12 אוקטובר 2006 | 08:57 ~ 59 תגובות | תגובות פייסבוק

פסטיבל חיפה, 12.10

רגע, לפני שאני מתחיל עם הלהג הפסטיבלי, כמה שאלות:

– מישהו יכול לספר מה קורה באייקון? יש סרטים טובים? ניל גיימן הגיע? מישהו שוחח איתו?
– האם עוד מישהו כותב דיווחים בבלוגו מפסטיבל חיפה? אם כן, הפנו את תשומת ליבי, רוצה ללנקק לקונקורנטים.

11.10

“הכוכב הנעלם”. ג’יאני אמיליו מביים סרט מסע של מכונאי איטלקי ברחבי סין, בכלי תחבורה הולכים ומצטמקים (מטוס, רכבת, ספינה, משאית, סירה, אופניים). מבט חביב על סין הפרולטרית, אבל הסרט רחוק מלהרשים.

“בשמיים אחרים”. אוי. דרמת טלוויזיה בקושי שהפכה לפיצ’ר עם תסריט רע ומשחק בלתי נסבל שעושה סמטוכה שלמה מהסכסוך הישראלי-פלסטיני ומנסה לשלב בין סרט על מחבלים מתאבדים ודרמה רומנטית. התוצאה ממש תמוהה.

12.10

“נוזהת אל-פואד”. אמממ… לא הבנתי כלום. אבל אפרת גוש היא תגלית נפלאה, וליעל הדר יש סצינה אחת ממש מצוינת. מה קורה בסרט? אין לי מושג. מה הוא אומר? אין לי מושג. למה הוא נראה ככה, כמו תיעוד של הפקת תיאטרון מתנ”סית? אין לי מושג.

“נערה מקסימה”. סרט בלתי נסבל בעיניי. מהרעים שראיתי בחיפה.

“שומר הראש”. מעניין, אבל צפוי ומונוטוני.

“לגמור את הנשיא”. החצי הראשון מצוין. שילוב די וירטואוזי ומלוטש בין סאטירה פוליטית ומותחן פוליטי. החצי השני כבר מתבלגן ויוצא מפוקוס.

59 תגובות ל - “פסטיבל חיפה, 12.10”

  1. היפנית 12 אוקטובר 2006 ב - 9:04 קישור ישיר

    נערה מקסימה – מדיטטיבי. אל תבואו אליו רעבים.
    הכוכב הנעלם – מרשים ונוגע.
    תחזיק מעמד יאיר, עוד שלושה ימים.

  2. רון 12 אוקטובר 2006 ב - 9:07 קישור ישיר

    גואל פינטו בבלוג מעניין היום על “בחירה חופשית”, הסרט הגרמני שראה בפסטיבל חיפה.

  3. רון 12 אוקטובר 2006 ב - 9:12 קישור ישיר

    ואגב, רטרוספקטיבה של כל סרטי פליני היא בשורה נפלאה. לראות את סרטיו על מסך ענק בעותקים מחודשים (יש לקוות) היא החוויה הקולנועית האולטימטיבית. יש פרטים נוספים. על מתי מדובר? מה רשימת הסרטים?

  4. רד פיש 12 אוקטובר 2006 ב - 9:46 קישור ישיר

    ניל גיימן בהחלט הגיע לאייקון, וממש ברגעים אלה בוודאי מנסה להתמודד עם עוד מעריצה ישראלית שרוצה שהוא יחתום לה על החזיה. ביום שני הוא הגיש הרצאה ארוכה ומרתקת על העיבודים והניסיונות לעיבודים של יצירותיו לקולנוע (שרובם מעולם לא ראו אור מסך) תקציר של ההרצאה+מסיבונת העיתונאים עם גיימן צפוי לעלות הערב ב’עין הדג’.

  5. איתן 12 אוקטובר 2006 ב - 9:51 קישור ישיר

    “נערה מקסימה”- אוי, טוב, תראו, זה בפירוש אחד הסרטים הכי משעממים שראיתי בימי חיי. ניסיתי, באמת שניסיתי למצוא שם דברים טובים. מה שמצאתי הוא חוט שידרה דרמטי טוב, שהיה מספיק לדרמת סם-שפיגל של כ-20 דקות (ואני לא אומר את זה בזלזול, אני באמת מתכוון לזה), אבל כמו שהסרט הוקרן, כשבמשך רגעים ארוכים פ-ש-ו-ט ל-א ק-ו-ר-ה כ-ל-ו-ם, זה נורא. ניסיתי, אגב, לחשוב על סרטים אחרים שבהם לא קורה כלום, שנהניתי מהם. ממש עכשיו נזכרתי ב”גאבה” (מוחסן מחמלבף), שבו לפחות, יש הרבה שאר רוח ופיוט, שהופך סיפור קצר לסרט של שעה וחצי יפהפה. “נערה מקסימה” מלא בשיגרה משעממת.

    אני מודה שב”לגמור את הנשיא” יש משהו אקזוטי. עניין אותי לראות דרמת מתח פוליטית ממקום שלא נמצא בחדשות בדרך כלל. בשנה שעברה ראיתי דרמה פוליטית דנית טובה בפסטיבל ירושלים (“משחק המלכים”), ורציתי לראות איך זה נשמע בקוריאנית. אבל, שוב, אכזבה. קודם כל, הבחירה לצלם את הסרט באורות צהובים ביתיים חמים היתה מוטעית מיסודה (ואגב, אם ראיתי נכון, בוידאו). שנית, נדמה לי שכסרט מתח, אין בו מספיק אקשן, וכדרמה פוליטית, אני כבר מעדיף את “הבית הלבן”. לא משעמם כמו “נערה מקסימה”, אבל סתמי.

