03 דצמבר 2009 | 00:11 ~ 7 תגובות | תגובות פייסבוק

העצמאיים: סאנדאנס, ספיריט, גותאם

רשימת הסרטים בשלוש התחרויות הרשמיות והראשיות של פסטיבל סאנדאנס פורסמה הרגע. נתחיל עם המבט המקומי: “שתיקת הארכיונים”, סרטה התיעודי של יעל חרסונסקי – המחטט בארכיוני הקולנוע הנאציים ועוסק בפיברוק התיעוד של חיי היומיום בגטו ורשה – משתתף בתחרות התיעודית הבינלאומית. אבל אף סרט עלילתי ישראלי לא נכנס לתחרות הבינלאומית. פסטיבל סאנדאנס, המוקדש לקולנוע עצמאי, מציג לא מעט סרטי בכורה של יוצרים לא מוכרים – וכות עצומה ומעוררת קנאה של בכורות עולמיות. אבל יש שם גם כמה פרויקטים קטנים – שאמורים להיות איכותיים – של יוצרים קצת מוכרים יותר. למשל: “Howl”, סרטם העלילתי של הדוקומנטריסטים בדרך כלל רוב אפסטין וג’פרי פרידמן על אלן גינזבורג הצעיר. או סרט בבימויו של מארק רופאלו. אבל גם אם שמות הבמאים לא מוכרים, עיינו בשמות השחקנים. בכל מקרה, כמעט תמיד מסתתר בסאנדאנס אחד או שניים מהסרטים שיהיו הכי מדוברים באצריקה בשנה שאחר כך. לפני שנה זה היה “Precious” שזכה בכל הפרסים, “לחנך את ג’ני” שזכה בפרס הקהל, “ללא שם” שזכה בפרס הבימוי ו”The Cove” שזכה בפרס התיעודי.


===========


שנה אחרי סאנדאנס ו”Precious”, “לחנך את ג’ני”, “ללא שם” ו”The Cove” יתחרו בפרסי האינדיפנדנט ספיריט שהמועמדויות שלהם פורסמו אמש. אורן פלאי ואורן מוברמן מתחרים ביניהם על פרס סרט הבכורה. חוץ מהסרט “The Last Station” של מייקל הופמן, ראינו בארץ את רוב המועמדים לפרס הסרט ופרס הבימוי. פרס הסרט: “500 ימים עם סאמר”, “Precious” (יגיע ארצה בתחילת 2010), “ללא שם” (יצא השבוע בדי.וי.די בארץ) ו”אמריקה” (הוקרן בפסטיבל חיפה וברמאללה, סרט חמוד נורא שצולם בשטחים ובארצות הברית עם יוסף אבו ורדה והיאס עבאס).



(ב”הארץ” כבר פירסמו שסרט קצר של יסמין נובק התקבל לקטגוריית הסרט הקצר בסאנדאנס, וצריך לחכות לפרסום שאר הקטגוריות הבינלאומיות, הלא תחרותיות, ולראות האם יש שם נוכחות ישראלית כלשהי).



פרסי האינדיפנדנט ספיריט מחולקים יום לפני האוסקרים, והם למעשה פרסי עונת האוסקרים הראשונים שמפרסמים את המועמדויות. הבאים בתור הם המועמדויות של גלובוס הזהב, ב-15 בדצמבר.


===========


בולט בהיעדרו מהמועדויות לפרסי האינדיפנדנט ספיריט הוא הסרט “The Hurt Locker”, מותחן מלחמה מורט עצבים שביימה קתרין ביגלו (חפשו אותו בבלו ריי באוזן השלישית, נראה לי שאפשר לשכוח ממנו על המסכים בארץ). הסרט זכה שלשום בפרסי גותאם – פרסי איגוד המפיקים העצמאיים של ניו יורק, והמתחרה הקטן והצנוע (והמוקדם) של טקס פרסי האינדיפנדנט ספיריט.


עדכון: סבסטיאן ורז-ש בתגובות מזכירים ש”The Hurt Locker” כבר קיבל איזכור בפרסי האינדיפנדנט ספיריט בשנה שעברה.

