היכל התרבות באשדוד, בשעת השקיעה הערב, כשהתחילו להתאסף המוזמנים לטקס. צילום: אנונימי

יצאנו לדרך. השידור החי יתחיל ב-21:00 בערוץ 10, ואנחנו מלווים את הטקס עם דיווחים בזמן אמת ופרשנות ויש לנו גם את צוותי ״סינמסקופ״ הסמויים שפרושים בתוך היכל התרבות באשדוד ויוסיפו לנו מידע שלא תקבלו בטלוויזיה.

עד שהטקס יתחיל, או כדי להפיג את השיעמום בין לבין, אתם מוזמנים להעביר את הזמן עם התכנים הבאים:

רשימת המועמדים לפרסי אופיר 2017

מדגם פרסי אופיר. המדגם הגדול והמקיף ביותר שערכתי אי פעם, ובו עלה ש״פוקסטרוט״ יזכה הערב.

פודקאסט סינמסקופ ברדיו הקצה, התוכנית שהוקלטה היום, שכוללת גם סרטים שוטפים, אבל גם סיכום מהיר של הסרטים הישראליים הכי טובים לדעתי בתשע״ז. האזינו או הורידו כאן

היכנסו פנימה לקרוא את הדיווח המלא, דקה אחר דקה:

20:40: תזכורת לדורות הבאים: בשנת 2017, אחרי 27 שנות קיומו של טקס פרסי אופיר, הוחלט סוף סוף שלא להזמין פוליטיקאים לנאום על הבמה. זה קרה אחרי ששרת התרבות שונאת הקולנוע, חזרה שוב ושוב על טענות שגויות ומופרכות נגד ״פוקסטרוט״, סרט אותו לא ראתה. טענות שמתייחסות אל סרטים כאל תעמולה מצד המדינה ולא כיצירת אמנות המציגה את נפשו, יסוריו ופצעיו של האמן.

ועוד תזכורת: אם האקדמיה תעמוד סוף סוף במילתה, אזי שזו השנה האחרונה שבה פרס אופיר יחולק לסרטים שעדיין לא הופצו מסחרית לקהל הרחב.

בלי פוליטיקאים ועם סרטים שהקהל ראה? יש סיכוי שהקהל עשוי להתעניין בפרס אופיר החל מ-2019.

הטקס עומד להתחיל:

סופרים לאחור.

21:10: מתחיל. סיקוונס פתיחה מוקלט ומשעשע של מירי פסקל. נקווה שיעלה בקרוב ליו-טיוב.

21:16: אלברט אילוז עם עם פרס הצילום.

צילום: גיורא ביח, ״פוקסטרוט״

זה פרס אופיר רביעי של גיורא ביח, שזכה על ״מראית עין״ של דני סירקין, על ״מי מפחד מהזאב הרע״ של פפושדו וקשלס ועל ״לבנון״, סרטו הקודם של שמוליק מעוז.

אלברט אילוז מספר על הבמה שהוא עבד עם גיורא ביח באחרונה באוקראינה. הוא מתכוון ל״הנשף״, סרטם הבא של שרון מימון וטל גרניט, שיהיה אחד הסרטים הבולטים בפרסי אופיר 2018 (אם יתקבל לפסטיבל קאן) או 2019 (אם יתקבל לפסטיבל ונציה, בו הוקרן סרטם הקודם, ״מיתה טובה״).

21:21: מוש דנון, יו״ר האקדמיה הישראלית לקולנוע.

״אנחנו מספרי סיפורים, אנחנו לא בוגדים״. נאום בן חמש דקות, שזוכה לתשואות מצד הקהל. נדבר בו אחר כך.

עדכון: הנה הנאום המלא של דנון, כפי שפורסם בדף הפייסבוק שלו (כולל קצת הגהה ועריכה לשונית שלי):

אני, מוש דנון, בן להורים שעלו מתורכיה; אזרח שומר חוק, שמשרת את ארצו ככל שנדרש גם במילואים במשך 27 שנים; משתדל לשרת את הקהילות בהן אני חי ככל יכולתי. אוהב את המקום בו אני חי ונאמן לו ככל יכולתי. גאה ומחובר באופן מוחלט לתרבות הישראלית. גאה מאוד להיות חלק מקהילת הקולנוע מזה כ-35 שנה. קהילת הקולנוע היא קבוצה גדולה ומגוונת של אזרחים טובים מכל קצוות קשת הדעות, העדות התרבויות והמגזרים. כולנו שייכים למקום הזה לא פחות מאף אחד אחר. אכפת לנו מהמקום הזה ומהחברה המגוונת שלנו לא פחות מאף אחד אחר. אנחנו מספרי סיפורים, אנחנו לא בוגדים!

