אווא-תור
אני גר ליד קולנוע גת כבר שמונה שנים, אבל "אווטאר" החזיר לבית הקולנוע דבר שלא ראיתי שם שנים: תור ליד הקופה. ככה נראתה אתמול בערב המדרכה מחוץ לקולנוע גת, חצי שעה לפני ההצגה הראשונה, ביום ה-12 להקרנת הסרט. מישהו בתגובות אמר אתמול דבר נכון: "אווטאר" הצליח לנצח את הפיראטים. זה סרט שאף אחד לא יכול להגיד "אה, אני אחכה ואוריד באינטרנט". אבל זה יותר מזה, הוא מביא לקולנוע קהלים שלא הייתם מדמיינים אותם מתקרבים לסרט מדע בדיוני. בישראל זה קרה רק פעמיים בעשור האחרון, כשסרט ז'אנר הפך ל"אירוע", או ל"צפיית חובה" בקרב קהלים שבדרך מתעבים סרטי ז'אנר והפקות ראווה הוליוודיות: "שר הטבעות: שיבת המלך" ו"האביר האפל". שניהם מכרו בארץ כ-250,000 כרטיסים. יהיה מעניין לראות האם "אווטאר" ישתווה אליהם או יעקוף אותם.
אין לי רצון לקנטר, ההיפך.
אבל האם אתה מרוויח משהו או מקבל תמורה כלשהי מההצלחה של אווטאר?
אם כן, כדאי להגיד את זה.
אם לא – אתה לא חושב שההתייחסות אליו בבלוג היא מעל ומעבר ומעבר ומעל לכל פרופורציה? כתבת עליו לפני שעלה כמה פעמים, הזמנת כרטיסים מראש והפצת אותם למכירה, ניתחת אותו כמה פעמים, חצי מהבלוג הוא שיר הלל לסרט אחד. למה?
(ברור שאתה יכול להגיד שזה בלוג פרטי, ואם לא מוצא חן בעיני אני יכול לקרוא במקום אחר. אבל זו הנקודה, אני לא רוצה לוותר על הבלוג שלך).
=============
רוה לאפשר: הו, הלוואי שהייתי מושקע איכשהו בסרט הזה. מיליונר איסטנט מי שיש לו אפילו פרומיל בו. ולא, אני לא מושקע בו. באופן אירוני, אגב, ותיקי הבלוג בוודאי אף זוכרים שמפיציו, א.ד מטלון, מחרימים אותי. אז אני גם לא מקבל מהם שום תוכן או מידע. כלום. אין לי מושג, אגב, כמה כרטיסים הוא מכר. אבל אני שם לב שכזה דבר לא היה כאן כבר המון זמן, בוודאי לא מאז שיש לי בלוג. נדמה לי ש"טיטאניק" ו"סוף העולם שמאלה" הם שני הסרטים האחרונים שיצרו כזה ביקוש בקופות, מצד קהל מבוגר. אבל "אווטאר" עושה דבר אחר פנומנלי: הוא מייצר קונסנזוס עצום (אם כי, ואפשר לראות את זה בתגובות, הוא לא מוחלט). אנשים רצו ל"טיאניק" ול"סוף העולם שמאלה" אבל חלק מהם – הסנובים, נגיד – גם מיהר לעקם אף. ב"אווטאר" אנשים נשפכים. הם רוצים עוד מזה. כן תסריט, לא תסריט, כן איכות, לא איכות. לא משנה. כחוויה חושית, כהופעה של סירק לה סוליי, ווטאבר. אני שומע על זה מכל כיוון אפשרי. ואז אני נתקל בתור בקולנוע מתחת לבית. בקיצור: יש כאן ניוז. יש כאן תופעה גלובלית שמתרחשת גם בישראל, ושאי אפשר להתעלם ממנה. כאמור, אין נתוני מכירות (עדיין) של הארץ. יש נתונים בחו"ל. "אווטאר" מסתמן כסוג של היסטוריה, וזה קורה בזמן אמת, במשמרת שלנו. שלא נדווח? מי יודע לאן הסרט הזה עוד יגיע. אולי הוא ייעצר פתאום, ויהיה סתם עוד "שר הטבעות", ואולי הוא יעקוף את כולם ויהיה "חלף עם הרוח" בחלל. לא יודע. אבל יש לי את הפריביליגיה בבלוג לא לחכות ולהביט לאחור, אלא לתאר את הדבר בזמן אמת, בזמן שהוא מתרחש. וגם כדי להכריז: שימו לב – קורה כאן משהו מאוד מאוד יוצא דופן. לא היה כזה עוד קודם. ואז, כשהעסק יירגע נוכל גם להפעיל את המבט לאחור ולשאול: ומה כל זה אמר?