  6. ברווז גומי 12 אוקטובר 2006 ב - 11:56 קישור ישיר

    התבלבלת קצת עם התאריכים. היום ה-12, אתמול היה ה-11.

  7. ashmash 12 אוקטובר 2006 ב - 12:13 קישור ישיר

    בני ציפר כתב:
    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/773833.html

    http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=772786%20%20%20&bl=2&contrassID=2

  8. דניאל פאיקוב 12 אוקטובר 2006 ב - 12:40 קישור ישיר

    מדהים שנהניתי לראות בדיוידי שני סרטים שנועדו לצפייה על מסך גדול כמו “נערה מקסימה” ו”לגמור את הנשיא”, בעוד יאיר ואיתן סבלו כשראו אותם בקולנוע. אולי אני טועה, אבל שמא פספסתם את המימד הקומי של “לגמור את הנשיא”? לקרוא לו מותחן זה בערך כמו לקרוא ל”שבעה צעדים” מלודרמה משפחתית.

  9. אבי 12 אוקטובר 2006 ב - 13:07 קישור ישיר

    ישנה מגמה חדשה בקולנוע הישראלי של העברת סרטים וסדרות שנוצרו במקור לטלוויזיה לבתי הקולנוע. זו לא תופעה שאני מתנגד לה(אני יכול להבין את היוצרים ששמחים לראות את סרטם מוקרן על המסך הגדול ואת המפיקים שמנסים למקסם רווחים)
    במקביל יש את הסרטים שנוצרים בתקציב של סנדוויץ במסעדת יוקרה(“ילדים טובים”) יש גם כאלה שנוצרו בסכום שיועד במקור לפיתוח תסריט(“ימים קפואים”).

    שלא תהיה טעות, אני מברך על כל יצירה קטנה כגדולה שיוצאת לאקרנים.

    מה שאני מנסה להגיד בעצם שהנ”ל (בצירוף עם הסרטים שמומנו בכסף מלא- שההתייחסות אליהם היא כאל פיצרי’ם)
    נותנים מצג שווא שמצב הקולנוע הישראלי מעולם לא היה טוב יותר והוא עולה ופורח.

  10. איתן 12 אוקטובר 2006 ב - 13:54 קישור ישיר

    אבי, אני לא מסכים איתך. זאת לא “מגמה”, וזה לא רק בקולנוע הישראלי (ע”ע “קסם הנעורים” ו”הממלכה 1+2″). בתהליך יצירה של יצירות מסוימות מזהים המפיקים פוטנציאל קולנועי ומחליטים להוציא את הסרט לאקרנים. במקרים מסוימים יש לזה הצדקה אמנותית (“מישהו לרוץ איתו”, לדוגמא), ובמקרים מסוימים לא (“קסם הנעורים”, על כל ששת שעותיו, מחזיק נפח של דרמת טלוויזיה טובה, אבל משהו מהחוויה הולך לאיבוד בקולנוע). כך או כך, מבחינתי “מצב הקולנוע הישראלי” כולל גם סרטים טלויזיונים, סדרות, וסרטים דוקומנטרים, כך שכן, לדעתי מצב הקולנוע הישראלי השנה טוב מאוד.

    דניאל פאיקוב: אם היה מימד קומי ל”לגמור את הנשיא”, לחלוטין פיספסתי אותו, ולדעתי, על מנת להנות מ”נערה מקסימה” צריך להיות תחת השפעה של משהו, או להיות אישה (סטיבי: את ראית משהו שאנחנו, הגברים, לא ראינו ?)

    היום אני בהפסקה מהפסטיבל, אבל מחר ובשבת אני שוב שם. אני עדיין חוכך בדעתי האם ללכת ל”בוראט” או לחכות שיגיע (הוא לא יגנז, נכון ?). כמה ממכם הולכים ? עדיין יש כרטיסים ?

  11. הפינגווין 12 אוקטובר 2006 ב - 14:23 קישור ישיר

    פתאום קלטתי למה עלתה אתמול ביקורת בעין הדג על “מירורמאסק” שאת תסריטו ניל גיימן כתב.

    בעניין אפרת גוש, אני רחוק בגוף ובנפש מחיפה כרגע, אז לא הייתה לי הזדמנות לראות את נוזהת אל פואד. מה שכן, בהופעה שלה ששודרה במוסיקה 24 בקיץ שעבר, אפרת גוש גלתה יכולת מדהימה להיכנס לדמות בזמן שירה. בדואט שלה עם ערן צור (“אם תלך מכאן”), אפשר היה ממש להאמין שהיא מאוהבת בו ועמדת לפרוץ בבכי אם ירד מהבמה.

  12. דניאל פאיקוב 12 אוקטובר 2006 ב - 14:47 קישור ישיר

    אתמול עשיתי יום פסטיבלים וביקרתי גם בחיפה וגם באייקון. בחיפה ראיתי את “חבורת הפראים”, שהיה ונשאר אחד הסרטים האהובים עליי, גם אם הנהלת פסטיבל חיפה עשתה מאמץ ניכר להרוס את החוויה. הסרט הוקרן באולם קטן, על מסך קטן ובעותק באיכות לא אחידה (ועם כתוביות בצרפתית!). לכל אורך ההקרנה נשמעו דיבורים מבחוץ וקולות מפוקפקים מהצנרת של הבניין.

