30 אוקטובר 2006 | 12:17 ~ 22 תגובות | תגובות פייסבוק

אולם ברם 2

איתן וייץ, מנאמני האתר, שלח לי לפני כמה ימים את התמונות האלה של מתחם גלובוס סיטי האימתני המוקם ברגעים אלה ממש בחולות ראשון לציון:

צילום: איתן וייץ

צילום: איתן וייץ

למיטב הבנתי, אמור לקום מעבר לכביש גם מתחם סינמה סיטי, אח למתחם מצומת גלילות, או אולי המיזם הזה בינתיים בוטל? אנסה לבדוק. כמו כן, ממש בסמוך אמור לקום הסניף השני של איקאה (אחרי שראש עיריית ראשון לציון יפתור את בעיות הרישוי הסבוכות שם).

לפני כמעט שנה, ב-9 בדצמבר 2005, כתבתי ב”7 לילות” על מכת המגה-פלקסים שעומדת לנחות עלינו. לחובבי קולנוע זו דווקא בשורה טובה. הנה עוד קטע מהארכיון:

מלחמת האולמות
בתוך 20 חודשים ייפתחו בארץ כמאה אולמות קולנוע חדשים. מי, מתי, איפה

בחודשים האחרונים נפתחו בתי קולנוע חדשים בגבעתיים ובקרית גת והחודש אמור להיפתח קומפלקס קולנוע חדש במודיעין, אבל זה עוד כלום.
– בשבוע שעבר הכריזה השותפות שהביאה לכם את סינמה סיטי על הקמת מרכז קולנועי חדש שיכיל 20 מסכי קולנוע בחולות ראשון לציון, ליד הסופרלנד;
– לפני כמה חודשים הכריזה חברת ג.ג על הקמת מתחם קולנוע אחר במערב ראשון לציון, ממש מעבר לכביש, שיכיל 20 מסכי קולנוע ואולם IMAX (המיועד להקרנת סרטים בפורמט גדול). שני הענקים האלה מיועדים להשקה בין אביב לקיץ 2007.
וצפו לדו-קרב אימתני בקריות:
– רשת רב חן הודיעה על הקמת מגה-פלקס שיכיל 22 מסכי קולנוע בצמוד לקניון לב המפרץ בצומת הצ’ק פוסט בחיפה;
– ג.ג הודיעו על הקמת מגה-פלקס שיכיל 20 מסכים פלוס מסך IMAX בצמוד לקיריון בקריית ביאליק. שני אלה יתגוששו ביניהם, על פי ההכרזות, במחצית השנייה של 2006 (אם כי מבדיקה שערכנו השבוע, בנייתו של אף אחד מהם לא החלה בשטח).
ובינתיים, על גג קניון איילון מוקמים ברגעים אלה 15 מסכי קולנוע חדשים של רשת רב חן. כך שאם כל ההצהרות האלה ייצאו לפועל במועדים המתוכננים, בתוך 20 חודשים יושקו בארץ כ-100 מסכים חדשים, כולם בתוך מתחמי קולנוע ייעודיים, ולא כחלק מקניונים (אם כי קל להסיק שבעוד אלה ייפתחו, ייסגרו לא מעט אולמות בקניונים, מן הסתם קודם אלה הצמודים למתחמים החדשים).

