מאז שהגיעה נטפליקס לישראל, בינואר 2016, אני לא רק מנוי, אני גם חסיד. בעוד העולם תוהה האם נטפליקס מועילה לקולנוע או מזיקה לו, אני יודע בוודאות שלכל מי שגר מחוץ לניו יורק, לוס אנג'לס, לונדון ופריז, השירות הזה הוא ברכה. הוא עוקף את רודנות המפיצים המקומיים שגונזים סרטים בטיעון "זה יפסיד כסף" שהמשמעות האמיתית שלו הוא "אני לא אוהב את הסרט הזה ולא אכפת לי ממנו". אבל הסיפור של נטפליקס לא רק שלא הגיע לסיומו הוא רק הולך ומסתבך. כתבתי טקסט ראשון על נטפליקס לפני שנה וחצי ל"ליברל", ובו אני מסביר למה אני מתלהב ממנו אבל גם למה יש להם כזו אופוזיציה.

עוד על נטפליקס ב"סינמסקופ"

שנה וחצי חלפה והעסק רק נהיה מורכב ויצרי יותר. במהלך אוקטובר עבדתי על כתבה על נטפליקס עבור "בלייזר". לא היה יום, מרגע שהתחלתי לכתוב אותה ועד לרגע זה, שלא התפרסמה כותרת הקשורה איכשהו לנטפליקס. למשל, שבאיטליה חוקקו חוק "אנטי-נטפליקס", שימנע הפצה של סרטים בבתי קולנוע אם אין להם חלון של 105 יום לפני הגעתם לשירותי הסטרימינג וה-vod. זה קרה בעקבות ההחלטה של נטפליקס להפיץ שם את "רומא" של אלפונסו קוארון בבתי הקולנוע במקביל לעלייתו בנטפליקס. בעלי בתי הקולנוע התפלצו ומיהרו לארגן לובי שהעביר את החוק הזה. באייטם אחר, תיירי פרמו, המנהל של פסטיבל קאן, רמז לכך שלדעתו המשבר מול נטפליקס ייפתר בקרוב. או הכותרת הזאת ב"הוליווד ריפורטר" שטוענת שמירוץ האוסקר הקרוב הוא בעצם משאל עם של תעשיית הקולנוע "בעד או נגד נטפליקס": בעד נטפליקס, הצביעו "רומא"; נגד נטפליקס, הצביעו לאחד מסרטי האולפנים האחרים, ובראשם "כוכב נולד" או "הספר הירוק". זה מגיע אחרי שנטפליקס, שנזרקו מקאן, הגיעו לפסטיבל ונציה ויצאו מנצחים: האחים כהן עם פרס התסריט ואלפונסו קוארון עם פרס הסרט. ובמקביל "חיים פרטיים" של תמרה ג'נקינס קיבל כבר מועמדויות לתסריט, לבימוי ולמשחק בפרסי גותאם ובפרסי האינדיפינדנט ספיריט.

וזה מגיע אחרי עונת סתיו מרהיבה שבה נטפליקס הפציצו עם סרטים חדשים של פול גרינגראס ("22 ביולי"), דיוויד מקנזי ("Outlaw King"), תמרה ג'נקינס ("חיים פרטיים"), ניקול הולופסנר ("ארץ ההרגלים היציבים"), אורסון וולס והפרויקט הגנוז שהוא לקח איתו לקבר ("הצד האחר של הרוח").

אז אחרי כל הוויכוחים והריבים, השאלות שנשארו לי הן: מה יהיה עם נטפליקס בעוד שנה שנתיים? האם היא תצליח לשנות את הוליווד או האם הוליווד המבוססת תכניע את נטפליקס? ואולי מישהו יקנה את נטפליקס ואולי היא בכלל תיסגר? אחרי הכל, בעוד שנה יתחיל עליה מצור מאסיבי מצד שירותי הסטרימינג החדשים של דיסני וטיים-וורנר. אז הרמתי טלפון ושלחתי מיילים למפיקים, לעיתונאים ולאנשי טלוויזיה בארץ ובחו"ל, וקיבצתי כמה תשובות.

פורסם ב"בלייזר", גיליון נובמבר 2018.

