29 אוגוסט 2018 | 07:28 ~ 3 תגובות | תגובות פייסבוק

“עשיר בהפתעה”, ביקורת

“עשיר בהפתעה” (Crazy Rich Asians). החתונה האסיאתית שלי

דיברתי על “עשיר בהפתעה” (Crazy Rich Asians) בפודקאסט של סינמסקופ ברדיו הרצה. האזינו כאן

הסרט הכי מדובר בארהב כרגע הוא Crazy Rich Asians“, שנמצא שם שבועיים במקום הראשון בטבלת שוברי הקופות, והתקשורת האמריקאית לא מפסיקה לכתוב על הסרט הזה, שמבחינתם הוא לא רק להיט גדול (מדויק) אלא תחילתו של עידן קולנועי חדש (הפרזה פראית). הסרט, המבוסס על רב המכר של קווין קוואן, שתורגם לעברית כאסיאתים עשירים מטורפים“, יצא בבתי הקולנוע בארץ בסוף השבוע האחרון תחת השם החיוור עשיר בהפתעה“. אכן הפתעה שני תרגומים גרועים לשם אחד, שאפשר היה פשוט לתרגם לעשירים בטירוף“. 20 אלף צופים ראו את הסרט בארץ בסוף השבוע, על פי נתונים שמסרה חברת ההפצה, “טוליפהקומדיה הרומנטית עם הפתיחה הכי גדולה הקיץ בארץ“, הם מוסיפים.

אז מה כל כך חדש ומקורי בסרט הזה? העובדה שזה סרט הוליוודי (בהפצת אולפני וורנר) אבל שאין בו כוכבי קולנוע מוכרים (לפחות לקהל האמריקאי), ושכל השחקנים בו הם ממוצא אסיאתי (סיני או מלזי), כולל הבמאי, גון צו, שהוריו היגרו לארהב מסין ומטייוואן, ושביים לפני כן את סטפ אפ 2“, “סטפ אפ 3והסרט התיעודי על גסטין ביבר. עבור התקשורת האמריקאית זו הוכחה לכך שכשהאולפנים ההוליוודיים חושבים מחוץ לקופסת גיבורי העל הם יוצרים להיטים לא צפויים. וזו גם הוכחה שהקהל מחפש לא רק את סרטי הפעולה הגדולים והיקרים, אלא גם בידור בגוון אחר. אבל בעיקר, התקשורת האמריקאית מתמוגגת מכך שהוליווד הימרה על סרט כלאסיאתי (באותו אופן שהמילטוןהוא מיוזיקל כלשחור) ושהקהל – לא רק האסיאתי – הגיב לכך בחום. זה המקום שבו הסרט מפסיק להיות יצירה בידורית חביבה והופך להכרזה פוליטית: זה סרט מיינסטרימי שמאפשר ייצוג מלא לדמויות ושחקנים שעד כה הסתפקו בתפקידי משנה. בהוליווד, שידועה כמי שמכוונת את תוצריה לקהל גברי לבן, סרט שעוסק בדמויות לאלבנות, ושפונה באופן מובהק גם לקהל נשי ולהטבי, הוא חידוש גדול. התשואות שאליהן כבר מתלוות תחזיות האוסקר הממשמוקדמותמדי הן גם אצבע בעינו של דונלד טראמפ: בזמן שבבית הלבן יושב נשיא שמדבר בגנות מהגרים ורואה בסינים אויבים, מגיע סרט שמוכיח שציבור רוכשי הכרטיסים דווקא חושב אחרת מהמנהיג הנבחר ונהנה מקצת רבתרבותיות.