בשעה שהקבלנים עסוקים ביציקת היסודות והרמת הקירות, הרשו לנו להגיש לבעלי רשתות הקולנוע עשר בקשות מטעם צופה הקולנוע הממוצע. אם כבר אתם משקיעים בין 20 ל-50 מיליון דולר בכל מתחם שכזה, יהיה נחמד אם תקחו גם את הבקשות האלה לתשומת לבכם. הן נוסחו בעקבות עשרות ביקורים מתוסכלים בכל בתי הקולנוע שלכם, חדשים וישנים כאחד. רוצים שנשקיע את כספנו במגה-פלקס שלכם? הראו לנו שהשקעתם בנו.
1. איכות אחת לכל האולמות. הדבר הכי אירוני הוא שבוני הקולנועים בארץ יודעים לבנות אולמות מעולים. כנסו לאולמות הגדולים בקניון גבעתיים, בארנה ובקניון שבעת הכוכבים (כולם של רשת רב חן) ותבינו מה הסטנדרט אליו אנחנו שואפים. אלה אולמות כמעט מושלמים. מה הבעיה? שיש רק אולם אחד, מקסימום שניים, שעומד ברמה הזאת בכל קומפלקס. האולמות הקטנים הופכים את הצפייה, גם בקומפלקס החדש ביותר, למתסכלת, מאכזבת ומכעיסה. בעבר היו האולמות הגדולים מיועדים להקרנות הבכורה של סרטים חדשים, והאולמות הקטנים מיועדים לסרטים הישנים יותר. כיום, כשכמעט בכל שבוע עולים בין חמישה לשמונה סרטים אין הצדקה לכך שסרט כמו “דום”, למשל, יוצג בסוף השבוע הראשון להפצתו באולם מספר 6, על מסך קטנטן, וללא סאונד דיגיטלי. ככה לא תביסו את הצפייה הביתית.
2. מסך מקיר לקיר. המסך צריך להיות גדול, זה הרי ברור מאליו. אבל זה לא נגמר בזה. הוא גם צריך להיות פרופורציונלי לגודל האולם. גם אולם קטנטן יכול להיות מושלם (אולם ההקרנה הפרטי של חברת תיאטראות ישראל, המיועד בעיקר להקרנות עיתונאים, הוא דוגמה לכך). וגם: המסך צריך גם להיות בדיוק בגובה הנכון. באולם 2 בגלובוס עזריאלי (אחד האולמות הכי רעים בארץ) ובכל האולמות בקולנוע הוד המסכים גבוהים מדי ועושים נקע בצוואר. ככה לא תביסו את הצפייה הביתית.
3. סאונד. לא משנה אם זה דולבי או SDDS (שלא לדבר על THX, הפנטזיה הרטובה שבוודאי לעולם לא תתגשם כאן), הסאונד חייב להיות דיגיטלי, צלול וחזק. ואם הסאונד חזק, רצוי מאוד שהאולם יהיה גם אטום, שלא נשמע בדרמה בריטית שקטה את הפיצוצים מסרט המרדפים של מייקל ביי באולם הסמוך. כשאני נכנס לאולם קטן ושואל למה אין סאונד סראונד דיגיטלי אני לא רוצה שיתנשאו עלי ויגידו “זה לא סרט של אפקטים וסאונד”. בולשיט. כיום, גם לסרטים הקטנים לכאורה, כמו “שמש נצחית” ו”אבודים בטוקיו”, יש מיקס סראונד דיגיטלי שיוצר עולם קולי, בין אם זה במוזיקה או באפקטים. בקיצור, גם סרטים קטנים צריכים סאונד גדול. שלא לדבר על “דום”, שסאונד בומבסטי הוא הצדקת הקיום היחידה שלו. ככה לא תביסו את הצפייה הביתית.
4. שלא יסתירו. לפני עשר שנים, כשמהפכת המגה-פלקסים שטפה את אמריקה כל קולנוע חדש שהוקם שווק תחת הכותרת “All Digital Sound, All Stadium Seating”. כלומר, בכל האולמות יש סאונד דיגיטלי, ובכל האולמות המושבים ממוקמים על טריבונות מדורגות (“מושבי איצטדיון”, באנגלית). כך גדל השיפוע של האולם והצופה מקבל קו צפייה ישיר למסך ולא לאפרו של היושב לפניו. אצלנו בסלון איש לא מסתיר לנו.
