אל המעיין
למתדייני "המעיין" בתגובות, ולמי שכבר ראה בחיפה, ולמי שרוצה לקרוא קצת על הסרט, הנה:
1. מדורי ב"פנאי פלוס" מהיום, בו אני כותב מילים ספורות וראשוניות מאוד על "המעיין", "מיס סאנשיין הקטנה", "שנה מופלאה", "מאהב בהשאלה" ו"תנועה מגונה".
2. הטקסט שלי מהבוקר שאחרי הצפייה בסרט. ניסיון ראשון לפרשנות, שמנסה לחמוק מאמירות קונקרטיות, כדי לא לקלקל לאלה שעוד לא ראו.
אני בהחלט זקוק לצפייה נוספת, אבל נדמה לי שהצלחתי לפענח את הסרט. אם וכאשר הוא ייצא בארץ, אנסה לכתוב עליו בהרחבה.
ראיתי את הסרט בפסטיבל חיפה ולדעתי הוא מעולה. למרות שאין בו את אותה ההיפרקאטביות המסוגננת שמאפיינת את "פאיי" או את "ראקוויום לחלום", בסופו של דבר הוא נוגע באותו נושא: "התמכרות".גם כאן כמו בכל סרטיו יש את מוטיב זה שתמיד קיבל התבטאות מוחשית: סמים, תרופות.
ההתמכרות ב"מעיין" באה לידי ביטוי בחיפושו של הגיבור אחרי "סם החיים", כאשר החיפוש עצמו מספיק ממכר ומטריד אותו כך שאינו זקוק לאבקות או מחטים שלא כמו ב"פאי" לדוגמא.