"ראלף שובר את האינטרנט", ביקורת
דיברתי על "ראלף שובר את האינטרנט", כולל קטעים מהפסקול, בפודקאסט הקולנוע של סינמסקופ ברדיו הקצה. לחצו על הנגן משמאל. ואם אתם קוראים בנייד, לחצו כאן
ב-2012 יצא "ראלף ההורס", סרט אנימציה של אולפני דיסני עם רעיון מבריק וביצוע חביב, עם התחלה מוצלחת והמשך נדוש. מהנה, אבל רחוק מלהיות סרט גדול. הסרט היה הצלחה קופתית סבירה והפסיד את האוסקר ל"אמיצה" של האולפן–האחות, "פיקסאר". ארבע שנים אחר כך יצר אותו צוות – ריץ' מור הבמאי ושותפיו לתסריט פיל ג'ונסטון, ג'ניפר לי וג'ים ריירדון – את "זוטרופוליס", שכבר היה סיפור אחר לגמרי – סרט מבריק שהכניס מעל מיליארד דולר בעולם וזכה באוסקר לסרט האנימציה הטוב ביותר. ועכשיו הצוות הזה חוזר עם סרט ההמשך ל"ראלף ההורס", "ראלף שובר את האינטרנט", שהדבר העיקרי שאפשר להגיד עליו זה הוא שבאופי שלו, בקצב שלו, בהברקות שלו וברעיונות שלו הוא דומה יותר ל"זוטרופוליס" המבריק מאשר ל"ראלף ההורס" החביב–בלבד.
בסרט ההמשך ראלף (ג'ון סי. ריילי), דמות ממשחק וידיאו ישן, חובר שוב לחברתו ונלופי (שרה סילברמן), דמות ממשחק וידיאו פחות ישן, ויחד הם נכנסים לתוך האינטרנט כדי למצוא מקום שנקרא "אי–ביי" ולהשיג בו את ההגה שאיתו הם רוצים לתקן את משחק הווידיאו שהתקלקל והפך את ונלופי להומלסית. בתוך האינטרנט הצמד מתפצל וכל אחד מהם מגלה צד אחר של עולם הסייבר – סרטונים ויראליים, לייקים, מכירות פומביות, משחקי רשת, שאלוני אישיות, וירוסים, קליק בייט, ספאם והדארק–נט. בעוד ראלף נרתע מהעולם הזה, ונלופי דווקא מגלה בו את יעודה האמיתי. ונלופי, נהגת מירוצים במשחק וידיאו ילדותי ומתקתק, מתמכרת למשחק אונליין מחוספס ואלים של מירוצי מכוניות בלוס אנג'לס. שם ונלופי בעלת המבטא הכה יהודי, מוצאת השראה והתלהבות בדמותה של שאנק, מנהיגת כנופיית נהגים, עם מבטא מאוד ישראלי (גל גדות, שמדבבת דמות שמזכירה את דמותה בסרטי "מהיר ועצבני"). אני ממש מחזיק את עצמי לא להציע פרשנות של הסרט שמספרת על היהודיה שעוזבת את הגולה המזרח אירופאית (ליטווק, שמו של בעל ארקייד המשחקים שם נמצאים משחקי הווידיאו של ראלף ושל ונלופי, הוא הכינוי הגלותי של יהודי ליטא) ומבקשת לעלות ארצה לישראל (או להגר ללוס אנג'לס), ארץ של שמש וחוצפה (כפי שמיוצגת על יד דמותה של גל גדות).
"ראלף שובר את האינטרנט" הוא סרט אנימציה מרהיב ומבדר, עם קצב מסחרר של בדיחות והופעות אורח, וקצת כמו "שחקן מספר אחת" של ספילברג הוא מכיל כמות עצומה של רפרסנסים ויזואליים שיכולים להוות מעין אינדקס לתרבות הפופ האמריקאית כולה בשניה הנתונה הזאת (כולל בדיחות על ערימות האשפה של האינטרנט, שם תמצאו גרוטאות כמו נטסקייפ וג'יאו-סיטיז). אבל אפשר גם להתייחס אליו כאל אחד התיעודים המבריקים של מה שקורה כרגע ביקום הקיברנטי, והאופן שבו החיים און–ליין שינו את האופן שבו אנחנו מתקשרים, חיים ומרגישים אוף–ליין. לרגעים הוא נראה כמו סרט תיעודי על הרגע הזה בזמן, ועל האופן שבו השתנתה האינטראקציה האנושית על ידי האינטרנט. עד כדי כך, שמתבקש לתהות איך הסרט הזה ייראה בעוד 20 שנה ועד כמה מהר הוא יתיישן (ומי בכלל יזכור את "אימג'ן דרגונז", ששרים את שיר הסיום).