עוד קצת אווטאר
http://www.av.co.il/Index.asp?CategoryID=120&ArticleID=14476
אחד הסיבות שאני אוהב את הבלוג שלך, זה כי יש בך הסחפות והתלהבות של ילד. אני חושב שזה נהדר שאתה מבקר קולנוע כזה ולא מהזן השני הרוטן, המקטר, המאופק.
גם אותי זה הפליא, התור הזה ב"גת". אני אמנם ראיתי את הסרט שם בשבוע שעבר, אבל לא זכור לי שאי פעם האולם הזה היה מלא לגמרי. ממש לגמרי. גם בשורה ראשונה בצד. אפילו בבכורות זה לא קרה. אין ספק שב"גת" עשו עסק טוב שהביאו את הסרט הזה לשם.
וכקונטרה למגיב הראשון, אני רוצה להגיד שאני דווקא נורא נהנה לקרוא כאן על אווטאר, בין אם זה בהיבט של הסרט או בהיבט של הבוקס-אופיס.
ל-1, אם Slash Film, בלוג הקולנוע הפופולרי העולם, כותב על אווטאר כמעט בכל פוסט שלו, גם ליאיר רווה מותר. זה אירוע קולנועי, צריך להתנהג בהתאם.
אווטאר אגב הכניס בתאמול 19 מיליון דולר, שבוע שעבר באותו יום הוא הכניס 16. הוא **עולה** בהכנסות, לא יורד, אין דברים כאלה.
מה שמוטי אמר.
זה יותר מסתם תור…
חשוב להבין שהיום רב הקהל יודע להזמין כרטיסים ברשת. הכרטיסים בכל גוש דן אוזלים ימים מראש – היה ממש קשה למצוא מקום לקבוצה של 4. התורים הם גם למכשירי הנפקת הכרטיסים שהוזמנו מראש.
אני מנסה לומר שזה מעל ומעבר לסתם תור של רבע-שעה-לפני-הצגה-ניזכרנו-שבא-לראות-סרט.
וגם האווירה של התור – ברצינות! אמנם צפוף אבל מריחים התרגשות, אנשים מסבירים אחד לשני איך עובדות המשקפיים. בפירוש אנשים מרגישים שהם לקראת חויה.
לטעמי האישי, אגב, החויה מרשימה אבל זה ממש לא סוג הקולנוע שלי. "הוליווד במיטבה""מתעלה על עצמה" הוא תיאור קולע שכל אחד מבין ממנו, לפי טעמו האישי, מהי איכותו של הסרט.
מה שמוטי אמר
עוד הסבר פשוט לעודף ההתעסקות באוואטר – הסרט הזה מיצר כל כך הרבה מידע, טקסטואלי וויזואלי, מהארץ ומהעולם, שמאוד קל ליצר עליו פוסט. בסרטים אחרים, טובים ככל שיהיו, אבל קטנים יותר – פשוט אין את כל שטף המידע הזה. בבלוגים מקצועיים כמו זה, הצורך ליצר תוכן יוצר עיסוק יתר בסרט הספציפי הזה.
אמנם אין קולנוע בטבריה והסביבה (לא, בית גבריאל לא נחשב, כי הסחורה הקולנועית המוצעת בו היא דלה), אבל אני לא יורד לזנות ומוריד סרטים. נאלץ לחכות שייצאו לדיוידי, ואז משכיר או קונה. זה נכון שכבר אפשר לראות סרט דיוידי בתלת מימד עם המשקפיים המיוחדות? קראתי על זה איפשהו…
אבל נמרוד, איזה תוכן יש פה? יש תמונה לתור ולא תוכן מהסרט. זה גם טוב, זה גם אומר שמשהו קורה, אבל זה גם מראה מה אולי הדבר החסר בדיונים על הסרט הזה.
