18 יוני 2018 | 16:15 ~ תגובה אחת | תגובות פייסבוק

“עולם היורה: נפילת הממלכה”, ביקורת

“עולם היורה: נפילת הממלכה”. דינוזאור על גג פח לוהט

אסכם ואומר בהתנצלות מסוימת שדי נהניתי מהשעה הראשונה של “עולם היורה: נפילת הממלכה”, הסרט החמישי בסדרת סרטי הדינוזאורים שהתחילה עם יצירת המופת פורצת הדרך של סטיבן ספילברג ב-1993 ושב-25 השנים האחרונות הולכת ודועכת בחשיבותה מפרק לפרק. השעה הראשונה של “עולם היורה 2” מחזירה את כריס פראט ואת  ברייס דאלאס הווארד לאי שבו הם נפגשו בסרט הקודם מ-2015, הפעם הם מגיעים כחלק ממבצע הצלה סודי שנועד לחלץ את הדינוזארים מהאי רגע לפני שהתפרצות הר געש מכחידה את האוכלוסיה המשובטת. החלק הזה בסרט אמנם לא מכיל דבר שלא ראינו בסרטים הקודמים – הדינוזאורים רצים, ובני האדם בורחים וצורחים – אבל זה היה חביב ועם כמה הקפצות סימפטיות, שהעניקו לשעה הזאת באיימקס בתלת מימד תחושה של מתקן הרפתקאות בפארק שעשועים מושקע. אלא שאז הגיע החצי השני של הסרט. החצי שאותו לא הראו לכם בטריילר, ובצדק.

שמתם לב שהוליווד מחפשת את יצורי הענק בסרטיה בשנים האחרונות? לצד האיתחול המחודש של סרטי “פארק היורה”, נוצרו סרטים כמו “גודזילה” (גם מין דינוזאור ענק), “פסיפיק רים” (רובוטים ענקיים נגד מפלצות ענק מבטן האדמה), סרטי “קלוברפילד” (מפלצת ענק מהחלל), “קונג” (קוף ענק) ובאחרונה גם “פרא” (גורילה ענקית, תנין ענקי וזאב ענקי). מה זה אומר? אולי זו דרכה של הוליווד להילחם באיבוד הקהל לטובת נטפליקס ודומותיה, ליצור סרטים על יצורי ענק, שיחייבו את הקהל לראות אותם על מסכי ענק, ולא במסך הסלולרי. מהבחינה הזאת כל הוליווד היא סוג של פארק היורה – כל אולפן יוצר שיבוטי ענק של יצורים ומשלח אותם אל העולם לשעשוע ההמונים. וכן, יש גיל בחייו של אדם (גיל צעיר למדי) שבו הוא ממש מתלהב מדברים ענקיים. בגרות מביאה איתה את ההערכה לדברים הקטנים יותר בחיים. ניואנסים, למשל.

וכאן אנחנו מגיעים לחצי השני של “עולם היורה: נפילת הממלכה”. חובבי סרטי מפלצות ודינוזאורים מדמיינים בראשם את הסיטואציות שלתוכם הם היו רוצים להכניס את היצורים האלה ולראות איך הדו-קרב בין אדם ומפלצת יתקיים. לרוב זה יהיה או בג’ונגל או בתוך עיר – המגרש הביתי של כל אחד מהצדדים. שני לוקיישנים שבהם אפשר להביא לידי ביטוי את גודלם של יצורי הענק. ולכן, מעולם לא שמעתי חובב סרטי מפלצות שחולם על סצינה שבה דינוזאורים מסתובבים חופשי בתוך בית מגורים. זה פשוט מגמד אותם. ולכן מה רבה ההשתוממות מכך ש”עולם היורה 2″ – שממחזר לא מעט ביטים עלילתיים מ”פארק היורה 2″ מ-1997 – מביא דינוזאורים אל טירה מבודדת אי שם בצפון קליפורניה באחת המערכות המשונות והמיותרות בתולדות כל סרטי המפלצות לדורותיהם. רעיון קונספטואלי שאני בהלם שאף אחד לא יירט בשלב הכתיבה, ושהורס את כל מה שכיף בדינוזאורים. מערכה שבה האימה הגדולה ביותר היא שטפריו של טירנוזאורוס רקס שורטים את רצפת הפרקט.

למרבה המזל יש ל”עולם היורה” במאי מוכשר – הספרדי חואן אנטוניו באיונה – ששוב ושוב מצליח לייצר רגעים ויזואליים מרשימים בתוך רעיונות תסריטאים שהולכים ונהיים גרועים ומרושלים מרגע לרגע. אז כן, במאי טוב יכול לשדרג תסריט רע, אבל זה לא יציל את הסרט.

נושאים: ביקורת

תגובה אחת ל - ““עולם היורה: נפילת הממלכה”, ביקורת”

  1. hamlet 18 יוני 2018 ב - 20:50 קישור ישיר

    ראיתי ולא אהבתי
    עדיף Hereditary
    קריפי ומעורר מחשבה


השאירו תגובה