18 אוקטובר 2006 | 19:44 ~ 13 תגובות | תגובות פייסבוק

רשימה שחורה

עצוב. ראובן דיין נפטר אתמול. איזה תפקיד נפלא הוא עשה ב”אביבה אהובתי” בתור האב הסובל בשקט של אביבה ואניטה. לבכורה של “אביבה אהובתי” הוא הגיע בקושי. חולה מאוד. לפחות הספיק לראות את עצמו גונב את ההצגה, בקול שקט ורך, מחוות קטנות, תגובות אנושיות.

===========

נרג’ ממשיך להתבזות. מפרסם שלשום אייטם סנסציוני ומזיל ריר על הסרט החדש “האי”. הסרט, שנקרא בארץ “איילנד”, כבר עלה בשנה שעברה (ויה ולווט. ואם דואל שם הוא דואל מכאן, קבל הערה בתיק האישי על שלא פרסמת את הממצא כאן).

ועוד נרג’/מעריב. זה אייטם מאתמול: בערוץ 1 דורשים 10,000 שקל להפקת תוכנית הערב במקום 6,000 שהוקצבו. ההגשה בנרג’ זועקת: אויה, כמה יקר, שופכים את כספי האגרה. ביזיון של עיתונאות: 10,000 שקל הוא סכום מגוחך להפקה של מגזין אולפני הנמשך שעה. אפשר להוציא מהמזכר הזה כותרת, אבל היא בטח לא על פזרנות. יותר על קמצנות.
כמובן שהוא מעלה את השאלה: האם הזכום הזה כולל גם את שכר המגישים? כי אם כן, גדי טאוב וג’קי לוי מכרו את עצמם לרוממה בזיל הזול.

========

רגע של השתוממות: כבר שבועיים שמדור הקולנוע של “רייטינג” נכתב על ידי מיכל יפה. אלא שהלוגו, הקרדיט והתמונה נותרו של דבורית שרגל, המבקרת הקבועה, כשמתחת כתוב “בהופעת אורח: מיכל יפה”. מאוד משונה, ומאוד מבלבל. אז ככה: שרגל בחופשה, תחזור בשבוע הבא. ובשבוע שעבר נעדר יקיר אלקריב ממדור הקולנוע של “עיתון תל אביב” ואת מקומו תפס איתמר רוז. השבוע אלקריב כבר חוזר. ושאף אחד לא יתפוס לי את המקום: אני אהיה בשבוע הבא בחופשה, לא יהיה מדור בגיליון “פנאי פלוס” של ה-2 בנובמבר. אגב, לאלקריב נולדה בשבוע שעבר בת. פז. זה נדמה לי או שאפשר לספור על כף יד קטועה אחת את כמות מבקרי הקולנוע שהם גם הורים?

==========

לא הצלחתי להגיע היום להקרנה של “הטינה 2”. מישהו היה? איך הסרט? ואני שומע תגובות חמימות מההקרנה של “מיס סאנשיין הקטנה” שהתקיימה אתמול (עבור הבלתי מוחרמים, ועורכיהם של המוחרמים). סרט מקסים. אכתוב עליו למדורי הבא.

==========

אני מסכים עם כל מילה מהטקסט הזועף של קשלס/שחורי על רשימת 50 הסרטים המועדפים על רוברט מקי. אבל אני חייב להבהיר משהו, פשוט כי נדמה לי שאלה מסוג הדברים שעדיין לא מלמדים בחוג לקולנוע בארץ: “רשת שידור” ו”פסק דין”, שניהם של סידני לומט, אולי לא נחשבים (בעיני רבים, וביניהם קשלס/שחורי) לפסגת הקולנוע, אבל שניהם מבוססים על שניים מהתסריטים המושלמים והמהוללים ביותר בתולדות הקולנוע ההוליוודי. “רשת שידור” מאת פדי צ’ייפסקי, “פסק דין” מאת דיוויד מאמט. מכיוון שמקי סוקר את תולדות הקולנוע מנקודת מבט של חוקר תסריטאות, שילובם ברשימה נראה הגיוני מאוד. הרשימה של מקי היתה אישית מאוד, וככזאת היא היתה מנומקת למדי, הומוגנית ובדרכו של מקי, נחרצת וחפה מדיפלומטיה. לכל אחד יש הרשימה שלו. ואגב, כדאי לקשלס/שחורי לסור לסדנתו של מקי, ואולי אף לבלגג ממנה, שכן נדמה לי שהם יגלו שמקי מתייחס בהחלט לקולנוע לא אמריקאי בהרצאותיו ושהוא פחות דוגמטי ממה שהם חושבים עליו. אני, אגב, נרשמתי היום לסמינר הקומדיה של מקי (6 בנובמבר, 9:00 בבוקר עד 20:00).

=================

רוה לאודי אלוני: נכון, לא אהבתי את “מחילות”. ובכל זאת, אם אתה רואה ביום שבת בפסטיבל טוקיו את “גיבורי הדגל” של קלינט איסטווד, סרט הפתיחה של הפסטיבל, אתה מוזמן לעדכן רשמים כאן או במייל. “מחילות” יתחרה בטוקיו בתחרות הרשמית. מול “מיס סאנשיין הקטנה”.

13 תגובות ל - “רשימה שחורה”

  1. אייזאק 18 אוקטובר 2006 ב - 20:20 קישור ישיר

    קבלו את הסרט המוקומנטרי הקצר שלי.
    http://www.youtube.com/watch?v=Vnc5Xut9RHA
    אשמח לשמוע דעה!

