"הובס ושואו". מהיר ועצבני 8.5

דיברתי על "הובס ושואו" בפתיחת פודקאסט הקולנוע של סינמסקופ ברדיו הקצה. האזינו כאן

כמה נחמד היה לכתוב ביקורת על קומדית מסע בזמן בריטית שנונה שמחברת בין הפילוסוף האנגלי תומאס הובס, המחבר של "לוויתן", ובין המחזאי ג'ורג' ברנרד שואו, שכתב את "פיגמליון" ונולד 300 שנים אחר כך. אבל למרבה הצער "הובס ושואו" הוא מפגש הפסגה המיותר לחלוטין בין שני גיבורי תרבות אחרים: הובס (דוויין ג'ונסון) הוא סוכן פדרלי אמריקאי ושואו (ג'ייסון סטיית'ם) הוא מתנקש בריטי ומאז "מהיר ועצבני 7" הם שונאים זה את זה. סרט הקיץ החדש – שכבר מכר 150 אלף כרטיסים בסוף השבוע הראשון שלו בישראל – מפגיש את שתי הדמויות האלה מסרטי "מהיר ועצבני" במה שנראה כמו פרק הפיילוט לסיטקום חדש: הם שונאים זה את זה, הם הפכים מוחלטים (האחד אלגנטי ומטופח, השני אמריקאי), הם יורדים אחד על השני, אבל הם חייבים לעבוד יחד כדי להציל את העולם מידיו של נבל–על (אידריס אלבה), שרוצה להניח את ידיו על וירוס חדש כדי לדלל את אוכלוסיית העולם (הוא לא רק נבל, הוא גם גנב, זו הרי גם היתה התוכנית של ת'אנוס).

מה שמוצג בפרסומים כסרט הספין–אוף של סדרת "מהיר ועצבני" – שמצמצם לשתיים בלבד את חבורת הדמויות הענקית שרק הולכת וגדלה מסרט לסרט, ושנועד למלא את הזמן בין "מהיר ועצבני 8" ועד שיגמרו את הצילומים של "מהיר ועצבני 9" המתוכנן ליציאה בשנה הבאה – הוא בעצם אקט של פוטש, ניסיון לחטוף את המותג "מהיר ועצבני" מתחת לידיים של וין דיזל. הסרט הזה הוא גט כריתות יקר שבו ג'ונסון, שהצטרף ל"מהיר ועצבני" בסרט החמישי, למעשה עוזב את הסדרה אבל לוקח את הדמות שלו איתו ומתחיל לבנות איתה מותג משל עצמו (עם ריאן ריינולדס וקווין הארט כשחקני חיזוק). בעוונותי אזכיר שיש בי נקודה רכה לסרטיו של ג'ונסון ושהאיש הזה וסרטיו האידיוטיים מוצאים חן בעיניי, אפילו על ""פרא" וגורד שחקים" מצאתי מילות סנגוריה. אבל "הובס ושואו", שג'ונסון הוא אחד ממפיקיו, הוא מפגן נרקיסיזם כל כך חסר חן מצדו, שהוא גורר את הסרט למצולות. בין השאר הוא גורר את העלילה לסמואה באופן מגושם מאוד, שם מתרחשת המערכה השלישית. זו דרכו של ג'ונסון לעשות כבוד למורשת התרבותית של אמו, אבל תפקידו המבדר ב"מואנה" של דיסני עשה את זה הרבה יותר טוב, ועם יותר הומור.

שאלה הוגנת תהיה איך בכלל אפשר להתאכזב מסרט בסדרת "מהיר ועצבני", שממילא מהווה מושא אכזבה למבקרי קולנוע ככל שהפופולריות שלה בקרב הקהל העולמי רק הולכת וגדלה (שלושת סרטי "מהיר ועצבני" האחרונים היו הסרטים הכי קופתיים בישראל לאותן שנים). אז כן, היו לנו ציפיות גבוהות יותר מ"הובס ושואו", גם בגלל הנוכחות הבדרך כלל אמינה ומבדרת של ג'ונסון, גם בגלל שאחד הדברים המעיקים והרועשים בסרטי סדרת–האם הוא ריבוי הדמויות שהופך את הסרטים למאוד מגושמים, ובעיקר בגלל שדיוויד ליץ' חתום על הבימוי. חוץ מהעובדה שליץ', פעלולן בעברו, חתום על השקת סדרת סרטי "ג'ון וויק", הוא ביים לפני שנתיים את "פצצה אטומית", אחד מסרטי הפעולה המסוגננים והמרהיבים של העשור הנוכחי. שיתוף הפעולה של ליץ' עם הצלם הישראלי יונתן סלע הפך את "פצצה אטומית" (כמו גם את סרטי "ג'ון וויק") למופע בלט של מכות. אז כן, היו ציפיות. אבל ככל ש"הובס ושואו" נמשך כך רואים איך הבמאי – שדווקא הינדס כמה רגעי פעולה ומרדפים מוצלחים במערכת הראשונה של הסרט – הולך ומאבד אחיזה במוצר, שנחטף על ידי הכוכב שלו. תשוו לרגע את השיחות של קיאנו ריבס בתוכניות האירוח כשהוא בא לקדם את "ג'ון וויק" מול השיחות של דוויין ג'ונסון בשבוע האחרון במסע הקידום שלו את "הובס ושואו". ריבס כל הזמן נותן קרדיט לבמאי שלו, המאסטר–מיינד מאחורי קטעי האקשן שהפכו את סרטיו לסנסציה. ג'ונסון לא רק שלא מזכיר את הבמאי, הוא רק מציין שוב ושוב כמה רבה היתה תרומתו הפרטית לסרט, גם ככותב וגם כמי שמדריך את השחקנים שמולו. עלינו להאמין שג'ונסון דובר אמת, והוא ככל הנראה הבמאי הסודי והאמיתי של "הובס ושואו", וככזה הוא לא רק ויתר על שירותיו של גאון אקשן, אלא שהוא עצמו עשה עבודה בינונית מאוד. סצינת השיא של הסרט – מפגש בין משאית ומסוק – מבוימת כל כך רע, שהיא גורמת לסצינות הפעולה המלאכותיות והמגוכחות של סרטי "מהיר ועצבני" להיראות כמו מופת של עידון. איך כתב תומאס הובס ב"לווייתן"? "המצב האנושי הוא מצב של מלחמת הכל בהכל". ככה נראה הסרט, הדמויות נלחמות נגד עצמן, השחקנים נלחמים נגד עצמם מי יקבל יותר זמן מסך, והמפיקים והיוצרים נלחמים נגד עצמם. התוצאה היא הרס מוחלט.

(פורסם ב"כלכליסט", 4.8.2019)

ציוץ