26 ספטמבר 2006 | 15:11 ~ 39 תגובות | תגובות פייסבוק

דד-ליין

כשראיתי בפסטיבל ברלין את A Prairie Home Companion של רוברט אלטמן, התעצלתי בכל פעם להקליד את שמו באנגלית ולכן המצאתי לו כאן שם בעברית: “המדריך לחיים בכפר” (כשאני מפרש את companion במובן של handbook, ספר עזר). לפני כמה שבועות התבשרנו שהסרט, שייצא בארץ באוקטובר, ייקרא בעברית “הצגת הרדיו האחרונה”. קולות כחכוך נבוכים נשמעו ברחבי הבלוג. ובתוכניית פסטיבל חיפה, שם יוקרן הסרט בבכורה מקומית, הוא מופיע תחת השם… “המדריך לחיים בכפר”. שאלתי את אנשי יונייטד קינג מה הוא שמו הסופי של הסרט בעברית ונעניתי: “המדריך לחיים בכפר”. אני מניח שזה מקרה מובהק של מוחות גדולים (או לא ממש גדולים) החושבים באופן דומה, כי הרי ברור לי לחלוטין שאיש לא ישתמש בשם שהמציא אדם שאינו עובד עבור יונייטד קינג ושנהגה לצורכי הבלוג הזה וישתמש בו מבלי לתת קרדיט. זה הרי לא הגיוני, נכון? בארץ שלנו מקפידים על קרדיטים, בזה אני בטוח.

===========

“כפות ידיים לבנות” נבחר שלשום כנציג הונגריה לאוסקרים. תוכלו לראות אותו בפסטיבל חיפה.
“ויטוס”, שמציג עכשיו בפסטיבל סן סבסטיאן, נבחר השבוע להיות נציג שוויץ באוסקרים. הסרט, עם ברונו גאנץ בתפקיד הראשי, יוקרן גם הוא בחיפה. 170 אלף איש כבר ראו אותו בשווייץ. ככמות הצופים של “אביבה אהובתי” בארץ.
“אורות בין הערביים” של אקי קאוריסמקי יהיה נציג פינלד באוסקרים. גם הוא בחיפה.

==========

ובישראל: היום מסתיימת ההצבעה החוזרת של פרס אופיר. זהות הסרט שייצג את ישראל באוסקר – “אדמה משוגעת” או “אביבה אהובתי” – תיחשף לתקשורת ביום חמישי בסביבות 11 בבוקר.
על פי סעיף 14 בתקנון האוסקר האמריקאי, שמו של הסרט המייצג את המדינה חייב להגיע למשרדי האקדמיה בהוליווד עד יום ב’, 2 באוקטובר, ב-17:00 (שעון לוס אנג’לס), כולל טופס הרשמה מלא, רשימת קרדיטים מלאה, גזיר עיתון של מודעה המפרסמת את דבר הקרנתו המסחרית של הסרט לקהל הרחב לפני ה-30 בספטמבר, סינופסיס באנגלית, ביוגרפיה של הבמאי ותמונה של הבמאי. אלא שיום שני הקרוב הוא יום כיפור. כלומר, כדי להספיק לדד-ליין של האוסקר בזמן, האקדמיה הישראלית צריכה להוציא קורייר ללוס אנג’לס עם כל החומרים הדרושים כבר ביום חמישי. נקווה שהם ערוכים. יהיה מביך להיפסל מסיבות טכניות.

============

ג’ונתן דמי כנראה יגיע בקרוב לישראל. “סקרין דיילי” מדווח הבוקר שדמי עומד להפוך את ספרו החדש של ג’ימי קרטר, “פלסטין: שלום, לא אפרטהייד” לסרט תיעודי. הספר, כך כתוב ב”סקרין”, מבקר את מדיניות ארצות הברית באיזור.