  2. צפריר 18 אוקטובר 2006 ב - 21:44 קישור ישיר

    הבהרה: זה לא עלי 🙂

  3. דואל 19 אוקטובר 2006 ב - 1:09 קישור ישיר

    אני אותו אחד. ביקורת עיתונות זה יותר הקטע של וולווט, חוצמזה שאתה לא היית כל כך פעיל באותו יום… אבל כפיצוי, שמתי קישור אליך אצלי בבית.

  4. דואל 19 אוקטובר 2006 ב - 2:13 קישור ישיר

    ומה שבאמת אידיוטי במאמר ההוא של NRG, זה שהוא גם לא אומר כלום, וגם סותר את הכותרת של עצמו. עדיף שיצטטו את “הבצל”.

  5. סופר סתם 19 אוקטובר 2006 ב - 2:25 קישור ישיר

    חייב לומר.. הערת האגב ביחס להולדת בתו של יקיר אלקריב היא מפתיעה, אפילו מפתיעה מאוד. ר”ל שהערה כזו נותנת לך (אצלי) קרדיט כמבקר קולנוע יותר ממה שאתה כוצב כמבקר וזאת למרות שלכאורה ההערה נראית כלא שייכת לביקורת קולנוע אבל (לדעתי) היא מאוד מאוד שייכת (לתשומת לב מרבית מגיבי הבלוג שכאן).

  6. דואל 19 אוקטובר 2006 ב - 2:54 קישור ישיר

    מצטער שאני מציף כאן תגובות, פשוט לא מצליח לישון והמחשבות קצת מתעופפות… איפה נרשמים למקי?
    וסופר סתם – בגלל זה קוראים לך סופר סתם…
    לילה טוב

  7. רד פיש 19 אוקטובר 2006 ב - 8:54 קישור ישיר

    דואל, טפשי להיכנס למלחמת קרדיט על דבר כמו “מי ראה קודם את האייטם האידיוטי התורן ב-NRG”, אבל אם אתה כבר מזהה את עצמך בתור המדווח הראשון לולווט, אולי עדיף להזכיר שאתה קראת את זה בהודעה של לונג ג’ון בעין הדג:
    http://www.fisheye.co.il/story_3539#272556

  8. רז 19 אוקטובר 2006 ב - 10:16 קישור ישיר

    התבוננות ברשימה של מקי מעלה אכן את החשד שהוא הרכיב אותה מנקודת מבט של תסריטאי (מה שמסביר למה “הנוסע השמיני” של סקוט נמצא שם ו-“בלייד ראנר” של אותו במאי לא). אבל יש כמה חריגים: “ורטיגו” הגיע למעמדו בעיקר בזכות הבימוי הוירטואוזי של היצ’קוק ופחות בגלל התסריט (אם כבר, להיצ’קוק עבד עם תסריטים מוצלחים בהרבה – “מזימות בינלאומיות”, למשל). “שבעה חטאים” הוא לטעמי תסריט פרימיטיבי ממש, והסרט נשען בעיקר על העבודה של דייויד פינצ’ר. חוץ מזה, זה רק אני או שמקי עושה הנחה לסרטים שאינם אמריקאיים בכל הנוגע למבנה של תסריט? מהתבוננות ברשימה, נראה שמקי מאוד אוהב סרטים שלא בהכרח מצייתים לכללי ההתחלה/אמצע/סוף המקובלים – כל עוד אלה נעשו בשפה שאינה אנגלית.

    רוה לרז: ל”ורטיגו” יש תסריט טראגי מעולה, הסרט לא היה מצליח לעבוד בלעדיו. התסריט של “שבעה חטאים” גאוני. ולאיזה סרטים לא אמריקאיים עושה מקי הנחות? ואגב, מקי לא מדבר בכלל על התחלה/אמצע/סוף, הוא חסיד גדול של סרטים ששוברים את הנוסחאות ומראה איך גם סרטי “אנטי-ז’אנר” הם למעשה סרטים שהתסריט שלהם בנוי בקפידה וניתן לחלוקה למערכות והמכיל את כל האלמנטים שתמצאו בתסריט העשוי היטב, למעט רצף כרונולוגי.

  9. דואל 19 אוקטובר 2006 ב - 11:23 קישור ישיר

    רד, כמובן שאתה צודק, ואני גם הזכרתי את זה אצל ולווט.
    אבל זה באמת מספיק דיונים על משהו כלכך מטומטם…

  10. חן חן 19 אוקטובר 2006 ב - 12:06 קישור ישיר

    מבקרי קולנוע עם ילדים:
    יאיר רוה, יקיר אלקריב, נחום מוכיח, יהודה סתיו, עירית שמגר, ניסים דיין. ובטח יש עוד

  11. שחר 19 אוקטובר 2006 ב - 12:22 קישור ישיר

    בעניין התקציב לתכנית בערוץ 1: התקציב עשוי להיות גבוה כיוון שבתקציב של ערוץ 1 קשה לחשב עלויות של משאבים פנימיים שמהווים חלק גדול: צלמים, אולפן, עריכה וכו’. לכן אין להשוות תקציב של תוכנית בערוצים אחרים לתקציבי ערוץ 1.

  12. ניר נ. 19 אוקטובר 2006 ב - 18:16 קישור ישיר

    קבלו את שמה של כותבת הסיפור הקצר שעל פיו נכתב תסריט “הציפורים” :

    דופון דה מורייר.

    על הקרדיט חתומים איתי שטרן ומעסיקיו ב-nrg.


השאירו תגובה