5. אל תזלזלו בזמן שלנו. עזבנו את תחום הבנייה והעיצוב ועברנו לשלב התפעול. המחאה האזרחית מתחילה כאן. בלי פרסומות לפני, בלי הפסקה באמצע. אין שום הצדקה להפסקה, פרט לתאוות הבצע לשלח צופים אל המזנון. רוצים שהמזנון ירוויח? דאגו למבצעים שיגרמו לצופים להישאר אצלכם ליותר מסרט אחד, או שישבו בקומפלקס לפני הסרט או אחריו.
6. איכות, איכות, איכות. השקעתם 50 מיליון דולר בהקמת “קניון הבידור”. כמה השקעתם במקרנה? בנורת המקרנה? כמה השקעתם בקניית העותק אותו אתם מקרינים? האם הוא עותק יד שנייה? האם הוא מודפס על חומר גלם איכותי? האם המקרנה מכוילת היטב? הרי לשם כך באנו, לראות סרט. כדאי שהוא יוקרן כמו שצריך.
7. כוח אדם. יש לי תיקייה במחשב שרק הולכת ומתמלאת בתלונות צופים על איכות השירות בסינמה סיטי. אין מה לומר, מדובר בקומפלקס נהדר, אבל גם נרשמו בו בעיות תפעול. הסדרנים לא משליטים סדר, המקרינים עושים פאשלות איומות. לא תמיד, נכון, אבל מספיק פעם אחת כדי לגרום לצופה להישבע לא לשוב לשם לעולם. הצוות חייב להיות הכי פדנט, חייב לדעת דיוק איך מתפעלים ומה אמור הצופה לקבל. וסינמה סיטי לא לבד. בקולנוע לב בדיזנגוף סנטר ישבתי פעם 35 דקות עד שיימצא מקרין שנעלם, כדי לתקן פריים שקפץ. וגם אז הוא לא ממש ידע איך לשפר את המצב (אבל הגיב בכעס כשפניתי אליו עם ביקורת). בלא מעט קומפלקסים בארץ השקיעו המון כסף בציוד יקר, אבל אז הביאו אנשי צוות קלולסים לנהל את העסק. וזה כולל את מנהלי המשמרת והאולמות. בואו נעשה אמנת שירות: שיהיה סדרן תמיד באולם, שיהיה מקרין תמיד ליד המקרן, שיהיה מישהו לפנות אליו במקרה של תלונה או תקלה. שיהיה שם מישהו שמבין איך סרט צריך להישמע ולהיראות ולא שיחשוב לעצמו “הקהל ממילא לא ישים לב”. ישים, ישים.
8. הקרנה דיגיטלית. זה די מגוחך שעוד אין בארץ אף אולם המקרין סרטים בהיי דפינישן. “עיר החטאים”, “מלחמת הכוכבים, פרק 3”, “מדגסקר” ו”צ’יקן ליטל” יצאו באחרונה בחו”ל להקרנות גם בהיי דפינישן. זו דרך מעולה להוזיל עלויות שינוע למקומות כמו ישראל, ואיכות ההקרנה מרהיבה. ולא, הקרנה מדי.וי.די אינה “הקרנה דיגיטלית” זו “הקרנה ביתית”.
9. המזנון. לא רק טוויסט ישן וקולה מהולה. גם קפה, נקניקיות, מאפים, צ’יפס, כריכים, אפילו בירה ויין.
10. הפרטים הקטנים. היי, בעלי הרשתות, אתם הייתם באירופה. גם אנחנו. אנחנו יודעים מה קורה בעולם, ואנחנו רואים איפה אתם מקמצים עלינו. מחזיקי כוסות במושבים, למשל. או מושבים נשענים. אן מושבים עם מסעדים כפולים. או למה, למשל, לא לשים שילוט אלקטרוני בכניסה לכל אולם, שיגיד לנו איזה סרט מוקרן שם ובאיזו שעה הוא יתחיל. גם בשירותים צריך להשקיע (מה הקטע הזה עם מגבות הנייר שנכחדו מרוב בתי השימוש בקולנועים בארץ?). גם בהנדסת התור לרכישת כרטיסים אפשר להרהר. האם הגיוני שהחברות שלכם יבנו קומפלקסים בסטנדרט אחד בצ’כיה, פולין הונגריה או פורטוגל ובסטנדרט אחר בישראל? שמא עלינו להיעלב מכך?

