״מכתוב״. גיא עמיר וחנן סביון מכרו 20 אחוז מכלל הכרטיסים של יום הקולנוע הישראלי

אם הייתם אתמול ביום הקולנוע הישראלי אז ראיתם…

את ליאור אשכנזי שלוש פעמים, גם ב״פוקסטרוט״, גם ב״מסתור״ וגם ב״הבן דוד״. מה שמעלה את השאלה: למה ״נורמן״ לא הוקרן ביום הקולנוע הישראלי וכך הוא היה מוקדש כולו לאשכנזי, הגרבוז של המזרחיים. אם ״נורמן״ היה מוצג הייתם רואים את אשכנזי לצד יהודה אלמגור גם ב״נורמן״ וגם ב״פוקסטרוט״.

את שרה אדלר פעמיים, גם ב״פוקסטרוט״ וגם ב״האופה מברלין״. בשניהם, כמה עצוב, היא מתאבלת על קרוב משפחה מדרגה ראשונה.

את חן אמסלם פעמיים, גם ב״ואז היא הגיעה״ וגם ב״מכתוב״ (כפי שכבר כתבנו כאן).

את נטע ריסקין שלוש פעמים: ב״געגוע״, ב״להציל את נטע״ וב״מסתור״ (ואם ״נורמן״ היה מוקרן אז פעם רביעית).

את הצילום של שי גודלמן גם ב״מוטלים בספק״ וגם ב״דרייבר״, את הצילום של אסף סודרי גם ב״געגוע״ וגם ב״זוג יונים״, את הצילום של גיורא ביח גם ב״פוקסטרוט״ וגם ב״אנטנה״.

את אדם גבאי, הבן של ששון גבאי, ב״געגוע״; את אריה הספרי, הבן של חנה אזולאי הספרי ושמוליק הספרי, ב״משפחה״, בו משחק גם אלי דנקר, האבא של רן דנקר מ״מוטלים בספק״.

ושמעתם את יורם חזן מכנסיית השכל מלחין גם את ״געגוע״ וגם את ״מוטלים בספק״.

=================

אז מה היה לסיכום יום הקולנוע הישראלי אתמול?

על פי הערכות מוקדמות נמכרו אתמול 120,000 כרטיסים. הסרט הכי נצפה אתמול היה ״מכתוב״ עם 23,500 כרטיסים שנמכרו. הסרטים הבאים לפי סדר הביקוש הם:

2. ״געגוע״ (15,000 כרטיסים)

3. ״ואז היא הגיעה״ (14,000 כרטיסים)

וגם:

כל שאר הסרטים מכרו פחות מאלף כרטיסים.

רשת לב מסרבת למסור נתונים על מות הכרטיסים שנמכרו ל״פוקסטרוט״ ו״לא פה, לא שם״. אנשי קולנוע הבקיאים בנתונים מסרו לי שבניגוד לדיווח הבוקר ב״ידיעות אחרונות״, ״פוקסטרוט״ לא היה אחד מחמשת הסרטים הכי נצפים ביום הקולנוע.

היה קל לחזות ש״מכתוב״ ו״ואז היא הגיעה״ יובילו את הרשימה מהסיבה הפשוטה שהם שובצו להכי הרבה הקרנות ובאולמות הגדולים ביותר. דיווחנו על כך כאן.

עכשיו יהיה מעניין לראות את התחרות בין ״מכתוב״ (שייצא בסוכות) ובין ״ואז היא הגיעה״ על תואר הלהיט של השנה. ״ואז היא הגיעה״ עומד על כ-80,000 כרטיסים כרגע. אני צופה ש״מכתוב״ יעבור את ה-150,000 צופים.