לפעמים, הסיפורים שלנו בדיוניים, לפעמים מצחיקים, לפעמים עצובים, לפעמים הם סיפור אישי מאוד, ולפעמים הוא משפחתי על בית אבא ואמא. יש לנו סיפורים על שכונה של פעם, ולפעמים על ארצנו האהובה. לעיתים סיפורנו ישיר וברור, ולפעמים הוא בעל משמעות מעבר לתוכנו המפורש. יש בחלק מהסיפורים שלנו מוסר השכל, יש בסיפורינו הנחת זרקור על עוולות ובחלקם מסר. וכן, אנו גם מספרים את סיפור הסכסוך הישראלי פלסטיני.

כולנו כאן מספרים את הסיפור הישראלי.
נכון, אין לאף אחד מאיתנו מנדט על האמת וגם לא לאף אחד אחר.

לכל אחד במדינה הזו מותר להעביר ביקורת. ביקורת על עוולות שנעשו כאן במשך עשרות שנים למזרחים שדיכאו את תרבותם וזהותם, ביקורת על עוולות לאזרחים ערביים, על הדרה ופגיעה בנשים, ביקורת על הזנחת קהילות חלשות. מותר גם להעביר ביקורת על התנהלות כלכלית וחברתית, לאומית ופוליטית.

הרב קוק אומר: "האהבה הגדולה שאנו אוהבים את אומתנו לא תסמא את עינינו מלבקר את מומיה… כולך יפה רעייתי ומום אין בך". שכן , חברים יקרים, ביקורת נועדה להעצים ולתמוך בה. לכל אחד מותר לעשות זאת בכל אמצעי שיבחר, גם בסלון הבית או בבית הקפה. חלקנו בוחרים לעשות זאת דרך הסיפורים. כל ביקורת מכל כיוון נועדה בסופו של דבר לעורר דיון. דיון שיוביל לשיפור ותיקון עוולות אלו.

לצערי, עוולות אלו לא פסחו על הקהילה שלנו ועלינו לעשות בדק בית עמוק עמוק פנימה בכדי לתקנן ומהר. חובה עלינו לבחון את עצמנו בשום שכל תוך הבנה והכרה שתהליכים אשר החברה הישראלית חוותה הושרשו גם במחוזותינו ויש להמשיך בתהליך התיקון. אכן, עלינו לבדוק היטב האם תכנים או יוצרים הנתפסים לכאורה מגויסים הודרו רק בשל שיוכם הקבוצתי או בשל רמת תכניהם. עלינו לעשות תיקון מתוך הסתכלות והבנת העוולות. תוך הקשבה. לא מתוך התלהמות, שנאה, הסתה ופילוג. אין כאן ״אנחנו״ ו״אתם״, אין כאן אויבים, יש כאן את כולנו. יש כאן רצון עז לתקן ולשפר תוך שיתוף פעולה בתוכנו ועם גורמי הממסד השונים. 
באשר להערב. על הערב הזה עמלנו רבות וארוכות מתוך רצון לכבד את המצטיינים של השנה, את היצירות, את חברינו שהלכו לעולמם, וכמובן את הצופים בנו בבית. אני מפציר בכם: השתמשו במיקרופון שיינתן לכם בתבונה, מתוך אחדות וכבוד. לא להעליב את מי שאינו נמצא כאן או מי שנמצא. אין זה מכבד אותנו ואין אנו מרוויחים מהטחת עלבונות באחר. קיימו את מה שאנו מטיפים לו. 
תודה והצלחה ליוצרים. תודה גדולה להנהלה האמיצה של האקדמיה. תודה למטה האקדמיה בניהולה של המנכלית דנה בלנקשטיין כהן, לנעמי מיכאלי ולאה טוניק. תודה לאילן פלד המיוחד במינו, לאיתן צור ומושיק מימון. תודה לחברת פירמידה אשר על ההפקה. תודה לעיריית אשדוד. תודה לאורחינו האמיצים. תודה לכל מי שתמך ותומך מתוך אמונה בדרך. 
ותודה ענקית לקהל הישראלי שמתעלם מכותרות וממשיך לאהוב את הסיפורים שלנו כי הוא הוא מבין שכולנו בעצם קולנוע ישראלי. שנה טובה.