יש דיונים על הקופות, על התלת מיימד, השוואות, נתונים ומגמות. וזה בסדר גמור, אבל עדיין לא מרמז שיש פה תסריט מעולה.
עד שלא יהיו דיונים על העלילה, ואני לא מדבר על דיון אחד אלא על אשכולות, עם פיתוחים של רעיונות, וויכוחים ארוכים רבי משתתפים על התכנים, אנשים שיצאו מהסרט ויכתבו מה **העלילה** עשתה להם, ולא רק חווית הצפיה, עד אז (ותקנו אותי אם אני טועה, לא ראיתי תופעות כאלה) הסרט הזה יתקשה להוכיח שיש לו באמת תסריט טוב.
אבל זה לא יפריע לו להיות הצלחה קופתית מטורפת, ואולי לשבור שיאים. זה לדעתי לא היה קורה אגב, אם התסריט היה גרוע.
בכל אופן רואים בבירור מחנה של צופים שלא אוהבים את התסריט, ולא ראיתי בבירור מחנה שמאוד אוהב אותו – בהסתמך על כל אותם תופעות שקודם הזכרתי שחסר. גם אם מחנה כזה "יוקם", קשה לי להאמין שהוא יחולל את מה שנגיד, מלהולנד דרייב חולל, שבזמנו האוהבים והשונאים היו נורא נורא חדורי מוטיבציה להוכיח את הצדק שלהם.
אולי התסריט כל כך עמוק, שלוקח לו זמן לעבוד? נראה.
גם לי התור ההולך ומתארך כגלות בקולנוע גת חימם את הלב. מצד שני, גבעות משקפי תלת המימד שנערמות בתילי תילים בסיום ההקרנה, הזכירו יותר מכל את רשימת שינדלר
התסריט שטוח כמו פלטה אחרי שדפקו אותה טוב טוב בפטיש של שניצלים כדי לשטח אותה עוד קצת. אני לא זוכרת מתי השתעממתי כל כך. לא מבינה את ההייפ הזה. אבל מצד שני, גם האח הגדול, ונינט מחוללים פה סערות.
כן, סרט יפה נורא. בחצי השעה הראשונה מ-אוד התרשמתי. הוי מדוזות קטנות עפות! המחשבה שיש עוד שעתיים של שומדבר יפה באותה מידה מילאה אותי יאוש.
אי אפשר לראות בדי.וי.די אז כולם הולכים לקולנוע. יופי. כשכולם ילכו לקולנוע *למרות* שאפשר בדי.וי.די, אז, אולי יהיה כאן הישג. בינתיים – ניצחון טכני/טכנולוגי. היפ-היפ.
אוקיי, זהו זה. שונאי אווטאר, עליתם לי על העצבים.
"אבל האם אתה מרוויח משהו או מקבל תמורה כלשהי מההצלחה של אווטאר?" – יאיר כתב שחור על גבי כתום, שהוא מרוויח טראפיק מלכתוב על אווטאר. וגם רואים שהוא מתרגש באמת, ובגלל זה מעריכים אותו. "אתה לא חושב שההתייחסות אליו בבלוג היא מעל ומעבר ומעבר ומעל לכל פרופורציה?" ממש לא (כן, אני יודע שלא אותי שאלו). יש כאן תופעה חסרת תקדים כמעט, וכל העולם פוער את פיו בתדהמה, שופך טונות של מילים וירטואליות. שלא לדבר על זה שלא קורה שום דבר חוץ מזה, כולם בסיכומי העשור שלהם.
וחלאס כבר עם הירידות על התסריט. הוא לא מעולה, לא עמוק במיוחד, ואני אפילו מוכן לקבל את זה שהוא "סרט דיסני". אבל הוא טוב. אם הוא לא היה טוב, החזון המפלצתי היה קורס. כולם נתפלים לחלק החלש יחסית, לעומת הויזואליה המדהימה, אבל מגזימים וחוטאים לעיקר – זה תסריט טוב, בסדר גמור, סבבה לגמרי. ולדעתי הוא גם מקורי. בחיים לא ראיתי סרט על חייל נכה שמקבל הזדמנות שניה ללכת על רגליו בגוף של חייזר, ולומד בדרך על תרבות חייזרית מחוברת לטבע, בזמן שבני האדם ששלחו אותו למשימה מעוניינים לבזוז את המשאבים הטבעיים. ואני ממש בספק אם מישהו אחר ראה כזה סרט. "פוקאהונטס בחלל", עאלק. זה שהוא מיינסטרים לא מתיימר במבנה שלו, לא אומר שהוא מורכב מקלישאות חבוטות. הוליווד הפכה לשם דבר לפני חצי מאה עם תסריטים כאלה ממש, כולם "נוסחתיים".