    באייקון ראיתי את “הצל את הפלנטה הירוקה” המצוין ואת “מסכת מראה” המאכזב. ההקרנה של “מסכת המראה” הייתה מפוצצת, כנראה בעיקר במעריצי גיימן. אני מקווה שהם ימשיכו להיות מעריצי גיימן גם אחרי הצפייה בקשקוש הקולוסאלי הזה. “הפלנטה הירוקה” זכה לנוכחות יותר מצומצמת אך לתגובה הרבה יותר חיובית – אפילו צחוקים בכל הרגעים הנכונים. ח”ח לאייקון על זה שהם מביאים סרטים חדשניים ואיכותיים, ולא רק כאלה שמחזרים אחר קהל של פאנבויז, אבל חבל שהם לא מצליחים ליצור עניין בסרטים האלה בקרב באי הפסטיבל. מישהו יודע איזה סרטי אייקון זכו בינתיים לאולמות מלאים חוץ מ”רנסאנס” ו”מסכת מראה”?

  13. ברדוויל השוודי 12 אוקטובר 2006 ב - 15:04 קישור ישיר

    ראיתי את “רנסאנס”, סרט הפתיחה של אייקון. סרט שהוא בדיוק מה ש”מירורמסק” היה רוצה להיות. עיצוב מרהיב ביותר (צלליות של שחור-לבן בוהק, ורק כמה אובייקטים שונים בצבע), אנימציה יוצאת מהכלל, דיאלוגים אמינים ואפילו אמירה שלמה ומרתקת. ממש לא אהבתי את “מירורמסק” (וגם הרחבתי לגביו, בביקורת ב’עין הדג’), ואת “רנסאנס” אהבתי מאוד. הוא בדיוק מה ש”מירורמסק” שואף להיות.

  14. סטיבי 12 אוקטובר 2006 ב - 16:07 קישור ישיר

    נערה מקסימה: לא יודעת אם זה קשור להיותי אישה. אולי יותר לעובדה שגם כאשר לא קורה ממש כלום, אני לא משתעממת. אני משתעממת מדברים אחרים בקולנוע, לא מהתנהלות איטית (אפילו עד מאוד). ואני גם לא אומרת שסרט משעמם אם חלקים קטנים ממנו משעממים אבל כמכלול לא. כן, היו רגעים שאמרתי “פה היה צריך לקצר”, אבל אני משתדלת להסתכל על היצירה ככלל, והיא ממש לא מושלמת, אבל בכל זאת, התרגשתי, וזה חשוב מאוד. יאיר, נמק, פרט והדגם…

    לגמור את הנשיא: טוב, אמרתי כבר ששועשעתי 🙂

    הצל את הפלנטה הירוקה: מאוד אהבתי כשראיתי, טירוף מענג. אבל עצבן אותי שהיוצר לא השאיר את השאלה פתוחה ועשה את הסוף כמו שעשה. נכון שגם בזה יש אמירה, בוטה אפילו במקרה זה, אבל זה הפריע לי, כי עד אז, המשחק הזה בין כן-או-לא היה חלק משמעותי מההנאה.

    שכחתי לציין קודם: יאיר אמר גם לציין פשלות, אז בפנורמה2, בשני הסרטים שראיתי שם, ההקרנה הייתה קצת עקומה. זה בעיקר בלט כשהיו כתוביות (בסרט, לא של התרגום), כמובן, אבל עדיין זה היה מוזר למדי. וגם מראה קצת עצלנות. היה הרבה יותר בולט בבוקר מאשר בערב, אבל עדיין לא תוקן לגמרי בפעם האחרונה שהייתי שם.

    רנסנס: אני גם רוצה! נזכה לראותו במסגרות אחרות או שזו הקרנה חד פעמית ובחזרה לחו”ל?

    בוראט: אם יש עוד כרטיסים וההייפ טרם עשה את שלו, ובא לך, אז כדאי, כי זה יהיה קהל של קאלט לגמרי, וזה שווה בפני עצמו 🙂
    (ראיתי ככה בפסטיבל – כן, כן – את ג’יי וסיילנט בוב מכים שנית, באודיטוריום אאל”ט, וזה באמת היה חווייה, הרבה יותר מהסרט עצמו. גם את משתגעים על מרי, נדמה לי, שאותו בכלל הלכתי לראות בגלל סגנו של אלוהים, AKA ג’ונתן ריצ’מן).

  15. ברווז גומי 12 אוקטובר 2006 ב - 16:25 קישור ישיר

    יש הקרנה של רנסנס באייקון בשבת, אאל”ט.

  16. דואל 12 אוקטובר 2006 ב - 16:39 קישור ישיר

    הכתוביות בצרפתית בחבורת הפראים אכן היו תמוהות אם כי מועילות לעתים, והדיבורים היו בעיקר של 4 צופים מבוגרים שהתיישבו לידי, והתמרמרו קשות על כך שהסרט אינו מלווה בכתוביות לעברית. הם החליטו שהדבר הכי חשוב הוא לבדוק האם פורסם על כך מראש – הם עיינו כמה פעמים בתוכניה (בעזרת אורו של הסלולרי), שאלו אותי, נציג שלהם יצא לבדוק בחוץ ולבסוף (לשמחתי) נטשו ארבעתם את האולם, בערך 5-10 דקות לאחר ששאר הצופים ניסו לשקוע לתוכו. העותק היה מעט דהוי, אבל לעומת שיירה שהוקרן בעותק כמעט בלתי ראוי, היה שיפור ניכר. העותק המוצלח ביותר של סרטי פקינפה שאני ראיתי היה של כלבי הקש, ושם הייתה בעיה של מיזוג יתר שהקפיא את האולם (מה שהסתדר לאחר שיחה עם אנשי הסינמטק לקראת חבורת הפראים).
    האם הייתה שיחה עם קתי האבר לאחר חבורת הפראים ביום ד’? לצערי הייתי חייב לעוף בחזרה לת”א מייד בסיום הסרט.

