16 אוגוסט 2017 | 12:57 ~ 12 תגובות | תגובות פייסבוק

המועמדים לפרסי אופיר 2017: ״פוקסטרוט״ ו״געגוע״ מובילים

המועמדים לפרסי אופיר בקוגוריית הסרט העלילתי, 2017

הנה הרשימה המלאה של המועמדים לפרסי אופיר לשנת 2017. ״פוקסטרוט״ של שמוליק מעוז ו״געגוע״ של שבי גביזון מובילים עם 13 מועמדויות. ״לא פה, לא שם״ של מייסלון חמוד מיד אחריהם עם 12 מועמדויות. מבין 31 הסרטים העלילתיים שהוצגו לשיפוט חברי האקדמיה, 14 סרטים בלבד קיבלו מועמדות כלשהי.

חברי האקדמיה מסונכרנים עם עולם הפסטיבלים הבינלאומי. אחרי שב-2017 עד כה אף סרט ישראלי לא הופיע בתחרות הרשמית של הפסטיבלים הבכירים, שני הסרטים הבולטים ״פוקסטרוט״ ו״געגוע״ ייפגשו תחילה בפסטיבל ונציה ושבוע אחר כך בפסטיבל טורונטו (אני מהמר ש״פוקסטרוט״, שיהיה בוונציה בתחרות הרשמית ובטורונטו במסגרת של ״הקרנות מיוחדות״, יהיה בין לבין גם בפסטיבל טלורייד, בדיוק כפי שהיה עם ״לבנון״).

וממולו: שבי גביזון חוזר לפרסי אופיר 14 שנה אחרי שסרטו הקודם, ״האסונות של נינה״, שבר את כל שיאי הזכיות בתחרות. שיא שעדיין לא נשבר עד היום. גביזון הוא גם הבמאי היחיד בתולדות התחרות שכל שלושת סרטיו העלילתיים זכו בפרס אופיר לסרט: ״שורו״ היה הזוכה הראשון בפרס אופיר ב-1990, ואז ״חולה אהבה בשיכון ג׳״ ב-1995 ואז ״האסונות של נינה״ ב-2003.

הנה הרשימה המלאה. פרשנות והימורים ראשונים, מיד אחריה:

הסרט הטוב ביותר:

״געגוע״

״לא פה, לא שם״

״מוטלים בספק״

״פוקסטרוט״

״פיגומים״

 

בימוי:

אלירן אליה, ״מוטלים בספק״

מייסלון חמוד, ״לא פה, לא שם״

מתן יאיר, ״פיגומים״

שבי גביזון, ״געגוע״

שמוליק מעוז, ״פוקסטרוט״

 

תסריט:

מייסלון חמוד, ״לא פה, לא שם״

מתן יאיר, ״פיגומים״

צחי גראד, ״הבן דוד״

שבי גביזון, ״געגוע״

שמוליק מעוז, ״פוקסטרוט״

 

שחקנית ראשית:

אסי לוי, ״געגוע״

ג׳וי ריגר, ״החטאים״

נועה קולר, ״בית בגליל״

נטע ריסקין, ״מסתור״

שאדן קאבורה, ״לא פה, לא שם״

 

שחקן:

אשר לקס, ״פיגומים״

ליאור אשכנזי, ״פוקסטרוט״

צחי גראד, ״הבן דוד״

רן דנקר, ״מוטלים בספק״

שי אביבי, ״געגוע״

 

שחקנית משנה:

בת אל מוסרי, ״מוטלים בספק״

חנה לסלאו, ״המועדון לספרות יפה של הגברת ינקלובה״

נטע ריסקין, ״געגוע״

נלי תגר, ״החטאים״

שירה האס, ״פוקסטרוט״

מונה חווה, ״לא פה, לא שם״

 

שחקן משנה:

אדר חזאזי גרש, ״מוטלים בספק״

יורם טולדנו, ״געגוע״

יעקב כהן, ״פיגומים״

עמי סמורלרצ׳יק, ״פיגומים״

עלא דקה, ״הבן דוד״

 

סרט תיעודי:

״בן גוריון, אפילוג״, יריב מוזר, יעל פרלוב

״דימונה טוויסט״, מיכל אביעד

״טהורה לעד״, מאיה זינשטיין

״מוחי״, רינה קסלנובו-הולנדר, תמיר אלתרמן

״סאלח, פה זה ארץ ישראל״, דוד דרעי, רות יובל, דורון גלעזר

 

צילום:

איתי  גרוס, ״לא פה לא שם״

אסף סודרי, ״געגוע״

גיורא ביח, ״פוקסטרוט״

יוסי מאירי, ״המועדון לספרות יפה של הגברת ינקלובה״

שי גולדמן, ״מוטלים בספק״

 

