14 נובמבר 2006 | 14:37 ~ 12 תגובות | תגובות פייסבוק

פקק תנועה

סצינת הפתיחה של “שמונה וחצי”. גווידו, במאי קולנוע השרוי בעיצומו של משבר יצירתי, חולם. הוא נוסע במכוניתו. נתקע בפקק תנועה. מתחת לגשר. הוא מרגיש לכוד בתוך המכונית. קלאוסטרופובי. נחנק. הוא מכה על החלונות. מנסה לשבור אותם, או אולי למשוך תשומת לב למצוקתו מהנהגים במכוניות הסמוכות. הצילום והעריכה מצליחים להעביר את תחושת המחנק. במכוניות מסביב: אדישות. יש הצופים בו ולא עושים דבר. אחרים עסוקים בעניינים משל עצמם. באוטובוס סמוך נראים אנשים שכאילו מובלים ממקום למקום כמו עופות, גם הם כלואים וחנוקים, אבל הם כבר הרימו ידיים מלהיחלץ. גווידו מנסה להשתחחר מכלאו. ומצליח. הוא מרחף החוצה. מתרחק במעוף מהפקק, מהאנשים האדישים והלכודים. הוא מתרומם, עף, מרחף, חופשי. חוף ים. סוס. מוטיבים של חופש. גווידו על החול, נינוח. אבל לידו חבל. גווידו המרחף אי שם בשמים קשור בחבל שמקרקע אותו לגווידו על החוף. הוא בלון, או עפיפון. פתאום הגובה לא נראה סמל לשחרור, אלא סמל למצוקה. את הפחד ממקומות סגורים מחליף פחד גבהים. וברגע שגווידו על החוף מתיר את החבל, גווידו המרחף נופל, מתרסק אל הים.
גווידו מתעורר. הוא מוצא את עצמו בעיירת מרפא. הוא סבל מהתמוטטות עצבים. רופאיו ממליצים לו על מנוחה ועל שתייה יומיומית ממעיינות המרפא של האזור.
הנה, באדיבות המטמון האודיו-ויזואלי הכביר של יו-טיוב, הדקות הראשונות מתוך “שמונה וחצי”. סצינת החלום. ללא מוזיקה.

שלוש שנים אחר כך, ב-1966, ביים אנדריי טרקובסקי את יצירת המופת שלו “אנדריי רובליוב”. בפרולוג של הסרט, עוד לפני שאנחנו פוגשים את דמותו של צייר האיקונות רובליוב, אנו צופים באדם שחלומו הוא להמריא, לעוף. בעוד בני תקופתו רואים ביומרה הזאת חילול הקודש ורודפים אותו, ממריא האיכר על הבלון. כמו אצל פליני, גם כאן אנחנו חוזים בסצינות המעוף מנקודת המבט של האדם המרחף. בשני המקרים סופה של הסצינה בהתרסקות. המסר של שני היוצרים ברור: הגיבורים של “שמונה וחצי” ושל “אנדריי רובליוב” הם אמנים במשבר יצירתי, בחיפוש אחר משמעות, סיבה ליצירה, ובסופו של דבר הם מוכנים להקריב את חייהם לטובת האמנות שלהם.
הנה סצינת הפתיחה של “אנדריי רובליוב”. והנה היא, באיכות טובה יותר, מלווה בערוץ פרשנות של חוקר קולנוע רוסי: לינק.

מעוף וריחוף הם חלומות נפוצים. כל מי שעוסק בתיאור חלומות בקולנוע מגיע מתישהו לנושא הריחוף בין שמים וארץ ולתחושת הדואליות שמתלווה אליו: שחרור ומצוקה. הדמויות של טרקובסקי מרבות לרחף בחלומותיהן. אבל הן גם שואפות להמריא ברגעי הערות שלהן. לגיבור של “סולאריס”, למשל, יש על הקיר אוסף גדול של ציורי בלונים פורחים, כאילו הוא גלגול עתידני של אותו איכר מימי הביניים שהקריב את חייו למען כמה דקות של מעוף על בלון אוויר חם. איקרוס ודדלוס, המיתוס שלהם נשמר גם במאה ה-14, וגם אי שם בעתיד של “סולאריס”.

ג’ייק סקוט, בנו של רידלי סקוט, בקיא בפליני, כנראה גם בטרקובסקי. הוא קיבל את זה מאבא שלו (יש לא מעט מעיצוב התאורה, הסאונד, הטקסטורות והמים של קטעי החלום מ”מראה” של טרקובסקי בעולם הרטרו-עתידני של “בלייד ראנר” של רידלי סקוט). הקליפ היפה של ג’ייק סקוט ל”Everybody Hurts” של אר.אי.אם הוא יצירה פיוטית העומדת בפני עצמה, אך הוא גם מחווה מעולה לסצינת הפתיחה של “שמונה וחצי”, ואולי גם לסצינות הנסיעה במכונית מ”סולאריס” של טרקובסקי.