  17. טיילר 12 אוקטובר 2006 ב - 16:46 קישור ישיר

    אגב בעיות בהקרנה. בהקרנה של פלנדרס במשך שלוש סצינות החלק העליון של המסך נחתך, וירד לחלק התחתון של המסך, אני הייתי בשורה שלישית אז זה מאד הפריע לי, אולי לאנשים במקום נורמלי זה פחות הפריע.

  18. דניאל פאיקוב 12 אוקטובר 2006 ב - 17:25 קישור ישיר

    דואל: לא, לא, אני מתכוון לדיבורים שנמשכו לאורך כל הסרט, עד סופו המר. בהתחלה חשבתי שזהו סאונד מהאולם הסמוך, אבל לבסוף הבנתי שזה בן אדם מדבר בטלפון. במשך שעתיים וחצי.

  19. סטיבי 12 אוקטובר 2006 ב - 17:30 קישור ישיר

    זו חוצפה שאין כדוגמתה (חוץ ממקרים דומים).

    דניאל, שינית את כתובת הבלוג שלך למשהו נורמלי יותר! 🙂

  20. ארז 12 אוקטובר 2006 ב - 18:11 קישור ישיר

    יאיר יאיר…
    מקווה שהיום בערב תהיה לך הפתעה נעימה: אסקימוסים בגליל.
    סרט על נושא רציני שלא לוקח את עצמו יותר מדי ברצינות.
    שעה וחצי של הנאה ממשחק טוב ולא מעט רגעי צחוק.
    וכל זאת למרות כככככללללל מה שרשמת פה בעבר על סרטיו של יונתן פז.
    מקווה שתהיה לך הפתעה נעימה.

  21. דואל 12 אוקטובר 2006 ב - 18:14 קישור ישיר

    דניאל – אה, כן. היו גם רעשים כאלו (לא מדובר ברעשים מבחוץ?), פשוט לי כל כך הוקל שהרביעיה הנ”ל עזבה אז כל השאר פחות הפריע לי.

  22. ברווז גומי 12 אוקטובר 2006 ב - 18:45 קישור ישיר

    יום ראשון בפסטיבל. יהיה עוד אחד כזה בשבת.
    הגעתי עם חבר חובב פקינפה שהודיע ששלושה סרטים הם הגבול שלו ולכן הלכתי ל”חבורת הפראים”, “לגמור את הנשיא” ו”אלפרדו גרסיה”. התרגום בחבורת הפראים לא היה כל כך בעייתי אלמלא חלק לא קטן בכלל מהסרט דובר ספרדית, וגרוע מכך – בגלל הפרעה אישית שלי אני תמיד מנסה לקרוא את התרגום, לא משנה באיזו שפה הוא. לא נורא – הסרט היה מצוין כתמיד, למרות ששעות השינה המעטות שצברתי לילה קודם התחילו להשפיע.
    ההשפעה האמיתית של שנתי הקלה והקצרה הייתה ב”להציל את הנשיא”. למרות חצי ראשון מצוין ומשעשע, העפעפים שלי התעקשו להסגר לאורך כל החלק השני וכך מצאתי את עצמי מקיץ כל פעם למול חלק אחר בעלילה המסתבכת ללא כל יכולת להבין מי עכשיו נגד מי ולמה. צפייה נוספת תגיע בהזדמנות.
    באופן מפתיע דווקא בסרט שהתחיל ברבע לאחת עשרה הייתי במצב העירני ביותר שלי. זו פעם ראשונה שאני רואה את “אלפרדו גרסיה” והוא בהחלט מצדיק את המוניטין שלו כיצירת מופת. התאכזבתי מעט מהסוף שהיה צפוי ושגרתי מדי, בעיקר כאשר מה שבא לפניו היה מפתיע ומרגש.

  23. ליאור 12 אוקטובר 2006 ב - 19:31 קישור ישיר

    יש איזה סרט בפסטיבל הזה שההקרנה שלו היתה נורמלית?

  24. יניב אידלשטיין 12 אוקטובר 2006 ב - 20:02 קישור ישיר

    אני נהניתי מכל ההקרנות (לאו דווקא מכל הסרטים).
    למשל – ב”חבורת הפראים” הייתה באותה הקרנה עם שאר המגיבים ושקעתי בסרט לחלוטין. לא שמעתי לא דיבורים ולא בטיח. וגם ב”השיירה” ההקרנה הייתה מושלמת מלבד צהבהבות של העותק שהוקרן. ממש לא נורא.
    הבעיה הקשה היחידה הייתה ב”כשהרוח נושבת” שפשוט נהרס בגלל מוסיקה מההופעה החיה ברחבה שחדרה אל תוך האודיטוריום.
    בכלל, האודיטוריום הוא אולם הקולנוע האהוב עליי בארץ. חבל שהוא פתוח להקרנות רק שבוע בשנה.
    “סורק אפלה” הלילה יהיה מדהים.

  25. דן ברזל 12 אוקטובר 2006 ב - 21:14 קישור ישיר

    קצת באיחור וכבר קצת לא רלוונטי – אך בתגובה להפניה לבלוג של פינטו, יש לציין שהוא לא רק כותב על “בחירה חופשית”, הוא גם מספיילר אותו ללא רחמים וללא אזהרה.

  26. Islay 12 אוקטובר 2006 ב - 22:14 קישור ישיר

    דואל, זה היית אתה שבגללו כיבו לסירוגין את המיזוג בסינמטק?? זה היה רע מאוד. באלפרדו גרסיה דאגתי שיקפיאו שוב. (: ולא, לא היתה שיחה עם קאתי האבר לאחר הסרט.