עריכה:

אריק להב ליבוביץ, ״מוטלים בספק״

גיא נמש, אריק להב ליבוביץ׳, ״פוקסטרוט״

דב שטויר, ״פיגומים״

טלי הלטר שנקר, ״געגוע״

לב גולצר, נילי פלרֿ ״לא פה, לא שם״

 

ליהוק:

אורית אזולאי, ״מוטלים בספק״

חמוטל זרם קסטל, ״פוקסטרוט״

מייסלון חמוד, ריאד סלימן, ״לא פה, לא שם״

עמנואל מאייר, ״פיגומים״

קרן אלרום, ״געגוע״

 

עיצוב אמנותי:

איתן לוי, ״החטאים״

ג׳ון יהונתן יעקבי, ״המועדון לספרות יפה של הגברת ינקלובה״

הגר ברוטמן, ״לא פה, לא שם״

יואל הרצברג, ״משפחה״

ערד שאואט, ״פוקסטרוט״

 

תלבושות:

דורון אשכנזי, חוה לוי רוזלסקי, ״דרייבר״

לאורה שיים, ״פוקסטרוט״

לי אלמביק, ״לא פה, לא שם״

מאיה לבוביץ׳, ״המועדון לספרות יפה של הגברת ינקלובה״

ענבל שוקי, ״החטאים״

צאלה קירשנבאום ואורה מונטיליו, ״סיפור אהבה ארץ ישראלי״

 

איפור:

אורלי רונן, ״געגוע״

אורלי רונן, ״פוקסטרוט״

הילה אלקיים, ״משפחה״

זיו קטנוב, ״לא פה, לא שם״

שירי שמשה, ״המועדון לספרות יפה של הגברת ינקלובה״

 

מוזיקה:

אופיר ליבוביץ, עמית פוזננסקי, ״פוקסטרוט״

אלה מילך שריף, ״החטאים״

יונתן ריקליס, ״מסתור״

יורם חזן, ״געגוע״

יורם חזן, רן אלמליח, ״מוטלים בספק״

 

עיצוב פסקול:

״המועדון לספרות יפה של הגברת ינקלובה״, אולג קייזרמן ותומר אביטל

״לא פה לא שם״, איציק כהן ותולי חן

״געגוע״, איתי אלוהב ויוסי אפלבאום

״פוקסטרוט״, אלכס קלוד

״משפחה״, רונן נגל, נתי טאוב ולי זוהר

 

סרט עלילתי קצר:

״212״, בועז פרנקל

״בן ממשיך״,  יובל אהרוני

״חייל לארג׳״, נועה גוסקוב

״נפילות״, ארז תדמור

״רויטל היא חייזר״, גן דה לנגה

״שיר״, מיכאל אלוני

 

סרט תיעודי קצר:

״הקרב האחרון של פפה״, מיכאל אללו

״ילדי הצללים״, נועה אהרוני

״ליליאן״, אילן פלד, יאיר קדר

״מקווה שאני בפריים״, נטעלי בראון

״שמוניסטים״, לינה צ׳פלין

 

פרס מפעל חיים: נסים דיין.

=======================

 

קצת מספרים: ״פוקסטרוט״ של שמוליק מעוז ו״געגוע״ של שבי גביזון מובילים עם 13 מועמדויות.

״לא פה, לא שם״ של מייסלון חמוד מיד אחריהם עם 12 מועמדויות.

״מוטלים בספק״ של אלירן אליה עם תשע מועמדויות.

״פיגומים״ של מתן יאיר עם שמונה מועמדויות.

״המועדון לספרות יפה של הגברת ינקלובה״ של גלעד אמיליו שנקר עם שש מועמדויות.

״החטאים״ של אבי נשר עם חמש מועמדויות.

״הבן דוד״ של צחי גראד ו״משפחה״ של רוני קידר עם שלוש מועמדויות.

״מסתור״ של ערן ריקליס עם שתי מועמדויות.

״בית בגליל״ עם מועמדות אחת (לשחקנית ראשית)

וגם ״דרייבר״ של יהונתן אינדורסקי ו״סיפור אהבה ארץ ישראלי״ של דן וולמן עם מועמדות אחת (שניהם על תלבושות).

מבין 31 הסרטים העלילתיים שהוצגו לשיפוט חברי האקדמיה, 14 סרטים בלבד קיבלו מועמדות כלשהי.

===================

עוד נתון מדהים: שלושה מחמשת הסרטים המועמדים לפרס הסרט הם סרטי ביכורים. ששה מ-14 הסרטים המועמדים למשהו בתחרות הם סרטי ביכורים.