ויעקב – אם זו הוכחה לאיכות לדעתך, אני בטוח שתוכל למצוא ים של פתילים ברחבי הרשת שמדברים על הרבדים הנוספים של אווטאר, כמשל על התנהגות האדם או כאלגוריה לצפייה בקולנוע בכלל ובסרטי תלת-מימד בפרט. אם תחפש ממש טוב, תמצא אותם אפילו בבלוג הזה.
למה בתגיות מופיע אוואטאר פעמיים בכתיב שונה (שניהם לא באיות שכתבתי שהוא הכי נכון פונטית)?
הגיא, אני לא מאמין שיש דבר כזה "הוכחה לאיכות", לכן נזהרתי בלשוני. אם תקרא טוב תראה גם שלא טענתי שהתסריט גרוע.
אבל כן נחמד (לנסות) לכמת דברים, ויופי לראות סוף סוף פוסט שמדבר קצת על אלמנטים מעלילה. למרות שהפוסט שלך בא כתגובה זועמת ולא כיוזמה מקורית, זה עדיין ביטוי לכך שיש שם משהו, לפחות עבור חלק מהאנשים. תודה וטייק איט איזי.
אלוהים אדירים, יאיר, האם תהיה מוכן לשקול את האפשרות שניתן לחוש תחושות אמביוולנטיות-עד-שליליות כלפי התסריט של אוואטר מבלי לסבול מפגם באישיות? ציניים! סנובים! אולי אלה פשוט אנשים עם טעם שונה משלך?
אבאטאר והתלת מימד הם מהפיכה טכנולוגית אמיתית ומשמעותית. לאחרי הצפייה קלטתי שמעכשיו קשה לי לצפות בסרט דו מימדי "רגיל", זה כמו חזרה לש/ל ומונו…
התימאטיקה תתקדם לאחר הסטנדרטיזציה של הפורמט התלת-מימדי.
מצטרף, ומחזק את גיא טל-אור. אם הסיפור היה נפילה, הסרט היה מתרסק. זה ממש לא המקרה.
חוץ מזה, אני זוכר כמה התבאסתי מהאביר האפל ולא הבנתי מה רוצה העולם. אבל עפתי מאוואטר. לגמרי.
לכן לבי יוצא אל מתוסכלי אוואטר. זו הרגשה מוכרת שכל העולם מתפלפ על עצמו ואתם עמדים מהצג ומביטים במבוכה. זה קורה מדי פעם, אין מה להיות נסערים. לא כולם צריכים להסכים על הכל.
יאיר. תמשיך. אני נכנס לבלוג שלך פעמיים ביום רק כדי לראות עוד שטויות על אוואטר.
איזה כיף!
כיף שקמרון סיפק לנו עוד סיבה למסיבה עולמית.
ודבר נוסף לכל מלעיזי התסריט למיניהם –
התסריט של אווטר בנוי באופן מהודק ומצויין. באופן אישי הייתי שמח להוריד קצת קרבות ולבנות את הסרט יותר על ההסתגלות לגוף החדש ולאהבה הבלתי אפשרית עם מישהו בגוף אחר – הייתי גם מסיים אותו ברוח דומה – בפרידה נגזרת ושיבה כל אחד לעולם ממנו בא. אבל זו דעתי שלי. בכל מקרה – להגיד שהתסריט שטוח וכו' וכו' – רק מעיד על כהות חושים וחוסר הבנה קולנועית.
אני מת על הסרטים של האחים כהן. אבל אשמח מאוד לראות פעם מותחן עלילתי מהודק פרי ידם כמו ששליחות קטלנית הראשון היה.מן הסתם זה לא יקרה.
כל אחד ויכולותיו שלו.
