יום הקולנוע הישראלי הוא למעשה פסטיבל סרטי חן אמסלם, שמככבת גם ב״ואז היא הגיעה״ וגם ב״מכתוב״

דיברתי על יום הקולנוע הישראלי וניגנתי קטעים מוזיקליים בבכורה מתוך ״ואז היא הגיעה״, ״מכתוב״, ״משפחה״ ו״להציל את נטע״ בפודקאסט הקולנוע סינמסקופ ברדיו הקצה. לחצו על הנגן למטה או הורידו/האזינו כאן

אז מה כדאי לראות ביום הקולנוע הישראלי מחר?

מסלול 1: הלהיטים

״ואז היא הגיעה״, ״מכתוב״

שימו לב לשני הסרטים שבעלי בתי הקולנוע ינסו להסליל אתכם אליהם: לפי מה שבדקתי באתרים של סינמה סיטי ויס פלאנט ״ואז היא הגיעה״ משובץ להכי הרבה הקרנות, ו״מכתוב״ די צמוד אליו (בקולנוע לב תל אביב, למשל, ״מכתוב״ מקבל את האולם הגדול ו״פוקסטרוט״ מקבל את אולם 5 הלא-גדול). כך שיש להניח שאלה הסרטים שיוכרזו מחר כאלופי המכירות והצפיות ביום הקולנוע הישראלי. ואם אתם מחפשים בידור סימפטי, אלה בהחלט שני הסרטים שכדאי לכם לראות, ושני הסרטים היחידים שיש להם סיכוי להפוך ללהיטים אמיתיים בשנה שעד כה לא הביאה אף סרט ישראלי לקו מאה אלף הצופים. ״מכתוב״, מאת גיא עמיר וחניון סביון (״עספור״), הוא הראשון והיחיד השנה שעשוי להפוך ממש לשובר קופות.

ואם תעשו לכם דאבל-פיצ׳ר של ״ואז היא הגיעה״ ו״מכתוב״ ייצא  לכם למעשה פסטיבל סרטי חן אמסלם, שמגלמת את התפקיד הנשי הראשי בשני הסרטים. ויש כאן גם את טורניר סדרות הנוער: את ״ואז היא הגיעה״ ביים רועי פלורנטין, הבמאי של ״החממה״, ואת ״מכתוב״ ביים עודד רז, הבמאי של ״גאליס״, הסדרה המתחרה.

מסלול 2: המדוברים

״פוקסטרוט״, ״געגוע״

״פוקסטרוט״ ו״געגוע״, שניהם מובילים את המועמדויות לפרסי אופיר, שניהם מוקרנים השבוע בפסטיבל ונציה. עבור ״געגוע״ זהו למעשה כבר היום הראשון של ההפצה המסחרית ויהיה מעניין לראות מה גודל הגעגוע שיש לקהל לסרט חדש של שבי גביזון, שסרטיו הקודמים היו להיטי ענק (״שורו״, ״חולה אהבה בשיכון ג׳״, ״האסונות של נינה״). ומולו ״פוקסטרוט״, הסרט הישראלי הכי מדובר כרגע גם בארץ וגם בעולם. אם תצפו בשניהם תוכלו להמר מי מהם לדעתכם יזכה בעוד שבועיים בפרס אופיר. הצפייה בשניהם תהיה גם מרתקת מבחינה סגנונית ותוכנית: שניהם נפתחים בסצינה בה אב מתבשר על מות בנו בן ה-19, אבל שניהם הולכים מהנקודה הזאת לכיוון מפתיע מאוד, סוריאליסטי, אירוני ולא צפוי. שניהם קודרים מאוד ומלאי אבסורד (אפשר למצוא דמיון בין ״פוקסטרוט״ ובין ״האסונות של נינה״ של גביזון) והחיבור בין שני הסרטים בכלל אינו מקרי. גביזון ומעוז התחילו יחד: שמוליק מעוז היה המעצב האמנותי של ״שורו״.

מסלול 3: האופירים

עברו על רשימת המועמדים לפרס אופיר, שיחולק בעוד שבועיים, והיכנסו אל אווירת התחרות. לצד ״פוקסטרוט״, הפייבוריט, ו״געגוע״, שנושף בעורפו, ו״לא פה, לא שם״ (נכון לעכשיו, הסרט הישראלי הכי נצפה לשנת 2017), תמצאו את צמד האחים התאומים (בעל כורחם): ״פיגומים״ ו״מוטלים בספק״: שני סרטים אישיים וריאליסטיים עם לב ענק (וגם כתמי בוסר), העוסקים במפגש בין מורה או מדריך עם נער במצוקה.