לפני כשנה ביקרה בישראל אחת הבכירות של נטפליקס, לעשות סיבוב היכרות עם תעשיית הקולנוע והטלוויזיה המקומית. נטפליקס כבר קנתה לפני כן כמה וכמה תכנים ישראליים, ביניהם סדרות כמו "פאודה" ו"תיק גורדין" וסרטים כמו "סופת חול" ו"האיש שבקיר". בשנה האחרונה עלו שם גרסאות אמריקאיות לסדרות הישראליות "החממה" ו"השוטר הטוב". "אחד הדברים שהיא אמרה לנו", מספר מפיק שהיה במפגשים האלה, "הוא שנטפליקס בוחנת מחדש את ההחלטה שלא להפיץ את סרטיה בבתי הקולנוע".

זו ההחלטה האחת של נטפליקס שהפכה אותה למשבשת הגדולה של תעשיית הקולנוע האמריקאית. טד סרנדוס וריד הייסטינגס, האנשים מאחורי נטפליקס, החליטו בשלב מוקדם של הפיכת החברה ליצרנית התוכן הגדולה בעולם, שהקרנות הבכורה העולמיות של סרטי נפליקס יהיו בשירות עצמו, עבור מנויה, ולא בקולנוע. הקרנות מסחריות בבתי הקולנוע, אם בכלל יהיו, יתקיימו במקביל להקרנה באתר, ובעיקר כדי שיוכלו לעמוד בתנאים להתמודד על האוסקר.

הראשונים להתקומם היו בעלי רשתות הקולנוע הגדולות בארה"ב שאמרו מיד "לא אצלנו". כדי להיות מוקרן באחת הרשתות הגדולות, מפיצי הסרט צריכים להתחייב על חלון הפצה, שבו הם נותנים לבתי הקולנוע בלעדיות של 90 יום לפני שהסרט מופץ בשירותי סטרימינג ו-vod. ההחלטה הזאת גם גרמה למשבר בין נטפליקס ובין פסטיבל קאן, שבלחץ בעלי בתי הקולנוע הצרפתיים קבע שסרט שלא מופץ מסחרית בקולנוע לא יוכל להתחרות בתחרות הרשמית של הפסטיבל. לכן, בעוד שבתחום סדרות הטלוויזיה נראה שנטפליקס מצאה את הגרוב שלה (בפרסי האמי האחרונים נטפליקס ו-HBO היו בראש הזוכים, עם כמות פרסים זהה). לכן השאלה שאני רוצה לשאול כאן היא: מה יהיה עם סרטי הקולנוע של נטפליקס?

המתחרה הגדול ביותר של נטפליקס כרגע הוא שירות הסטרימינג של אמזון, שעובד בשיטה השמרנית יותר: הם שותפים למימון סרטים אבל מפיצים אותם בבתי הקולנוע כרגיל, ורק אחר כך מוציאים אותם למנויי אמזון. זה השתלם להם כלכלית עם "חולי אהבה", שהפך ללהיט מסחרי מרשים בקיץ שעבר, וב-2017 זה גם הניב להם שלושה פרסי אוסקר (שניים ל"מנצ'סטר ליד הים" ואחד ל"הסוכן", שזכה באוסקר לסרט הזר). "ילד יפה", "סוספיריה" ו"החיים האלה", המוקרנים כעת בקולנוע לב, הם סרטים של אמזון. גם נטפליקס, שדווקא עושים חיל בתחרות פרסי האמי לטלוויזיה, חולמים על אוסקרים, אבל בינתיים זה לא הולך להם (עם העלילתיים, סרטי התעודה דווקא עושים חיל). "חיות ללא לאום", "פרחים בבוץ" ו"על גוף ונפש" היו היחידים מבין סרטי נטפליקס העלילתיים שהיו מועמדים לכמה פרסים, אבל לא זכו. התחושה בתקשורת האמריקאית היא שגם הממסד ההוליוודי הוותיק מלא טינה נגד נטפליקס ומדיר אותם מהאוסקרים. ואולי יש כאן מידה מסוימת של צדק: לא רוצים להפיץ את סרטיכם בקולנוע? לכו להתחרות על פרסי האמי, כי אתם בעצם טלוויזיה.