אלה הכרזות יפות ומסקנות מחממות לב, אבל גם קצת מוגזמות. מחוץ לקופסה? הסרט בכל זאת מבוסס על רבמכר מוכר למדי, שהופק על ידי אחת המפיקות החזקות בהוליווד, נינה גייקובסון, שהיתה בעבר נשיאת אולפני דיסני וחתומה על הפקת משחקי הרעב“. את פיתוח הסרט היא התחילה ב2013, כך שלא היתה בו אז שום אמירה אנטיטראמפית. לא. גייקובסון פשוט התלהבה מספר, החליטה לממן את פיתוח הסרט בעצמה ולמכור חבילת הפקה גמורה לאולפן ההוליוודי, עם תג מחיר זול למדי, מתוך הבנה שאם היא תישאר נאמנה לספר, הקהל יגיב בהתלהבות. והיא צדקה. וכן, כל הזדמנות להוכיח שלא צריך כוכבים בשביל ליצור להיט אלא רק רגש, היא שיעור טוב לאנשים בעמדות מפתח. ובכל זאת, קל להמר על סרט שהפקתו עלתה רק 30 מיליון דולר סכום שהסרט הכניס בסוף השבוע הראשון לצאתו.

כמו כן, הכותרות שהסרט עושה בשבועיים האחרונים הן הוכחה לכך שהתקשורת העולמית נותנת לקולנוע מעמד הרבה יותר גבוה משאר אמצעי התקשורת. כמה שבועות לפני שיצא עשיר בהפתעהעלה בנטפליקס סרט הנעורים To All the Boys I’ve Loved Before“, גם הוא עם שחקניות ממוצא אסיאתי בתפקידים הראשיים וגם הוא מבוסס על רב מכר מאת סופרת אמריקאית ממוצא קוריאני. סדרת הנעורים ריברדייל” (שמוצגת בישראל גם בנטפליקס) מקפידה על איזון אתני עם שחקנית ממוצא היספני בתפקיד הראשי, ולצידה אסיאתי, שחורה, לבן וגינגית (כן, בעולם של ריברדיילגינגים זה מוצא אתני). בסוף השבוע האחרון יצא בארהב המותחן חיפושגם הוא עם שחקנים אסיאתיים בתפקידים הראשיים (גון צו אחר). והסדרה חמוץ מתוק“, שבה התגלתה קונסטנס וו, כוכבת עשיר בהפתעה“, משודרת בפריים טיים בארהב. אז כן, קורה כאן משהו, שהוא שילוב בין הזיהוי של קהל חדש שלא יוצג לפני כן בקולנוע ובין הרצון לקרוץ לקהל הפוטנציאלי בסין. “עשיר בהפתעהאינו הראשון, אבל הוא בהחלט הכי מצליח ומתוקשר. השחקנים ממוצא אסיאתיים מקבלים תפקידים ראשיים, והקהל מתלהב.

ההימור של אולפני וורנר הפך בהמשך להימור של מפיצי הסרט בארץ. שימו לב שמפיצים הישראליים הגדולים והוותיקים לרוב נרתעים להביא סרטים העוסקים בקבוצות אתניות אמריקאיות סרטים על שחורים או היספנים, גם אם הצליחו במולדתם, לרוב לא מגיעים הנה. המפיצים יגידו שזה בגלל שזה לא מסחרי לקהל המקומי, אבל אני תמיד חושד שיש כאן גם עניין קטן של גזענות. טוליפ, חברת הפצה צעירה שהוקמה השנה ומפיצה את סרטי אולפני וורנר ויוניברסל, כבר הימרה לפני כמה שבועות על הסרט החדש של ספייק לי, ועכשיו מפיצה את עשיר בהפתעה“, ממש בסמוך לעלייתו בארהב. “אכן, הפן האסייתי לווה בחששות,” מוסרים מפיצי הסרט, “להפיץ סרט ללא שחקנים מוכרים זה אתגר גדול, על אחת כמה וכמה שחקנים לא מוכרים אסייתיים. לכן הצענו את השם טחונים. כשראינו את הסרט, סמוך ליציאתו, גילינו קומדיה רומנטית מקסימה, מושקעת, זוהרת, מסחררת, מהסוג שכבר לא רואים יותר על המסכים בשנים האחרונות . החלטנו לשנות את השם בהתאם ולהתאים אותו לזאנר על מנת להעביר את המסר בצורה הברורה ביותר לקהל יעד רחב ככל האפשר.