ובחזרה ל-2006: בינתיים נפתח הקומפלקס יס פלאנט של רשת רב חן בקניון איילון והמצב מצוין. חוץ מסעיפים 8 ו-9, כל השאר רשימת הבקשות שלי נראה שהתמלאה (לפחות ככה זה נראה כרגע).

ואם אתם מסתובבים עם מצלמה סלולרית/דיגיטלית באיזורים הנ”ל ויכולים לספק תיעוד חי של מצב הבניה בשטח, אל תהססו לשלוח במייל.

22 תגובות ל - “אולם ברם 2”

  1. בנימין 30 אוקטובר 2006 ב - 13:07 קישור ישיר

    אני ראיתי את השתולים בבית קולנוע פאר ביום שבת בשעה 4 וחצי בצהריים וכל הזמן דיברו לידי זוג אחד שלא סתם את הפה אבל זה חוויה נוראה שכבר קרתה לי מליון פעמים אז פשוט עזבתי את זה אבל מה שהיה בלי נסבל אפילו יותר מה20 דק’ פירסומות שלפני הסרט(מה שקורה בכל רשת לאחרונה וריבוי ענק של פירסומות המעצבנות) וההפסקה המעצבנת הזאת היא שלא היה מזגן באולם בכלל זה מה ששבר אותי זה הפך את החוויה של שעתיים וחצי ללא נעימות ומתסכלות כי אני לא מפונק אבל אני מעדיף שהיה מיזוג קל כאשר אני ניכנס שאני ירגיש אותו זה היה חוויה שבגללה אני לא חוזר לקולנוע הזה גם אם ישלמו לי.

  2. עידן 30 אוקטובר 2006 ב - 13:20 קישור ישיר

    בנימין, אני הייתי משתיק אותם בכל דרך אפשרית כולל קריאה לסדרן. לא צריך לעבור על זה לסדר היום. שילמת כסף וזכותך שלא יפריעו לך לראות את הסרט.

  3. עידן 30 אוקטובר 2006 ב - 13:25 קישור ישיר

    התכוונתי כמובן שלא צריך לעבור על זה לסדר היום.

  4. יניב אידלשטיין 30 אוקטובר 2006 ב - 14:05 קישור ישיר

    פסטיבל חיפה ערך לי היכרות מחודשת עם הבדיחה ששמה “פנורמה 1-2-3”.
    אני ממש לא סנוב ולא פיינשמעקער, וסרטים טובים אני מוכן לראות גם על טלוויזיה 14 אינץ’, אבל האולמות האלה באמת מגוחכים. הם בקושי עומדים בתקן בתור חדרי הקרנה, ובטח לא בתור בתי קולנוע מסחריים.
    זה מתחיל בתקרה נמוכה שאפשר לגעת בה עם היד (האולמות כנראה מוקמו בקומה שיועדה למשרדים).
    והמסכים קטנטנים, כמו לוח בכיתה בערך, בייחוד בשניים מבין שלושת האולמות.
    אבל הביזיון האמיתי הוא העובדה שהמסכים עשויים ממעין דיקט לבן ומחורר (הרמקולים מוצבים מאחורי המסך). לא יודע מי הגאון שחשב על זה. טקסטורת החורים של המסכים מסיחה כל הזמן את הדעת ממה שמוקרן עליהם.

  5. בנימין 30 אוקטובר 2006 ב - 14:09 קישור ישיר

    כן אני יודע אבל היו מקרים שבעבר פניתי לסדרנים ברב חן ואלה לא ידעו מה לעשות ואני הייתי תקוע ממש באמצע של השורה והסרט לטעמי היה טוב ולכן לא רציתי לקום באמצע ולהפסיד חלק של הסרט אבל עדיין אני ממש שנאתי שלא היה מיזוג

  6. יניב אידלשטיין 30 אוקטובר 2006 ב - 14:10 קישור ישיר

    מדי פעם אני נזכר בגעגוע בארמונות הקולנוע שהיו בחיפה בילדותי (שנות השמונים).
    “ארמון” נהרס. “רון” ו”אמפי” עומדים כאבן שאין לה הופכין. “עצמון 1-6” נהפך למועדון לילה ואז נסגר, ואפילו “רב גת”, שני אולמות בקניון ברחוב הנביאים, אחד מהם טוב מאוד, נסגרו לפני שנים.
    הכי עצוב לראות את הבניין של קולנוע “אורה”, שהוא הבניין היחיד שמאכלס אולם אחד ענק בלבד, עומד כמו פיל לבן באמצע רחוב הרצל. בית קפה ניכס לעצמו את הלובי, ומעבר לזה הבניין ככל הנראה נטוש.
    נשאר רק קולנוע פעיל אחד בכל הדר והוא של סרטים כחולים.