==================

ארבעה קולנוענים יקבלו ב-11.11 את פרס האוסקר למפעל חיים (או בשמו הרשמי: פרס חבר המנהלים של האקדמיה): הבמאי צ׳רלס ברנט, הצלם אוון רויזמן, השחקן דונלד סאתרלנד והדוקומנטריסטית אנייס ורדה. הישיבה שהתקיימה אמש בה החליטה הנהלת האקדמיה האמריקאית על שמות מקבלי הפרסים היתה הראשונה שבראשה ישב הנשיא החדש של האקדמיה, ג׳ון ביילי, שהחליף את שריל בון-אייזקס, הנשיאה הקודמת, שסיימה קדנציה בת ארבע שנים. בון-אייזקס סיכמה קדנציה סוערת למדי שעסקה לא מעט בענייני הגיוון האתני של חברי האקדמיה והזוכים בפרסים. אייזקס, אחת הנשים הבודדות שעמדו בראש האקדמיה והאפריקאית-אמריקאית הראשונה בתפקיד, עמדה בראש האקדמיה בשנה בה הושק קמפיין #אוסקרכהלבן. בתגובה, היא יזמה מהלך נרחב שנמשך שנתיים להגדלת חברי האקדמיה מ-6,000 ל-7,000 והזמנת כמות נכבדת של נשים, צעירים וזרים לשורות מצביעי האקדמיה. כסיכום לשנות כהונתה זכה ״אור ירח״ בפרס האוסקר, במה שנחשב לסרט האפריקאי-האמריקאי הראשון שזוכה בפרס (זה קטנוני, אבל באקדמיה האמריקאית לא ממש סופרים את ״12 שנים של עבדות״, כי הבמאי – אמנם ממוצא אפריקאי – אבל בריטי).

ג׳ון ביילי – שמייצג את הקלישאה של חבר האקדמיה הטיפוסי (לבן בן 70) – הוא צלם קולנוע מוכר ונחשב, ואולי לכן אחד הדברים הראשונים שהוא קידם זה הענקת פרס כבוד למפעל חיים עבור הצלם אוון רויזמן. רויזמן הוא אחד האנשים שגרמו לקולנוע האמריקאי של שנות השבעים להיראות כמו שהוא נראה: מחוספס, פרוע, מציאותי. הוא עבד עם כמה מהבמאים המשמעותיים של ניו-הוליווד: הוא צילם את ״הקשר הצרפתי״ ואת ״מגרש השדים״ לוויליאם פרידקין, את ״רשת שידור״ של סידני לומט ועם סידני פולאק הוא עבד על ״שלושת ימי הקונדור״, ״פרש חשמלי״ ו״טוטסי״, ועם לורנס קאסדאן הוא עבד בשנות התשעים על ״גרנד קניון״, ״ווייאט ארפ״ ו״נשיקה צרפתית״. הוא צילם גם את ״שחק אותה סם״ של וודי אלן והרברט רוס ו״The Heartbreak Kid״ של איליין מיי וניל סיימון. וחוץ מזה, רויזמן הוא נשיא אגודת הצלמים האמריקאית.

צ׳רלס ברנט הוא אחד מחלוצי הקולנוע האפריקאי-אמריקאי, ובקרב לא מעט יוצרים עצמאיים ושחורים הוא נחשב לאגדה ולחלוץ. סרטו ״רוצח הכבשים״ מ-1978 מוזכר לעיתים תכופות כאחד הסרטים האמריקאים הגדולים.

טקס האוסקר יתקיים ב-4.3.2018. השנה הוא יתקיים שבוע מאוחר יותר בגלל אולימפיאדת החורף. ג׳ימי קימל כבר הוכרז בתור מי שיחזור להנחות את הטקס גם השנה.

====================

כתרי שחורי, מנכ״ל קרן הקולנוע הישראלי, קיבל בסוף השבוע פרס הוקרה על מפעל חייו ועל קידום הקולנוע הישראלי במסגרת פסטיבל טלורייד. שחורי הגיע לפסטיבל יחד פמליית הסרט ״פוקסטרוט״ שהוקרן בו וזכה לביקורות נלהבות. כל חמשת הסרטים המועמדים השנה לפרס הסרט הטוב ביותר בפרס אופיר מומנו על ידי קרן הקולנוע הישראלי.

ההוקרה הבינלאומית הזאת רלוונטית במיוחד עכשיו, כשפועלו של שחורי מקבל ביקורת מצד משרד התרבות, שמממן את הקרן. בתקופה שבה שרת התרבות מביטה בסרטים רק מנקודת מבט של אשת תעמולה (וזאת מבלי לצפות בסרטים בכלל), נוכחותו של מישהו כמו כתרי – שמחפש מגוון קולות, נלחם על זכות הביטוי וגם תומך בסרטים שהם בפשטות אמנות גדולה – היא חיונית לקולנוע ולמדינה.