אז מה יש לי להגיד? ארוך מדי. בשלב מוקדם של הטקס. ובעיקר, נורא מצטדק. זכות הביטוי האמנותי שמורה גם למי שהוריו לא מזרחיים או משרת במילואים. לא צריך להתחנף לאיזשהו נראטיב בדיוני ששרת התרבות מנסה לייצר כדי להגיד ״היי, אנחנו בדיוק כמוכם״. הקולנוע הישראלי צריך להפסיק לשכנע את השומעים בכך שיש צורך בקולנוע ישראלי. די לדמגוגיה, בואו נתמקד במעשים. האקדמיה הנגישה השנה הקרנות סרטים לעשרות ישובים בהם אין בית קולנוע פעיל. סרטים ישראליים זכו השנה בפרסים. היו סרטים שהקהל הרחב ראה (ושהטקס הזה התעלם מכולם באופן עקבי, כמעט אידיאולוגי, וזו טעות. הטקס צריך להתקשט בלהיטים וכדרך הטבע לתת את הפרסים לסרטים המאתגרים יותר.

21:26: אורי ברבש עם פרס העריכה. אחת הקטגוריות התמודות ביותר הערב.

עריכה: ״פוקסטרוט״, גיא נמש, אריק להב ליבוביץ

זהו פרס אופיר שלישי של אריק להב ליבוביץ שזכה לפני כן על ״אפס ביחסי אנוש״ ו״היורד למעלה״.ליבוביץ היה מועמד השנה גם על עריכת ״מוטליפ בספק״.

21:32: מירי מסיקה עם פרס המוזיקה.

קרב הלהקות: נקמת הטקטור נגד כנסיית השכל.

נשאלת השאלה כמה ליבוביצ׳ים יזכו בפרסי אופיר על ״פוקסטרוט״? לאריק להב ליבובץ כבר יש אחד, האם למלחין אופיר ליבוביץ יהיה גם אחד?

מוזיקה: ״פוקסטרוט״, אופיר ליבוביץ׳, עמית פוזננסקי

עבור שניהם זו זכיה ראשונה. עמית פוזננסקי היה מועמד על ״הערת שוליים״ אבל הפסיד לאבי בללי, עמיתו של אופיר ליבוביץ׳ לנקמה הטקטור. אלכס קלוד מקבל את הפרס בשמם. למעשה, גם ארוו פארט צריך לקבל את הפרס הזה. הוא הלחין את הקטע המוזיקלי שחותם את הסרט.

21:36: ערוץ 10 יצא לפרסומות אבל באולם מחלקים את פרס הליהוק.

ליהוק: אורית אזולאי, ״מוטלים בספק״.

זו הפעם השישית שהפרס הזה מחולק והפעם השלישית שאורית אזולאי זוכה בו. היא זכתה לפני כן על ״העולם מצחיק״ ועל ״אפס ביחסי אנוש״.

בחזרה מהפרסומות ערוץ 10 החליט להקים אולפן פתוח לא ברור. ובכלל, נדמה שאף אחד לא עשה חזרות על השידור הזה. הכל נראה מאולתר ומעוטר במוזיקת מעליות.

21:47: למיס עמאר עם פרס שחקנית המשנה.

למיס מוחה נגד הצנזורה והגזענות בתרבות הישראלית ואם היא לא מקריאה את דבריה מטלפרומטר היא פשוט מדהימה בהגשה שלה.

שחקנית משנה: מונה חווה, ״לא פה, לא שם״

בעיני היא היתה השחקנית הראשית, אבל מה אני מבין. זו השנה השניה ברציפות שפרס שחקנית המשנה מוענק לשחקנית פלסטינאית. בשנה שעברה זו היתה רובא בלאל-עספור מ״סופת חול״.

21:53: פוליטיקאים לא, אבל רעיית הנשיא, נחמה ריבלין, מגיעה להעניק את פרס הסרט התיעודי הארוך. ״אני אוהבת במיוחד סרטים איטיים״, היא אומרת. ״קולנוע דוקומנטרי וקולנוע בכלל מאפשר לנו להסתכל פנימה כבני אדם. גם אם לא אהבנו״.

סרט תיעודי ארוך: ״בן גוריון, אפילוג״, יריב מוזר, יעל פרלוב

זהו גם אחד הסרטים הישראליים נצפים השנה בבתי הקולנוע עם קרו ל-30,000 צופים. המדגם שלי, שוב ושוב, מפספס את הקטגוריה הזאת.

21:58: איתן גרין מעניק לעורכת ערה לפיד פרס על הישגים מקצועיים.