  7. בנשל 30 אוקטובר 2006 ב - 14:27 קישור ישיר

    לכל הממתינים לצפייה ביתית (ונניח לצורך הדיון שהיא באמת שלווה, וחשוב מכך – רציפה), כאן
    http://www.fredcamper.com/Film/Video.html

    תקבלו, נדמה לי, מענה חד משמעי למה, לכל הרוחות, סרט הוא סרט בפילם, תמיד.

  8. sharper 30 אוקטובר 2006 ב - 14:28 קישור ישיר

    יאיר אני שמחה לראות מצד אחד שאתה ומטקבקיך עוד טורחים לשייף את המקלדת ולמנות את כל הליקויים גדולים כקטנים הללו, מצד שני גם במידה שהם יתוקנו בהקדם (ומה הסיכוי וגו’) עדיין ישנו הגורם האנושי שבעטיו כבר שנים אני ממעטת לצאת מדלת אמותיי לקולנוע וגם כשאני כבר עושה את זה (בעיקר בשביל סרטים מתוצרת מקומית, לאחרים אני מעדיפה להמתין מעט לDVD Rip ראוי ולצפות על מסך ה29 אינטש שמחובר למחשב בכבל S-Video) אני בדרך כלל גומרת מצטערת ומתייסרת על המהלך. בינינו, שום סדרן, מסור ככל שיהיה לעבודתו שבשכר מינימום, לא יוכל לכל אותם פטפטנים סדרתיים (ראה לעיל), מתרגמים-מפרשנים בגוף הסרט, משגרי הSMSים (רק לי המסך הכחול הבוהק שנדלק באולם החשוך כל כך מפריע?), מניחי הרגליים (נעולות או גרוע מזה – יחפות) על המסעדים (בדרך כלל יסתפקו בלהעיר ליושבי השורה הקרובה ביותר לדלת, ויעלימו עין מהיתר), מרשרשי עטיפות הצלופן (רבע שעה לוקח להם לקלף סוכריה אומללה אחת), לועסי המסטיק, מכרסמי החטיפים המתפצחים (שלא לדבר על הפופקורן המסריח והלגיטימי-משום-מה), מגלגלי בקבוקי המשקה וכמובן, הז’אנר החביב עליי אישית, הבועטים בכיסא (ומיתממים כשמעירים להם). תכל’ס גם יש גבול לכמה אפשר להעיר ולהתרגז, אני, לפחות, שלא כמו אוסף הטיפוסים הנאלחים האלה, באתי באמת לראות את הסרט, לא בשביל להיות פקחית על הסדר.

  9. sharper 30 אוקטובר 2006 ב - 14:36 קישור ישיר

    בנשל(מי?) גם אם המאמר הזה הוא אמת צרופה נטולת דמגוגיות (מסופקתני) זו עדיין שאלה של כמה אתה מוכן לסבול בשביל ליהנות… התשובה כבר טמונה (לא תמונה, רמז רמז) בה נדמה לי.

  10. remotb 30 אוקטובר 2006 ב - 15:23 קישור ישיר

    יש לי שאלה שאשמח לקבל עליה תשובה:
    האם הסרט “הילדים של מחר” מוקרן במסך רחב(16:9) או צר (משהו דמוי 4:3)? בהקרנה בה הייתי, באולם 4 ב”YES PLANET” הוקרן הסרט בצורה מוזרה לטעמי, כששוליו הצידיים של המסך היו שחורים, והתמונה היתה בצורה ריבועית משהו.
    איך היה אצלכם?