39 תגובות ל - “דד-ליין”

  1. איתן 26 ספטמבר 2006 ב - 16:02 קישור ישיר

    תודות לסטיבי, עברתי על רשימת כל הסרטים בפסטיבל חיפה, ואפילו התחלתי לערוך רשימה ראשונית של סרטים שאני ארצה לראות (כרגע הרשימה מונה 24 סרטים). קארוסמקי ברשימה שלי, וגם “ויטוס” ושאברול, בין היתר. ההרגשה הראשונית היא טובה: פסטיבל חיפה, כתמיד, מלקט את המיטב מהתוצרת העולמית (לפחות על הנייר). חבל שניתן להזמין כרטיסים רק מספר ימים לפני תחילת הפסטיבל. בירושלים אפשר להזמין כבר שבועיים לפני.

    לגבי האקדמיה: את “אדמה משוגעת” ראיתי בשבוע שעבר, והאמת, די התאכזבתי. הרגשתי שדרור שאול, ממקום של מבוגר היום, כועס על הקיבוץ יותר מאשר מספר סיפור עצוב ומרגש. ***ספוילרים מכאן*** רואים את זה במיוחד בסצינת מפקד האש, בה האם מאחלת לבנה ש”לא תחזור לכאן יותר”. הסצינה הזו, שהיא סצינת השיא בסרט, ריגשה אותי ואיכזבה אותי בעת ובעונה אחת. כמו כן, כל דמויות המשנה בסרט נשארות שטוחות (חוץ אולי מהילדה, חברתו של הגיבור). ישנם כל מיני חוטי עלילה שלא נפתרים, ונשארים סתמיים, לדוגמא: אחת הסצינות הראשונות בסרט מתארת מעשה מיני בין שי אביבי לפרה, אבל התסריט לא עושה עם הסצינה הזו שום דבר בהמשך הסרט. כמו כן, לאמא אין רגעים טובים בסרט (למעט אולי אחד). יש רק רגעים רעים, ורגעים גרועים.
    ולמרות כל הנאמר למעלה, הסרט עדיין מומלץ. הוא מבויים ומצולם יפה, ובמקומות מסוימים בהחלט מרגש. אבל המרחק בינו לבין “אביבה” גדול מאוד בעיני. ואם מישהו מהאקדמיה קורא: מה שיאיר ציין למעלה מדאיג אותי. מישהו באמת צריך לדאוג לסידורים פרוצדורליים, כדי שהכל יגיע בזמן. ושאלה לשמי זרחין : מישהו מטפל בשבילך ביחסי ציבור בארה”ב (בפרט), ובחו”ל (בכלל)?

  2. רון 26 ספטמבר 2006 ב - 18:11 קישור ישיר

    הידיעה הכי מעודדת של היום היא שיאיר הוכנר מתחיל בקרוב לצלם את סרטו השני. כל הכבוד להוכנר שמוכיח שניתן לעשות סרטים גם מבלי להזדקק לכספי הקרנות. הוכנר, יוצר עני אך מוכשר ואמיץ הוא ההיפך למשל מעמוס גיתאי, יוצר עשיר ושמן ושרלטן קולונוע לא קטן. ובכל זאת, הקרנות למינהם ימשיכו לממן את סרטיו העילגים של גיתאי, בעוד הוכנר יצטרך להמשיך להביא את הכסף מהבית. בארצנו לא הכשרון חשוב, אלא רק הקומבינות והקשרים. בהצלחה ליאיר הוכנר, מצפה לסרט.

    רוה לרון: hear, hear. רק תיקון קטן: גיתאי הוא דחוי קרנות ותיק.

  3. עדן 26 ספטמבר 2006 ב - 19:24 קישור ישיר

    בתור יוצא קיבוץ שזוכר את ילדותו די בחיבה הביקורת החריפה של “אדמה משוגעת” על הקיבוץ הרגיזה אותי מאד ובמיוחד הקטע (ספויילר ?) של שי אביבי והפרה. כל כך קשה עבדנו כדי להשתחרר מהסטיגמה הזו, כבר חשבנו שנפטרנו ממנה והנה דרור שאול מחזיר אותה. אבל עדיין הסרט ריגש אותי מאד והמרחק בינו לבין “אביבה” אמנם גדול רק שזה לטובתו. אגב איך בדיוק אפשר להמשיך את עלילות שי והפרה ? חתונה ? ילדים מוטאציות עם כוחות על ? נו באמת.