אפשר תשובה כנה – ההתעסקות של רוה בסרט הזה רחוקה מלהיות מוגזמת. להפך, אין מספיק פוסטים בנושא.
כשביקרתי בארה"ב באפריל וקראתי בניו יורק טיימס כתבת הייפ מטורפת על אווטאר – שמונה חודשים לפני יציאתו – חזרתי ואמרתי לחבר בארץ, עורך מדור תרבות כלשהו, להתחיל ספירה לאחור במדור שלו, כבר אז. ליצור הייפ ולהתלבש על זה שהתחיל להתרקם בחו"ל, כי משהו כזה לא נראה הרבה זמן. טוב, זו לא חכמה גדולה להבין את זה עם סרטים של קמרון.
לצערי החבר לא קיבל את הרעיון ובכלל בארץ הסרט הזה עובר בשקט יחסית, לפני ואחרי יציאתו. אז אפשר תשובה כנה – שקט. ויאיר – תתייחס יותר!
סבסטיאן,
לפי ההגיון שלך, גם ל"רובוטריקים 2", אחד הסרטים המצליחים ב-2009, היה סיפור נפלא, עמוק ומרגש.
הצלחה כלכלית היא לא מדד סופי לעומק, או לאיכות אסתטית ואמנותית. באותו אופן, אפשר לטעון שמקדונלד'ס מספקים ארוחת גורמה עתירה בערכים תזונתיים, רק בגלל שזו רשת המסעדות המצליחה והרווחית ביותר בעולם.
אוואטר רע לתפארת. מפגן מפואר של אוננות עצמית, שבזמן אחר, מקום וחברה אחרת – הייתי נוטש את הקולנוע כבר במחציתו.
התסריט אכן גרוע ומעבר לכך שמדובר בסיפור שנתפר בגסות כדי להיות מסגרת לאספקטים הטכנולוגיים, גם ההיגיון הפנימי בו מעוות, הוא עמוס קלישאות, מתחסד ויש בו לא מעט חורים. לפעמים נדמה כאילו קמרון לא חיכה 15 שנה בשביל הטכנולוגיה שתיצור את הסרט, אלא בשביל שיהיה מספיק סרטים כדי להעתיק מהם. יאיר דבר על נקודה בסרט שבו אתה מבין אם אתה אוהב אותו או שונא אותו, חשבתי על זה במהלך הסרט כשהבנתי, כבר אחרי שתי דקות של צפייה, שאוואטר הולך להיות אכזבה. כבר בסצינה השניה קיימת העתקה דיי בוטה (גם רעיונית וגם ויזואלית) מ"מה קרה בגטקה?", וכבר אז הבנתי שאני חוזה בסרט שהוא אינספור רפליקות של סרטים אחרים. כל החלק הראשון היה סיור מתיש בתוך העולם (היפה לכשעצמו) שקרוי פנדורה. בחלק הזה אנחנו אמורים לגלות את פנדורה ביחד עם הדמות הראשית ולהתפעל מכל יתוש שעובר על המסך. וזה באמת מרשים ויזואלית (עד לנקודה מסוימת) – אבל איפה פה הסרט??
הבעיה עם "אוואטר" היא שגם אם הסרט רע (והוא רע) – עדיין אנשים ילכו לראות אותו בגלל הסקרנות, ההייפ והטכנולוגיה. כי זו האמת – ל"אוואטר" יש ערך מועט מאוד בלי החוויה הטכנולוגית, ומי שיראה אותו בדו-מימד פשוט יקבל סרט אנימציה שיש טובים ממנו עשרות מונים (אגב, זהתי "ציטוטים" בסרט גם "מהנסיכה מונונוקי"?). באופן אישי, גם מהתלת מימד לא התלהבתי – באיזושהי נקודה זה כבר פשוט היה מעייף מידי – אבל אני כן מבין את ההתלהבות ואת הרצון להיות שותף לחוויה. אני דווקא התרשמתי מהסאונד הרבה יותר.
כנראה שאוואטאר דווקא סרט טוב, כי כך אמר אורי קליין. יאיר רווה נהנה מכל שטות פעולה, אז אין מה לסמוך על הברנש. אבל הוא ספּק מצוין של חדשות הפקה.