  11. רתם 30 אוקטובר 2006 ב - 16:20 קישור ישיר

    ל- remotb

    הפורמט של “הילדים של מחר” הוא 1:1.85, כלומר בערך 16:9. לא סינמסקופ, אבל כן מלבן. השאלה היא אם בפורמט שבו ראית את הסרט הדמויות נראו “מתוחות”, שזה סימן בטוח לסרט בפורמט רחב שלא מוקרן בפורמט רחב.
    בקיצור, די שקוף שהמקרין בהקרנה שבה היית פישל קשות. עדיין, מקווה שנהנית מהסרט המדהים…

  12. remotb 30 אוקטובר 2006 ב - 16:36 קישור ישיר

    ל- רתם
    ניסיתי להיזכר האם באמת היו הדמויות מתוחות, וגם במהלך הסרט לא הצלחתי להחליט לגבי זה. ניסיתי לשים לב גם לתוכן הפריים, לראות אולי מוסתר חלק מהפריים, ונראה לי שלא היה חסר כלום.
    כנראה באמת זאת פשלה של מקרין.
    מה הייתם עושים במקרה כזה? מבקשים כסף בחזרה?

  13. יניב אידלשטיין 30 אוקטובר 2006 ב - 16:38 קישור ישיר

    http://imdb.com/title/tt0206634/technical

    יחס התמונה בסרט הזה אמור להיות 1.85:1.
    בשום מקרה הקרנה בקולנוע היא לא 9:16. זה פורמט טלוויזיוני שהומצא ע”י סוני, ולא מתאים ליחס של אף פורמט פילם (תקנו אותי אם אני טועה). לכן צריך להתאים כל סרט במיוחד לטלוויזיות שמקרינות בפורמט הזה.

  14. רתם 30 אוקטובר 2006 ב - 17:09 קישור ישיר

    בגדול, תמיד מומלץ לצאת מהאולם ולדרוש מהסדרנים לטפל בעניין. סך הכל זה כרוך בשינוי של “גייט” במקרנה. אם כבר ראית את הסרט עד הסוף, יש להם טיעון טוב נגדך, אבל עדיין כדאי לנסות ולקבל פיצוי.

    היה לי מקרה מטומטם לגמרי בהקרנה של “הגנרל”, סרט של באסטר קיטון בתיאטרון ירושלים, שבו כל הסרט הוקרן דווקא בפורמט 1:1.85, בעוד שהפורמט המקורי הוא 1:1.33, פורמט אופייני לסרטים לפני שנות ה- 50. אחרי שהצלחתי לשכנע את הסדרנים והמקרין, שהראשים של הדמויות בסרט לא אמורים להיות חתוכים, הסתבר לי לתדהמתי שאין להם בכלל את ה”גייט” המתאים לסוג כזה של הקרנה. מה שנקרא, זה מה יש.

    מה שעצוב הוא, שרוב הצופים בכלל לא שמים לב לדברים האלה ומוכנים לראות סרטים עם תמונה מעוותת, מקוצצת, עם סאונד צורם, בלי פוקוס, עם מיקרופונים מבצבצים בפריים וכו’ וכד’. כמות ההקרנות הסבירות שהייתי נוכח בהן בשנים האחרונות היא באמת מזערית. וכשלרוב הצרכנים לא איכפת, לא פלא שבעלי הקולנוע חוסכים עלינו פעם אחר פעם ודווקא האולמות היותר מושקעים שוקעים במהירות.

  15. א"ש 30 אוקטובר 2006 ב - 17:48 קישור ישיר

    אני מזמין את כולם לבוא לראשון לציון לקניון הזהב או קניון רוטשילד ולהנות מהאוכלוסיה האיכותית: מחבורות של ערסים שהולכים מכות במושבים שמאחוריך, מאנשים שללא סיבה בכאסח עם הכיסא שלך ולא מפסיקים לבעוט בו ומלהקות ילדים שלא רק צוחקים ומדברים בלי סוף אלא גם (אני לא צוחק…) מפליצים בקול תרועה רמה כדי שכולם ידעו שהם פיזרו גז, את חברים שלהם מסתבר זה ממש מצחיק (לזכותם של הסדרנים יאמר שהם מעט אסרטיביים יותר משאר הארץ וממש מעיפים אנשים החוצה).