תחושת העוינות של הוליווד נגד נטפליקס מחמירה כשקוראים את הדיווחים על שירות הסטרימינג החדש, "דיסני +" ("דיסני פלאס" או "דיסני פלוס", תלוי מאיפה אתם), שתאגיד דיסני עובד עליו ומתכנן להשיק בנובמבר 2019. הכינוי שהשירות הזה קיבל בתקשורת האמריקאית הוא "Netflix Killer" – אבל תמיד במרכאות, כדי שנבין שזה כנראה שם הקוד שאיתו עובד הצוות של דיסני על השירות המתחרה שלהם. כחלק מההכנה שלהם לשירות הזה ולרצון שלהם לכבוש נתח משמעותי מכל התוכן הטלוויזיוני והקולנועי בעולם, קנה תאגיד דיסני את תאגיד פוקס (כולל אולפן הסרטים ורשתות הטלוויזיה, לא כולל פוקס ניוז). כלומר, בעוד כמה שנים כל התכנים של דיסני ופוקס יעלמו לכם מנטפליקס, יס, הוט ושאר השירותים שאתם מנויים עליהם, וכדי לצפות בהם תצטרכו לעשות מנוי ל"דיסני +" – וזה כולל את שידורי הספורט של ESPN ופוקס ספורט, תחום שכרגע בכלל לא קיים אצל נטפליקס.

לפני חודשיים פורסמה ידיעה מרעישה נוספת: תאגיד טיים–וורנר, שנרכש לאחרונה על ידי תאגיד הטלקום AT&T, הודיע שגם הוא ישיק שירות סטרימינג עולמי לקראת סוף 2019, שיכיל את התכנים של אולפני וורנר ו-HBO.

וכאילו שהמלחמה מצד הוליווד לא מספיקה, גם עמק הסיליקון ינסה להציב תחרות: אפל עובדת גם היא על שירות סטרימינג ומתחילה לרכוש עבורו תכנים בלעדיים.

כל הכותרות האלה גרמו לי לתהות: מי הולך לנצח במלחמה נגד נטפליקס? האם נטפליקס יבינו שיהיה עליהם להיכנע לרשתות הקולנוע ולשנות את מודל ההפצה שלהם, או שאולי הממסד הקולנועי הוותיק יבין שנטפליקס היא העתיד ויישרו איתה קו? האם הוליווד הוותיקה והעשירה הולכת לרסק לנטפליקס את הצורה?

*****

בתחילת החודש עלתה העונה השישית והאחרונה של "בית הקלפים", הסדרה המקורית הראשונה שהופצה על ידי נטפליקס והתחילה ב-2013 את עידן הפקות המקור שלהם. סרט הקולנוע הראשון הגיע ב-2015 עם "חיות ללא לאום", הסרט שהזניק לתודעה את הבמאי קארי פוקנגה, שביים לפני כן את העונה הראשונה של "בלש אמיתי" ועכשיו מביים את הסרט ג'יימס בונד הבא. בינואר 2016 נכנסה נטפליקס לישראל כחלק מתהליך הכיבוש הגלובלי שלהם. הם כרגע מדווחים על 137 מיליון מנויים ברחבי העולם, 58 מיליון מתוכם בארה"ב. מול 90 מיליון מנויים בעולם לשירות הסטרימינג של אמזון.

לכן, כשנטפליקס מנהלת משא ומתן לרכישת סרט, אחד הדברים שהיא מביאה לשולחן זה את יכולת החשיפה הגלובלית העצומה שלהם. זו העסקה שהם מציעים ליוצרים: ותרו על הפצה בבתי הקולנוע, וקבלו מאיתנו כמות צופים עצומה, שמעולם לא היתה לכם. "בכל הדיונים בהם נכחתי לגבי נטפליקס", אומר חיים מקלברג, המפיק של "סופת חול", "עלתה הדילמה של קהל קטן יותר בבתי הקולנוע מול חשיפה למספר רב מאוד של צופים מנויי נטפליקס. והדעות לא היו אחידות. גם במאים, גם מפיקים וגם סוכני מכירות שואלים את עצמם אם חשוב יותר להגיע למספר רב יותר של צופים תוך כדי מיקסום ההכנסות או לוותר על החשיפה ולפתוח בבתי קולנוע עבור מספר נמוך בהרבה של צופים. רבים מהאנשים ששמענו סבורים כי ההתעקשות על בתי הקולנוע הינה נוסטלגית ורומנטית, בעוד שיש חשיבות רבה יותר למספרי הצופים."