====================

בואו נשווה את הרשימה הזאת להתרשמויות האישיות שלי משלשום. אז קודם כל, חברי אקדמיה יקרים, פספסתם ובענק את ״דרייבר״. בענק. זה ממש משונה. סרט נפלא ואין לו זכר בתחרות השנה (חוץ ממועמדות לתלבושות). ול״בית בגליל״ ול״הבן דוד״ הגיע יותר. תסריט, בימוי, עריכה, לפחות (אם יש לי בעיה אחת אמיתית עם ״געגוע״ זה עם העריכה שלו). ואיך התעלמתם מהמשחק של שני השחקנים הראשיים מ״אל תשכחי אותי״? שכחתם אותם? כבר? ״דרייבר״, ״בית בגליל״ ו״אל תשכחי אותי״ היו זוכים לדעתי למעט יותר חסד אם היתה לאקדמיה קטגוריה לסרט ביכורים (לא שעינה של האקדמיה צרה בסרטי ביכורים: להפך, חברי האקדמיה מעדיפים את החדשים על פני הוותיקים – וכאמור שלושה מחמשת הסרטים המועמדים לפרס הגדול הם סרטי ביכורים. ובכל זאת).

לעומת זאת, אני (כאמור) החמצתי את ״מוטלים בספק״ שמאז פסטיבל ירושלים שמעתי עליו דברים יפים. אתמול אמרתי לעיתונאי בכיר שהרדאר שלי מאותת ש״מוטלים בספק״ עשוי להיות ה״מעבר להרים ולגבעות״ של השנה, ונדמה לי שזה בדיוק מה שקרה. וכן, חברי האקדמיה אהבו את ״פיגומים״ הרבה יותר ממני.

את רוב קטגוריות המשחק (חוץ משחקן משנה) חזיתי לא רע (ארבע מחמש) אבל בקטגוריית הסרט ממש לא. מה שכן, היה די שקוף ש״פוקסטרוט״, ״געגוע״ ו״לא פה, לא שם״ יהיו הסרטים הבולטים בתחרות.

=====================

אם לא יהיו הפתעות ענק (עליהם נדווח לקראת הטקס עצמו) ״פוקסטרוט״ הולך לזכות. והוא אכן יהיה הסרט הישראלי הבולט בזירה הבינלאומית בעונה הקרובה. ואם הוא יזכה לביקורות אדירות ולפרסים ברמה הבינלאומית הוא גם יוכל להיכנס לתשיעיה באוסקרים. אבל צריך לזכור ש״פוקסטרוט״ הוא יצירת אמנות מרשימה מאוד, עשייה קולנועית מעוררת הערצה, אבל זה סרט שלקהל (וחברי האקדמיה הם הקהל הכי ממוצע שיש) יהיה קשה איתו. זה סרט עם מבנה עלילתי רדיקלי. מהבחינה הזאת, הוא די דומה ל״השוטר״ של נדב לפיד. סרט, שהמבנה שלו סדוק. ושכל מערכה מהפכת את זו שלפניה. כדי להכיל את המהלך של הסרט צריך להגיע עד לשוט האחרון שלו. אבל מצביעי האוסקר, להבדיל משופטים בפסטיבלים, מחליטים אם הם אוהבים סרט בחצי השעה הראשונה שלו. את מי זה מעניין? את מי שהחליט שהסרט הזוכה בפרס אופיר יהיה גם נציג ישראל לאוסקר. ל״פוקסטרוט״ מגיעים כל הפרסים השנה – והוא יקבל את רובם אני חושב – אבל הוא לא יוכל לזכות באוסקר. (שמרו את הפסקה הזאת בצילום מסך כראייה למקרה שהוא יזכה באוסקר ואז נוכל להתבדח על חשבוני).

למעשה, אני חושב שאף אחד מהסרטים בחמישיה יש סיכוי אמיתי באוסקרים, ואם כבר אז אולי רק ל״לא פה, לא שם״. זה סרט שקהל מגיב אליו עם חשמל ולהט. מבין סרטי השנה (לעניות דעתי) אלה הסרטים שהיו יכולים להצליח באוסקרים השנה: ״לא פה, לא שם״, ״החטאים״, ״דרייבר״, ״הבן דוד״. סרטים שבסופם הקהל מריע. אבל כבר הבנו שזכייה באוסקר היא לא אחת ממטרות האקדמיה הישראלית לקולנוע, כי אם זו היתה מטרה, אז כל העניין הזה לא רק שהיה מנוהל אחרת, אלא גם הותאות שלו היו אחרות. ואם זכייה באוסקר היא המנדט של האקדמיה אבל לא בסדרי העדיפויות שלה, אולי כדאי להחזיר את המנדט הזה למשרד התרבות ולהשאיר את פרסי אופיר במקום הנכון ביותר שלהם – הצדעה לסרט הישראלי שקהילת הקולנוע הכי אהבה השנה ושחשבה שהוא הכי טוב.