****

סיבת ההתלהבות השנייה של התקשורת האמריקאית מהסרט נובעת מהעובדה שמדובר בקומדיה רומנטית, בתקופה שבה היה נדמה שקומדיות רומנטיות יצאו מהאופנה. אבל באופן מפתיע, לקהל הישראלי עשיר בהפתעהעשוי להיראות מאוד מוכר.

עלילת הסרט מספרת על סיפור אהבתם של ניק ורייצל הוא איש עסקים, היא פרופסורית לכלכלה. הם נפגשים ומתאהבים בניו יורק ואחרי תקופת חברות הוא מחליט להזמין אתה לפגוש את הוריו בסינגפור, לשם הוא נוסע כדי להיות השושבין בחתונת חברו הטוב ביותר. כשהם מגיעים לסינגפור מגלה רייצל שניק מגיע מאחת המשפחות הכי עשירות בסין. ואמו? היא אמאנמרה סינית טיפוסית שלא מתלהבת מהעובדה שבנה העשיר, בן המעמד הגבוה, ינהל מערכת יחסים עם בחורה שבאה ממשפחה חד הורית ענייה. ולמרות שלשניהם יש הורים ממוצא סיני, המנטליות של רייצל אמריקאית וליברלית מדי, עבור אם שמצפה שהכלה של הבן שלה תהיה מסורתית יותר ותתמסר לעבודות הבית ולגידול משפחה ולא לקריירה.

שני צעירים מתאהבים למורת רוחם של ההורים? מאיפה זה מוכר לנו? כמובן, מכל סרטיהם של מנחם גולן ובועז דוידזון. בישראל של שנות השבעים קראו לסוגה הזאת סרט בורקס“. עליי להבהיר ולחדד: כשאני כותב סרט בורקסאני לא מתכוון לכך כשם גנאי, כפי שהשתרש בשגגה בשיח הישראלי (אפילו מצד מבקרי קולנוע), אלא לצירוף המילים כתיאור של זאנר שמוכר בעולם כולו: הקומדיה העממית שבה זוג צעיר צריך להתגבר על מכשול אתני ועל שמרנות ההורים כדי לממש את אהבתם. בישראל של שנות השבעים הזוגות הגיעו מרקע מעורב אשכנזים ומזרחיים. המודל הזה שוחזר בהצלחה בקומדיה הרומנטית האמריקאית הגדולה הקודמת, “החתונה היוונית שלימ2002: שם זו אשה ממוצא יווני שמתאהבת בגבר לבן, למורת רוחו של אביה שחלם על חתונה יוונית מסורתית לביתו. הייתם לפיכך מצפים שעשיר בהפתעהיציג סיפור על בחור סיני שמביא את חברתו האמריקאית הלבנה לפגוש את אמו, אבל לא. שני הגיבורים מגיעים מאותו רקע אתני וזה עדיין לא מספיק עבור האם כאן המכשול הוא מעמדי.

הסיבה שסרטים כמו עשיר בהפתעה“, “החתונה היוונית שליוכץ וקרסועובדים היא כי הם ממוקמים בתוך עולם שמרני ומסורתי. זה השיעור שלימדה אותנו רמה בורשטין בלעבור את הקיר“, אולי הקומדיה הרומנטית הכי מבריקה של המאה ה21. הסיבה שקומדיות רומנטיות יצאו מהאופנה היא כי בעידן ליברלי, בו הכל מותר, הכל חופשי וההורים זורמים עם רצונות ילדיהם, אין יותר מכשולים לאהבה. צריך לחזור לתרבויות השמרניות כמו המשפחה הסינית, שבה האם מוצגת כמי שלומדת בדבקות את כתבי הברית החדשה כדי ליצור קונפליקט בין אורח החיים המודרני של הילדים ותפיסת העולם השמרנית של הוריהם. מהבחינה הזאת, “עשיר בהפתעההוא כמו דרמת גינונים תקופתית, אבל כזו המתרחשת בהווה. גיין אוסטן של אנגליה במאה ה17 מועברת לסינגפור של המאה ה21, עם האבחנות הדקות בין סוגי המשפחות השונים: אלה עם הכסף הישן ואלה עם הכסף החדש, הנובורישים, המוצגים כאנשים וולגריים בעלי טעם מצועצע, אבל שמחת חיים גדולה. כל הנוסחאות, המוסכמות והקלישאות של הקומדיה הרומנטית העדתית מגולגלות כאן לאגרול האסיאתי של עשיר באהבה“. מנחם גולן היה מתמוגג מהסרט הזה.

