האוסקרים. הלילה מ-3:00 לפנות בוקר כאן

כשמדברים על האוסקרים צריך לזכור: רוב הצופים בטקס בכלל לא מתעניינים בשאלה "מי יזכה?”. חוץ משנים בודדות, כשיש להיט ענק כמו "טיטאניק" או "שר הטבעות" ומעריצי הסרט צופים בשידור החי כדי להריע לקבוצה שלהם, בשאר הזמן 35 מיליון הצופים באוסקר באמריקה באים בשביל, ובכן, הכוכבים. לראות מי בא, עם מי ומה הם לבשו. הם באים בשביל הבדיחות בין לבין, ומקווים שיהיו דמעות וריגושים תוך כדי. אם פתאום יש רגע לא מתוכנן בטקס – ג'ניפר לורנס מועדת על שמלתה, אדריאן ברודי מנשק את האלי ברי שהכריזה על זכייתו, פיי דאנווויי מכריזה על הסרט הלא נכון – זה בכלל שיא, כי כולם באים לשידורים החיים בתקווה שתהיה תקלה, פאדיחה, רגע לא מתוכנן של מבוכה וספונטניות.

דווקא בישראל זה קצת אחרת. באופן מעניין, “שלושה שלטים מחוץ לאבינג מיזורי", “העיתון", "דאנקרק" ו"תברח" זכו בארץ להצלחה יפה, כך שכאן יש יותר אנשים שראו את הסרטים מאשר אנשים שייראו את הטקס במלואו.

אז מי יזכה? נגיד כך: טקס 2018 (שיועבר בשידור חי החל משלוש לפנות בוקר רק בערוץ יס 1) יכיל כמה וכמה רגעים של מתח והפתעות, והתקלה בסוף השידור לפני שנה עשויה להקפיץ לו את הרייטינג. זו אחת השנים הכי מפוזרות וצמודות שאני זוכר מאז שאני מכסה את האוסקרים. בדרך כלל, מי שעוקב אחרי כל מה שקורה בחודשיים שלפני האוסקרים יכול לדעת די טוב מה הולך לקרות בטקס הסופי, הסופרבול של הקולנוע ההוליוודי. השנה? פחות. בהיעדר מועמד מוביל אחד ועם לא פחות מחמישה סרטים שעשויים להפתיע בזכייה בפרס הגדול, כל שם שיוקרא בסוף הטקס, גם אם הוא זה שהימרנו עליו, יהיה הפתעה. בואו נמפה כמה מהקטגוריות הבולטות בטקס ונהמר על זוכים. כן, אם אטעה תוכלו ללעוג, אם אצדק אוכל להתרברב, אבל בעיקר זה נועד כדי לשמש תקציר של כל מה שקרה במירוץ עד כה, ולהסביר איך ולמה ומתי התחוללה הפתעה. את פרס הסרט אני משאיר לסוף, כי בפשטות, הוא הכי קשה לחיזוי.

הקטגוריות הקלות:

בכל הקשור לשחקנים, מאז גלובוס הזהב (הפרס הראשון של העונה) ועד פרס האקדמיה הבריטית (הפרס האחרון לפני האוסקר) הקונסנזוס היה מוחלט. אם מישהו אחר מארבעת האלה זוכה בפרס זו תהיה הפתעה מוחלטת ו-5,000 איש באולם דולבי בהוליווד יגיבו בתדהמה.

שחקנית: פרנסס מקדורמנד, “שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי"

שחקן: גארי אולדמן, “שעה אפלה"

שחקנית משנה: אליסון ג'אני, “אני, טוניה"

שחקן משנה: סם רוקוול, “שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי"

תסריט מעובד: “קרא לי בשמך".

ג'יימס אייבורי בן ה-89 יהיה הזוכה המבוגר ביותר בתולדות האוסקר כשיזכה בוודאות בפרס על התסריט המרגש שכתב, שהוא סיכום לקריירה נהדרת.

איפור: “שעה אפלה".

אנחנו צריכים להיות כנים לרגע: 90 אחוז מהזכייה הצפויה של גארי אולדמן היא בזכות האיפור הפנומנלי שהפך אותו לווינסטון צ'רצ'יל.

סרט אנימציה: “קוקו"

במאי: גיירמו דל טורו, “צורת המים".

