סיכום 2009: הסרטים הישראליים הקופתיים של השנה
שנת 2009 התחילה עם הפתעה: "ואלס עם בשיר", סרט שהופץ במספר מצומצם של עותקים וזכה להצלחה ולהתעניינות בעיקר בתל אביב, זכה למועמדות לגלובוס הזהב, זכה בגלובוס הזהב, היה מועמד לאוסקר ולראשונה גם נדמה היה שהנה סרט ישראלי עומד לזכות. כל ההתעניינות הזאת בסרט – שהתקיימה במישור הגלובלי, ולא רק הארצי – הזניקה את מכירות הכרטיסים שלו, והוא ירד מהמסכים בתחילת 2009 כשהכנסותיו זינקו לעבר ה-120,000 כרטיסים. מספר עצום לכמות עותקים כה קטנה. ושנת 2009 מסתיימת עם הפתעה לא פחות גדולה: "עג'מי", זוכה פרס אופיר, וסרט שאני מניח שאיש לא באמת ציפה שיביא לבתי הקולנוע יותר מ-60,000 צופים, סחף את הקהל והפך ללהיט קופתי לכל דבר. מפיק הסרט, מוש דנון, הצהיר בכנס המפיקים לפני כמה שבועות שהסרט מכר עד כה 165,000 כרטיסים.
זו היתה שנה ככה-ככה לסרטים הישראליים בקופות. אמנם, שני סרטים הצליחו מאוד. ולא מעט סרטים מצאו קהל באופן סביר, גם אם לא מרשים במיוחד. ובסופו של דבר, אני חושב שחוץ מההפתעה העצומה של "עג'מי", יש התאמה די מדויקת בין כמות הכרטיסים שנמכרה לכל סרט, ובין הפוטנציאל שלדעתי היה בו מלכתחילה.
נראה לי שבספירה הסופית, נגלה שהשנה נמכרו בין חצי מיליון ל-600,000 כרטיסים לסרטים ישראליים. אלה הסרטים הישראליים שהצלחתי להשיג נתונים והערכות (מצד מפיקים ואנשים הקשורים לעולם ההפצה בארץ) על מכירות הכרטיסים שלהם השנה:
1. "סיפור גדול": 200,000 כרטיסים
2. "עג'מי": 165,000
3. "לבנון": 50,000
4. "חמש שעות מפריז": 40,000
5. "אילי ובן": 35,000
6. "עיניים פקוחות": 25,000
7. "אצבע אלוהים": 20,000
אני לא מאמין שעג'מי הגיע ל 165 אלף צופים .
באתר של הקרן הכריזו רק לפני שבוע שהוא עבר את ה 100 אני לא מאמין שבשבוע הוא הגיע ל165 משהו פה מאוד מוזר ?
גם לי נראה משהו מאד מוזר עם הדיווח לגבי עג'מי. ממידע פנים אני מכיר מספרים שונים לגמרי.. אבל זה ידוע שאין באמת פיקוח על הדיווחים האלה של המפיצים, מפיקים וכל אחד יכול להגיד איזה מספר שהוא רוצה.
במס הכנסה יודעים ש165 אלף איש ראו את עג'מי?
מה הקטטוניות הזו ביחס לעג'מי וסעפור גדול עשה 200000? לא יודע מה בדיוק עשה כל אחד אבל עג'מי עשה יותר מסיפור גדול!
עג'מי היה סיפור הצלחה.
עדיין לא הגיעה למספרים של סיפור גדול שהציג בשיא הקיץ וגם מנכס לעצמו 4-5,000 צופים בהקרנת הבכורה, כן, גם אלה מבריכת הסולטן נחשבים בספירה.
לבנון לא הצליח בשום מקום שהציג למעט סינמה סיטי
ולעומתו 4 שעות מפריז עשה יופי של מספרים מעבר לסיטי גם בירושלים, ברחובות, (מתחייב על 8,000 ומעלה בשתי ערים אלה ) וגם בלב מנדרין ועוד מספרים סבירים-יפים בגבעתיים, רמת גן למשך מס' שבועותועוד.
עדין לא הגיע כמובן ולא לא הגיעה
סליחה
תתפלא אבל גם סיפור גדול לא הגיע למספרים של סיפור גדול. איך זה?
אני חייב להזכיר שוב לכל המפיצים הלא מחוברים למציאות של ישראל: אף אחד לא רצה להפיץ את עג'מי אחרי קאן. אף אחד לא רצה להפיץ את עג'מי אחרי פסטיבל קולנוע דרום. אף אחד לא רצה להפיץ את עג'מי גם אחרי הזכייה בוולג'ין והביקורות הנהדרות. בסוף הם מצאו דרך להפצה חצי-עצמאית ועשו קופה גדולה. והאמת, למה זה מפתיע? כל הדיוט יכול היה לראות – כבר בהקרנת הבכורה בפסטיבל קולנוע דרום – שזה סרט שיכול להביא 100 אלף לקופות בלי בעיה. אלא שסכנדר וירון המשיכו לקבל את התשובה: מצטערים, אחלה סרט, אבל אף אחד לא רוצה לראות סרט בערבית.
ומה עם המספרים של כל השאר?
"שלום ולהתראות"
"ברוריה"
"קירות"
"רגליים קרות"
"הסודות של מישל"
"ג'וליה מיה"
אני משער שכל אלה כשלו ומעדיפים להשקיט את הנתונים. אבל תמיד הנתונים האלה לא אמינים – בבלוג זה נכתב פעם ש"ימים קפואים" הביא בזמנו 14 אלף, אבל בדו"ח הרשמי של הקרנות נכתב שהוא הביא מעל 50 אלף. ארי פולמן בעצמו כתב כאן ש"ואלס עם באשיר" הביא 90 אלף ובדו"ח רשמו מעל 120 אלף. אז חבל שאין כאן פיקוח אמיתי על הנתונים ואת הכל צריך לקבל בערבון מוגבל.
לא מאמין שעג'מי הביא מעל 100 אלף צופים, יש הוכחות? אני הייתי בהקרנות בלב שהיו חצי ריקות ולעומת זאת הסרט לבנון באולם קטן יותר בלב היה מפוצץ ולא נשארו כרטיסים ובגלל זה הלכנו לעג'מי שאנשים יצאו באמצע בזמן ההקרנה ולא חזרו. ועג'מי אמור להיות הלהיט של לב, לא?
יופי עומר. נשמע מיצג אבל אופס, בהקרנה שאני הייתי (בסינמסיטי), האולם היה מפוצץ אחרי כמה שבועות שאי אפשר היה בכלל להשיג כרטיסים בשעה סבירה, כולל המושב הכי מעפן באולם.
בסוף ההקרנה נשמעו מחיאות כפיים. אבל זה בטח ההפקה שמה מחיאות כפיים בגוף הסרט, נכון? או שזה בא מהאולם של לבנון ליד, ואני בכלל לא קלטתי. טפשון שכמותי.
לעומר-אם אני זוכר נכון אז לבנון יצא יחסית הרבה זמן אחרי עג'מי והיה לו באז טוב בסביבות השבועות הראשונים. זה כנראה מסביר את התופעה שבה נתקלת.