מקלברג מכר לנטפליקס את "סופת חול", סרט הביכורים של עלית זקצר, שזכה ב-2016 בפרס אופיר לסרט הטוב ביותר ובפרס הראשון בתחרות הבילאומית של פסטיבל סאנדאנס. מקלברג טוען שכשזה מגיע לסרט ארט–האוס קטן דובר שפה זרה (שאינה אנגלית), שממילא הפוטנציאל המסחרי שלו בבתי הקולנוע מצומצם מאוד, השאלה לגבי נטפליקס היא בכלל אחרת לגמרי: "השאלה המרכזית יותר הינה שאלת הפסטיבלים. נטפליקס מעוניינים לצאת עם הסרטים בתוך תקופה קצרה ביותר ממועד רכישתם. דבר זה מבטל את האפשרות להשתתף בפסטיבלים מרכזיים, המבקשים הקרנות בכורה. בעיקר כשמדובר בסרטים של יוצרים שעדיין לא קנו להם שם, יש חשיבות רבה ביותר להשתתפות בפסטיבלים. זו היתה ונשארה אחת הדרכים המרכזיות לרכישת מוניטין בינלאומי. לכן, כיוון שהיה חשוב עבורנו ביותר להציג את עילית זקצר לתעשית הקולנוע העולמית, התעקשנו במשא ומתן מול נטפליקס לאפשר לנו שנה שלמה של פסטיבלים טרם הקרנת הסרט אצלם. כשהם הסכימו נסללה הדרך לחתימת ההסכם ולמסע המרשים של עילית עם הסרט במרבית הפסטיבלים הנחשבים בעולם, דבר שבהחלט מקל עלינו להשיג שותפים בינלאומיים לסרטים הבאים שלה."

שניים מהסרטים המדוברים של נטפליקס בחודשים האחרונים הם "חיים פרטיים" של תמרה ג'נקינס ("לסגור מעגל") ו"ארץ ההרגלים היציבים" של ניקול הולופסנר ("דיברנו מספיק"), שתי במאיות שסרטיהן הקודמים הופצו בבתי הקולנוע בארץ. את שני הסרטים האלה הפיק אתוני ברגמן ("שמש נצחית בראש צלול"), ואין לו ספק בכלל שנטפליקס הצילה את העסק שלו: "אסור לי להגיד את המספרים, אבל אני יכול להגיד שבעשרת הימים הראשונים מאז שעלה הסרט של ניקול (הולופסנר), ראו אותו בנטפליקס יותר אנשים משראו את הסרטים הכי מצליחים שלה בבתי הקולנוע". הסרט הכי מצליח של הולופסנר עד כה היה "דיברנו מספיק" מ-2013, עם ג'וליה לואי–דרייפוס וג'יימס גנדולפיני שהכניס 25 מיליון דולר בעולם, שזה בהערכה גסה כ-3 מיליון צופים (מתוכם כ-80 אלף בישראל).

"נטפליקס נכנסו לזירה בתקופה שאף אחד בהוליווד לא התעניין יותר בסרטים עצמאיים וקטנים", אומר ברגמן, "כך שהשאלה לגבי אובדן הצפיות בבתי הקולנוע לא רלוונטית כאן, כי איש לא הציג את הסרטים האלה ואיש לא צפה בהם בבת הקולנוע, ועכשיו בזכות נטפליקס יש להם קהל".

*********

נטפליקס עדיין חולמים על הפצות מסחריות בבתי הקולנוע. "חיים פרטיים" שביימה ג'נקינס בהפקת ברגמן עשה היסטוריה קטנה כשהופץ באוקטובר ב-21 בתי קולנוע ברחבי ארה"ב, ההפצה המסחרית הכי גדולה של נטפליקס עד כה (במקביל לעליית הסרט לצפייה בשירות בכל העולם). "מה שמעניין", אמר לי ברגמן שבועיים אחרי צאת הסרט, "הוא שבתי הקולנוע מבקשים להשאיר את הסרט על המסכים גם מעבר לזמן שסוכם איתם, כי הוא מביא קהל. זה די מדהים שסרט שנמצא זמין לצפייה בנטפליקס מצליח במקביל למכור כרטיסים בבתי הקולנוע".

למעשה, ההפצה המסחרית של "חיים פרטיים" היתה הסיבה שבגללה הרמתי טלפון לברגמן, מתוך ניסיון להבין האם נטפליקס מתחילים לגשש את דרכם לקראת הפצה מסחרית של סרטיהם. רציתי לדעת האם ההפצה בבתי הקולנוע (בארה"ב בלבד) היתה תנאי שלו למכירת הסרט. "בחוזה שלנו לא היה סעיף שדיבר על הפצה, אבל הם ראו את הסרט בפסטיבל סאנדאנס וראו שהוא עובד יפה מול קהל, אז הם החליטו להפיץ אותו. צריך להבין שגם כשאני חותם על חוזה הפצה עם אולפן, נגיד פוקס סרצ'לייט או סוני קלאסיקס, אין לי הבטחה מהם שהסרט יופץ בבתי קולנוע".

