סרשה רונן ב״ליידי בירד״ של גרטה גרוויג? זכיה היסטורית באוסקר או הפסד לסרט היסטורי?

אתמול בבוקר עוד היתה לנו תחושה ש״פוקסטרוט״ של שמוליק מעוז בוודאי יהיה מועמד לאוסקר הזר, ואולי אפילו יש לו סיכוי לזכות. אתמול ראינו את הזוכים הראשונים של פרסי אגודות הביקורת והבנו שהולך להיות קרב מעניין ומשונה בין שני סרטים עצמאיים קטנים שלא הייתם מצפים שעשויים להיות זוכי אוסקר: ״תברח״, סרט אימה שהוא משל על יחסי שחורים לבנים, ו״קרא לי בשמך״, מלודרמה רומנטית שהיא סרט התבגרות שהיא סרט להט״בי. אתמול היה סיכוי שכל אחד מהנ״ל עשוי לזכות באוסקר. היום… ובכן, פחות.

אמש פורסמו המועמדים לפרסי בחירת המבקרים (Critics Coice), הנקבעים על ידי איגוד המבקרים של רשתות הטלוויזיה, ותמונת מירוץ האוסקרים טיפ-טיפה התבהרה. הרי מה אנחנו, פרשני האוסקר, מחפשים בחיינו? משהו שיהיה לנו כעלי התה או גרגירי הקפה לקריאת העתידות, ובשנים האחרונות דווקא הפרס הזה – לאו דווקא הפרס הכי חשוב בעונת הפרסים – התגלה כבעל יכולות חיזוי מעניינות.

נתחיל עם קטגוריית הסרט הזר. בואו ניקח שני נתונים: א. ״פוקסטרוט״ לא מועמד. ב. פרס פורום המבקרים הוא לא חזאי מוצלח של זוכי קטגוריית הסרט הזר. עד כאן, נשמע בסדר. אבל: עיינו ברשימת המועמדים מהשנים הקודמות ותגלו שלא היה זוכה אוסקר בסרט הזר שלא היה מועמד לפרס בחירת המבקרים. כלומר, ל״פוקסטרוט״ יש עדיין סיכוי טוב להיות מועמד לאוסקר הזר, אבל אני חושש שכבר יהיה קשה להמר עליו כזוכה. אבל גם כאן יש יוצאים מהכלל, וגם הם קשורים לישראל: הפעם האחרונה שבה סרט זכה באוסקר הזר ולא היה מועמד בכלל לפרס בחירת המבקרים קרתה לפני עשר שנים בדיוק. ״ואלס עם בשיר״ של ארי פולמן זכה בפרס בחירת המבקרים לסרט הזר, אבל ״פרידות״ היפני זכה באוסקר, מבלי שהיה מועמד אצל המבקרים. מהיום, המועמדים המובילים לזכייה באוסקר הזר הם ״הריבוע״ משוודיה ו״120 פעימות בשניה״ הצרפתי (ואולי ״אשה פנטסטית״ הצ׳יליאני).

אם לסכם את המצב של ״פוקסטרוט״ כרגע, על פי ראות עיניי: סיכויים להיכלל בתשיעיה – 100%. סיכויים להיכלל בחמשת המועמדים הסופיים: 75%. סיכויים לזכייה: 20%. אבחן את האחוזים האלה שוב ביום שני, אחרי ההכרזות על המועמדים לגלובוס הזהב (וכדאי לשים לב שגם ״אהבה חסרה״ הרוסי חסר ברשימה הזאת וגם הוא היה אמור להיות מועמד מוביל, כך שיהיה מעניין עדיין לראות עד כמה פרסי בחירת המבקרים רלוונטיים לחיזוי האוסקרים).

