"אתר הצלילה בי האדום". רף קאט

דיברתי על "אתר הצלילה בים האדום" ב-20 הדקות האחרונות של פודקאסט הקולנוע של סינמסקופ ברדיו הקצה. כדאי להקשיב, כי בדפוס נדמה לי שהמילים "פטריוטי" ו"ציונות" נשמעות ציניות, אבל הן לא. האזינו כאן

נטפליקס התאהבה במוסד הישראלי. סוכנות הביון והריגול הישראלית מככבת בשנה האחרונה בנטפליקס ב"מבצע פינאלה" (המבצע ללכידת אייכמן), "המלאך" (גיוסו של סוכן כפול מצרי ערב מלחמת יום הכיפורים) ועכשיו ב"אתר הצלילה בים האדום", הסיפור המופלא על "מבצע אחים", המבצע של המוסד מ-1980 להבריח אלפים מיהודי אתיופיה דרך היבשה אל סודן ומשם דרך הים לישראל, המבצע שבעקבותיו הגיעו "מבצע משה" ו"מבצע שלמה". מתעניינים בהיסטוריה של מדינת ישראל? אין לכם מה לחפש אותה בקולנוע או בטלוויזיה הישראליים, אלא בנטפליקס, שגם מטפחים יפה את הבמאים הישראלים שעובדים בארצות הברית. את "המלאך" ביים אריאל ורומן ואת "אתר הצלילה בים האדום" ביים גידי רף, היוצר של "הומלנד". החיבור בין הסרטים האלה לא מסתיים שם: בן קינגסלי, שמגלם את ראש המוסד ב"אתר הצלילה", גילם את אדולף אייכמן ב"מבצע פיאנלה", ויופיע בקרוב בסרט המוסד המתהווה של ערן ריקליס. קינגסלי בשנים האחרונות התעסק כל כך הרבה עם המוסד הישראלי שאני מחכה שהשחקן שזכה באוסקר על "גנדי" יקבל הצעה מיוצר ישראל לגלם את האלוף גנדי.

האטרקציה הראשית ב"אתר הצלילה" היא הנוכחות של כריס אוונס בתפקיד הראשי, בהופעה הראשונה שלו מאז "הנוקמים: סוף המשחק". מקפטן אמריקה, אוונס הופך לקפטן ישראל. הוא מגלם דמות בשם ארי, מה שאמור מיד לאותת לנו שיש כאן מחווה כלפי ארי בן כנען, הגיבור של "אקסודוס" בגילומו של פול ניומן. המחווה לא נותרת סמויה כשאנחנו מגלים שארי הזה אכן היה עם אמו על אוניית ההעפלה אקסודוס, ושזה המנוע האישי שלו לדאוג לכך שכל היהודים במחנות הפליטים הסודנים יחולצו בשלם, וכמו אוסקר שינדלר הוא ינסה להציל עוד ועוד מהם, גם במחיר סכנה אישית והחשש לחשיפת המבצע כולו.

עם 130 דקות של סרט רף יוצר כאן למעשה שני סרטים שונים בטון שלהם. האחד הוא סרט קליל וקומי, וחינני למדי, שמספר איך קבוצת סוכני מוסד חוכרת מלון נטוש ככיסוי לעבודת ההברחה שלהם, ובטעות גמורה המלון הזה הופך באמת לאטרקציה תיירותית שמחייבת את סוכני המוסד להתחיל לנקות, לבשל ולעשות סדנאות אירובי כדי להמשיך עם העמדת הפנים, כדי לחמוק מתחת לרדאר לא רק של הצבא הסודני אלא גם סוכן הסי.איי.איי האמריקאי (שמגולם באופן מבדר מאוד על ידי גרג קיניר). בשנות השמונים האמריקאים היו הופכים את הרעיון הזה לסדרת טלוויזיה קלילה ומצחיקה. הסרט השני אפל ואלים הרבה יותר, ומציג את שלטון האימה ואת הטבח של כוחות המורדים בסודן ובאתיופיה. החלק הזה, שמציג את המתח ואת הגבורה במבצע הזה, סובל מהעובדה שהסצינות חוזרות על עצמן ומסתיימות שוב ושוב באותו אופן. אבל המיקס בין הרעיון הקליל המתרחש בשעות היום, ובין עולם האימה והאלימות של שעות הלילה, הופך את "אתר הצלילה" לסרט מבלבל ולא אחיד לצפייה.

"אתר הצלילה בים האדום", שמתרחש בימים הראשונים של מלחמת האזרחים באתיופיה ששמה בסכנה את חייהם של היהודים במדינה וגרמה לממשלת ישראל למצוא דרך לחלץ אותם משם, מתחבר לכך שכאן בישראל נעשים באחרונה סרטים המספרים את אותו סיפור אבל מנקודת המבט של יהודי אתיופיה ולא של אנשי כוחות הביטחון שהצילו אותם. "עץ תאנה" של עלמוורק דוידיאן יצא השנה לבת הקולנוע, ו"אידיסיי" של שמואל ברו היה בין הזוכים בשבוע שעבר במענק השלמת הפקה בפסטיבל ירושלים ויגיע לבתי הקולנוע בחודשים הקרובים. שניהם סרטים שצולמו באתיופיה כזכרונות ילדות של יוצריהם. בעוד "אתר הצלילה" מציג את ההירואיות שבמבצע החילוץ, הסרטים האלה מציגים את האלמנט הטראגי של המסע לארץ הקודש, שכלל עקירה של עשרות אלפים מביתם ומתרבותם, ומותם של רבים מהם בדרך.

אבל טוב שהסיפור הזה, שנחשף לראשונה לפני עשרים שנה בספרו של גד שמרון, מסופר סוף סוף ומול קהל גלובלי רחב כל כך בסרט שלא מסווה את הפטריוטיות שלו – מהבחינה הזאת הוא אח ללהיט הסיני הענק מהשנה שעברה, "המבצע: הים האדום", על מבצע חילוץ של אזרחי סין ממלחמת האזרחים בתימן. אמנם, הסוכנים והעולים מתראיינים באחרונה בתקשורת כדי להזכיר בטרוניה שמה שמוצג בסרט לא באמת היה כך, אבל צריך לזכור שזה סרט בדיוני, אמריקאי וז'אנרי מאוד, המבוסס על אירועים אמיתיים, ושככה זה בהוליווד. "מועדון הצלילה בים האדום" אולי לא יזכה באוסקרים, אבל לגמרי מגיע לו פרס הסרט הציוני של השנה על שם לימור לבנת.

(גרסה מורחבת לביקורת ב"כלכליסט", 7.8.2019)

ציוץ