״גלים גבוהים״ (״A Bigger Splash״). טילדה סווינטון בסרטו של לוקה גואדאניניו

פסטיבל חיפה פרק הרגע את המשאית עם רשימת הסרטים במסגרות הבינלאומיות (אחרי שכבר פורסמו הסרטים הישראליים בפסטיבל). גודש עצום של סרטים מסקרנים ויוצרים אגדיים ואין לי מושג איך להתחיל לעשות בזה סדר, אז פשוט אסדר אותם לפי הסרטים שאני הכי רוצה לראות.

״גלים גבוהים״ (Bigger Splash). בשעה טובה. שנה אני מחכה לסרט הזה ומתאפק לא לראות אותו בבית. סרטו השני של הבמאי האיטלקי לוקה גואדניניו אחרי ״אני, אהבה״ המדהים. הסרט, עם טילדה סווינטון ורייף פיינס (ועם שם שהוא הומאז׳ לדיוויד הוקני), הוא רימייק לסרט הצרפתי ״הבריכה״ עם אלן דלון ורומי שניידר, שגם הוא יוקרן בפסטיבל.

״אמריקאית בפריז״ (Personal Shopper). שיתוף הפעולה השני של הבמאי הצרפתי אוליבייה אסיאס עם בכיכובה של קריסטן סטיוארט. היא זכתה בסזאר על סרטו הקודים ״העננים של סילס מריה״ והוא זכה בפרס הבימוי השנה בקאן על הסרט הזה. הביקורות היו מפולגות, אבל גם הביקורות השליליות גרמו לי לרצות את הסרט הזה.

״הצד האחר: צילומי הפורטרט של אלזה דורפמן״ (The B-Side), סרטו התיעודי החדש של ארול מוריס, שהוקרן השנה בפסטיבלים של טלורייד וטורונטו. דורפמן היא צלמת יהודייה-אמריקאית, שצילמה בפולרויד את חבריה בוב דילן ואלן גינסברגץ

״נולד לבלוז״ (Born to Be Blue). איתן הוק מגלם את החצוצרן צ׳ט בייקר בסרטו של רוברט בודרו.

״המרגל סנודן״ (״Snowden״) של אוליבר סטון עם ג'וזף גורדון-לוויט בתור אדוארד סנודן.

״עולם גדול גדול״ (Big Big World), של הבמאי ריאה ארדם, שהוקרן בפסטיבל ונציה האחרון ויוצג בחיפה כחלק ממחווה לקולנוע הטורקי. עד כה, חיבבתי את רוב סרטיו האיטיים והיפים של ארדם.

״חלומות מתוקים״, סרטו החדש של מרקו בלוקיו, שבאיחור ניכר ממש התלהבתי מרוב סרטיו האחרונים.

The Rolling Stones Ole Ole Ole: A Trip Across Latin America. הישר מטורונטו, סרט תיעודי מדובר על סיבוב ההופעות של הרולינג סטונס בדרום אמריקה.

״גן עדן״ של אנדריי קונצ׳לובסקי

תחרות כרמל:

בשנה שעברה למדתי שכדאי לשים לב לסרטים המשובצים בתחרות הבינלאומית החדשה של הפסטיבל. השנה יתחרו בה עשרה סרטים:

״בגרות״ ("Bacalaureat") של הבמאי הרומני כריסטיאן מונג'יו, זוכה פרס הבימוי בקאן (הסרט יוקרן לצד שני סרטיו הקודמים של מונג'יו ״4 חודשים 3 שבועות ויומיים״ ו״מעבר לגבעות״ וכחלק ממחווה לקולנוע הרומני בפסטיבל).

״הרמוניום״ (Harmonium), בימוי: קוג'י פוקאדה (יפן) – פרס חבר השופטים, קאן 2016.

״הסטודנט״ (The Student), בימוי: קיריל סרברניקוב (מבט מסוים, קאן 2016)

״בתים של אחרים״ (״House of Others״). בימוי: רוסודאן גלוז'ידזה. נציג גרוזיה לאוסקרים (הוקרן בקרלובי וארי).

״העונג של הלן״ (״Original Bliss״), בימוי: סוון טאדיקן (גרמניה), בכיכובם של מרטינה גדק ואולריך טוקור, פרס פיפרסקי, קרלובי וארי 2016.

״לילי ליין״ של בנדק (בנס) פליגאוף ההונגרי, שמאז ״דילר״ נדמה לי שכל סרטיו הוצגו בחיפה.

״לפתע״ (״All of a Sudden״), סרטה הגרמני של הבמאית הטורקית אסלי אוזגה (פסטיבל ברלין).