“שמונה וחצי”, מההתחלה עד הסוף, היום וביום שישי בסינמטק תל אביב. עיון נוסף במוטיבים מרכזיים בסרט כאן.

בפעם הבאה בתוכניתנו “פקקי תנועה בקולנוע”: “וויקנד” של גודאר.

נושאים: סינמטק

12 תגובות ל - “פקק תנועה”

  1. יניב אידלשטיין 14 נובמבר 2006 ב - 16:47 קישור ישיר

    נפלא, יאיר!

    (תמיד הקליפ הזה של אר-אי-אם הזכיר לי יותר מכל את “מלאכים בשמי ברלין”. אפשר להוסיף את ונדרס לרשימה.)

  2. ברק 14 נובמבר 2006 ב - 19:18 קישור ישיר

    בדרך למטה, עם מייקל דגלאס…

  3. הוד 14 נובמבר 2006 ב - 20:01 קישור ישיר

    מישהו ראה את הפרומו המדליק למשפחת סימפסון- הסרט?

  4. ליאור 14 נובמבר 2006 ב - 22:15 קישור ישיר

    יש משהו שאי אפשר להשיג ביוטיוב הזה? אכן נפלא.

  5. יניב אידלשטיין 15 נובמבר 2006 ב - 0:06 קישור ישיר

    http://www.apple.com/trailers/fox/thesimpsonsmovie

  6. יניב אידלשטיין 15 נובמבר 2006 ב - 0:08 קישור ישיר

    קצת סתירה עצמית, הטריילר הזה.
    החצי הראשון שלו מתגאה בכיעור ובדו מימדיות של הסרט, והחצי השני חושף אנימציה אסתטית ומרשימה, וגם תלת מימדית (הבולדוזר).

  7. עמיתבי 15 נובמבר 2006 ב - 5:56 קישור ישיר

    מעולה.
    גם הסצנות וגם sparknotes.
    הסצנה הראשונה של 8 וחצי מזכירה יותר מהכל מטמורפוזה של זחל לפרפר, לא? האוטו מתמלא אדים שמסתירים את גווידו מהעולם החיצוני, הוא משחרר את עצמו לאחר מאבק קצר ויוצא מהרכב כפוף ומקופל. אז הוא מתמתח, מייבש את הכנפיים וממריא.

  8. חן חן 15 נובמבר 2006 ב - 10:35 קישור ישיר

    בקשר לביקורת שלך על נערת התווים – האם כשכתבת הבמאי רמי דרקור התכוונת לכתוב הבמאי דניס דרקור (שזהו שמו הפרטי האמיתי)?

  9. יניב אידלשטיין 15 נובמבר 2006 ב - 21:45 קישור ישיר

    עדכון בוראטמניה:
    בסוף השבוע ההכנסות בכל העולם עברו את ה-100 מיליון.
    ונתון מדהים: הסרט מציג בעשרים מדינות ונמצא במקום הראשון ב כ ו ל ן !

  10. חן חן 15 נובמבר 2006 ב - 22:54 קישור ישיר

    מעניין:
    News Corp Chairman Rupert Murdoch has called A Good Year, 20th Century Fox’s newest release starring Russell Crowe, “a flop” and has forecast that it will result in a $20-million loss for the studio. On the other hand, he told a shareholders’ meeting in Adelaide, Australia today (Wednesday), he expected The Devil Wears Prada, which cost $17 million to produce, to return a profit of more than $100 million. “You’ve got to take the rough with the smooth,” Murdoch told the investors, pointing out that the film business is “a bit of a lottery.” On another topic, Murdoch said that News Corp is close to buying back Liberty Media’s 18-percent stake in News Corp for one or more assets, probably including News Corp’s 38-percent stake in DirecTV. He said that if the deal is successfully concluded, the company will probably drop its “poison pill” defense against a possible outside takeover.

  11. רובין 16 נובמבר 2006 ב - 0:51 קישור ישיר

    הוכרזו 15 המועמדים שמתוכם יבחרו 5 המועמדים הסופיים לסרט הדוקמנטרי הטוב ביותר בטקס האוסקר הקרוב:
    “Blindsight,” “Can Mr. Smith Get to Washington Anymore?,” “Deliver Us From Evil,” “The Ground Truth,” “An Inconvenient Truth,” “Iraq in Fragments,” “Jesus Camp,” “Jonestown: The Life and Death of People’s Temple,” “My Country, My Country,” “Shut Up & Sing,” “Sisters in Law,” “Storm of Emotions,” “The Trials of Darryl Hunt,” “An Unreasonable Man” and “The War Tapes.”


השאירו תגובה