נושאים: בשוטף

7 תגובות ל - “העצמאיים: סאנדאנס, ספיריט, גותאם”

  1. סטיבי 3 דצמבר 2009 ב - 1:41 קישור ישיר

    ברשת עוסקים קצת בימים האחרונים בהתעלמות של הגותאם מ”precious”. אולי זה אותו סיפור אבל הפוך עם “the hurt locker” המעולה.

  2. סבסטיאן 3 דצמבר 2009 ב - 8:32 קישור ישיר

    הסרט של ביגאלו היה מועמד שנה שעברה לפרס השחקן ושחקן המשנה באינדפנדנט.
    בגלל איזשהי בעיית תאריכי יציאה הוא יצא בארה”ב השנה (באירופה הוא כבר יצא ב08) ולכן משתתף בעונת הפרסים הנוכחית.
    לאינדיפנדנט הוא לא נכנס רק בגלל שכבר היה שם.

  3. סבסטיאן 3 דצמבר 2009 ב - 8:38 קישור ישיר

    הסרט של ביגאלו היה מועמד באינדיפנדנט שנה שעברה לפרס שחקן ושחקן משנה.
    בגלל איזושהי בעייה בתאריכי היציאה שלו הוא לגיטימי לעונת הפרסים נהוכחית, חוץ מהאינדפנדנט כי אליו התייחסו בתאריך היציאה מקורי שלו, 2008.

  4. רז-ש 3 דצמבר 2009 ב - 9:10 קישור ישיר

    ל-“the hurt locker” שנה שעברה לא היו מפיצים. המפיקים העצמאיים שלו החליטו בכל זאת לעשות לו הפצה מוגבלת פרטית ולהעמיד אותו כמועמד. הרבה אנשים לא צפו בו אבל זה הספיק בשביל להשיג לו מפיץ. וככה הוא הופץ בארה”ב רק בקיץ. לטקס פרסי הספיריט לכן הוא לא יכול להיות מועמד. אבל לאוסקר כן.

  5. ספוילר 3 דצמבר 2009 ב - 13:08 קישור ישיר

    אני מת לדעת מי ייקח, מוברמן או פלאי. ראיתי את הסרט של מוברמן בירושלים והזדעזעתי. במובן הרע של המילה. שעמומון עמוס צדקנות ומביך. פלאי לעומת זאת עושה את העבודה. פחות יומרה ויותר כיסוי.

  6. Eran 3 דצמבר 2009 ב - 19:21 קישור ישיר

    אין לי בעיה עם סרטים ריאליסטיים וקשים. אני צופה בהמון סרטי אידיפנדנט וסרטים בכלל. רבים מהם עוסקים באלימות, אונס, התעללות וכדומה.
    אבל Precious הוא סרט דוחה ועלוב. לי דניאלס הוא במאי חסר כשרון וסרטיו הקודמים מוכיחים זאת. הוא לוקח נערה מכוערת נורא וטיפשה ומנחית עליה מכה אחרי מכה עד שתבקשו נפשכם למות. שומר נפשו ירחק.

  7. לירון 3 דצמבר 2009 ב - 23:01 קישור ישיר

    ראיתי את Precious בפסטיבל הסרטים בניו יורק בתחילת אוקטובר. יצאתי מהסרט בדיוק עם אותה הרגשה כמוך, ערן, אבל לצערי האמריקאים אוכלים את הסרט הזה חזק. הסרט הזה מעניין בגלל כל מה שסובב אותו ולא בגלל התוכן שלו. קראתי כמה כתבות על כך שמקור התגובות החזקות לסרט יכול להיות טמון ברגשות האשם של אנשי המעמד הבינוני+ כלפי שכבות העוני.

    המפיצים של הסרט (ליונסגייט) השתמשו בטקטיקת שיווק בהתאם: הסרט הופץ בכמות עותקים קטנה מאוד של בתי קולנוע – שהתחלקו לשכונות עשירות בהן אנשים כביכול באו לצפות בסרט בעקבות הזכיות שלו בפסטיבלים השונים והשבחים ממבקרי הקולנוע, ושכונות עם אוכלוסיה שחורה – עבורן גייסו את אופרה ווינפרי וטיילר פרי שיהללו את הסרט ב tv spots קצרים. התוצאה הייתה שבירת שיאי הכנסות בממוצע-פר-אולם.


השאירו תגובה