    גם אני סבלתי מאוד מהתרגום לצרפתית וכל הזמן העיניים נדדו לשם רק כדי להתעצבן. בצירוף עם אי תרגום הספרדית וסאונד בעייתי, היו חלקים בחבורת הפראים שהיה מאוד קשה לעקוב אחריהם.

    אלפרדו גרסיה היה הסרט הכי מוצלח מבחינתי בפסטיבל, פעם ראשונה שאני צופה בו ונהניתי לאללה (ומדי פעם לא יכולתי שלא לחשוב על ג’ייסון לי והשפם שלו).

    חוץ מזה, להעתיק את בטהובן היה מקסים. סטנדרטי, צפוי, אבל עשוי היטב, אפקטיבי ואפילו מרגש, אם כי יכול להיות שמי שלא מתרגש מהמוסיקה יסבול קצת מ-10 דקות רצופות של הסימפוניה התשיעית בקונצרט (הבמאית אניישקה הולנד הסבירה בשיחה אחרי הסרט איך היא בחרה את הביצוע הספציפי והמרגש לסצנה. בכלל השיחה איתה אחרי הסרט היה נעימה ומעניינת, ויפה שהיא התעקשה על השיחה הזאת למרות שההקרנה היתה באודיטוריום שבדרך כלל לא מתאים לזה).

  27. אודי 12 אוקטובר 2006 ב - 22:21 קישור ישיר

    אני היחיד שראה את “להעתיק את בטהובן”, או שאני היחיד שחשב שהוא נפלא? מעניין אותי לשמוע דעות נוספות עליו.
    תכננתי ללכת לסרטים אחרים (בעיקר כאלו שלא אמורים להיות מופצים בארץ בשבועות הקרובים) אבל בסוף התגלגלתי אליו וישבתי במשך כל הסרט עם פה פעור – משהו בשילוב של המשחק המצויין והמוזיקה ריגשו אותי יותר ממה שציפיתי.
    הסרט הוקרן במעמד הבימאית, אגניישקה הולנד, ונערכה איתה שיחה קצרה אחרי הסרט. לפני שהתחילה ההקרנה היא אמרה כמה מילים, ואמרה שלמרות המשחק המצויין של אד האריס ושאר הצוות, השחקן הראשי בסרט הוא המוזיקה (וכמה שזה נכון…). אבל אפילו בסרט הזה, שהסאונד בו כל-כך משמעותי הגיעו המון רעשים מבחוץ, והפעם לא התבאסתי על הצופים באולם, אלא פשוט ריחמתי על הבמאית שצריכה לסבול את זה.

  28. אודי 12 אוקטובר 2006 ב - 22:22 קישור ישיר

    טוב, אז לפחות אני לא היחיד…

  29. דואל 12 אוקטובר 2006 ב - 23:30 קישור ישיר

    islay (איך אתה מבטא את זה, אייליי?), אני מודה. אבל תאמין לי שזה עדיף מהפריזר של כלבי הקש. לקח לי חצי שעה וכוס קפה להפשיר, ואז נכנסתי בחזרה לאולם.
    ודרך אגב, למרות התלונות שלי, ואין מה לעשות אני תמיד אתלונן, נהניתי מאוד מכל ההקרנות שהייתי בהם וגם מכל הסרטים (מ”שיירה” נהניתי פחות). צוות הפסטיבל היה מאוד אדיב ודאג לפתור את כל הבעיות שהתעוררו במהירות ובחייכנות.
    בשנה הבאה אני מתכנן להביא שק”ש ולבלות את כל הפסטיבל בחיפה

  30. Islay 13 אוקטובר 2006 ב - 1:04 קישור ישיר

    אני לא “אתה” אלא “את”, וכן, ככה בדיוק מבטאים את זה. ובקולנוע תמיד עדיף פריזר על מחנק.

    נ.ב.
    הרגע התפנה לי כרטיס ל”ארכיטקט” מחר (שישי) ב-16:00 (חברים פארשים שלא עומדים בעומס הסרטים). מישהו מעונין? אפשר לשלוח לי מייל עד 11:00 בערך ל- n_springbank@yahoo.com .

  31. דן 13 אוקטובר 2006 ב - 1:31 קישור ישיר

    ונתחיל באזהרות:
    לא להתקרב ל”אחיות” הארגנטינאי, שיוקרן ביום שישי בערב שוב. סרט עם נושא מעניין, אבל נראה בכל אספקט שלו כמו דרמת טלויזיה משנות השמונים. נפילה כואבת.

    דבר דומה אפשר לומר על “נעלמת” , שנשמע מאוד מבטיח וגם התחיל טוב, אבל התגלה כסרט ריק ומשעמם שלא מפסיק לחזור על עצמו.

    מילה טובה – “ארוחת ערב עם נוריקן” – חוץ מזה שיש לסרט יותר סופים מל”שר הטבעו- שיבת המלך”, מדובר באחד הסרטים היותר טובים שראיתי בזמן האחרון.

    והפשלה היומית של הפסטיבל – להקרנה של “קיץ 04” הגרמני היום בצהריים היו רק כתוביות בצרפתית. התחול בלאגן בנסיון להבין ממי צריך לקבל זיכוי על הכרטיס (אם כי ניתן בסופו של דבר).

  32. צפריר 13 אוקטובר 2006 ב - 11:00 קישור ישיר

    התייעצות דחופה עם הסובבים:

    הזמנתי כרטיסים בגרבר דרך האינטרנט, לבוראט הלילה, וסורק באפלה+המעיין מחר.

    האם הקופות תהיינה פתוחות הערב? יש לי איך לאסוף את הכרטיסים?