  4. איתן 26 ספטמבר 2006 ב - 19:50 קישור ישיר

    עדן, ספציפית לגבי שי והפרה : ***ספוילרים*** מכיוון שהילד היה עד למהלך המיני, ומכיוון שהוא מתעמת עם אביבי במהלך הסרט בעניין אחר, אני כל הזמן חיכיתי שהוא ישתמש בזה כקלף מיקוח (תעזוב אותי או ש…). אבל הדבר נשאר באויר, סתמי. אגב: בפורום הקו-פרודוקציות הדוקומנטרי האחרון הוצג פרויקט, בתהליכי עבודה, הבא חשבון עם הקיבוץ. אינני זוכר את שם הבמאי, אבל הקטע שהוא הראה, שילב עדויות של כמה יוצאי קיבוץ מזדקנים על כמה היה עצוב להם וקשה להם בילדותם בבית הילדים, לבד, ללא ההורים, בלילה, על רקע של תמונות סטילס של קיבוצים מישראל ה”ישנה והטובה”. זיכרון אותו קטע (אפקטיבי ומרגש) עלה בי עת ראיתי את הסצינה הראשונה של “אדמה משוגעת”, שבה, אגב, רואים שדרור שאול יודע לביים: הוא נשאר ב”חדר הבקרה” הריק לשמוע את בכי התינוקות, ולא הולך בעקבות הבכי.

  5. רון 26 ספטמבר 2006 ב - 19:51 קישור ישיר

    רווה אתה טועה בגדול.
    תבדוק כמה כסף העבירה קרן רבינוביץ’ לשני סרטיו האחרונים של גיתאי לפני שאתה קובע שהוא “דחוי קרנות ותיק”. (ואני לא מדבר על המפיקים מצרפת ומארצות נוספות באירופה שמממנים את סרטיו הפלצניים).
    בכסף שעלה הקייטרינג של סרטו האחרון, יאיר הוכנר היה יכול לצלם שני סרטים חדשים.

  6. עופר ליברגל 26 ספטמבר 2006 ב - 20:01 קישור ישיר

    לגבי “סצנת הפרה” לדעתי היא מבססת,,כבר בפתיחת הסרט, כמה דברים:
    1.את שי אביבי בתור דמות רעה ולא מוסרית.
    2. את שי אביבי גם כדמות די מגוחכת, כך שלא ניתן לשנוא אותו עד הסוף.
    3. זה בונה את הדמות של הילד גם כסקרן שמציץ אבל גם כאחד שלא מספר -הואמעדיף לא להשתמש באינפורמציה שיכולה להועיל לו בעימות והשאיר אותה לעצמו. זה נובע משילוב של ביישנות (אולי גם תחושת אשם על שהציץ) ושל חמלה שיש לו גם כלפי אדם שפוגע בו( כנראה גם לפני תחילת הסרט).
    לדעתי הסצנה הזאת מבדילה את הדמות של אביבי משאר יושבי הקיבוץ ולכן לא מייצגת סטריוטיפ הפוגע בקיבוצניקים באשר הם.

  7. איתן 26 ספטמבר 2006 ב - 20:11 קישור ישיר

    עופר: אם “סצינת הפרה” מבססת את שי אביבי כדמות רעה ולא מוסרית, היא גם קובעת שזהו האספקט היחידי של הדמות הזו, מה שגרם לי, בין היתר, להרגיש שהדמויות בסרט שטוחות ולא מתפתחות. לגבי הילד: מצב שבו ילד מטפל באימו (ולא ההיפך) הוא מצב לא נורמלי, ודורש בגרות. אם הילד היה משתמש באינפורמציה שבידו בשלב מסוים בסרט, זה היה מראה לי על סוג של התבגרות קטנה, שבה הוא לוקח פיקוד על חייו, ללא הזדקקות לעזרתו של השוויצרי, לקראת ההתבגרות הגדולה יותר: טיפול באימו.

