עונת הסקרינרים החלה. (חלק מ)האולפנים שלחו לקראת סוף השבוע הבא את המקבץ הראשון של עותקי די.וי.די לסרטים שהם מעוניינים לקדם בעונת הפרסים שמתחילה עכשיו. קריס טייפלי, בצילום הנ"ל, ריכז על השטיח שלו את חבילת הסקרינרים שהוא קיבל ביום אחד. וניקי פינק ערכה ספירת מלאי של המצאי עד כה. רובם סרטים שכבר יצאו בארץ, או שיוצאים ממש בימים אלה ("9", "כוכב בהיר", "יהודי טוב"), אחרים של סרטים שנגנזו בארץ ("אנשים מצחיקים", "המודיע") וכן כמה סרטים שגורלם הישראלי לא ברור עדיין ("The Blind Side", סרט הפוטבול הסנדרה-בולוקי שזוכה להצלחה מפתיעה). ובמילים אחרות, כל הסרטים האלה – כלומר, אלה שעדיין לא יצאו בעולם בדי.וי.די – יגיעו לשרת שיתוף הקבצים החביב עליכם בערך תוך שבוע-שבועיים.

ומה זה אומר? שכל סרט אוסקרים שמתוכנן לצאת בישראל רק באיזור פברואר-מרץ, יהיה ניתן להורדה עד סוף דצמבר. ל"נער החידות ממומבאי" זה לא הזיז בשנה שעברה, הסרט עבד בארץ על קהל מבוגר שממילא לא מתעסק עם הורדות סרטים. אבל לדעתי את "המתאבק" של דארן ארונופסקי העיכוב הזה די הרג בארץ. כך, למשל, אם התוכנית להוציא את "מיסטר פוקס הפנטסטי" של ווס אנדרסון רק במרץ בארץ תביא לכך שכל ההיפסטרים חובבי ווס אנדרסון יראו את הסרט כבר בבית בדצמבר.

==========

באוסטרליה חילקו בשבוע שעבר בפעם השלישית את פרסי "אסיה פסיפיק", המוענקים בעיקר לקולנוע אוסטרלי, אבל גם לסרטים בינלאומיים. "שמשון ודלילה", הסרט האוסטרלי שכבר זכה בפרס מצלמת הזהב בקאן, זכה בפרס הראשי, אבל שני סרטים מהאיזור שלנו יצאו עם פרסים: "השמצה" של יואב שמיר זכה בפרס הסרט התיעודי, ו"הזמן שנשאר" של אליה סולימן זכה בפרס חבר השופטים (במשותף עם הסרט האירני "אודות אלי").

==========

ב"סקרין דיילי" סופרים לאחור לקראת האוסקר הזר, והציגו פרופילים של ששה מהבמאים הבולטים ביותר (לדעתם) בתחרות השנה: בראשם מיכאל האנקה, ז'אק אודיאר, ג'וזפה טורנטורה ובונג ג'ון-הו. אבל גם ירון שני וסקנדר קובטי עם "עג'מי" (וצמד במאים נוסף, מנורווגיה, עם סרט על מלחמת העולם השנייה, שנראה כמו חומר אוסקרים מובהק). יהיה מעניין לראות מי מהשישייה הזאת יגיע לחמישייה באוסקרים.

=============

הבשורה על אתר VOD אינטרנטי חדש מבית סרטי אורלנדו מסקרנת אותי. אני עוקב כבר לא מעט זמן אחרי הכיוון הזה, שנראה לי (ובוודאי לרבים) כהתפתחות הטבעית והבלתי נמנעת של עולם התוכן האודיו-ויזואלי. באופן מפתיע, לפני כשנה הבלוג שלי עצמו הפך לחלק מעולם ה-VOD האינטרנטי תחת מותג "אורנג' טיים" של פרטנר. אבל למרות שאנחנו גרים באותו בית, אני ממודר כהוגן: אין לי מושג האם העסק מצליח וכמה אנשים יושבים ורואים סרטים בסטרימינג על המחשב. עדיין אני בתחושה שעולם הסטרימינג האינטרנטי לא לחלוטין פוצח – לא במודל הכלכלי ובעיקר לא במודל הטכנולוגי. אבל עדיין קיימת המכשלה האנושית/טכנולוגית: עד שהקישור בין המחשב למסך הטלוויזיה בסלון/חדר שינה לא יהיה טבעי ונוח, הסטרימינג האינטרנטי לא יוכל באמת להיות תחליף לערוצי השידור ול-VOD הדיגיטלי. ואכן, נדמה שאורנג' טיים, כמו Hulu, משגשג באמצעות תכנים טלוויזיוניים בעיקר.

ומה יהיה עם ה-VOD של אורלנדו? מצד אחד, אין ספק שזה נכון להיות ראשוני וחלוצי. יונייטד קינג מאיימים כבר שנים שהם מתכננים איזשהו אתר תוכן קולנועי/מוזיקלי מסיבי. ענק הווידיאו ובלוקבאסטר גם רצו להרים אתרים כאלה, אבל לא ברור מה עלה בגורלם. ואפל ישראל עדיין זוממת להשיק איי-טיונז ישראלי. אבל כלום לא קורה. התקדים היחיד בתחום הזה, של האתר "זולה", הפסיק לתפקד. מצד שני, יש משהו מפחיד בלהיות יותר מדי ראשוני וחלוצי, להיכנס לשטח לפני שהתחום הבשיל ואז לא להצליח לשרוד כלכלית עד שהקהל הרחב יאמץ את החזון שלך. זה יקרה בוודאות, העולם יעבור ל-vod בסטרימינג, אין לי ספק (לא רק בבית, אגב. גם בבי הקולנוע הרפרטוארים). זה רק עניין של זמן, לכן עד אז, זה עם הגב הכלכלי הכי יציב הוא זה שישרוד, ומי שיכנס מוקדם מדי יוכל מקסימום להרוויח את זכות ההשווצה שהוא היה שם לפני כולם. מצד שלישי, עודד הורוביץ, הבעלים של סרטי אורלנדו, סיפק ל"זולה" לא מעט סרטים. אולי הוא הבין מהשת"פ שם איך לעשות את זה בכוחות עצמו. ובגלל שהורוביץ מתמחה ברכישת סרטים אירופאיים וסרטי ארט-האוס, האתר שלו עשוי להיות יחודי בנוף המקומי – רק שצריך לקוות שהוא יהיה יותר כמו The Auteurs, שמדווח בגאווה על נתונים מעודדים, ופחות כמו Joost, עוד אתר חלוצי וראשוני מסוגו שנסגר בשבוע שעבר.

ציוץ