ריץ' מור, השותף לבימוי ולכתיבה, התחיל את דרכו ב"משפחת סימפסון", ואם בעבר היינו רואים סרט ומחכים לראות את הפארודיה ש"משפחת סימפסון" ו"סאטרדיי נייט לייב" עושים עליו, עכשיו הסרטים כבר צוחקים על עצמם. "ראלף שובר את האינטרנט" – שמכיל כמות עצומה של אנשי "סארדיי נייט לייב" בעבר ובהווה בין שחקניו (ומי שלא שם נמצא ב"הגרינץ'") – הוא הסרט והפארודיה מעורבבים יחד. הוא צוחק על עצמו ועל סרטים אחרים, אבל באופן מפתיע הוא גם מכיל מימד סאטירי בעל מודעות עצמית בוגרת. באחת הסצינות המצחיקות בסרט מגיעה ונלופי אל אחורי הקלעים של אתר האינטרנט של דיסני (שכולל בתוכו את כל הדמויות של תאגיד דיסני, כולל של פיקסאר, "מארוול" – עם הופעת אורחת קצרה ונוגעת ללב של סטן לי שהלך לעולמו לפני שבועיים – ו"מלחמת הכוכבים"), שם היא פוגשת את כל הנסיכות של דיסני, כי הרי – כך גילינו בסרט הקודם – גם ונלופי היא בעצם נסיכה. מה שמתחיל כבדיחה מורכבת ומוצלחת של דיסני על חשבון עצמה, הופך בידיהן של שתיים מתסריטאיות הסרט – ג'ניפר לי (שהיתה שותפה לכתיבת "לשבור את הקרח") ופמלה ריבון (שכתבה את "מואנה") – לסאטירה מבריקה על קלישאות של ייצוג נשים בסרטי דיסני ובכלל. אם להאמין לסרט, הרי שדיסני יתקשו לעשות סרט נסיכות נוסף על פי המתכונת של סרטי הנסיכות הקודמים, שהסרט הזה קורע לגזרים. זה ממשיך בכך שאת הסרט הזה למעשה מובילות שתי דמויות נשיות שבהדרגה גורמות לנו להבין שראלף הוא לא הגיבור כאן, וזה כבר לא הסיפור שלו. אם תרצו, זהו סיפור על עולם נשי חדש, מהיר ואקטיבי שמנסה להשתחרר מהעולם הגברי הישן, המיושן והקצת סתום. ואם תרצו, זה סרט על כך שכל מה שנראה לנו מוכר ושגרתי סופו מתישהו להגיע לסופו. וכך, אולי, הסרט שמתעד את האינטרנט גם קצת מייחל באמת לשבירתו ולהיעלמותו מחיינו, ומנבא שנצליח להסתדר יפה מאוד גם בלעדיו.
אגב: מי שיילך לראות את הגרסה האנגלית, המשובצת בבתי הקולנוע בקמצנות מתמיהה, לא רק שישמע את גל גדות מדבבת את אחת הדמויות המרכזיות בסרט, ודמות מבריקה ומפתיעה בפני עצמה, אלא גם יזהה לא מעט כוכבי יו–טיוב בהופעות אורח קצרצרות ויגלה שכמעט כל הנסיכות של דיסני מדובבות על ידי השחקניות שדיבבו אותן במקור. זה מקרה מובהק של סרט שקהל מבוגר – מ-13 ומעלה – שממש לא צריך דיבוב, יהנה ממנו הרבה יותר מקהל צעיר מאוד.
עוד אגב. בתחילת הסרט הדמות של פליקס, אחד מחבריו של ראלף בארקייד המשחקים של ליטווק אומר "Darn Tootin". צירוף שאני מכיר מ"פארגו" של האחים כהן. אוקיי, יכול להיות שזה צירוף מילים מקובל אצל אמריקאים שלא מקללים. אבל אז כמה דקות אחר כך ונלופי מכנה את ראלף "Friendo", שזה היה הקאץ' פרייז של חאווייר בארדם ב"ארץ קשוחה". אז אני חייב לתהות: מה הקטע של "ראלף שובר את האינטרנט" עם אוצר המילים של האחים כהן?