זוטרופוליס הוא כרך שבו דרות חיות שהצליחו לזנק קדימה במעלה סולם האבולוציה: הן מתורבתות לחלוטין, מדברות, לבושות בגדים (חוץ מהנודיסטים, שמסתובבים עדיין כמו חיות), והקימו לעצמם חברה אנושית לחלוטין. ההבדל היחיד בין זוטרופוליס ובין עיר של בני אדם הוא העובדה שכרך הזה מחולק לא לרבעים, אלא להביטאטים על פי מערכות אקולוגיות – הטרופית, הארקטית, הימית, המדברית וכו׳. ״זוטרופוליס״ הוא מעין משל אחד גדול בו החיות למעשה ממלאות תפקידים אנושיים, וכך מה שהיה יכול להיראות דידקטי בסרט אמיתי, הופך להיות אירוני ומשעשע (ובכל זאת, גם דידקטי) בסרט אנימציה, שיש בו לא מעט המצאות חינניות.

זהו סיפורה של ג׳ודי הופס (בדיבובה של ג׳יניפר גודווין, שכבר נמצאת על הפיירול של דיסני ב״עד עצם היום הזה״), ארנבת קטנה עם חלום גדול: היא רוצה לצאת מהעיירה הקטנה בה היא תקועה עם תשע מאות ומשהו אחיה, עיירה בה כל הארנבים נידונים לחיים כמגדלי גזרים, וחולמת לעבור לעיר הגדולה, למטרופולין, לזוטרופוליס. ג׳ודי רוצה להיות שוטרת. ובכן, מתברר שזה לא פשוט: במשטרת זוטרופוליס עובדות בעיקר בהמות – קרנפים, פילים, היפופוטמים ואיילים, וגם מיני טורפים כמו זאבים, נמרים ודובים. ארנבת מעולם לא היתה שם. כדי להוכיח את עצמה למפקד הכעוס-תמידית שלה (בדיבובו של אידריס אלבה) עליה לפצח תוך 48 שעות תעלומה שאף אחד אחר מעמיתיה לא הצליח לפתור. כל מה שעומד לרשותה זה את שיתוף הפעולה, שלא מרצון, של שועל קרימינל (בקולו של ג׳ייסון בייטמן). וכך, הארנבת והשועל, שנועדו להיות אויבים עוד מימי משלי איזופוס, צריכים להפוך לשותפים בעל כורחם כדי לפתור תעלומה, שתתברר להיות הרת גורל עבור כל עתיד זוטרופוליס, כי מישהו שם מנסה לשבש את האוטופיה ולהחזיר את סדר הבריאה על כנו, בו הטורפים טורפים, והנטרפים ניצודים.

מסרים חברתיים בצד, ״זוטרופוליס״ הוא קודם כל סיפור היברידי שמורכב מכמה וכמה זנים של ז׳אנרים קולנועיים מוכרים למדי: סיפורה של האנדרדוגית שרוצה להתעלות מעל מהגורל שיועד לה; סרט שוטרים/בלשים; Buddy Movie, שלוקח לא מעט ביטים עלילתיים מ״48 שעות״ של וולטר היל; בדיחות על סרטי גנגסטרים, כולל פרנק סינטרה ו״הסנדק״; סרט מרדפים קצבי; ואפילו קומדיית נונסנס, סרט אנימציה שמודע לסרטי אנימציה (כולל ציטוטים מבאגס באני, דמות שככל הנראה ארנבים מוצאים מאוד פוגענית); ועוד ועוד. ריץ׳ מור (״ראלף ההורס״) וביירון הווארד (״פלונטר״ ו״בולט״) רקחו במעבדות דיסני – כשותפים לבימוי ולתסריט – מוצר מיינסטרימי משובח שעיקר כוחו טמון ביכולת שלו להיראות מקורי לחלוטין ועם זאת מוכר לגמרי.

אבל ההומור האירוני ורב החן של ״זוטרופוליס״ מצוי בהיפוך התפקידים שבו חיות מגלמות ארכיטיפים של בני אדם. זהו התפקיד של המשל, להסוות את הברור מאליו על ידי הקריפטי, הדו-משמעי. זה סרט שמצליח לדבר על הסטריאוטיפים הכי בוטים מבלי להיחשד בגזענות; זה סרט שיכול להחביא בדיחות מאוד לא פוליטיקלי קורקטיות, ולהיות הכי פוליטיקלי קורקט, כי איש לא באמת נפגע; זה סרט שיכול לדון בצורה כמעט מצמררת בתורת הגזע, אבל כשהדיון הוא על חיות, אז יש לזה צידוק (משמע, כשזה מגיע לחיות, כולנו גזענים מבלי להתנצל על כך).

כל הסרט מתפקד סביב תבנית ההומור הבסיסית שכל מין של חיה מייצג ארכיטיפ אנושי. כשג׳ודי הופס מגיעה בפעם הראשונה לתחנת המשטרה, היומנאי – נמר שמן, בטלן ולא מאוד חכם – אומר לה ״איזה חמודה את״. והיא עונה בחזרה: ״כשארנבים קוראים אחד לשני ׳חמוד׳ זה בסדר, אבל כשאתם אומרים את זה, זה נמשע – איך להגיד את זה…״. ובהמשך כשהארנבת נתקלת בשועל היא צריכה להתגבר על הדחף הטבעי שלה לפחד ולהירתע ממנו, כי הרי כל השועלים אותו דבר, לפחות בכל הקשור ליחס (הביולוגי) שלהם לארנבות. היא רוצה להיות נאורה, מפותחת, לא-גזענית, מעל לדעות קדומות, ולהתייחס לשועל כאל כל חיה אחרת, באופן שוויוני, אבל השועל הזה לא נותן לה את הסיפוק – הוא אימץ את הסטריאוטיפים של החברה המפלה אותו, מנצל ומחצין אותם. הוא זקוק למישהי כמו ג׳ודי הופס, ששרשרת המזון הציבה אותו בתור הטרף שלו, שתאמין בו, כדי שהוא יוכל לצאת מתוך התבנית שהטבע קבע לו, ולהתקדם הלאה (הסרט עדיין מקבל כהנחת יסוד שהתנהגות אנושית עדיפה על התנהגות חייתית; אני לא בטוח אם לא יבוא יום וזו כבר לא תהיה הדעה השלטת). המסר שהסרט מציע לצופיו, בעיקר הצעירים, הוא שאפשר לצאת מתוך הסטיגמה, מתוך התבנית שלתוכה נולדת. הטבע, החברה, הסביבה שלתוכה נולדת ימשכו אותך לכיוון אחד, אבל חופש הבחירה יוכל לקחת אותך לכיוון אחר לגמרי, הרחק מבית הגידול המקורי שלך.

אבל יש בסרט הזה טריק ערמומי והוא שאסור בשום פנים ואופן לנסות ולפענח מי הם הארכיטיפים האנושיים שאותם מייצגות החיות, שהרי אם נאמר שהשועל מייצג גזע מסוים, והתאו גזע אחר, והדובים גזע שלישי, הרי מי שבסופו של דבר ייצא הגזען כאן הוא אנחנו. הסרט הזה הוא כתם רורשאך: כשמציגים בפניכם סמלים וסטריאוטיפים, על מי אתם חושבים? אבל בתוך קווי המתאר האלה – בתוכו אנחנו מתוודעים גם לחיות פחות צפויות כמו העצלנים (עובדי מדינה) והחדף הארקטי (חיה שלא היה לי מושג שקיימת, בתפקיד הסנדק של העולם התחתון), דבר שגם מעשיר את השכלתנו במדעי הטבע – הסרט מצליח להציג מגוון משעשע למדי של טיפוסים, בתוך עולם שבו לא כל האמירות מושחזות, לא כל הבדיחות פוגעות, אבל הוא המודל לחיקוי המצטיין לעשייה המיומנת של אולפני דיסני ביצירת סרט מהנה לכל המשפחה, שעם כל מסריו למען שיוויון וחופש הוא בסופו של דבר מתבנת את צופיו הצעירים להישאר צייתנים ונאמנים למערכת, כי היא – למרות קלקול פה ושם שאותו יש לתקן – עובדת.