נושאים: בשוטף

12 תגובות ל - “המועמדים לפרסי אופיר 2017: ״פוקסטרוט״ ו״געגוע״ מובילים”

  1. דודי מיכ 16 אוגוסט 2017 ב - 13:16 קישור ישיר

    מעניין מדוע "חדרי בית" וגם "להציל את נטע" קצת נעלמו מהמועמדים, לאחר שכן זכו לתהודה באקרנים (יחסי, הכל יחסי.),
    עם זאת שאולי אני שוגה במעט ובמועמדות לסרט ..שניהם בסוף כן יזכו לתהודה.

    ברשימות המלצות שלי, בעליונה פה
    https://rateyourmusic.com/list/DavidIs/
    תימצאו חלק מהמועמדים (או זוכים), והסרטים הישראלים המסקרנים ביותר של השנה\שנתיים האחרונות, מה מהם בדיוידי ב"אוזן השלישיץ" (להשכרה או מכירה) או ב"מוסיקה נטו" (למכירה).

    • רוני 16 אוגוסט 2017 ב - 13:27 קישור ישיר

      שניהם היו מועמדים שנה שעברה, לא השנה (ולדעתי גם חדרי הבית קיבל תסריט)

  2. איתן 16 אוגוסט 2017 ב - 13:37 קישור ישיר

    קצת משונה לי, כי "מוטלים בספק" ו"פיגומים" הם סוג של תאומים לא זהים. חשבתי שהם יבטלו אחד את השני, אבל שניהם פה. שניהם סרטים על מורה שנותן השראה לנערים מהצד המוזנח של החברה. לטעמי "פיגומים" יותר טוב, אבל שניהם כמעט כתף אל כתף. "פיגומים" קיבל 8 מועמדויות. "מוטלים בספק" 9. שניהם מועמדים לפרס הסרט – זו הההפתעה העיקרית בשבילי (הייתי די בטוח בקשר ל"פיגומים" והדיבור שנוצר סביבו מאז קאן. "מוטלים" הוא הפתעה בשבילי)

    יהיה מעניין לראות מי יזכה כשחקן משנה – אדר חזאזי גרש מ"מוטלים", או יעקב כהן או עמי סמולרצ'יק מ"פיגומים". כולם מצוינים, אגב.

    האם אחד מאלו יצליח לפתח מומנטום אל מול הסרטים הגדולים יותר – "געגוע", "פוקסטרוט" או "לא פה לא שם" ולהפתיע?

    • מיכאל 16 אוגוסט 2017 ב - 20:57 קישור ישיר

      איתן אם אתה לא אוהב את מוטלים בספק כנראה שזה סרט טוב

  3. דודי מיכ 16 אוגוסט 2017 ב - 14:09 קישור ישיר

    תודה על המידע, רוני.
    אבל שוב האיחור המטורף בהקרנות, מתוך כל המועמדים, אולי רק "לא פה ולא שם"
    הוקרן מסחרית לפני שאלו הוכרזו הערב.
    מוזר ביותר. הגיע הזמן להקרין מהר יותר. כך יצא שאני יצאתי מבולבל על מדוע "להציל את נטע" ו"חדרי הבית" לא מועמדים השנה,
    כי הם היו בקולנוע ממש בחודש\3 האחרונים.
    אבל במועמדות באופיר היו כבר לפני שנה שלימה (הקודמת).
    אז אנחנו אמורים לצפות שגעגוע ופוקסטרוט יראו אקרנים גדולים ומסחריים רק עוד כחצי שנה ?! דיס שי* נידס טו סטופ. הקרינו מהר יותר ישראלים. מה מסובך פה. אם סיימו את הסרט רק ביוני- אני מבין, אבל אם בינואר, היידה לאקרנים.

    • מיג 16 אוגוסט 2017 ב - 14:59 קישור ישיר

      כבר הוחלט שהחל מהשנה הבאה רק סרטים שכבר הופצו מסחרית יוכלו להתמודד בתחרות, מה שיהפוך את התחרות לרלוונטית יותר (אני מקווה).

