סיכום 2009: שוט השנה. ג'
ממשיך ללכוד כמה מהשוטים שהכי אהבתי השנה בקולנוע. כאלה שאשכרה גרמו לי להגיד “פשששש” או “וואו”. זה היה הראשון. וזה היה השני. ועכשיו השלישי: שני שוטים מ"ארץ יצורי הפרא" של ספייק ג'ונז.
אני מת על הצילום של לאנס אקורד בסרט הזה, השימוש בתאורה אחורית, בפליירים בעדשה, הכל כדי להפוך באמצעות צילום "נטורליסטי" את ארץ יצורי הפרא למקום שנראה אמיתי, למרות שמבחינה קולנועית הוא אמור להיות מקום "פנטסטי". אבל בראשו של מקס המקום הזה אמיתי לא פחות מהבית שממנו הוא ברח (במציאות או בדמיון, הסרט – כאמור – לא ממסגר את העולמות כ"מציאות" ו"דמיון", אלא כהמשכים רציפים זה של זה).
הנה עוד שוט מופלא – בתנועה זה נראה יותר טוב. הריצה של מקס, הסטדיקאם של המצלמה מאחוריו, ופתאום מבני העץ והזרדים הענקיים שיצורי הפרא בנו.
באיזה מקום נמצא "ארץ יצורי הפרא" ברשימת סרטי השנה שלי? עוד שעתיים אעלה אותה.
אולי הסרט הכי יפה שראיתי השנה
"ארץ יצורי הפרא" יושב אצלי על הלב, פיזית, מאז שראיתי אותו.
אני חושבת שיש הרבה מאליוט במקס. זה מתחיל ממש בפיג'מה הלבנה שהוא לובש באחת הסצינות הראשונות, בגיל הזה, שבין ילדות לבגרות, באבא שעזב, ובאמונה שיש עולם אחר, מעבר לעולם הנראה לעין.
הסצינה האחרונה (אזהרת ספויילר) לוקחת גם היא הרבה, לטעמי מסצינת הפרידה הקלאסית מאי.טי, רק שפה, מקס הוא "אי.טי" וממנו מבקשים stay והוא כמעט אומר לקרול come…