו). ואם הוא תומך במיזם הזה, כנראה שיש שם משהו ששכנע אותו.
צריך להבין בדיוק את אופי המיזם, לפחות כפי שאני מפענח אותו. אני בספק אם סרטים כמו ״מלחמת הכוכבים״ או ״קפטן אמריקה״/״סופרמן נגד באטמן״ יוצעו בו. כל מה שישווק כאירוע קולנוע, כל מה שיופץ במסכי איימקס, לא יהיה שם, כך אני מעריך. המיזם הזה אמור להיות אידיאלי לסרטי הביניים: סרט כמו ״דרך קלוברפילד 10״, בהפקת ג׳יי.ג׳יי אברמס, בהחלט מתאים לשם. אולי אפילו ״לינקולן״ של ספילברג. סרטים שעשויים לעניין קהל מבוגר יותר, כזה עם ילדים, שעבורו יציאה לקולנוע הוא סיפור. ואז 50 דולר הופכים למחיר הגיוני, במקום לשלם על שני כרטיסי קולנוע, בייביסיטר ושתיה במזנון. ואפשר לקבוע עם עוד זוג חברים ולהתחלק בתשלום. יש בשיטה הזאת הגיון עבור סוג מסוים של סרטים וסוג מסוים של קהל.
אבל אני משוכנע שאף סרט שייראה את עצמו ראוי לאוסקרים לא יעיז להרשות לעצמו להיות מופץ כך. כמו שלמדנו השנה ממקרה ״חיות ללא לאום״ של נטפליקס, ברגע שסרט עולה להפצה בבתי הקולנוע ובפורמטים ביתיים במקביל, הם עפים מהאוסקרים, כי הנטייה היא לראות בהם (בצדק) סרטי טלוויזיה.
==================
ובישראל? בגלל שבארץ רשתות הקולנוע הן גם מפיצות הסרטים ישראל היא אח המדינות הכי מפגרות בעולם (המערבי) בכל מה שקשור בסטרימינג של סרטים. ה-vod בארץ עובד חזק, אבל נשמר בו חלון ההפצה של בתי הקולנוע, בין שלושה חודשים לחצי שנה. בגלל שהמפיצים ובעלי בתי הקולנוע הם אותם אנשים אין אף אחד שיכול להקים מיזם שיציע סרטים בבכורות ארציות בסטרימינג. נטפליקס יכולה לעשות את זה רק עם תכנים שהיא עצמה מפיקה או מפיצה. רק ביום שבו יותר ויותר מפיצים הוליוודיים יתחילו לחייב את זכייניהם במתן אופציות לצפיית בכורה ביתית, רק אז אולי אחד המיזמים האלה, או גרסה ישראלית שלהם, יוכלו לקום בארץ. מפיצי הקולנוע בחו״ל רק מחפשים עוד שדרות הפצה והכנסה חדשות, בישראל לעומת זאת המפיצים – בניגוד עניינים מוחלט לטובת הצרכן – שומרים על האינטרסים של בעלי בתי הקולנוע (כי, כאמור, אלה אותם אנשים ואין תחרות בין המפיץת ובין רשת הקולנוע שלו). סרטים ישראליים היו יכולים להרוויח משירות כזה. סרטים כמו ״עמק״, שיעלה בסוף השבוע הקרוב, ו״ציפורי חול״, שעלה בסוף השבוע האחרון, שלא יצליחו להביא לאולמות יותר מאלפים בודדים של צופים, היו נשכרים אם הם היו מופצים במקביל גם בפורמט ביתי, שהיה יכול להכפיל את כמות הצופים בהם, תוך מינוף מסע היח״צ והפרסום של הסרט בזמן שהוא בבתי הקולנוע. הסיבה שזה לא קורה קשורה בהטבות מהתאחדות בתי הקולנוע (וגם קרנות הקולנוע), שמקבלים בעלי בתי הקולנוע כדי להפיץ סרטים ישראליים, גם כאלה שידוע שאין להם שום סיכוי מסחרי. במקרה הזה, השינוי יבוא רק על ידי תיקון ברגלוציה.