    • Spartak 16 אוגוסט 2017 ב - 15:25 קישור ישיר

      לא, במקרה של מועמדים לסרט הטוב ביותר הכל קורה יותר מהר (כי הם חייבים להיות מוקרנים בשביל האוסקרים)… אז סביר להניח ש"געגוע", "פיגומים" ו"מוטלים בספק" יצאו באיזור הסתיו (גם אם ישתמשו רק בשבוע הרצה) ואני מניח ש"פוקסטורט" יצא אחרי פסטיבל חיפה.

  4. איתן 16 אוגוסט 2017 ב - 17:29 קישור ישיר

    המבנה העלילתי של "פוקסטרוט" הוא לא כזה רדיקלי. הוא יותר דומה ל"להציל את נטע" של ניר ברגמן מאשר ל"שוטר". וגם: המערכה הראשונה של "פוקסטרוט" עצומה, סוחפת, נפלאה. רק בזכותה יכולים להחליט אם אוהבים או לא אוהבים את הסרט.

    רוב האנשים (חברי האקדמיה) איתם דיברתי אמרו את אותו הדבר (ואני מסכים איתם): ל"פוקסטרוט" התחלה מדהימה. המשך פחות טוב, וסוף כבר מעיק (קולנועית, לא רגשית). היו כאלו שאהבו גם את החלק השני, אבל החלק השלישי כבר גרם להם לרצות שהסרט ייגמר כבר.
    אני חושב שזהות המנצח השנה תיקבע עפ"י התגובות הבינלואמיות ש"פוקסטרוט" יקבל בונציה. אם ייוצר גל אוהב, אז הוא יסחוף גם את האקדמיה (אם כי אני חושב שהקהל בארץ לא יבוא לראות את הסרט הזה בהמוניו).
    למעשה, אני חושב שאם יש כאן להיט פוטנציאלי מסחרי, אז זה "געגוע". הסרט זכה בפרס הקהל בפסטיבל ירושלים, מה שמעיד בעיניי על כך שהסרט יוצר קשר ישיר ופשוט עם הקהל, ויש לו יכולת להביא למעלה ממאה אלף צופים.
    לגבי הזכיות באופיר, אני חושב שגיורא ביח וליאור אשכנזי הם הזוכים הכי בטוחים השנה על "פוקסטרוט", שייקח גם פרס עיצוב אמנותי, ואולי גם תסריט. אבל הזוכה הגדול יהיה "געגוע".

    ועוד הערה קטנה: הסרט הישראלי הכי טוב של השנה לטעמי מסתתר בכלל בקטגוריה התיעודית. אין עין אחת יבשה בקהל שצפה ב"מוחי". סרט מרגש מאוד ונפלא.

    • מיכאל 16 אוגוסט 2017 ב - 21:01 קישור ישיר

      איתן אם הפיבוריט שלך הוא געגוע אז כנראה שהוא יפסיד

  5. דפנה 16 אוגוסט 2017 ב - 22:19 קישור ישיר

    פוקסטרוט הוא לא רק סרט אסטטתי. הוא בעיקר עמוק ומרגש. החלק הראשון טלטל אותי, השני הפנט אותי והשלישי – החלק הכי טוב בסרט לדעתי ולדעת שתי חברות שהיו איתי, ריגש אותי עד דמעות. סרט מיוחד וחזק שהולך ונעשה יותר ויותר נוגע ומצוין.

  6. רוני 17 אוגוסט 2017 ב - 9:43 קישור ישיר

    אמנם ישראל יוצאת דופן בשיטה של בחירת הסרט לאוסקר, אבל ממבט סביב כאן ובעולם אני ממש חרד מהמחשבה שועדה תבחר את הסרט, "להחזיר את המנדט למשרד התרבות" כדבריך. זה יתחיל בחזות של אנשי מקצוע ואט אט יקומו שליחיהם של רגב ובנט ויתחילו לדאוג "למרכז" את הועדה ושתהיה נציגות לכל המגזרים (שזה אומר כמובן מתנחלים) ונגמור כמו טורקיה שלא הגישו את מוסטנג/ילדות פרא או מה שמתרחש היום בפולין והונגריה שנלחמות, כמו כאן, בחופש הביטוי והאמנות.זה מסלול כמעט ודאי בשלטון הנוכחי.
    בסהכ בין אם אנשי האקדמיה מתכווננים לאוסקר או לא, על פניו נראה שתחת שיטה זו ישראל קיבלה די הרבה מועמדויות, ובכל מקרה אם מסתכלים על גלובוס הזהב -שלא מתייחסים לנציג מהמדינה, או על הפסטיבלים הגדולים שפעמים רבות זוכיהם ממשיכים לאוסקר, לא נראה שהאקדמיה פספסה סרט משמעותי שהיה יכול לגרוף את האוסקר.


השאירו תגובה