    נמאס לי לצאת מסרט ובמקום לדבר עליו לדבר על כמה האנשים היו אידיוטים.

    עצה שלי, תשמרו מרחק מהמגה-קומפלקסים שייפתחו בראשון.

  16. remotb 30 אוקטובר 2006 ב - 18:05 קישור ישיר

    יניב –
    תודה על הקישור לאיזור המתאים ב-IMDB. לא ידעתי על קיומו 🙂

    רתם –
    כל עוד לא נחתכים ראשים או שהמימדים לא מעוותים באופן רציני, אפשר לסבול בשקט. מקרה כמו שאתה מתאר הוא בהחלט גרוע יותר ממה שראיתי אי פעם.
    בכל אופן, ההקרנות היחידות שהיו בלתי נסבלות, מבחינתי, וגרמו לי לצאת מהאולם, היו בעיקר בסינמטק ת”א, שבשם “חווית הצפייה והקולנוע” מרשה לעצמו לעשות ניסויים על הצופים.

    תודה לשניכם על ההתייחסות.

  17. דניאל 30 אוקטובר 2006 ב - 18:10 קישור ישיר

    לדעתי סינמה סיטי הינו קומפלקס מבחיל שמבריח את הצופים מבתי הקולנוע הישנים. ראיתי את “מיאמי וייס” בקולנוע הוד בתל אביב, והמקום היה שומם בשעה 22:00 ביום שישי. אני אישית מאוד אוהב את בתי הקולנוע הישנים של תל אביב כמו גת (שהוא מכיל אמנם אולם אחד, אך לדעתי מדובר באחד מבתי הקולנוע הטובים בארץ), הוד, לב בדיזינגוף סנטר ופאר, ואני חושב שיצירת מבני ענק כל אמריקאים שופעי דוכני מזון זולים הומי אדם יהרוס את הקולנוע הישן, אליו הולכים ברגל, ויכז את כל בתי הקולנוע בארץ בקניונים דוחים.
    הדימוי הראשון שעלה בראשי כאשר נכנסתי לסינמה סיני לראשונה היה קרקס בזוקו מ”פחד ותיעוב בלאס ווגאס”, בו הכול מכוסה אורות זולים ואנשים נאבקים כדי לקבל טיפת מזון.
    יש לשפר את איכות בתי הקולנוע הקיימים, כדי שאלה לא ייסגרו, ובכך לא תתאפשר דריסת רגל לאמריקניזציה בתחום נוסף של החיים הישראלים.

  18. ליאור 30 אוקטובר 2006 ב - 18:16 קישור ישיר

    remotb, רוב הסיכויים שהמקרין לא אשם. הסרט צולם ב-1:1:85. הבעיה היא שבאולמות המודרניים אין משום מה את הדבר המגניב הזה שנקרא וילון (שקיים בחן 1, למשל), והמסכים מיועדים לסרטי סינמסקופ, ולכן, כשמוקרן סרט בפורמט פחות רחב הוא מוקרן למעשה על אמצע המסך והשוליים נותרים ריקים, וזה נראה די מכוער ומוזר. אין ברירה, צריך להתרגל לזה. ראיתי בזמנו את cast away בצורה כזאת וגם אני חשבתי שיש בעיה בהקרנה. אם יש וילון או משהו שתוחם בצדיים, זה פחות בולט ונראה כמו שזה אמור להיראות.

    דיבורים בקולנוע, בעיקר כשהם בלתי פוסקים, ובעיקר בסצנות שקטות, יכולים מאוד להפריע.
    אבל אני סובלני הרבה יותר כלפי אכילת פופקורן וכו’, שלטעמי מהווה חלק מהחוויה (למרות שאני אישית כמעט אף פעם לא קונה במחיריו המופקעים).

