״The Beguiled״ של סופיה קופולה. פרס לבמאית ופרס לניקול קידמן

פסטיבל קאן ננעל הערב אחרי עשרה ימים שבהם ישבתי בבית עם עיניים פעורות מהדיווחים שהגיעו משם (דיווחיו היומיים המעולים של אבנר שביט היו הדבר הכי קרוב ללהיות שם, מבלי להיות שם). מהדורת יום הולדת 70 של הפסטיבל היתה כמו מופע אול-סטארס, בתחרות ומחוצה לה. עזבו תחרות, הייתי רוצה לראות עכשיו את הסרטים החדשים של רוב השופטים של דקל הזהב: פדרו אלמודובר היה היו״ר ולצידו פאולו סורנטינו, פארק צ׳אן-ווק, מארן אדה, וויל סמית, גבריאל יארד וג׳סיקה צ׳סטיין (וגם אנייס ז׳אווי ופאן בינגבינג). עם צוות כזה אתם יודעים שקן לואץ׳ או האחים דארדן לא היו זוכים בדקל הזהב השנה והחיפוש היה אחר קולנוע פרוע, עכשווי אולי אפילו עתידי. ועל פי מה שאני קורא, נראה שאכן נמצא הסרט הזה עם ״The Square״ (״הכיכר״ או ״הריבוע״) של הבמאי השוודי רובן אוסטלנד (״כוח עליון״).

הנה רשימת הזוכים המלאה של כל התחרויות והמסגרות בקאן השנה:

התחרות הרשמית:

דקל הזהב: ״The Square״, רובן אוסטלנד (שוודיה)

את ״כוח עליון״ לא ממש אהבתי, אבל ממה שאני קורא, זה נשמע סרט מטורלל לגמרי.

הפרס הגדול (גרנד פרי): ״120 פעימות לשנייה״, רובין קמפיו (צרפת).

הסרט הזה גם זכה בפרס המבקרים פיפרסקי, הפרס שזיהה בשנה שעברה את ״טוני ארדמן״, והוא גם זכה בדקל הקווירי, מה שהופך את הסרט הזה לאחד המועמדים המובילים להיות הסרט הבינלאומי המדובר של השנה, כולל מועמדות אפשרית לאוסקר.

פרס חבר השופטים: ״ללא אהבה״ (״Loveless״), אנדריי זוויאגינצב (רוסיה)

לפי הביקורות הייתי בטוח שזה הסרט שייזכה בדקל הזהב. סרטו של זוויאגינצב (״השיבה״, ״לווייתן״) קיבל את ממוצע הניקוד הגבוה ביותר בטבלת המבקרים של ״סקרין דיילי״ בקאן.

פרס הבימוי: סופיה קופולה, ״Beguiled״.

סופיה קופולה היא בסך הכל הבמאית השנייה שזוכה בפרס הבימוי בכל 70 שנות הפסטיבל (הקודמת היא הבמאית הסובייטית יוליה איפוליטובנה סולצבה ב-1961) והיא הגיעה לקאן עם אחד משני הסרטים שאני הכי רוצה לראות: רימייק לסרט של קלינט איסטווד ודון סיגל מ-1971, ״נקמניות״. המחשבה שקופולה עושה רימייק לאיסטווד מחשמלת לי את המוח.

פרס השחקנית: דיאן קרוגר, ״In the Fade״ של פאטיח אקין (גרמניה)

אקין, אחד הבמאים הנפלאים של העשור הראשון של המאה ה-21, קצת התברבר בעשור הנוכחי. בסרט הזה הוא חוזר לביתו בהמבורג, שם הוא צילם את סרטיו הראשונים והמצוינים, וכנראה שגם המוג׳ו חזר לו.

פרס השחקן: חואקין פיניקס, ״מעולם לא היית כאן״ של לין רמזי

פרס התסריט: תיקו. ״מעולם לא היית כאן״ של לין רמזי ו״מותו של צבי קדוש״ של יורגוס לנתימוס

״מעולם לא היית כאן״ של לין רמזי הוא הסרט השני שאני הכי רוצה לראות מקאן. רמזי (״חייבים לדבר על קווין״) היא הבמאית הכי מעניינת בעולם כרגע וכל סרטיה נפלאים ורבי עוצמה. ולמרות שפסטיבל קאן לא מרשה לסרט אחד לזכות בשני פרסים, הסרט הזה היה כנראה מספיק לשוב להם כדי לאפשר את זה.

מצלמת הזהב (סרט ביכורים מכל מסגרות הפסטיבל): ״אשה צעירה״ (או: ״להתראות מונפרנאס״) של לאונור סראייל.

פרס מיוחד לכבוד מהדורת השבעים לפסטיבל קאן: ניקול קידמן, שהופיעה בארבעה סרטים בפסטיבל – של סופיה קופולה, יורגוס לנתימוס (בשניהם היא שיחקה מול קולין פארל), ג׳יין קמפיון וג׳ון קמרון מיטשל.

מסגרת מבט מסוים

אומה תורמן עמדה בראש חבר השופטים

הפרס הראשון: Lerd (“A Man of Integrity”) by Mohammad Rasoulof (אירן)

פרס השחקנית: Jasmine Trinca for “Fortunata” by Sergio Castellitto (איטליה)

פרס החזון הקולנועי: Barbara by Mathieu Amalric (צרפת)

פרס הבימוי: Taylor Sheridan for Wind River (ארה״ב)

פרס חבר השופטים: April’s Daughter by Michel Franco (מקסיקו)

סרטו של טיילור שרידן, שזכה בפרס הבימוי, מסקרן אותי במיוחד. זהו סרטו הראשון כבמאי של שרידן, שכתב את התסריטים ל״סיקריו״ ול״באש ובמים״.

השבועיים של הבמאים:

Art Cinema Award

The Rider by Chloé Zhao

הסרט הזה ממש מסקרן אותי. סרט הביכורים של קלואי ז׳או, אמריקאית ממוצא סיני, היה ״שירים שלמדתי מאחי״, שזכה לפני שנתיים בפרס פיפרסקי בפסטיבל ירושלים, כשהייתי בחבר השופטים. ז׳או היא מעין טרנס מאליק צעירה ואני שמח לעקוב אחרי סרטיה הבאים.

SACD Prize

Lover For a Day, by Philippe Garrel

and

Let the Sunshine In, by Claire Denis

Europa Cinemas Label

A Ciambra, by Jonas Carpignano

 illy Short Film Award 

Back to Genoa City, by Benoit Grimalt

שבוע המבקרים:

פרס ראשון: ״מאקאלה״, עמנואל גרא (סרט תיעודי)

פרס שני: ״גבריאל וההר״, פיליפה גרמאנו ברבוסה.

ציוץ