  33. רמי 13 אוקטובר 2006 ב - 11:10 קישור ישיר

    גם אני אשמח להתייעץ: מישהו ראה גם את “הדברים שמאחורי השמש” וגם את “ימים של תהילה”? כי אני צריך לבחור בין שניהם, אז אשמח להמלצה.

  34. סטיבי (לא בבית) 13 אוקטובר 2006 ב - 12:34 קישור ישיר

    אגב, מסתבר שהיום יומולדת של אדון סשה ברון כהן. היה מתאים במיוחד להופעת אורח בסוף הסרט…

  35. צפריר 13 אוקטובר 2006 ב - 12:36 קישור ישיר

    אנחנו בטוחים שזה לא יקרה?

    ואת יודעת על עניין הכרטיסים ואיסופם אולי?

  36. יוני 13 אוקטובר 2006 ב - 12:46 קישור ישיר

    ראיתי את “לגמור את הנשיא” לפני כחצי שנה כשלקחתי אותו מהאוזן. גם אני פריק של קולנוע קוריאני, וציפיתי לקומדיה שחורה משחור בסגנון memories of murder המדהים(מתי מגיע the host של בונג הו? סרט מפלצות+דרמה משפחתית? יאללה כבר!!), אבל קיבלתי מיש מש מבולגן ומבלבל(ולא, החצי הראשון לא טוב, הוא רק מבסס את הבילבול של החצי השני), ואני לא יכול להבין את ההלתהבות הפסטיבלית של הסרט הזה בעולם.(לפחות הוא נכשל בקוריאה, יחסית).
    מישהו ראה את re-cycle של האחים פאנג?

  37. יוני 13 אוקטובר 2006 ב - 12:49 קישור ישיר

    אה, ובאייקון היה ערב-רב של חנונים ומלא ספרים מעולים בזול.(מלבד הגברת הלא-נחמדה שמכרה את “האיש במצודה הרמה” של פיליפ ק.דיק במחיר השערורייתי של 120 שקל והרסה לי את היום. לא יפה!).
    הסרטים שהוקרנו שם? אה, יכל להיות טוב יותר(ראיתי את חלקם בחודשים האחרונים, והמחווה האילמת לה.פ.לאבקראפט היא הדבר הכי מגניב שהוקרן…למרות שלא ראיתי את “רנסנס”).

  38. חן חן 13 אוקטובר 2006 ב - 12:54 קישור ישיר

    http://rogerebert.suntimes.com/apps/pbcs.dll/article?AID=/20061012/REVIEWS/61012001
    חברים, אברט חזר

  39. צפריר 13 אוקטובר 2006 ב - 13:18 קישור ישיר

    אף אחד לא יודע לענות לי על עניין הכרטיסים?

    הקופות פתוחות בשישי בערב ובשבת בצהריים?

  40. יניב אידלשטיין 13 אוקטובר 2006 ב - 17:55 קישור ישיר

    בוודאי, צפריר.
    אל תדאג. לא תישאר בחוץ.

  41. צפריר 13 אוקטובר 2006 ב - 18:29 קישור ישיר

    תודה רבה 🙂

    נראה אותך שם?

  42. יניב אידלשטיין 13 אוקטובר 2006 ב - 19:56 קישור ישיר

    כן, לא הייתי מחמיץ בכורת חצות של בוראט…

  43. איתן 14 אוקטובר 2006 ב - 9:48 קישור ישיר

    בוקר טוב, יאיר. מה קרה, קרסת תחת הקרנות הפסטיבל ?

    על “בוראט” ויתרתי בעיקר בגלל שרציתי לישון קצת לפני ההקרנות של היום. אתמול ראיתי את “18 ביולי”- סדרה של עשרה סרטונים של עשרה קולנוענים ארגנטינאים הנוגעים בפיגוע בניין הקהילה היהודית ב-18 ביולי 1994 בבואנוס איירס. לא כל הסרטונים באותה רמה, אבל רובם יפים, פשוטים ומרגשים. ראיתי אתמול גם את “אחיות”- מסכים בעיקרון עם דן- לא סרט נורא, ואפילו מרגש לפרקים, אבל נראה כמו דרמת הולמרק לכל דבר. יש לי שלושה סרטים לראות היום, ביניהם :”סקאנר דארקלי” המסקרן.

    חבר’ה: תגובות על “בוראט” ? מישהו?

  44. B 14 אוקטובר 2006 ב - 11:16 קישור ישיר

    בוראט היה תענוג צרוף, כזה צחוק מטורף כבר לא צחקתי הרבה זמן. אני שמח שהוא הלך עד הסוף בכל אספקט אפשרי, והוכיח שאין פרות קדושות שאסור לגעת בהן. אני חושב שהגיע זמן לצחוק על גזענות מבלי לפחד לפגוע במישהו עם מטען רגיש. כמובן שעוד מעט יצוצו כל היהודונים ויזעקו לשמיים, אבל אולי גם הם יפתיעו לטובה, ויתנו לשאר להנות ממה שהוא באמת סרט מצחיק נורא, על עולם אפל ושמרן.

  45. צפריר 14 אוקטובר 2006 ב - 12:10 קישור ישיר

    איזה סרט מטורף!

    כבר כתבתי רוב מה שהיה לי לומר פה, אז לא אחזור על דברי…

    היו כמה קטעים שהייתי מוותר עליהם, אבל אלה דוקא הקטעים של העירום הגברי האובר ויזואלי אובר מגעיל, מחלחל אותי להיזכר בהם.