עבור ברגמן – שהקריירה שלו כמפיק שעושה סרטים קטנים ואינטליגנטיים, ידעה בשנים האחרונות עליות וירידות – זו תקופה מצוינת. "פתאום יש ביקוש לתכנים שאני מפיק. אני יכול לפנות לאולפנים או לנטפליקס, אמזון ועכשיו גם לדיסני. כולם צריכים תוכן. ויותר מזה, פתאום יש חופש גדול יותר מבחינת פורמטים. אני עכשיו בדרך ליום הצילום הראשון לסדרה חדשה שאני מפיק. לפני שלוש שנים הגיע אלי טימותי גרינברג, הכותב הראשי של 'הדיילי שואו', עם רעיון לסרט. פיתחנו אותו והסתובבנו איתו ובסופו של דבר החלטנו שיותר מתאים להפוך את זה לסדרה. אז היום אנחנו מתחילים לצלם. קוראים לה 'לחיות עם עצמך'. פול ראד משחק בה תפקיד כפול, והבמאים הם ולארי פאריס וג'ונתן דייטון, שביימו את 'מיס סאנשין הקטנה'. זה רעיון שמאוד מזכיר את 'שמש נצחית בראש צלול'. אתה ממש תאהב אותה".

למי הסדרה הזאת?

"לנטפליקס".

גם העובדה שהסרטים של נטפליקס לא מצליחים באוסקרים לא מאוד מדאיגה אותו: "תגיד לי אתה, היה איזשהו סרט של נטפליקס עד עכשיו שחשבת שנעשה לו עוול גדול בכך שהוא לא היה מועמד לאוסקר?".

וזו נקודה נכונה וגם מדאיגה. כי אחרי 68 סרטי קולנוע שנטפליקס מימנו או קנו, כמה יצירות מופת היו להם? נטפליקס הגיעו עם פנקס צ'קים פתוח, פנו למיטב היוצרים והכוכבים – מאדם סנדלר ועד האחים כהן – ונתנו להם חופש מוחלט. אבל קשה להגיד שמישהו מהם עשה עבורם את עבודתו הטובה ביותר. נטפליקס משקיעה סכום אסטרונומי של 13 מיליארד דולר בשנה על תוכן – הפקתו או רכישתו. מאז "בית הקלפים" הם הפיקו 700 תוכניות וסדרות, והמגזין "אסקווייר" חישב שמדובר בערך ב-5000 שעות תוכן. אבל בכל מה שקשור לסרטים, התחושה היא שעבור היוצרים נטפליקס היא כרגע אופציה ב', המקום אליו באים אחרי שכל השאר אמרו להם "לא". נטפליקס חיזקה את התחושה הזאת בכך שהפכה בית היתומים ליצירות גנוזות. "הכחדה" (עם נטלי פורטמן) ו"מבצע פינאלה" הם שני סרטים שהופצו בארה"ב אבל שמפיקיהם החליטו לעצור את ההפצה הבינלאומית ולהציע לנטפליקס לקנות מהם את הסרטים. "ספר הג'ונגל" של המודל הזה מזכיר לי קצת את האסטרטגיה של חברת קאנון של מנחם גולן ויורם גלובוס בשנות השמונים: לקנות לקנות לקנות, ליצור הרבה מאוד תוכן, בתקוה שמשהו שם יצליח כלכלית ואולי אמנותית, אבל בלי סלקציה גבוהה מדי. זו השוואה נוראית, אבל נטפליקס חייבת למצוא דרך לשדרג משמעותית את ספריית הקולנוע שלהם.

אתה חושב שהעובדה שבחרת ללכת עם נטפליקס הורסת לך את הסיכויים לראות את "חיים פרטיים" מקבל במועמדות לאוסקר על התסריט או אפילו לאחד השחקנים?

ברגמן: "נחכה ונראה".

הוא אמר את זה בחיוך, והוא כנראה ידע על מה הוא מדבר. כמה ימים אחרי שיחתנו, "חיים פרטיים" קיבל מועמדויות לתסריט ולשחקנים בפרסי גותאם לקולנוע עצמאי, שמתניעים את עונת הפרסים של סוף השנה.