קטעי המעבר של מירי פסקל המציגה את הסרטים (המדליקים) המועמדים את במאיהם ובמאיותיהם ממש חמודים.

22:04: ענבל דרור (אני לא יודע מי היא, והיא גם לא הוצגה) עם פרס עיצוב התלבושות.

עיצוב תלבושות: מאיה ליבוביץ׳, ״המועדון לספרות יפה של הגברת ינקלובה״

22:08: אביב אלוש עם פרס שחקן המשנה.

שחקן משנה: עמי סמולרצ׳יק, ״פיגומים״

איזו זכייה מקסימה וראויה. עמי סמולרצ׳יק, בתפקיד המורה, הוא הלב של ״פיגומים״. והוא גם הברקת ליהוק.

22:14: מירי מסיקה שרה שיר של מרסדס סוסה כליווי לסיקוונס המוקדש לזכרם של אנשי תעשיית הקולנוע שהלכו השנה לעולמם.

ביניהם: אהובה עוזרי (שהלחינה את ״ישמח חתני״), יוחנן זראי (שהלחין בין השאר את ״סלאח שבתי״), מיכה לבינסון (במאי תיאטרון ולפעמים שחקן קולנוע), שלמה תרשיש, יהודה אפרוני, דוד שיץ, רותי ארגוב (מלהקת), מיכה קירשנר (צלם סטילס ופוסטרים).

22:20: ערוץ עשר יצא לפרסומות ובאשדוד חן יאני מעניקה את פרס העיצוב האמנותי. טוב, זו באמת קטגוריה לא מותחת בכלל.

עיצוב אמנותי: ערד שאואט, ״פוקסטרוט״

זה פרס אופיר שלישי לערד שאואט, אחרי ״הערת שוליים״ ו״מי מפחד מהזאב הרע״, כולם סרטים עם ליאור אשכנזי. גם סרטו הקודם של שמוליק מעוז, ״לבנון״, זכה בפרס אופיר על עיצוב אמנותי. אז זה היה אריאל רושקו. מעוז בעצמו התחיל את דרכו בקולנוע במעצב אמנותי, בין השאר ב״שורו״ וב״חסד מופלא״.

סרט תיעודי קצר: ״מקווה שאני בפריים״, נטעלי בראון

ערוץ 10 עדיין בפרסומות.

22:30: ג׳ורדי עם פרס עיצוב הפסקול.

עיצוב פסקול: אלכס קלוד, ״פוקסטרוט״

זה פרס אופיר שישי של אלכס קלוד, מאז ״כיפור״.

22:36: יבגניה דודינה המלכה עם פרס השחקנית.

שחקנית: שאדן קנבורה, ״לא פה, לא שם״

22:40: נורית שני מעניקה פרס מפעל חיים לבמאי נסים דיין.

נסים דיין מרצה על בן גוריון (הוא המרצה הכי טוב לקולנוע בארץ) וסוף סוף למדנו משהו חדש אבל ערוץ 10 שוב יוצא לפרסומות באמצע הנאום.

איפור: ״המועדון לספרות יפה של הגברת ינקלובה״

סרט קצר: ״נפילות״, ארז תדמור

זה פרס אופיר שני לארז תדמור, שלפני שנתיים זכה בפרס הבימוי על ״ארץ פצועה״.

נו, שמישהו יספר למירי רגב שמנכ״ל ״אם תרצו״ זכה בפרס אופיר. סתם סתם, זה ארז תדמור אחר.

שחקן: ליאור אשכנזי, ״פוקסטרוט״

נפלא!!

23:03: מאיר שלו מעניק את פרס התסריט.

תסריט: שבי גביזון, ״געגוע״.

זהו פרס אופיר השביעי של שבי גביזון. שבי זוכה לתשואות כשהוא מודה לשחקניו.

במסגרת תוכניתנו ״אנחנו לא בוגדים״, מוש דנון מזמין את להקת האולטראס עם השיר הרשמי לחגיגות ה-70 למדינת ישראל.

ששון גבאי עם פרס הבימוי.

בימוי: שמוליק מעוז, ״פוקסטרוט״

סרט: ״פוקסטרוט״. מפיקים: איתן מנצורי, יונתן דובק

שמונה פרסים ל״פוקסטרוט״, שני פרסים ל״לא פה, לא שם״ ו״המועדון לספרות יפה של הגברת ינקלובה״.