====================

ונעבור למירוץ הראשי ולקטגוריית הסרט הטוב ביותר. הדבר שקיבלנו מהמועמדויות אמש הוא למעשה צילום מקדים של עשרת הסרטים שככל הנראה יהיו מועמדים לאוסקר בקטגוריית הסרט. והסרטים הם (לפי סדר א-ב בשמותיהם באנגילת):

״חולי אהבה״ (עלה בארץ בקיץ)
“קרא לי בשמך” (יעלה בארץ בינואר)
“שעה אפילה” (יעלה בינואר)
“דאנקרק” (עלה בקיץ)
“The Florida Project” (לא מתוכנן להפצה בארץ)
“תברח” (עלה באביב)
“ליידי בירד” (יעלה בארץ במרץ)
“העיתון” (יעלה בינואר)
“צורת המים” (יעלה בפברואר)
“Three Billboards Outside Ebbing, Missouri”

אם סרט אחד יישמט מהרשימה הזאת בדרך לאוסקרים (שבדרך כלל בוחרים בין שמונה לתשעה סרטים בקטגוריה הראשית, ולא מגיעים לעשרה), זה כנראה יהיה ״פרויקט פלורידה״, שעשוי להיות קטן מדי אפילו בשביל האוסקרים (ויסתפק במועמדות לווילם דפו כשחקן משנה).

אז מי יזכה? ״ליידי בירד״ זכה אצל המבקרים מניו יורק, ״קרא לי בשמך״ זכה אצל המבקרים בלוס אנג׳לס ובפרסי גותאם (שנתנו בשנה שעברה את הפרס ל״אור ירח״) ויש כאלה שעדיין חושבים ש״תברח״ יזכה. אבל חזאי האוסקרים האמריקאיים בשלב הזה עדיין מהמרים שהתחרות תהיה בין סרטי האולפנים: ״דאנקרק״ (כריסטופר נולן) ו״העיתון״ (סטיבן ספילברג).

בשנה שעברה הזכייה של ״אור ירח״ הפתיעה כמעט את כולם, בוודאי את מי שמתבונן מקרוב בדינמיקה של המירוץ ומנסה לאמוד את הפייבוריטים (כלומר, אותי. ממש לא ראיתי את זה בא). כמעט כולם הימרו על ״לה לה לנד״, שזכה בפרס בחירת המבקרים לסרט טוב ביותר. אבל… ״אור ירח״ זכה בפרס בחירת המבקרים בקטגוריית האנסמבל. ואת זה תמיד צריך לשנן: האוסקרים נשלטים על ידי השחקנים, המהווים את הקבוצה הכי גדולה מבין מצביעיו. וירטואוזיות קולנועית בסגנון ״לה לה לנד״ כנראה פחות מדברת אל השחקן, שמחפש את פני הדמות ולא את השוט המרהיב. ואם אני מסתכל מקרוב על קטגוריית האנסמבל בפרסי בחירת המבקרים אני מבחין כעת שמאז 2010 לא היה סרט שזכה באוסקר מבלי שהיתה לו מועמדות לפרס האנסמבל.

המועמדים לפרס האנסמבל בטקס בחירת המבקרים השנה הם:

“דאנקרק”
“ליידי בירד”
“Mudbound”
“העיתון”
“Three Billboards Outside Ebbing, Missouri”

האם ״Mudbound״ (״פרחים בבוץ״) בכלל יהיה מועמד לאוסקר? נדמה לי שהאקדמיה עדיין לא מוכנה לשלב סרטים של נטפליקס בקטגוריות הראשיות, ובוודאי שלא לתת לו לזכות, אז נשים אותו בצד. זה משאיר לנו מירוץ מצומצם יותר בין ארבעה סרטים: שני סרטי אולפן ושני סרטים עצמאיים. גם את ״שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי״ אני כרגע שם בצד, כי למעט שבחים לשחקניו (פרנסס מקדורמנד וסם רוקוול) אני עוד לא רואה אותו תופס תאוצה במירוץ. מה שמשאיר אותנו עם השאלה: האם השנה הוליווד תבחר בסרט עצמאי קטן ואישי, או סרט אולפנים גדול, תקופתי, עם כוכבים המבוסס על מקרה אמיתי? נדמה לי שבשנים האחרונות הסרטים הגדולים זכו בפרס הבימוי והסרטים הקטנים זכו בפרס הסרט. מה שאומר שאני כרגע חוזה ל״ליידי בירד״ זכיה היסטורית באוסקר – סרט ראשון של במאית (השחקנים באקדמיה מאוד אוהבים שחקנים שנהיים במאים, וזה מה שקרה עם גרטה גרוויג בסרט הזה). כריסטופר נולן וגיירמו דל טורו יריבו ביניהם על פרס הבימוי.

ציוץ