בסרט שנמשך שעתיים ארוכות מדי גון צו מזגזג בין כל סוגי הקומדיה שהקהל בארהב ובעולם רגיל לו. יש קטעים שסוטים הצידה לקומדיה בסגנון בדרך לחתונה עוצרים בווגאס“, ולרגעים זה מעין סקס והעיר הגדולה: סינגפור“. צו, שמגיע מסרטים מוזיקליים, יוצר סרט קצבי, קאמפי, גיי פרנדלי, מופרז מאוד, שמזכיר לנו שבקומדיות הרומנטיות הזכורות מהעשורים האחרונים היה כמעט תמיד איזשהו מרכיב שמזכיר מיוזיקלס: מהחתונה של החבר שליועד מאמא מיה“. אבל דווקא העלילה הראשית, של ניק ורייצל נגד האמא הדאגנית מדי, היידישע-מאמא הסינית, היא זו שמחזיקה את רגעיו הטובים והנוגעים ללב של הסרט ומציגה עולם מטריארכלי, שבו האמהות שולטות, שהוא בה בעת זר מאוד אך גם מוכר מאוד, עם הקונפליקט בין מסורתיות וקדמה ועם השאלה הנצחית מה חשוב יותר: כסף או אהבה.

האם עשיר באהבההוא סרט תקדימי והיסטורי שפותח דף חדש בתולדות הקולנוע? לא. אבל הוא צבעוני ומבדר. סרט ההמשך כבר בדרך.

(גרסה מורחבת לטקסט שפורסם ב”כלכליסט”, 28.8.2018)

נושאים: ביקורת

3 תגובות ל - ““עשיר בהפתעה”, ביקורת”

  1. hamlet 30 אוגוסט 2018 ב - 15:30 קישור ישיר

    כץ וקרסו עדיף….
    עשיר בהפתעה ארוך מידי,עם המון רגעים משמימים.
    הדמויות שטוחות כמו מסלול אפניים הולנדי.
    עדיף
    American Pie

  2. מגדלור 3 ספטמבר 2018 ב - 23:04 קישור ישיר

    כמו שציינת השם שהסרט קיבל הוא פשוט מזעזע.
    הסרט מצליח לא בגלל הפוליטיקה, אהדת התקשורת או כל דבר אחר בסגנון. הוא פשוט כייפי בלי קשר למוצאם של שחקניו או המסר שהוא מנסה כביכול להעביר.

  3. איתן 4 ספטמבר 2018 ב - 18:21 קישור ישיר

    הבעיה היא שהשיח היום הוא שיח של ייצוגים. לא משנה אם הסרט טוב או לא. “הפנתר השחור” – סרט גיבורי על של שחורים; “וונדר וומן” – סרט גיבורות על. נשים (שחקנית ובמאית); “עשיר בהפתעה” – סרט אסיאתי (עוד מעט יש עוד אחד. אסיאתי). סקרלט ג’והנסון לוהקה לתפקיד דמות טרנסית, אבל ויתרה בגלל התנגדות הקהילה לליהוק שחקנית סטרייטית. אם “בנים לא בוכים”, שהביא את האוסקר (המאוד מאוד מוצדק) להילארי סוואנק היה נעשה היום, הוא לא היה נעשה היום.
    הדיבור על תקינות פוליטית, ועל מה קורה מאחורי הקלעים מאפיל על מה שקורה על המסך, והאם הסרט הוא טוב או לא טוב.


השאירו תגובה ל - מגדלור