החודשים האלה נראים כמו התחלה של צעידה לכיוון הנכון, עם מבול של סרטים מאת כמה מהבמאים והבמאיות הכי מסקרנים בעולם ואולי לכך רמזה אותה בכירה בנטפליקס בעת ביקורה בישראל לפני שנה. היא ידעה מה מתוכנן לסוף השנה, ושיש סרטים שפשוט חייבים להפיץ בבתי הקולנוע, אם לא בשביל הקהל אז בשביל היוקרה. זה כבר קורה השנה, לקראת עלייתו ב-14 בדצמבר של סרטו החדש של אלפונסו קוארון, "רומא". סרט שיופץ גם בישראל בבתי הקולנוע, אבל ליום אחד בלבד.

"רומא" אמור להיות הסרט שישנה את הכל. "רומא" אמור להיות הסרט שיביא לנטפליקס את האוסקר, אחרי שכבר זכה בפרס הראשון בפסטיבל ונציה. אן תומפסון, חזאית האוסקרים הכי טובה בארה"ב, ובעלת טור באתר "אינדי–ווייר", מהמרת על כך ש"רומא" יזכה השנה באוסקר. "נכון שאני קצת מכורה לסרט הזה כרגע", אומרת תומפסון בשיחת טלפון מדירתה בלוס אנג'לס, "אבל אני חושבת שהוליווד תלך עליו לאוסקר. העשיייה הקולנועית שלו כל כך יפה שהיא תאחד סביבו את כולם – הצלמים, העורכים, השחקנים – בדיוק כפי שכולם חיבקו את 'בירדמן' של אלחנדרו גונסלס איניאריטו ו'צורת המים' של גיירמו דל טורו".

באמת? אוסקר? מילא העובדה שזה סרט בשחור–לבן דובר ספרדית ונטול כוכבים, אני מנסה להבין האם העובדה שזה סרט של נטפליקס לא תהיה מכשול עבורו ולא תגרום לגווארדיה הוותיקה של הוליווד להיות האופוזיציה שלו. הרי הגיוני יותר להמר על סרט כמו "כוכב נולד", שהוא כמו החלום הרטוב של הוליווד והאוסקרים: סרט שמגיע מאולפן גדול, שזוכה להצלחה מסחרית אבל גם ביקורתית, אבל שיש בו גם משהו אישי מאוד והוא סרט הביכורים של שחקן שנהיה במאי – כל הפרמטרים של סרט אוסקרים קלאסי. "כן, אתה בהחלט יכול לטעון את זה", משיבה תומפסון, "וזה טיעון מאוד הגיוני, אבל אני חושבת ל'רומא' יש כרגע את הסיכוי האמיתי. אתה צריך לזכור שזה סרט שנטפליקס לא פיתחה והפיקה אותו אלא שזה סרט שהופק על ידי חברת Participant, שחיפשה מפיץ. נטפליקס ניהלה מלחמה מול אולפני יוניברסל על הזכות להפיץ את הסרט והיא ניצחה. הם הבינו שיש להם כאן משהו מיוחד. אני משוכנעת שאם קאן לא היו יוצרים את החוק המטופש שלהם שמונע מנטפליקס להשתתף בתחרות הרשמית הסרט היה זוכה בדקל הזהב, אין לי ספק בכך. קאן הציעו לנטפליקס להציג אותו בפסטיבל מחוץ לתחרות והם סרבו, והם עשו בצדק שהם סרבו כי הם ידעו שהסרט יכול לזכות בפרס, וזה אכן מה שקרה בפסטיבל ונציה".

לטענת תומפסון נטפליקס יעשו הכל כדי לא לפספס את ההזדמנות לסלול את דרכו של "רומא" אל האוסקר וזה אומר – הפצה מסחרית בבתי הקולנוע. "בגלל שהם לא יכולים להפיץ ברשתות הגדולות הם סוגרים חוזים עם כל בית קולנוע עצמאי בארה"ב. הסרט יופץ במאות עותקים, כולל במוזיאונים. זה סרט שצולם בפילם 65 מ"מ, שחור לבן ויש בו עבודת סאונד נפלאה והם רוצים שכמה שיותר אנשים יראו אותו על מסך גדול".

"רומא" הוא הסרט הראשון של נטפליקס שיש המצמידים לו תוית של יצירת מופת, אבל הוא לא אמור להיות האחרון. "The Irishman", סרטו הבא של מרטין סקורסזי, יהיה סרט של נטפליקס (וייצא במהלך 2019), וכן סרטו הבא של גיירמו דל טורו, הגרסה שלו ל"פינוקיו", אחד הפרויקטים שהוא תמיד חלם לעשות אבל לא מצא מי שיממן, שיבויים כסרט אנימציה סטופ–מושן (הפקת הסרט מתחילה בימים אלה כך שהוא לא יהיה מוכן לפני 2020-2021). שני אלה בוודאי יופצו גם על מסכים רבים, לפחות בארה"ב.