  8. הארטלי 26 ספטמבר 2006 ב - 20:30 קישור ישיר

    הסרט ‘אופסייד’ של ארז תדמור וגיא נתיב זכה בפרס הגדול של פסטיבל מנהטן.

  9. סטיבי 27 ספטמבר 2006 ב - 0:43 קישור ישיר

    אז מה, אחרי כל הדיונים, “אדמה משוגעת” זכה?

  10. חן חן 27 ספטמבר 2006 ב - 0:49 קישור ישיר

    Demonstrating anew the power of motion pictures to effect political change, French President Jacques Chirac is expected to restore full pensions to the 80,000 North African troops who fought for the country against the Germans after France was liberated in August 1944. According to today’s (Tuesday) London Times, Chirac made the decision, which will cost more than $190 million, after viewing the film Indigènes (Days of Glory), which describes how some 250,000 colonial soldiers were used as cannon fodder and were neglected after France withdrew from Tunisia, Morocco, and Algeria after the war. Hamlaoui Mekachera, France’s Minister for Veterans, who is of Algerian origin, told the Times that Chirac was moved by the film. “There is an obvious injustice. We must put an end to it,” he said.

  11. רוחב פס רצוי 27 ספטמבר 2006 ב - 1:34 קישור ישיר

    ?

  12. רוחב פס רצוי 27 ספטמבר 2006 ב - 1:37 קישור ישיר

    לעניין האקדמיה וה”דד ליין”.
    כאילו מה? אין כבר רשת, אין פקס?

    ולעניין עמוס גיתאי ול”עובדה” שהוא מסורב קרנות ידוע.
    לך תבדוק ברישמות, אולי יפתיע אותך לגלות שהאדון גיתאי הוא היותר מעוטר קרנות מכל שאר הבמאים בארץ. אז לפחות אל תפיץ את דבר השטות שהוא “מסורב קרנות”..

  13. assafTV 27 ספטמבר 2006 ב - 11:43 קישור ישיר

    רגע, אבל גם בהוליווד לא עובדים בכיפור!

  14. הפינגווין 27 ספטמבר 2006 ב - 12:02 קישור ישיר

    מכסיקו תשלח לאוסקר את “המבוך של פאן”, בבימוי גילרמו (גיירמו?) דל טורו. מצרים משתתפת לראשונה עם סרט שערורייתי (במונחים מצריים) בן שלוש שעות, “הבניין היעקובי”. גם אוסטרליה משתתפת בפעם הראשונה ושולחת את “Ten Canoes” דובר השפה האבוריג’ינלית. ספרד, לפי השמועות, תשלח את האפוס המלחמתי “אלטריסטה” על חשבון אלמודובר.

  15. יניב אידלשטיין 27 ספטמבר 2006 ב - 14:36 קישור ישיר

    כן, גיירמו.

  16. ברווז גומי 27 ספטמבר 2006 ב - 14:46 קישור ישיר

    וכמובן הולנד תשלח לאוסקר את פול ורהובן עם “הספר השחור”. האם הוא יכנס בדלת האחורית לטקס?

  17. הפינגווין 27 ספטמבר 2006 ב - 15:14 קישור ישיר

    על סמך הביקורות ש”הספר השחור” מקבל עד עכשיו, זה יותר סרט ורהובן מסרט אוסקר. אני צופה פתילים כאורך הגלות אם וכאשר תעלה ביקורת בעין הדג. אני גם סקפטי לגבי סיכוייו של “המבוך של פאן” להתברג לחמישיה הראשונה מאחר והאקדמיה נוטה לזלזל בסרטים ביזאריים מדי.