״מחוץ לחוק״ (״Illegitimate״) של הבמאי הרומני אדריאן סיטארו (פסטיבל ברלין), שמצליח לעסוק בשני נושאים שנויים במחלוקת ברומניה – גם גילוי עריות וגם בהפלות – בסרט אחד.

״גחלת״ (Ember), של הבמאי הוותיק זאקי דמירקובוץ (תחרות בינ"ל, איסטנבול 2016).

״המבט״ של הבמאי הרוסי אלכסנדר קוט.

״אמריקאית בפריז״ (״Personal Shopper״) של אוליבייה אסיאס עם קריסטן סטיוארט

הסרטים הבולטים של ונציה וקאן:

״אמריקן האני״ (American Honey) של אנדריאה ארנולד, זוכה פרס חבר השופטים בקאן השנה.

״היא״ (Elle), בימוי: פול ורהובן עם איזבל הופר. לא זכה בפרסים בקאן, אבל קיבל ביקורות טובות.

״אהבה שבורה״ (From the Land of the Moon), בימוי: ניקול גרסיה בכיכובה עם מריון קוטיאר.

״גן עדן״ (Paradise), בימוי: אנדריי קונצ'לובסקי (רוסיה). פרס אריה הכסף לבימוי ונציה 2016 (השנה ימלאו 30 שנה למותו של אנדריי טרקובסקי ו-50 שנה לסרטו ״אנדריי רובלייב״, אותו הוא כתב עם בן כתתו, קונצ׳לובסקי (אחיו של ניקיטה מיכאלקוב). קונצ׳לובסקי, ששרד קריירה כבמאי הבית של קנון בשנות השמונים, עדיין חי ועושה סרטים ברוסיה ואף זוכה על כך בפרסים.

ניים-דרופינג:

האחים דארדן (״הנערה האלמונית), אנדז׳יי ויידה (״אשליה אופטית״), אנדרה טשינה (״להיות בן 17״), קים קי-דוק (שני סרטים: ״עצור״ ו״הרשת״), דיוויד לינץ׳ (הסרט התיעודי עליו שהוצג עכשיו בוונציה),

קלאסיקות:

תוכנית הקלאסיקות של חיפה מרהיבה השנה והיא ממש כמו פסטיבל בפני עצמו. הדבר היחיד הוא שאני זוכר שמי שרוצה לראות את הקלאסיקות צריך להשקים קום בבוקר. סרטי המופת האלה משובצים בגארבג׳-טיים של הפסטיבל.

״נהג מונית״, מרטין סקורסזי. עותק חדש במלאת 40 שנה לסרט שיצא ב-1976.

״ראן״ של אקירה קורוסאווה.

״נשף מכבי האש״ של מילוש פורמן (שעותק מחודש שלו הגיע לפני כשנה לסינמטקים במסגרות אירועי אוצרות אירופה) ו״רכבות נשמרות היטב״ של יז׳י מנזל. שניים מסרטי הגל החדש הצ׳כי של שנות הששים. באותה תקופה, החלום הגדול של הבמאים הישראליים היה לעשות ״סרט צ׳כי״, כלומר – קטן, אישי, אמנותי ומצליח.

״הכייס״ ו״כסף״ של רובר ברסון.

"הגן של פינצי קונטיני״, המלודרמה היהודית של ויטוריו דה סיקה שזכתה ב-1972 באוסקר הזר, וניצחה בדרך את ״השוטר אזולאי״. יהיה מעניין אם מפיק הסרט, ארתור כהן, ששני ילדיו סיימו בשנה שעברה את לימודי הקולנוע בבית ספר מעלה, יגיע להקרנה.

״אוכפים לוהטים״ של מל ברוקס (לזכר ג׳ין וויילדר). ״יום מיוחד״, לזכר הבמאי אטורה סקולה. ״פריס שייכת לנו״ לזכר ז׳אק ריווט.

טירוף בחצות

כמות ההברקות שראיתי במשבצת הזאת בשנים האחרונות לימדה אותי לשים לב לסרטים בה, למרות שעדיין לא שמעתי עליהם. והם: ״רכבת לבוסאן״, סרט הלייב אקשן הראשון של במאי האנימה הקוריאני יואן שאנג-הו. ״נא״ (Raw) של הבמאית ג'וליה דוקורנו (פרס פיפרסקי שבוע המבקרים, קאן 2016), סרט נועז, על התבגרות, נשיות וקניבליזם. ״בית מטבחיים״ (Abattoir) של במאי סרטי האימה המצליח דארן לין בוסמן (״המסור״). ״מוכי ירח״ (Moonwalkers) ו״מכשפת האהבה״ (The Love Witch).

ציוץ