=================

כמה הערות לסיכום:

הטקס היה לא מהנה. הקטעים של אילן פלד/מירי פסקל היו מצוינים. זה דורש עיון, כי זה אומר שכשמכינים וכותבים מראש זה עובד, אבל אלתורי השידור החי שוב ושוב מייצרים רגעים לא מוצלחים. דריסת הקטגוריות על ידי הפרסומות היא בזיון של האקדמיה ויחסה לאנשי המקצוע שלהם היא מצדיעה. בחירת מעניקי הפרסים היתה משונה.

לשאלה שרבים שואלים: האם ״פוקסטרוט״ זכה בגלל דברי שרת התרבות וכאקט של התנגדות לה? התשובה היא לא. ״פוקסטרוט״ ושמוליק מעוז היו זוכים גם אם השרה לא היתה אומרת כלום. מה שכן, יש סיכוי שהעובדה שהסרט סחף שמונה פרסים היא עדות לתמיכה הגורפת שהיתה לו בקרב המצביעים. מצד שני, למיטב ידיעתי גם אחוזי ההצבעה השנה היו נמוכים ביחס לשנים קודמות, עדות לכך שהיו לא מעט חברי אקדמיה שהבלגן סביב הסרט גרם להם בכלל לוותר על השתתפות בהצבעה (או בטקס. האולם באשדוד נראה שני-שליש מלא, כמו הקרנת אקדמיה של קומדיה רומנטית).

לשאלה הבאה שנשאלת: שרת התרבות מאיימת כעת שהיא תבדוק האם היא יכולה לבטל את שליחת הסרט לאוסקר האמריקאי. האם היא יכולה לעשות את זה? התשובה היא לא. האקדמיה הישראלית לקולנוע היא גוף עצמאי וסוברני שקיבל את המנדט להיות הגוף שבוחר את הסרטים לאוסקר. זה מנדט שמוענק על ידי האקדמיה האמריקאית לקולנוע ולא על ידי שרת התרבות. האקדמיה האמריקאית מבקשת מכל מדינה למנות גוף מוסכם שיהיה אחראי על בחירת הסרט המועמד מטעם המדינה. מדינות טוטליטריות מנכסות את הסמכות הזאת למשרד ממשלתי, רוב המדינות האחרות יוצרות ועדת מומחים המורכבות מבמאים, מפיקים ומפיצים. האקדמיה הישראלית היא הגוף המוסכם בישראל. שרת התרבות יכולה להתנכל לגוף הזה בכל מיני דרכים, רובם יהיו לא חוקיים אגב, אבל בחירת הסרט הנשלח לא קשורה יותר למשרד התרבות.

ועניין כמעט אחרון בעניין השרה: בתור מי שמגיעה מעולם הצנזורה, השון ספייסר של צה״ל, ההבנה שלה בתפעול תקשורת ממש משונה. כן, היא משיגה דקות שידור וכותרות, אבל כל מהלכיה יוצרים אפקט הפוך. אם היא לא היתה אומרת דבר, ההתנגדות של לא מעט חברי אקדמיה ל״פוקסטרוט״ (התנגדות משמאל, על הייצוג הלא ״ריאליסטי״ של הכיבוש וחוויית המחסום) היתה עשויה להכריע את הסרט. שרת התרבות היא זו שיצרה עניין תקשורתי מוגבר סביב פרסי אופיר השנה יותר מכל השנים הקודמות. הטראפיק שהגיע אלי ללייב בלוג הזה היה הגבוה ביותר מזה שנים לפרסי אופיר. מרטב שהיא התנגדה לאקדמיה ול״פוקסטרוט״ היא קידמה את שניהם נהדר. עכשיו נותר לשמוליק מעוז וצוותו לייחל שהיא תמשיך את התקפותיה על הסרט בזירה הבינלאומית, תהפוך את ישראל למדינה נלעגת בעולם שכמו אירן, רוסיה וברזיל, תוקפת את אמניה, ובכך תסלול ל״פוקסטרוט״ גם זכייה באוסקר.

ובואו נחוקק חוק ששרת תרבות תוכל לדבר על יצירת תרבות רק אחרי שצפתה בה. נשמע טריוויאלי, לא? ״פוקסטרוט״, אם חייבים לדבר עליו בקונטקסט של ייצוג ולא בקונטקסט של אמנות קולנוע, הוא סרט הרבה יותר ימני מאשר שמאלני.

ולשאלה הבאה שכולם ישאלו מהבוקר: לדעתי, ב-23 בינואר ״פוקסטרוט״ יהיה מועמד לאוסקר.

ציוץ