הוא זכה בגלובוס הזהב על בימוי, בבאפט"א על בימוי ובפרס גילדת הבמאים. הוא יזכה גם באוסקר.

הקטגוריות הקשות:

תסריט מקורי: "תברח", ג'ורדן פיל

אני הייתי בוחר ב"שלושה שלטים מחות לאבינג מיזורי", אחד התסריטים הגדולים של העשור, והייתי שמח לעשות כאן כבוד ל"ליידי בירד" המקסים של גרטה גרוויג, שתחיל להיראות שהוא הולך לצאת מהטקס הזה בידיים ריקות. אבל זו כנראה תהיה הקטגוריה של "תברח".

הסרט הזר: "הריבוע"

תכלס, אין לי מושג. זו הקוגוריה הכי רנדומלית בטקס השנה, גלגלתי קוביה וזה מה שיצא.

סרט תיעודי: "אנשים ומקומות"

יש רבים שמהמרים על "איקרוס" של נטפליקס ואני מבין את הבחירה הזאת ועד לפנ כמה שבועות גם אני חשבתי כך. אבל יש לי תחושה שהאקדיה לא תוכל לעמוד בקסמה של אנייס ורדה. היא זכתה לפני כמה חודשים באוסקר כבוד על מפעל חיים, ועכשיו יש הזדמנות לתת לה אוסקר אמיתי על סרט שלה. וגם, היא תצטרף לג'יימס אייבורי ותהיה המבוגרת מבין זוכות הפרס, גם היא בגיל 89.

צילום: "בלייד ראנר 2049", רוג'ר דיקינס

זה לא הימור, זו משאלה. האם מחר יזכה סוף סוף רוג'ר דיקינס, אחד הצלמים הגדולים של ימינו, באוסקר הראשון שלו אחרי 14 מועמדויות? אני נוטה לקוות שכן, למרות שצריך להודות שמי שנוטה להפסיד ימשיך להפסיד. אז אולי הויט ואן הויטמה על "דאנקרק"?

עריכה: "בייבי דרייבר"

כולם מהמרים על "דאנקרק", אבל מאז שראיתי את "בייבי דרייבר" אני אומר לכולם שהוא יזכה באוסקר על עריכה, אז אני מנסה להיות עקבי.

שיר: "זכור אותי", מתוך "קוקו"

אני מהמר ולא בלב שלם. לא השיר הכי טוב בקטגוריה (החלשה מדי השנה), אבל כן השיר היחיד שהוא חלק אינטגרלי מהסרט ועלילתו. אם היה לי קצת יותר אומץ הייתי מהמר על "This is Me" מתוך "האמן הגדול מכולם", בעיקר כי נראה לי שזו השנה הגדולה בחייהם של כותבי השיר, ג'סטין פול ובנג' פאסק, שזכו לפני שנה בדיוק באוסקר על חלקם בכתיבת השיר מ"לה לה לנד", ואז זכו בטוני על המיוזיקל הגאוני שלהם, "Dear Evan Hansen" ואז זכו בגלובוס הזהב (שני ברציפות) על "האמן הגדול מכולם". אז אני מהמר על "קוקו" (מאז האיש שכתב את המוזיקה ל"ספר המורמונים" וכבר זכה באוסקר עם אשתו על השיר מ"לשבוור את הקרח"), אבל אשמח יותר אם פאסק ופול יזכו שוב.

פסקול: "צורת המים", אלכסנדר דספלה

יש משהו קצת קלישאתי בפסקול – ואלס ואקורדיון – אבל אני מודה שהוא מזדמזם יפה בראש הרבה אחרי שהסרט נגמר.

עריכת סאונד: "דאנקרק"

מיקס סאונד: "דאנקרק"

הסרט הכי רועש זוכה.

עיצוב: "צורת המים"

אני הייתי בוחר ב"בלייד ראנר 2049", אבל אני מודה שהדבר הכי יפה ב"צורת המים" היה העיצוב שלו.

אפקטים: "בלייד ראנר 2049"

רבים מהמרים כאן על "המלחמה על כוכב הקופים", ההזדמנות האחרונה לתת אוסקר על אפקטים לטרילוגיה הזאת שלא זכתה עד כה. אני מהמר על "בלייד ראנר 2049".