  46. יאיר רוה, חיפה 14 אוקטובר 2006 ב - 18:26 קישור ישיר

    שלום לכולם.
    אני באינטרנט של חדר העיתונות הפסטיבלי, מנסה להשלים באמוק צפייה בסרטים. ולמרבה המבוכה איבדתי את הפתק עם הססמה לבלוג של עצמי כך שאני תקוע עם כתיבת תגובה, במקום פוסט נורמלי.
    ואכן, למודאגים, נרשמה קריסה. וגם צפיפות.
    הנה בתמצית, שיאי היומיים האחרונים:
    “בוראט”: סרט גאוני, מהמצחיקים שראיתי בחיי. לא השבוע, לא השנה, לא בעת האחרונה, מימיי. נדמה לי שמאז “סרט מטוגן”, “טיסה נעימה” ו”סודי ביותר” של צוקר-צוקר-אייברהמס לא צחקתי ככה. והכי נפלא: זו לא פארודיה, אלא סאטירה, כך שיש כאן שפע אמירות חריפות על על עולם (ועל אמריקה). מספרים שבני דודיו של סשה כהן ברון עובדים בפסטיבל ושסבתא שלו היתה בהקרנה. ואולי אלה סתם שמועות. בכל מקרה, אחיו של סשה, ערן, הלחין את הפסקול. הרבה גורן ברגוביץ’ (“אדרלזי”, מתוך “שעת הצוענים”) גם. וכפי שפרסמתי במהלך פסטיבל טורונטו מתוך הבלוג של אן תומפסון, בקטעים בהם בוראט מדבר קזחית לכאורה, בפועל הוא מדבר עברית, מה שמוסיף לקהל הישראלי מימדי הומור ובדיחות שיעופו מעל לראשו של הקהל דובר האנגלית (או הקזחית).
    ועוד סרט נפלא: “ידיד המשפחה” של פאולו סורנטינו. מין עוץ לי גוץ לי נפוליטני, עם בימוי מופלא ופסקול אדיר.
    “סקאנר דארקלי”: נהדר.
    יופי של סרטים יש כאן (אמר האיש שנטש הרגע את “ארמון קיץ” באמצע מחמת השיעמום), ארחיב במהלך מחר.

  47. צפריר 14 אוקטובר 2006 ב - 19:37 קישור ישיר

    אז גם סקאנר דארקלי ראינו ביחד?
    באמת שחיפשתי תיק הלו קיטי.

    אם מישהו פה במקרה גם צופה אבודים אדוק וגם ראה המעיין, האם אני היחיד ששם לב לדיאלוג:
    “-You can’t fix everything”
    “-Don’t tell me what I can or Can not do!”

    זה ממש קופי פייסט.

  48. צפריר 14 אוקטובר 2006 ב - 20:06 קישור ישיר

    דרך אגב, בנושא הקזחית העברית בבוראט, דוקא לא כל כך הצחיק אותי, פשוט מפני שהוא אומר בעברית בדיוק מה שהוא כביכול אומר בקזחית, חוץ מקטע אחד שהוא אומר “נעשה חביתה, נעשה חביתה”.

    ודוקא הלכתי עם מישהי שלא מדברת עברית, שלא הבינה אף קטע בקזחית, בכלל שמתי לב שהיו הרבה דוברי אנגלית בפסטיבל, אולי היה כדאי לשלב באותם קטעים גם כתוביות באנגלית, לא יודע.

  49. סטיבי 14 אוקטובר 2006 ב - 21:32 קישור ישיר

    ‘בוראט’ באמת היה מאוד מצחיק. בצורה מטורפת כזו, כצפוי. בדיחות בצרורות וטוב שיש תרגום, כי בדומה ל”אריסטוקרטים” שראיתי בקולנוע, לפעמים לא שומעים איזו שורה או שתיים מפאת הצחוק מסביב. הקטע עם העברית משעשע קמעה, לא כ”כ משמעותי לצד זה או אחר של ההנאה. בהחלט סרט שחייבים לראות עם המוני אדם מתפקעים מסביב (ואחד שחזר על הביטוי “אני לא מאמין!!” למרבה הפלא היה לא מזיק). לא לאנשים עם רגישות ל-…, כל דבר שהוא.

    על עוד כמה סרטים תבוא הודעה 😉

  50. אוגוסטינוס 14 אוקטובר 2006 ב - 22:03 קישור ישיר

    יש דיווח על “חופשת קיץ”, שנשמע, לפחות מקופיא, מעניין?

  51. דן 14 אוקטובר 2006 ב - 22:32 קישור ישיר

    תנועה מגונה זכה בפרס הסרט הטוב ביותר בחיפה. לא ראיתי, אבל נשמע די מוצדק לפי מה ששמעתי (ודברים אחרים שראיתי).
    דוד וולך זכה בפרס על “חופשת קיץ” (שחתי איך מוגדר הפרס בדיוק). והסרט עצמו? נראה חובבני, משוחק רע, צילו מעניין לפעמים, אבל סיפור שיכל להחזיק סרט סטודנטים של רבע שעה ולא פיצ’ר. סצינות ארוכות ותמוהות, עמוסות בדרשות מפיו של הרב אסי דיין. כן, עוד פעם דיין, כן, עוד פעם רב וכמו ב”ההסדר” גם כאן יש סצינה של צלליות כפות ידיים על הקיר. הקרנת הבטא על המסך הענק גם לא עשתה חסד עם הסרט. ואלי אני סתם כועס על וולך אחרי שראיתי אותו יוצא היום באמצע “המעיין”. אי אפשר? אולי זה מסביר הכל.

  52. דן 14 אוקטובר 2006 ב - 22:34 קישור ישיר

    כמה מילים שמשום מה נחתכו – רבע שעה, עוד פעם דיין, ואולי אני סתם כועס על וולך. איך אפשר?
    תודה.