    יש כמה דרכים שיכולות לצמצם את “ההפרעה האנושית”:

    1. להשתדל לא ללכת לקולנוע בימי שישי בערב. זה הזמן שבו כל הילדים והערסים הולכים לסרטים, ובכלל הזמן בו קיימת ההסתברות הכי גבוהה למצוא בקולנוע אנשים שאין להם שום כבוד לחוויה הקולנועית.

    2. להשתדל לא ללכת לקומדיות המוניות, סרטי ילדים (חוץ מהארי פוטר-בכל זאת), סרטי אקשן מפגרים וכו’, אפילו אם נורא בא לכם. אלו הפכו כבר מזמן לטריטוריה של זבי החוטם. “קליק” אולי קיבל ביקורות טובות, אבל אני כבר יודע איזה קהל יילך אליו וזה מוציא לי את החשק.

    3. בהצגות יומיות יש פחות סיכוי לסבול מהפרעות של פטפטנים.

    לא אומר שהשיטות האלה עובדות במאה אחוז, אבל מנסיוני הן יכולות לתרום.
    מצד שני, הליכה לקולנוע לא מתאימה למיזנטרופים. מי שרוצה לראות סרט לגמרי לבד, מוטב שבאמת ישאר בבית. צפייה משותפת עם עוד אנשים יכולה להיות גם חוויה חיובית, וזה חלק מהכיף בקולנוע. אני חושב שיש משהו קצת מדכא לשבת ולראות “שר הטבעות” למשל עם עוד שני צופים באולם.

  19. אביגיל 30 אוקטובר 2006 ב - 18:51 קישור ישיר

    כשצפיתי ב”שר הטבעות: אחוות הטבעת”ֿ, ישבו לידי אב ובנו הקטן. מהר מאוד התברר שהילד עוד לא יודע לקרוא, ואביו בילה את כל הסרט בלהסביר לו את מהלך העלילה.

    כשהערתי לאב בזמן ההפסקה, הוא התפלא על חוצפתי. “מה את רוצה?” הוא שאל אותי. “את לא רואה שהוא לא מבין?”

    צודקים המגיבים שקדמו לי – הגורם האמיתי להדרת רגלי הצופים מבתי קולנוע הם הצופים האחרים.

    רוה לאביגיל: אוףטופיק – יש לך אחלה בלוג. מאוד נהנה ממנו.

  20. BS 30 אוקטובר 2006 ב - 20:07 קישור ישיר

    …היא בעיקר העובדה שהוא של גלובוס, חברה שעושה לכל מפיצי הסרטים בארץ שיעורי בית באיך לחרבן על הקהל. אחרי הסרט האחרון שראיתי בבית קולנוע שלהם (שהתחיל שעה לאחר הזמן שצוין על הכרטיס), אני מעדיף לשמור מרחק מהקומפלקס החדש, אף על פי שהוא ממוקם סנטימטר ליד הבית שלי.

    חוץ מזה, אם הקומפלקס יחלוק את הקהל שלו עם הקהל שבדרך כלל מגיע לקניון הזהב הסמוך בערב, באמת שעדיף להתרחק.

  21. ישי 6 נובמבר 2006 ב - 21:10 קישור ישיר

    אני הלכתי לYES PLANET כשהוא רק נפתח והייתי מאוד מרוצה מעניין הדירוג והתחייבות שלהם שלא יהיו הפסקות, למרות שבאמת היה עדיף שיקרינו סרטים כמו סופרמן חוזר ב4K (וזה סוג המקרן שצריך להביא, HD זה שם כללי מדי) עדיין האיכות שם וההרגשה היו עדיפים על בתי קולנוע אחרים באזור המרכז.
    הדירוג של השורות והרווח בינהן גם אומר שאם מדברים בשורה מאחורה (מדברים, לא צועקים) לא ממש שומעים את זה

  22. make money internet 17 ינואר 2011 ב - 0:38 קישור ישיר

    This is so great that I had to comment. I’m usually just a lurker, taking in knowledge and nodding my head in quiet approval at the good stuff…..this required written props. Theory rocks…thanks.


השאירו תגובה