מסלול 4: גותיקה ישראלית

״פוקסטרוט״, ״משפחה״, ״געגוע״, ״המועדון לספרות יפה של הגברת ינקלובה״

זו שנה מופלאה לקולנוע הישראלי בכל מה שקשור בעיצוב, צילום וסאונד. ארבעה סרטים עם עבודת עיצוב מרשימה, בשלושה מהם נעשה שימוש מאסיבי בצילומים בסט בנוי באולפן שלא רק מגביר את תחושת המלאכותיות, אלא גם מאפשר למצלמה חופש פעולה להטוטני. ״פוקסטרוט״ ו״משפחה״, שצולמו שניהם באולפנים בגרמניה (בזכות הסכמי קופרודוקציה) הם המופתיים בתחום הזה. ארבעתם משתמשים בעיצוב כדי לברוא אולם אפל, אלים, מייאש, של מוות ורצח. 2017 היא בוודאי השנה האפילה ביותר בתולדות הקולנוע הישראלי.

״דרייבר״ של יהונתן אינדורסקי. הכי מומלץ

מסלול 5: המומלצים

אתם לא צריכים אותי ואת המלצותיי כדי לדעת מה יהיו הסרטים המבוקשים ביותר מחר. אני כאן כדי להדליק זרקור על שלושה-ארבעה סרטים שלא מוקרנים בתדירות כה גבוה מחר ואני חושב שהם הטובים ביותר במקבץ שמוקרן:

1. ״דרייבר״. אגדה חסידית נהדרת שכתב וביים יהונתן אינדורסקי (״שטיסל״). גם הסרט הזה קשור לגל סרטי המות והמועקה שהוזכר לעיל (וגם הוא סרט שחלקים גדולים ממנו צולמו באולפן, נראה אם תזהו אילו), אבל יש בו אווירה אחרת שמרוממת את הנפש, ולא שוברת אותה. משה פולקנפליק שובר לב בתפקיד הראשי.

2. ״הבן דוד״. בעונה שבה הקולנוע הישראלי האיכותי בוחר לעסוק במוות ויאוש, ״הבן דוד״ הוא פחות או יותר הסרט היחיד ברשימה שיגרום לכם לצחוק, לצד התובנה על כך שיש כאן סיפור קטן ושנון על מיקרוקוסמוס כל-ישראלי: מה קורה כשלמושב קטן מגיע פועל ערבי, שהופך את הגברים לקאובואים שמתחילים לרדוף אחרי האינדיאני. צחי גראד ביים, כתב, משחק בתפקיד הראשי לצד ילדיו, בסרט שצולם בביתו, וזה הסרט הטוב ביותר שלו כבמאי. תסריט שנון מאוד עם בימוי קצבי שמשנה הילוכים בקצב מהיר וחושף את החברה הישראלית – מימין ומשמאל – בשיא האבסורדיות שלה. אני מקווה שהסרט הזה יהפוך ללהיט קטן וחכם, כי הוא מאותם סרטים שיענגו ויפתיעו כל מי שיצפה בו.

3. ״בית בגליל״. סרט ביכורים ניסיוני באופיו אבל מפתיע מאוד באמביציה שלו. אסף סבן יצר פורטרט של זוגיות הנמשך על פני כמעט שנה, במקביל לבנייתו של ביתם החדש במושב בגליל. הסרט, שצולם לאורך זמן, עוקב בפרוטרוט אחר בניית הבית, ובמקביל מתבונן בדינמיקה הזוגית שהולכת ומתערערת.

אם תעשו דאבל-פיצ׳ר של ״בית בגליל״ ו״הבן דוד״ תקבלו שני סרטים שצולמו במושבים בצפון ושבהם יש מוטיב מוצלח מאוד של בית: עבודת בנייה או שיפוץ של בית פרטי היא מטאפורה לסדקים המתגלעים ביסודות המשפחה, החברה וכו׳.

ומה אני אראה מחר?

מבין סרטי יום הקולנוע לא ראיתי עדיין שני סרטים שמאוד מסקרנים אותי: ״האופה מברלין״ ו״אזימוט״ (וטוב, גם ״מבצע ביצה״). זה יהיה המסלול שאני אלך בו.

ציוץ