  18. רתם 27 ספטמבר 2006 ב - 16:55 קישור ישיר

    האתר של פסטיבל חיפה עלה סוף סוף והזדעזעתי לגלות, ש”חבורת הפראים” של פקינפה אינו מופיע בתוכנית. מה קרה? העותק חמק מידי החיפאים ברגע האחרון?

    אני עדיין נוצר תקווה קטנה שמדובר בטעות, כי ללא ספק זה הסרט של פקינפה שהכי בא לי לראות בתנאי הקרנה הולמים…

  19. סטיבי 27 ספטמבר 2006 ב - 18:37 קישור ישיר

    זה באמת לא מופיע… את שני האחרונים ברשימה כששולפים רק את “אירוע פקינפה” ראיתי לשמחתי (אם כי אני קצת משוחדת בנושא כל דבר שיש בו את קריס קריסטופרסון, והוא מופיע בשניהם).
    אה, ומכירות הכרטיסים – בבוקר (לפני) יום כיפור, ולא במוצאי.

  20. עדן 27 ספטמבר 2006 ב - 20:13 קישור ישיר

    עלה היום ראיון מעניין עם דרור שאול ב”בידור ובמה” (האתר שלי אבל לא אני עשיתי את הראיון) שבו הוא אומר שהוא מתכוון לעשות בקרוב את “מבצע סבתא 2”.

    http://bidur.index.co.il/siteFiles/1/23/269761.asp?gate_id=239892

  21. רון 28 ספטמבר 2006 ב - 8:47 קישור ישיר

    ליאיר רוה:
    גואל פינטו היום בבלוג שלו ב”הארץ” כותב אנקדוטה מעניינת על עמוס גיתאי שחושפת את כיעורו של האיש: פינטו רצה לראיין אותו וגיתאי הודיע לו בתגובה שכל עוד ימשיך גואל למנות את מספר הצופים המדולדל בסרטיו לעומת כספי הציבור העצומים בגודלם שהוא קיבל מהקרנות התומכות, הוא לא ישוחח עימו.
    זה האיש וזה רמתו.
    לדעתי כדאי לתבוע אותו על ביזבוז כספי ציבור ו/או שימוש לא הולם בכספי ציבור.
    אגב, גם אתה רווה מוזכר בפוסט הזה בהקשר להשתלחות בך של אודי אלוני.

  22. רון 28 ספטמבר 2006 ב - 8:48 קישור ישיר

    אגב, מותר לך להודות שטעית בהקשר שגיתאי הוא “מסורב קרנות ותיק”. יום כיפור בפתח – עת סליחות.

  23. עידן 28 ספטמבר 2006 ב - 9:48 קישור ישיר

    רון, איני מחסידיו של עמוס גיתאי אבל זכותו להתראיין אצל מי שהוא רוצה ואם דבריו של פינטו מסבים לו נזק, הוא אינו חייב להתראיין אצלו. אי אפשר לירוק על בן אדם ואח”כ לבוא ולבקש ממנו טובות.

  24. דן 28 ספטמבר 2006 ב - 10:04 קישור ישיר

    אבל פינטו לא ירק עליו, הוא פשוט פרסם לפני שנה וחצי רשימה של כל הסרטים שיצאו בשנה מסויימת והראה את מספר הצופים בהם מול סכום הכסף הציבורי שהשוקע בהם. היו שם גם הסרטים האחרונים של אסי דיין, איתן גרין ועוד, אז אתה חושב שהם לא ירצו להתראיין לפינטו בגלל שפרסם עובדה?
    עמוס גיתאי- עד מתי?

  25. עידן 28 ספטמבר 2006 ב - 10:12 קישור ישיר

    אף אחד לא חייב להתראיין למי שהוא אינו רוצה, ייתכן שפינטו עשה עבודה נאמנה, גוטמן לא חייב לשוחח איתו בכל מקרה.