  53. איתן 14 אוקטובר 2006 ב - 23:18 קישור ישיר

    אז זהו. נגמר הפסטיבל. אני אכתוב על שלושת הסרטים שראיתי היום, מכיוון שכולם היו טובים, ואולי כדאי שתחפשו אותם ב”אוזן השלישית”:

    “הרוח”- דרמה ארגנטינאית עדינה ומרגשת על התקרבות איטית בין סבא לנכדתו בת ה-28 לאחר שנים של ניתוק, בעקבות מותה של האם (הבת של הסבא). משחק מצוין של פדריקו לופי הותיק, וכן של כל הקאסט. מומלץ

    “סקאנר דארקלי”- פחות התלהבתי מיאיר, אבל אכן, מעורר מחשבה ושווה צפיה. לא רק הרוטוסקופיה, אלא גם המוזיקה הקודרת והסיפור עצמו. חבל שרוברט דואני ג’וניור ווודי הרלסון משחקים כמו Dumb and dumber.

    “שיכרון הכוח”- לא סרט עמוק,אבל הדיאלוגים השנונים, והמשחק הנפלא של איזבל הופר הופכים את הסרט לממתק מענג. שברול לא מפספס. מומלץ.

    והשבוע עדיין נשאר לי לראות את לואץ’ ואלטמן החדשים, לפני ש”Children of men” עולה בסוף השבוע הבא. ואגב: מה זה הפוסטר הרזה של הסרט הזה ? רק שם הסרט, ללא תמונות ושמות השחקנים הראשיים והבמאי ?

  54. עדן 15 אוקטובר 2006 ב - 0:41 קישור ישיר

    ראיתי היום שלושה סרטים: “המעיין” שהוא הסרט הכי טוב שראיתי השנה, פשוט מדהים, “סקאנר דארקלי” די אכזב למרות שלא היה סרט רע ו”הילדים של מחר” התגלה כסרט טוב למדי, למרות שאני לא מסמפט בד”כ את אלפונסו קוארון.

  55. יניב אידלשטיין 15 אוקטובר 2006 ב - 8:06 קישור ישיר

    אני חייב להשתתף באורגיית השבחים ל”בוראט”.
    קודם כל הייתה הקרנה היסטורית (והיסטרית) עם אלף אנשים שלא ידעו מה מצפה להם. העברית הבלתי פוסקת הייתה ההפתעה הראשונה. אבל מה שבא אחר כך…
    שום דבר לא יכל להכין את הקהל לחלק מהדברים שקורים בסרט הזה. ובראשם…
    בלי להרחיב, יש סצינה אחת בסרט הזה שנחקקה לעד במוחו של כל מי שצפה בה. כאמור, בלי פרטים כדי לא להרוס את ההפתעה, אבל כל מי שהיה בסרט דיבר רק עליה למחרת.
    צולקתי לכל החיים. חיי מתחלקים למה שהיה לפני הרגע הזה ולמה שאחריו.
    וכמובן, צחקתי עד שלא יכולתי לצחוק יותר, ואז צחקתי שוב, ואז חטפתי התקף שיעול, ואז צחקתי עוד קצת. אמא’לה כמה צחקתי.
    מהסרט הלכנו ישר לפונדק הדוב כי היינו חייבים לדפוק את הראש.

  56. יניב אידלשטיין 15 אוקטובר 2006 ב - 8:11 קישור ישיר

    התגובות לבוראט לא פחות ממדהימות.
    הסרט הזה יהיה הסרט המדובר של השנה. והוא יעשה לפחות חמישים מיליון דולר. אתם תראו.

  57. מיקה 15 אוקטובר 2006 ב - 14:53 קישור ישיר

    אני חייבת לציין שעל אף היותו חובבת פסטיבלים מושבעת (בד”כ בירושלים) לא הגעתי השנה ולו לסרט אחד בחיפה… כעת, כשקראתי את כל 56 התגובות של הפוסט הזה לא נותר לי אלא להרגיש כמו הילדה שנשארה חולה בבית ולא הלכה לטיול השנתי, וכעת מלקקת את הפצעים נוכח הסיפורים של כולם…
    נשמע שהיה בן זונה של פסטיבל…

  58. סטיבי 15 אוקטובר 2006 ב - 18:08 קישור ישיר

    באתי רק לחזק את דברי יניב (55).

  59. עזאמת 15 אוקטובר 2006 ב - 18:51 קישור ישיר

    באתי לשחרר קצת קיטור אחרי חיפה:
    “בוראט” – מטורף. ענק. מצחיק עד דמעות. עשה לי את הפסטיבל.
    “אורות בין הערבים” – אהבתי כל רגע. מקסים.
    “סקאנר דרקלי” – חוויה. כיף של סרט.
    “המעיין” – סליחה, אבל מה עשינו רע?
    “הוליוודלנד” – משמים. מייגע. כבר היינו בסרט הזה.

    איזה כיף שאני לא מבקרת שצריכה להסביר את עצמי, אלא יכולה להסתפק בניסוחים תמציתיים ובלתי מחייבים.. 🙂

    ושתי קטנות לגבי טקס הנעילה –
    1. נמאס כבר שכל מי שזוכה בפרס במדינה הזאת עשה סרט שקשור לערבים/דתיים/רוסים (מחק את המיותר). זהו? בכך מתמצה כל הקיום שלנו פה? ומה לגבי האיכות הקולנועית של הסרטים? האם לא זה הדבר החשוב באמת? רוצים לשמוע פה גם קולות אחרים!
    2. איבגי ככה בטבעי, או שהוא היה על משהו?


השאירו תגובה