תלבושות: "חוטים נסתרים"

לכאורה זה קל: סרט על מעצב תלבושות הגיוני שיזכה באוסקר על עיצוב לתבושות. מצד שני, אם "צורת המים" יזכה כאן, זה אומר שהאהבה אליו גדולה מאוד, ולא לחלוטין הגיונית.

סרט קצר: "בית ספר יסודי דה-קאלב"

סרט אנימציה קצר: "כדורסל יקר"

סרט תיעודי קצר: Heroine(s)1

לא ראיתי את הסרטים המועמדים, אלה ניחושים על סמך תקצירים (כי הרי הנושאים לעיתים זוכים ולא הסרטים עצמם) והימורים של אחרים.

ולבסוף:

הסרט:

בסוף הפסקה הזאת יופיע ההימור שלי. הפסקה הבאה היא התירוץ שלי למקרה של כישלון. יש כמה חזאי אוסקר שאני עוקב אחריהם ולרוב סומך עליהם, והם טוענים ש"צורת המים" יזכה באוסקר (אן תומפסון). באמת? כשאני קורא בעלי התה של האוסקר, אני מגיע לזה ש"צורת המים" יכול להגיע מקסימום למקום הרביעי בהצבעה. השאלה שצריכה להישאל היא: למי יש יותר השפעה בקרב מצביעי האוסקר – לבמאים ולמפיקים (שבחרו ב"צורת המים" כסרט השנה שלהם) או לשחקנים (שבחרו ב"שלושה שלטים מחוץ לאבינג מיזורי" כסרט השנה שלהם)? כשאן תומפסון בוחרת ב"צורת המים" כהימור שלה היא עושה חישוב לכאורה הגיוני: "צורת המים" זכה בפרס גילדת המפיקים (פרס ששיטת ההצבעה שלו זהה לזו של האוסקרים), ואילו "שלושה שלטים" לא מועמד בכלל לאוסקר על בימוי, שזה עדות לחולשתו. אבל אני שם את הז'יטונים על השחקנים, שמהווים את הפלח הגדול ביותר מבין מצביעי האוסקר. אבל האם העובדה שהיו לא מעט אנשים שמצאו את "שלושה שלטים" לא–מספיק רגיש מבחינת ייצוג גזעי עשויה לפגוע בו? ראשית, יתכן. למרבה הצער האוסקר בשנים האחרונות הפך מפרס לסרט הכי טוב לפרס לסרט שהנושא שלו הכי חשוב. במקרה כזה מי שיהפוך לפייבוריט הוא "תברח", שימשיך את מהלך התיקון של האקדמיה לטובת נושאים שחורים מאת יוצרים שחורים. התחושה הזאת הפכה ממשית הלילה, כש"תברח" זכה בפרס האינדיפינדנט ספיריט, שהפך באופן מפתיע לחזאי אוסקרים בשנים האחרונות (אחרי שנים של חוסר התאמה). מלבד הספיריט (ואם מתעלמים מהעובדה שהאקדמיה בדרך כלל לא נותנת פרסים לסרטי אימה) “תברח" לא זכה באף אחד מהפרסים המקדימים, בדיוק כפי שהיה עם "אור ירח" בשנה שעברה. אם הוא יפתיע ויזכה באוסקר זה אומר שכל חוקי המשחק השתנו ושהאקדמיה שינתה לחלוטין את פניה, מבחינת הגיל והטעם. לכן אם "תברח" יזכה מדובר במהפכה מבחינת חיזוי האוסקרים, מצד שני – אחרי ש"אור ירח" הפתיע אותנו בשנה שעברה, ההפתעה של "תברח" תהיה פחות גדולה. זכייה של "תברח" עשויה גם להיות הגיונית מבחינה תאגידית: באופן נדיר למדי, גם "צורת המים" ו"שלושה שלטים" שייכים לאותו אולפן (פוקס סרצ'לייט) וזו בטח היתה תקופה לא פשוטה להחליט באיזה קמפיין להשקיע יותר כסף, אז יכול להיות שזכייה של סרט מאולפן אחר (יוניברסל) תעשה להם חיים קלים יותר. אבל אני בוחר בהימור המעט שמרני יותר, שהוא גם הפייבוריט האישי שלי:

סרט: “שלושה שלטים מחוץ לאבינג מיזורי".

ציוץ