ואם אתם רוצים אנקדוטה משעשעת כנספח: שימו לב שאת הפרסום לקבלת הפרס לשחורי כמו גם התייחסות גאה ונלהבת ל״פוקסטרוט״ תמצאו בדף הפייסבוק של מחלקת התרבות במשרד החוץ. שרת התרבות רוצה לצנזר, אבל משרד החוץ מפרגן. מה הטעם לממן עמוד פייסבוק אם אי אפשר לשלוט בו?

===================

״הצד האחר של התקווה״, סרטו של אקי קאוריסמקי, זכה בפרס הגדול (הגרנד פרי) והוכתר לסרט השנה מטעם פיפרסקי, אגודת המבקרים הבינלאומית. 576 מבקרים מכל העולם השתתפו בבחירת הסרט הטוב ביותר שהוקרן בעולם בין פסטיבל קאן 2016 לפסטיבל קאן 2017. לשלב הגמר עלו ״אור ירח״ ו״על גוף ונשמה״ ההנגרי, זוכה פרס דב הזהב בברלין, וגם ״הצד האחר של התקווה״. בהצבעה בסיבוב שני סרטו של קרוריסמקי זכה. זו הפעם השנייה שקאוריסמקי זכה בפרס הזה. הפעם הקודמת היתה ב-2002 עם ״איש ללא עבר״. קאוריסמקי יקבל את הפרס בטקס הפתיחה של פסטיבל סן סבסטיאן.

====================

לא יודע אם שמתם לב אבל בשנה שעברה לא התקיים פסטיבל אוטופיה. אחד הפסטיבלים האהובים עליי בישראל, בגלל שהוא מוקדש לסרטי מדע בדיוני ואימה, נקלע לברדק ביורוקרטי מול משרד התרבות וסינמטק תל אביב שמנע ממנו לקבל תקציב ציבורי. כדי שהפסטיבל יוכל לחזור לפעילות שוטפת, יהיה עליו לעשות השנה קאמבק אבל באופן עצמאי. ולכן הושק השבוע קמפיין מימון המונים כדי לגייס 80,000 שקל תוך חודש מהיום, ובכך לאפשר לפסטיבל להתקיים השנה בדצמבר. אפשר לתרום, אם אתם מחובבי הפסטיבל ושוחרי שלומו. אבל אפשר גם לחשוב על זה כעל רכישה מוקדמת. בואו נחשוב לרגע שאנחנו באמריקה. אחד הפסטיבלים האיכותיים ביותר בארה״ב הוא פסטיבל טלורייד, המתקיים בסוף השבוע של לייבור דיי (הוא התקיים השבוע). הכניסה אליו היא רק למי שרוכש מראש פס כניסה לכל הפסטיבל. לא נמכרים כרטיסים בודדים לסרטים, רק תג כניסה לכל הפסטיבל. כמות התגים מוגבלת מאוד. ולכן כל מלאי התגים נמכר מראש כבר עם פתיחת המכירה. והנה הקטע: התוכנייה של טלורייד נשמרת בסוד ומתפרסם רק יום לפני פתיחת הפסטיבל – חצי שנה אחרי שכל תגי הכניסה כבר נמכרו כולם. איך זה יתכן? כי כל מי שמכיר את הפסטיבל יודע שהסרטים הכי טובים יהיו שם, דחוסים לסוף שבוע אחד. אז זה מה שאנחנו צריכים להאמין גם לגבי פסטיבל אוטופיה בניהולו של אורי אביב. לקבנות כרטיסים אן פס כניסה חופשי לכל סרטי הפסטיבל כבר עכשיו, הרבה לפני שיש תוכניה ידועה, מתוך אמונה כפולה: האחת, יהיו שם סרטי נהדרים, כתמיד. ושתיים, בזכותנו הפסטיבל הזה מתקיים השנה. הנה דף פרויקט גיוס הכספים. הפיצו הלאה.

ציוץ