העניין הוא שבישראל, באופן משונה, קהל רוכשי הכרטיסים בקולנוע הוא באופן מובהק מבוגר יותר מאשר באמריקה (שם הקולנוע נשלט על ידי בני הנוער), כך שלכאורה אין אפילו את הדרישה המסחרית לשירות כזה. מפגרים, כאמור.
=================
אז מה זה אומר לגבי נטפליקס ואמזון? קודם כל, אמזון – שרכשה בבולמוס עצום סרטים בפסטיבל סאנדאנס האחרון – הכריזה שהיא מקבלת על עצמה את חלון ההפצה של 90 יום כפי דרישת רשתות הקולנוע. סרטים שנקנו על ידי אמזון (כמו, למשל, סרטו האחרון של קנת לונרגן), יופצו באופן מסורתי בבתי הקולנוע לשלושה חודשים ורק אז יעברו להקרנה באמזון. זה נועד לא רק לפיס את רשתת הקולנוע אלא גם כדי להפוך את הסרטים האלה למועמדים אפשריים באוסקר. נטפליקס, לעומת זאת, בינתיים רוכשת סרטים קטנים יותר, כאלה שלא היה להם מלכתחילה ממש סיכוי בהפצה בבתי הקולנוע.
למשל: באחרונה התבשרנו שנטפליקס רכשה את זכויות השידור העולמיות לסרט תוצרת אבו דאבי ״זינזאנה״ (או באנגלית: ״Rattle the Cage״). בסרט, בבימויו של מג׳יד אל-אנסרי, מככבים השחקנים הישראלים-פלסטיניים סאלח בכרי ועלי סולימן והוא כבר הוקרן בפסטיבל פנטסטיק-פסט באוסטין ובפסטיבל לונדון. מה הסיכוי שסרט מאבו-דאבי היה מגיע להקרנות בישראל? בזכות נטפליקס זה יקרה בקרוב. שימו לב לטריילר:
=================
וגם זה קרה בסוף השבוע: פסטיבל SXSW נפתח באוסטין, טקסס (השם המלא של הפסטיבל: South by Southwest). בשנים האחרונות הפסטיבל הקטן הזה, שחוגג השנה את מהדורתו ה-30, הפך ליותר ויותר אהוב על ידי מפיצים הוליוודיים שמכוונים אליו סרטים המיועדים לקהל צעיר ומעודכן (״אסון מהלך״ של ג׳אד אפאטו פתח את הפסטיבל בשנה שעברה, סרטו החדש של ריצ׳רד לינקלייטר, תושב אוסטין, פתח את הפסטיבל הנוכחי). מדובר, למעשה, בשלושה פסטיבלים המתקיימים במקביל: פסטיבל קולנוע, פסטיבל מוזיקה (שואו-קייס להרכבים עצמאיים) ופסטיבל אינטראקטיבי לכל מה שקשור בעולם הדיגיטל. לכבוד פתיחת הפסטיבל הדיגיטלי הגיע נשיא ארצות הברית, שנמצא עכשיו בחודשי כהונתו האחרונים אז הוא עושה כנראה רק מה שמתחשק לו, לאירוע הפתיחה של הפסטיבל לדבר על עולמות האינטרנט והקשר ביניהם ובין הממשל. בין השאר, על הקריסה של אתר אובמה-קייר בתחילת דרכו, בגלל שהטכנולוגיה של הממשל האמריקאי היתה בפיגור עם מה שקורה בעולם; האם באמת הממשל עוקב אחרי כל התקשורת שלנו; ואיך קרה שב-2016 יותר קל להזמין פיצה באינטרנט מאשר להצביע בבחירות. השיחה שודרה ביום שישי ביו-טיוב בשידור חי וכעת זמינה לצפייה במלואה:
