27 נובמבר 2018 | 16:00 ~ 0 תגובות | תגובות פייסבוק

ברנרדו ברטולוצ’י, 1941-2018

ברטולוצ’י עם ויטוריו סטוררו בצילומי “הקיסר האחרון”

דיברתי על ברטולוצ’י, סטוררו והמוזיקה של ריוצ’י סאקאמוטו בפתיחת פודקאסט הקולנוע של סינמסקופ ברדיו הקצה. לחצו על הנגן משמאל או (אם אתם בסלולרי) כאן

בתחילת המאה ה-21 הייתי צריך לחשוב מחדש על ההערצה שלי לברנרדו ברטולוצי, שהלך אתמול לעולמו בגיל 77. כנער שרק התחיל לגלות את תולדות הקולנוע בשנות השמונים, ברטולוצי היה אחד מגיבוריי הגדולים: “הטנגו האחרון בפריזהיה סרט שלרגע קט בחיי השפיע עליי עמוקות; “אסטרטגיה של עכבישהיה סרט שאמצעי המבע המצומצמים אך המבריקים שלו לימדו אותי שיצירה קולנועית יכולה להיות דלת תקציב אבל עדיין וירטואוזית; “הקיסר האחרון“, הסרט עליו הוא זכה באוסקרים, היה הסרט הראשון שלו שראיתי בזמן אמת, ולמשך כמה שנים התמכרתי אליו באופן חמור למדי. ומעל לכל, “הקונפורמיסט“. בסיכומה של קריירה, הקונסנזוס נראה כעת מוחלט: “הקונפורמיסטמ-1970 הוא יצירת המופת הגדולה שברטולוצי הוסיף לתולדות הקולנוע העולמי, והסרט היחיד שלו שלא מעורר כיום אנטגוניזם. אני המשכתי לאהוב אותו גם עם שמיים מגינים מעלועם בודהה הקטן“, שהעולם די התעלם מהם, אבל הקונפורמיסטהכניס אותו לפנתיאון. המבוגרים ממני כבר הכירו את שמו לפני כן, כמי שהיה אסיסטנט של פזוליני ושותף לכתיבת התסריט של היו זמנים במערבשל סרגיו ליאונה.

הבעיה עם ברטולוצי היא שלצד סרטיו הגדולים הוא יצר גם סרטים קטנים ונשכחים, ולעיתים לקח הפסקות ארוכות בין סרטיו. ברטולוצי היה תעלומה עבורי: איך במאי אחד יכול להגיע לכאלה גבהים אבל גם לכאלה נפילות. התשובה כעת ברורה: לברטולוצי היה נשק סודי בשם ויטוריו סטוררו, צלם עילוי, שאיתו הוא יצר את שבעת סרטיו הטובים ביותר. זה שיתוף פעולה נדיר בעוצמתו: ברטולוצי בלי סטוררו עשה דברים זניחים, לעיתים מביכים. וגם להפך: אף במאי לא נתן לסטוררו את הקנווס שהוציא ממנו את רגעיו היפים ביותר. סטוררו וברטולוצי יחד וכנראה בשיתוף פעולה שהיה מעשית ואישית לא פשוט לשני האנשים הקשים האלה הגיעו לשיאים מרהיבים. סטוררו תרגם לצבעים ולתנועות את הרעיונות הדרמטיים של ברטולוצי והעניק לסרטיו נופך אופראי. בלעדיו, הם נותרו מלודרמות פשטניות. כיום אני תוהה שמא סטוררו היה הגאון האמיתי מבין השניים.

המשבר שלי עם ברטולוצי הגיע עם הסרט לגעת ביופיב-1996, הסרט שסימן את הפירוק הסופי של השותפות בין השניים. למרות שהסרט היה להיט, הפך את ליב טיילר לכוכבת לרגע, והיה לו פסקול שתחנות הרדיו ניגנו ללא סוף, הוא חשף את הצד השני של ברטולוצי: מישהו שהפך ממהפכן בשנות השבעים לשמרן בשנות התשעים. מישהו שחשבנו שהוא פורץ דרך באופן שבו הוא מייצג מיניות בצעירותו הפרועה ושוברת המוסכמות, מישהו שסרטו לה לונהעסק בגילוי עריות, אבל פתאום נראה כמו אשמאי זקן בן 54 שמרייר על טיילר בת ה-18. המצב הסתבך לפני שנתיים כשברטולוצי תועד כשהוא מספר ולא בטון מצטער במיוחד על כך שמריה שניידר, שהיתה בת 19 כשצילמה את הטנגו האחרון בפריז“, לא ממש ידעה מה ברטולוצי ומרלון ברנדו, כוכב הסרט, תכננו לעשות לה בסצינה המפורסמת ההיא עם הסקס והחמאה. ההפתעה על פניה בסרט, התברר לנו, היתה תיעוד אמיתי. “הרגשתי שברנרדו ומרלון קצת אנסו אותי“, אמרה שניידר בראיון שנתנה וצף מחדש לפני מותה ב-2011 על הסצינה האלימה והבוטה ההיא, שכבר בזמן אמת היתה שערורייתית ומאוד לא פוליטיקלי קורקטית. ברטולוצי טען מיד שמדובר באי הבנה של דבריו וסטוררו, שצילם את הסרט, העיד שבשום אופן לא היה שום אונס על הסט. ובכל זאת, היה ברור שהיה יחס אחר, מתירני מדי ולא מתחשב לשחקניות ולדמויות שהן מגלמות, באירופה של תחילת שנות השבעים. גם אם אכן לא קרה שם שום דבר פלילי, וזו היתה רק אסטרטגיה של עכביש, או של במאי שיעשה הכל כדי להכניס את שחקניו לתוך סיטואציה טעונה, סרטיו של ברטולוצי התיישנו בין לילה. ברטולוצי ניסה להתייחס לפערים בין הדורות בסרט הטוב האחרון שלו, “החולמים“, שעוסק בקשר בין ליבידו ושבירת טאבואים מיניים ובין נעורים, יצירה ומהפכנות פוליטית, בסרט המתרחש בימי מרד הסטודנטים בפריז של 1968.

ברטולוצי, שבשנים האחרונות היה חולה ורתוק לכסא גלגלים, למעשה פרש מעשייה קולנועית רציפה. הוא אסף פרסים על מפעל חייו, וזכה להנצחה מרגשת כשהפך לדמות בסרט יוצא מן הכללשל מישל הזווניציוס, בתור האיש שמעורר השראה בזאןלוק גודאר.

נושאים: בשוטף

השאירו תגובה