  26. יניב אידלשטיין 28 ספטמבר 2006 ב - 10:25 קישור ישיר

    וגם גיתאי לא. :^)

  27. עידן 28 ספטמבר 2006 ב - 10:29 קישור ישיר

    התכוונתי לגיתאי, כמובן.

  28. רון 28 ספטמבר 2006 ב - 11:02 קישור ישיר

    גיתאי חייב להתראיין מעצם העובדה שהוא משתמש בכספי הציבור הישראלי לצורך הפקת סרטיו העילגים. הוא חייב את זה לציבור הישראלי. גיתאי סבור , כמו כל פרימטיב מצוי, שעיתונות טובה היא עיתונות שמפרגנת לו. בכל מקרה אחר, אין לה זכות קיום.
    אגב, היהירות שהפגין כאן גיתאי כלפי פינטו, הופכת להתרפסות כשהוא פונה לקרנות. אותי רק מעניין, מי האידיוטים שמאשרים תמיכה פעם אחר פעם לסרטים של גיתאי. כאזרח משלם מיסים אני רוצה לבדוק אם ניתן חוקית להעמיד אותם לדין.

    רוה לרון: אני רציני: הגש קובלנה או שאילתה או איך שקוראים לזה למשרד מבקר המדינה.

  29. gal 28 ספטמבר 2006 ב - 12:19 קישור ישיר

    it is unbelievable to see the israeli complex regarding gitai. i am not an admirator of gitai’s cinema, and i think that a significant part of his work is neglected and badly realised. however in my opinion almost in each one of gitai’s films there is at least one very interesting sequence from the cinematographical point of view, more interesting than 99% of israeli films. however, clearly gitai is the only israeli contemporary really important film director and the only who enters the importants festivals: cannes, venice and berlin and the frustration and the obsession of people here, including the editor of this cite is ridicolous

  30. רון 28 ספטמבר 2006 ב - 15:20 קישור ישיר

    אל תבלבל את המוח. הסרטים של גיתאי נכשלים בכל העולם. מקרינים אותו רק בפסטיבלים. הסרטים שלו לא קומנקטיבים במובן הרע של המילה. רק פרובנציאלים כמוך (שמעדיפים לכתוב את התגובה שלהם באנגלית)עוד מתלהבים מזה שהסרטים שלו הוקרנו בוונציה. גיתאי הוא אחד הבמאים הרעים ביותר שקמו לנו. גם בחו”ל מתחילים להבין שמדובר בבלוף, בפלצן סרטים מדופלם.

  31. gal 28 ספטמבר 2006 ב - 15:33 קישור ישיר

    nonsenses. Kadosh had an enormous success in France. he is the only israeli director that his bigraphies were translated to other languages. he is the only israeli director that had an enormous retrospective in pompidou center, hana laslau took the price in cannes two years ago, for the 60 birthday of Cannes, next festival, some important international directors were asked by the festival to direct short films, among them scursese, wooday allen and gitay… i am not a fan of gitay cinema and some of his film i find absoloutely bad… but on the other hand this obsession and hostility of people who pass hours on hours in discutions about how bad he is is pathetic… i think that also it is interesting to try to understand due to his weaknesses what is interesting in his cinema, an intelectual and esthetical attitude, a cinematographical vision and ambition that do not exists in most of the classical story tellers-directors films

  32. סטיבי 28 ספטמבר 2006 ב - 18:32 קישור ישיר

    אגב, “חבורת הפראים” כן מופיע עכשיו בתוכניה. הקרנה ב-12/10 עם מבט מאיים של מר בורגנין.

  33. רון 28 ספטמבר 2006 ב - 18:45 קישור ישיר

    אוי…נמאס לשמוע שב”פומפידו” ערכו לו רטרוספקטיבה…ושאיזה אידיוטית בשם אירמה קליין כתבה עליו ספר…אני מאד אוהב קולנוע לא קונוונציונאלי (במאים כמו גאס ואן סנט בטרילוגיה שלו, דרק ג’רמן) אבל גיתאי הוא פשוט רע. לא כל מי שלוקח מצלמה ומצלם בוואן שוט סיבוב ארוך סביב כיכר רבין הוא במאי. לפעמים סתם מדובר בשרלטנות. הבעיה אצל גיתאי שהמיזנטרופיות שנאת האדם ושנאת הנשים שלו בולטים מאד בעבודות שלו. למשל, סצנת המקלחת של נערות הליווי הרוסיות באחת מסרטיו האחרונות. מבחיל.