******

אם מקשיבים למבקרים ולמפיקים מצבנו מעולם לא היה טוב יותר. נטפליקס משקיעים בסרטים ובסדרות, מעניקים חופש יצירתי ובקרוב יגיעו גם יצירות המופת, והם ימשיכו ככל הנראה לזגזג בין סרטים שיוקרנו אך ורק בערבות האון–ליין ובין סרטים שיקבלו מעמד בכיר יותר, שיופצו במקביל גם בבתי קולנוע, מן הסתם במספר מסכים הולך וגדל.

אבל יש גם את מי שחוזה אסון באופק. "אני מאוד חושש לגורלה של נטפליקס בשנים 2020-2021. אין לי מושג איך הם ישרדו ברגע ששירותי הסטרימינג של דיסני, וורנר, אפל ואמזון ייכנסו באופן מאסיבי בעולם", אומר לי איש טלוויזיה ישראלי שבקיא מאוד בעולם הסטרימינג, עובד בצמוד עם נטפליקס ולכן העדיף להשאיר את נבואות הזעם שלו בעילום שם.

הנה הבעיה שאיתה נתמודד ב-2020: אם עד עכשיו אנחנו משלמים דמי מנוי לנטפליקס ו/או ליס/הוט ואנחנו מקבלים אצלם גם את הסרטים של מארוול וגם של די.סי, את סרטי האנימציה של פיקסאר וגם את הסרטים של כריסטופר נולן, הרי שמסוף 2019 נצטרך לשלם דמי מנוי נפרדים לשירות של דיסני בעבור התכנים שלהם (דיסני, פיקסאר, מארוול וסרטי "מלחמת הכוכבים") ומנוי נפרד עבור השירות של וורנר, בשביל סרטי באטמן, כריסטופר נולן, ושידורים חוזרים של "הסופרנוס", "משחקי הכס" ו"חברים", ומנוי נפרד עבור נטפליקס. אם נרצה גם את התכנים של יס והוט, אז עוד כסף. במקרה כזה, ברגע שכל חברה תדרוש מאיתנו בין 10 ל-15 דולר לחודש, מהר מאוד נצטרך להחליט על מי אנחנו מוותרים. "וזה הרגע שבו נטפליקס עשויה להפוך למיותרת, כי אני לא מרגיש שיש אצלם איזשהו תוכן שאי אפשר בלעדיו. כשירות משלים, הם מצוינים, לא כשירות בלעדי. אם תבקש מאנשים לבחור בין התכנים של HBO ובין העונה השלישית של 'אוזרק' נראה לי ברור במה הם יבחרו", אומר לי איש הטלוויזיה הפסימי.

החולשה של נטפליקס מתבטאת בכך שהם כרגע אך ורק חברת תוכן. כל שאר התאגידים שינסו לרמוס אותה מציעים את שירותי התוכן כחלק מחבילה גדולה הרבה יותר. "דיסני קנתה את פוקס ואוספת לתוכה תכנים מכל הסוגים – סרטים, סדרות, נשיונל ג'יאוגרפיק וערוצי ספורט, היא עכשיו גם בעלת השליטה העיקרית ב-Hulu, אז יהיה מעניין לראות מה הם יעשו שם. זו תהיה חבילה שלנטפליקס אין סיכוי להתחרות בה. השירות של טיים–וורנר הוא חלק מהרכישה של AT&T, שזו חברת תשתית. הם יציעו את שירותי הסטרימינג כי הם רוצים למכור לצרכנים לא רק את התוכן אלא גם את רוחב הפס ואת חבילות הגלישה שעליהם הם יראו את התוכן. אמזון מנסים ויצליחו להכניס לכל בית בעולם את העוזר האישי שלהם, אלקסה או פייר, שייתן לציבור שלל שירותי קניות מקוונות ובתוכם גם את שירותי הסטרימינג שלהם. לכל אחד מהם יש יתרון שישתלם לצרכנים. אפל גם מקימים שירות תוכן דומה, ולהם יהיו אפילו יותר קל, כי לרוב האנשים יש כבר אייפון או את אפל טי.וי, אז החדירה שלהם תהיה מהירה מאוד. מה יש לנטפליקס? כלום. הם הולכים להפסיד".