  34. רתם 28 ספטמבר 2006 ב - 19:12 קישור ישיר

    אני אוהב את גיתאי, מת על הגיתאי, חושב שגיתאי הוא אחד הבמאים החשובים היום בעולם (כל אירופה חושבת ככה, לא? ואפילו בארצות הברית הופצו כמעט כל הסרטים שלו). האיש הולך נגד הזרם, בסגנון המיוחד שלו, בתעוזה שאין כדוגמתה, עושה קולנוע עצבני, תוסס, חי, קשה, מאתגר, פגום וחסר בושה. הוא עשה סרטים גרועים (“זירת רצח”, “מילים”, “הגן המאובן”), הוא עשה סרטים מדהימים (“קדמה”, “גולם:רוח הגלות”) והרבה כאלה שהם בין לבין, אבל בתור אחד שראה חלק ניכר ממה שגיתאי יצר ונהנה רוב הזמן, אני חייב להצהיר – גיתאי הוא מלך. עוד 30 שנה תבינו שאני צודק.

  35. גל-Z 28 ספטמבר 2006 ב - 19:12 קישור ישיר

    אני רוצה להגיד ש גם את ואן-סנט אני לא סובל ואני חושב שהוא שרלטן ומתיימר לא פחות.

    ההבדל זה שואן-סנט הראה שהוא יודע לביים סרט סטנדרטי וגיטאי לא.

  36. בנימין 28 ספטמבר 2006 ב - 23:13 קישור ישיר

    יש מצב ללינקים על השתלחות של גתאי בפיניטו? ואם כן יש מצב גם לכתבה שגרמה להשתלחות?

  37. gal 29 ספטמבר 2006 ב - 14:21 קישור ישיר

    personaly i don’t like the last films of gitai. However i think that in almost each of gitai’s film there is at least one big moment of cinema, for exemple the first sequense-shot in “kedma” an interesting idea but not a good film that begins with a marvelous one shot. Nevertheless in my opinion Kipur is maybe the best israeli fiction ever made and one of the best war films in the history of cinema and “yom yom” is a very interesting film. All this, the qualities and the problems of gitay as a director canot explain, off course, the pathological and pathetic hostility and pure hate that his art and his personality evokes among the writers and the readers in this cite as well as in the hearts of others figures in israeli cinema. This phenomenon is tipical for a director who gains an international success in the midle of a small country. This was the relation that got also Korasawa in Japan, and for a long time Kaurismaki in finland. Luckily the cinema foundations there continued to finance their films despite the comercial failures, exactly like the case of Gitai in israel

  38. סטיבי 1 אוקטובר 2006 ב - 2:12 קישור ישיר

    מאתר הפסטיבל המתקרב עלינו:
    סרט הפתעה!
    סרטו החדש של הבמאי ברוס ברספורד “החוזה” (ארה”ב 2006) בכיכובם של מורגן פרימן וג’ון קיוזאק, יגיע לפסטיבל הסרטים חיפה ויוקרן בשתי הקרנות עם תרגום לעברית:
    יום שני 9.10.06 באודיטוריום חיפה בשעה 20:30
    וביום חמישי ה- 12.10.06 באודיטוריום חיפה בשעה 20:30.

  39. ברווז גומי 1 אוקטובר 2006 ב - 11:24 קישור ישיר

    לינק לבלוג של פינטו. מסתבר שכתבי תרבות רציניים לא מבזבזים את זמנם על גימיקים של במאי קולנוע גרועים:
    http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=768026&bl=2&contrassID=2


השאירו תגובה