ברגמן חושב אחרת: "אני לא מבין איך אפשר להגיד שנטפליקס יפסידו בתחרות כשמה שאנחנו רואים בבירור זה את דיסני ואת וורנר מחקים בדיוק את המודל שלהם ומנסים להדביק את הקצב ולסגור את הפער שנטפליקס פתחו". מבחינתו, נטפליקס הם ספוטיפיי וכל השאר הם אפל מיוזיק, שלא מצליחים להדביק את הפער שנוצר בין השירותים – מבחינת כמות מנויים וגם נוחות ממשק.

לכן, כשאני מביט בכל מה שקורה כרגע בעולם התוכן והאולפנים, בעולם שבו בשנה החולפת בוצעו שתי התמזגויות עצומות מימדים – דיסני ופוקס, וטיים–וורנר ו-AT&T – אין לי ברירה אלא להסיק שאין מנוס מלחזות שבמהלך 2019 איזשהו תאגיד ענק יקנה את נטפליקס ויעקוף את מתחריו בסיבוב.

מי יכול להיות התאגיד הזה? יש שלושה תרחישים, כשלא מן הנמנע שהם יתקיימו במקביל תוך מלחמת מחירים כמו זו שהתקיימה סביב אולפני פוקס.

תרחיש ראשון: חברת טלקום. חברות תשתית רוצות חברות תוכן. אחרי ש-AT&T בלעה את טיים–וורנר זה משאיר שתי חברות מתחרות שלה שנשארו בלי כלום, בראש ובראשונה Verizon, חברת הטלקום הגדולה בארה"ב, שכרגע אין לה שום נוכחות בשוק התוכן (חוץ משני הדינוזאורים, יאהו ו-aol). אופציה שניה היא קומקאסט, אמנם יש לה אולפן קולנוע (יוניברסל), אבל המלחמה המאוד אגרסיבית שלה מול דיסני על רכישת פוקס (בה קומקאסט הפסידה) מוכיחה שהם רעבים לתוכן ויכול להיות שנטפליקס תהיה חיבור מושלם עבורה.

תרחיש שני: אחת מחברות סיליקון ואלי. אפל עובדים על שירות סטרימינג משלהם, ויש להם את גאוות המותג, אז הם לא יעיזו להתקרב לנטפליקס. הפוך, הם ינסו להביס את נטפליקס בתוכן וידיאו כמו שהם מנסים להביס את ספוטיפיי בתחום שירותי המוזיקה. מה שמשאיר לנו את גוגל ואת פייסבוק. שניהם מבטיחים כבר שנים שגם הם עומדים להיכנס לתחום העברת התוכן, אבל לא ממש מצליחים לעשות את זה. חיבור לנטפליקס יקפיץ אותם לראש התור (אגב, אני צופה שגוגל ופייסבוק בקרוב יקנו אולפן הוליוודי, כי זה פשוט נורא הגיוני).

תרחיש שלישי: תאגיד סיני. איך נטפליקס תזנק מעל דיסני ומתחריה מבחינת כמות מנויים? אם תאגיד סיני יקנה אותה ויכניס אותה לתוך השוק הסיני, שבו כרגע היא לא פועלת.

"אני מעולם לא שמעתי אף אחד בנטפליקס מזכיר אפשרות של רכישה עתידית," אומר ברגמן כשאני מציג לפניו את התרחישים שלי, "אבל מה שאתה מציע נשמע לי מאוד הגיוני". גם תומפסון מסכימה שנטפליקס היא בעצם סטראט-אפ, וככזה אין מנוס מלחזות אקזיט בסופו.

"מה פתאום!", מזדעק איש הטלוויזיה. "אתה שוכח שנטפליקס סוחבת איתה חוב של 8 מיליארד דולר. הספריה שלה לדעתי לא שווה הרבה אבל יש לה חוב עצום. מי ירצה לקנות אותה? תקשיב לי טוב: נטפליקס היא בועה, ותוך שנתיים היא הולכת להתפוצץ".

אנשי נטפליקס בישראל לא הסכימו לענות לשאלות "בלייזר" בעת הכנת הכתבה.

(הערה: בגרסה המקורית שירדה לדפוס שירות הסטרימינג של דיסני כונה "דיסני פליי", כפי שטענו דיווחים מוקדמים שיהיה שמו. אחרי צאת הגיליון פירסמה דיסני את השם הרשמי: "דיסני +").

ציוץ